0
תמיד תהיתי על החיוך של מונה ליזה - ספק חיוך ספק צל של חיוך רציני, כאילו לא נאה לה ליצירת אומנות במעמדה לחייך בפה מלא בשיניים... ידוע על שני סוגים של חיוכים מרכזיים - חיוך פאן - שבו רק שרירי הפה משתתפים והוא מבטא בעיקר נימוס והוקרה, הוא מוכר במיוחד כ"חיוך דיילים", לרוב אין בחיוך זה רגש אמיצי אלא בעיקר היבט חברתי ומקצועי. לעומת זאת, חיוך הדושאן כולל גם את תנועת השרירים הרשאיים המקיפים את העיניים מעבר לתנועת הפה והוא מבטא רגש אמיתי. וחשבתי על זה, למה ברירת המחדל שלנו כבני אדם (או לפחות של רובנו) היא להסתובב בעולם בפרצוף רציני כשכל כובד משקל החיים על כתפינו. מישהו אמר פעם שבכל מקרה לא יוצאים מהחיים האלה בחיים, אז למה לקחת אותם ברצינות כל כך? כמובן שיש עניינים אובייקטיביים שדורשים מאיתנו התייחסות רצינית וכבדת משקל, אבל נראה שגם כשלא כך - עדיין נראה שהפרדיגמה הבסיסית שלנו היא שרק כשיש לנו סיבה ממש טובה, אז לגיטימי או "מותר" לחייך... אבל בסופו של דבר, מה אנחנו רוצים בסך הכל כשאנחנו קמים בבוקר ויוצאים לעבודה, פוגשים חברים או סתם בעצמנו במראה? משהו ידידותי מהצד השני שיזכיר לנו שהחיים דווקא לא כל כך רעים או אפילו די טובים ויפים... ולחיוך - אפילו חיוך קטן - יש כוח אדיר בשינוי מצב הרוח שלנו.... זה מאפשר להציף את החיובי. כן, כן, חיוך זה דבר מדבק! לא מאמינים? תנסו.... ממש עכשיו קחו רגע לחייך חיוך רחב, כזה עם כל השיניים וקימטוטים ליד העיניים, חיוך שמגיע מבפנים ויוצא החוצה - ותשימו לב שברגע שאנחנו נותנים לעצמנו את הרשות לחייך באמת מכל הלב, זה מאפשר להעלות למודעות את כל הסיבות שיש לנו להרגיש טוב, לפחות באותו הרגע, ותראו מה זה עושה גם לאחרים שמולכם (אולי בפקק יחשבו שהשתגעתם, אבל שווה לנסות...) וגם לכם - לגישה, לבריאות ואפילו לעור הפנים.... :) זה כדאי! למחשבה - מה גורם לכם לחייך חיוך אמיתי? איך אתם גורמים לאחרים לחייך? |