כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    חיבור לילד הפנימי על ידי הפעלת מוח ימין

    84 תגובות   יום שישי , 14/12/07, 03:05

    יש בנו ילד נצחי ששואף לפרוץ את גבולות הביקורת וההגיון ולחזור אל חיינו. טכניקה של ציור וכתיבה ביד הלא דומיננטית מאפשרת מפגש מפרה ומרפא עם הדמות הילדית והיצירתית שחיה בתוכנו. 

     

    ילדים הם תמיד יצירתיים. האכסיומה הזו מתייחסת לילדים בכל דת, לאום ומצב סוציו-אקונומי. הם מבטאים באופן ספונטני כל מה שעולה מתוכם, בזמן אמת, מבלי לחשוב איך הם יראו ומה יחשבו עליהם. האש הפנימית שלהם בוערת במלוא העוצמה, והם מונעים על ידי סקרנות הגילוי, וללא פחד ומחסומים חשיבתיים.   

     

    עם הזמן אותם ילדים מתחילים ללמוד את כללי מותר ואסור. הלימוד הזה חיוני. זו היכולת לעצור ולחשוב, לתכנן ולהפעיל גם את ההגיון בכדי להיות יכולים להגן על עצמנו מפני העולם שבחוץ.    הילד החשוף שהיה שם, הולך ונעטף בשכבות הגנה כך שיהיה פחות חשוף ופגיע. מעטפות ההגנות של ההגיון והחשיבה מתעבות בהדרגה, והופכות לעיתים לחומות עבות.  


    אנחנו לעולם לא מאבדים את אותו ילד, הוא ממשיך לחיות בנו. ביטויים שהפכו למטבע לשון כמו "אני מחפשת/ת את עצמי" או "אני בדרך" ממחישים חיפוש חיצוני למשהו שתמיד היה בתוכנו ולעולם יהיה.

    כשמוקד החיפוש מופנה פנימה, לילד שחי ומתרגש בתוך כל אחד מאתנו, נוצרת מעין הזמנה לאותה דמות יצירתית ואותנטית, לצאת ממקום מחבואה ולחבור לאני הבוגר והשקול לצורך שיתוף פעולה פורה.  

     

     

     ישנן טכניקות שונות לחיבור עם מקור התשוקה הילדי שבנו. בסדנת דרך האמן אני עובדת עם כמה מהן, ואחת המועדפות עלי היא טכניקת היד הלא דומיננטית אותה פיתחה לוצ'יה קפצ'יונה.

     

    קפצ'יונה, תרפיסטית באומנות ויוצרת בתחומים שונים, חלתה במחלה קשה ששיתקה אותה כמעט לחלוטין והוגדרה כחשוכת מרפא. הרפואה הקונוונציונלית לא איתרה את מקור המחלה והטיפולים רק הרעו את מצבה.

    היא החלה לכתוב ולצייר בעזרת היד הלא דומיננטית, תוך שהיא משכללת כלים מוכרים בעבודה עם מוח ימין, ועם תורת הסימבולים לפי קרל יונג, ואפשרה באמצעותם מפגש עם הילדה הפגועה והזנוחה שבה. היא הבריאה לחלוטין בתוך כמה שבועות, והמשיכה לפתח את שיטתה לטכניקה מרתקת לריפוי, חיזוק וביטוי הילד שבנו.                                                        

                                                   * * *  

     

    טכניקת היד הלא דומיננטית מאפשרת חיבור ושיחה בין שתי ההמיספרות שבמוח. ההמיספירה הימנית היא זו שאחראית על תפיסה וויזואלית ומרחבית, על דמיון, יצירתיות ואינטואיטיביות. היא מקושרת עם רמה עמוקה של אינסטינקטים וזיכרונות רגשיים, שכה חשובים לריפוי הילד הפנימי.

    תיאוריות פסיכולוגיות מתקדמות מצביעות גם על חיבור אפשרי של האונה הימנית עם תת המודע האישי ודרכו עם תת המודע הקולקטיבי, מה שמאפשר חיבור למאגרי מידע רחבים שההגיון חוסם מלהגיע אליהם.  

     

    ההמיספירה השמאלית מכילה מרכזי שפה ששולטים בעיבוד המנטלי והאנליטי. החלק הזה במוח הוא הליניארי והלוגי. כשילדים מתחילים להשתמש בשפה, ובהמשך ללמוד מתמטיקה ותחומים נוספים שדורשים חשיבה תבניתית, הם מתחילים להפעיל יותר ויותר את אותו חלק שמאלי.

    תפקודי ההמיספירה השמאלית חיוניים לנו לצורך לימוד, ביטוי, התפתחות ואפילו הישרדות בעולם. הבעיה היא שעם השנים, אנחנו נותנים יותר ויותר ביטוי לחלק הזה, תוך הזנחה ברמה כזו או אחרת, של תפקודי מוח ימין.      

     

    עבודה עם טכניקת היד הלא דומיננטית מדגישה בעיקר את פיתוח ההמיספירה הימנית, אולם בו זמנית מפעילה גם את החלק השמאלי. עקרון השיטה הוא בעצם איפשור שיחה ותקשורת בין שני חלקי המוח, בין הבוגר והילד, בין הצד השכלי וזה הרגשי, בין הצד הביקורת והצד המשתעשע.                                                                                                                     

                                                * * *  

    ההתנסות הראשונית שאני מציעה בטכניקת היד הבלתי דומיננטית היא מפגש הכרות עם הילד שבנו. התהליך מתחיל במדיטציה או הרפיה קצרה ובסופה אנחנו מזמינים את הילד/ה שחיים בנו, לבוא ולפגוש אותנו. 

    בשלב הבא, לוקחים דף ניר (רצוי A3  או דפים גדולים יותר, הילד שבנו לא אוהב להצטמצם) ומתוך ערמת צבעים מאפשרים ליד הלא דומיננטית לבחור צבעים. ואז, נותנים ליד לצייר עבורנו את הילד שבנו, בדיוק כמו שהוא, ובמקום שהוא נמצא או סגור בו עכשיו. נשמע מוזר, אבל היד יודעת, והיא תציי, כמעט מעצמה.  

    הציור עשוי להיות כזה שמראה דמות ילדית, ויכול להיות כזה של חוויה, תחושה, זיכרון או כל דבר אחר. הציור הראשוני בדרך כלל יפגיש אותנו עם חוויה מסוימת שבעקבותיה סגרנו משהו בנו, והכרחנו את הילד להיות הגיוני ולהתבגר עוד קצת. ציורים  עתידיים ייקחו בכל פעם למקומות וחוויות אחרים, בדיוק אלה שנהיה מוכנים להתמודד אתם באותו שלב .   

    המשך התהליך הוא שיחה כתובה בין שתי ההמיספירות, הימנית והשמאלית. מניחים את הציור של הילד הפנימי מולנו, ועל דף נוסף עוברים לנהל דיאלוג כתוב בין שתי הידיים. היד הדומיננטית, שמייצגת את הבוגר והשכלי שבנו, שואלת, מעבירים את כלי הכתיבה ליד הלא דומיננטית, ונותנים לילד שבנו, שמשתקף מתוך הציור, לענות.    

                                                        * * *   

      

    הדיאלוגים שמתפתחים בהתנסות הזו מגיעים למקומות מרתקים. אנשים נזכרים באירועים, וחוויות נשכחים מהילדות. לעיתים עולות תמונות מחדר הלידה, מהרחם, ואפילו קודם לכן שבאימות עם מי שהיה שם מתבררים כמדויקים להפליא.   הילד/ה שבתוכנו יודע/ת לספר לנו בדיוק מה הפריע, מה חסר, ומה הרצונות שלא סופקו וגרמו לו/ה להסגר מאחורי ההגנות.

     

    אנחנו נותנים למקום הילדי שבנו לבטא את הצרכים שלו, ותוך כדי כך לרפא את המקומות הפגועים. בדיאלוג נובעים מתוכנו הסברים ברורים ומפורשים איך לאפשר לאותו מקום חי ותוסס לשוב ולהתבטא. הילד תמיד שמח להיחשף שוב, אולם לעיתים הוא מעמיד בפני הבוגר הביקורתי דרישות מפורשות.     

     

    אני מנחה את הטכניקה הזו מעל שלוש עשרה שנים, ובכל פעם מחדש מופתעת מהעוצמות שבה, ומהחיבורים המרתקים והבהירים שנוצרים דרכה אל העולם הפנימי. אנשים מסיימים את התהליך הזה מלאי חיוניות והתרגשות, והתחושות החזקות ממשיכות ללוות ימים רבים אחר כך.

     

    אימון מתמשך בהפעלת ההמיספירה הימנית מאפשר לאותו צד יצרי ויצירתי להיות בנוכחות רבה יותר בחיים. כבוגרים, אנחנו יכולים להשתמש מתוך בחירה במירב היכולות שלנו. יהיו מקרים שבהם נכון יהיה להפעיל את ההגיון, המחשבה ומערכת ההגנות הפנימית. אבל, יהיה לנו גם את חופש הבחירה ליצור מתוך המקום הילדי, היצירתי, המרגיש והמתרגש.   

     

    ההתפעלות הזו היא החוויה הטבעית של ילדים קטנים, והבחירה הנפלאה שלנו כבוגרים.  

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (84)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/3/13 08:43:

      קסום..

      מכירה את השיטה

      והשתמשתי בה שנים

      לציור ולכתבה.

      תודה שהזכרת.

      יום נפלא.

        10/5/08 07:44:
      ותודה למלודי על הכוכב הנוסף
        10/5/08 07:42:

       

      צטט: orna29 2008-05-04 21:47:57

      וואוו, נשמע מעניין והגיוני

      הולכת לנסות

      תנקס

       

      תהני וספרי איך היה

      תאומתי האסטרולוגיתנשיקה

        4/5/08 21:47:

      וואוו, נשמע מעניין והגיוני

      הולכת לנסות

      תנקס

        30/12/07 05:43:

      גיל, איה, זולה ונמרוד

      כייף שכיכבתם, תודה

        30/12/07 05:40:

       

      צטט: huangdi 2007-12-28 21:16:15

       

       

      נו נו יאללה גם כן את

      אפשר לחשוב מה....

      מה יש לך להיתמהמה מה!?

      כתבי כבר עוד משהו

       שאוכל לתת לך עוד כוכב.

      בנתניים חיבוקיים

      אוהבותךקורץ

       

      בסדר בסדר

      לא לצעוק ולא לדבר אלי באותיות כל כך גדולות,

      הנה, הכנסתי עוד פוסט לפני כמה דקות

      אוהבתותתותך גםלשון

        30/12/07 05:38:

       

      צטט: הקוסם 2007-12-28 20:40:31

      מיכלי ,

       

      יש קיצורי דרך?... כאילו אפשר אולי לכסות את עיין שמאל ולהסתכל כל היום דרך עין ימין.

       

      זה עובד?

       

       

      האמת,

      לא ניסיתי אף פעם להסתובב יום שלם עם עין מכוסה, גם לא ממש מדליק אותי,

      אבל אתה עם הרעיונות המהפכניים שלך חייב לקחת את הדברים לאקסטרים,

      יאללה, תנסה, אם יפתחו לך עולמות חדשים דרך זה, אני הבאה בתור לנסות

      חיבוקים דורון יקירי

        30/12/07 05:36:

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-12-25 22:35:58

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 06:29:08

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-12-22 23:40:27

       

      צטט: -תמר- 2007-12-15 20:25:06

      מרתק מה שכתבת, מתחבר לי להמון דברים ששמעתי בעבר,

      ושאלתי היא האם ניתן לעבור תהליך לבד

      או שיש חשיבות מכרעת להדרכה בזמן העבודה,

      כי תמיד נדמה לי שלבד זה לא עובד,

      שצריך עוד עיניים מיומנות כדי לצעוד קדימה לאן שלא הצלחנו לבד.

      היי תמר:

      את יכולה לעבוד עם הספר של "דרך האמן" של ג'וליה קאמרון- זהו ממש ספר עבודה שמלווה עבודה עצמית ויש בו כל מני תרגילים בכתיבה.

      ברור שיש משמעות אחרת כאשר עוד עין מתבוננת ונותנת נקודת מבט שונה, אבל זה כבר תלוי במה שאת מחפשת ומה שמתאים לך : )

      מנסיוני האישי עבודה עם מיכל על הכלים האלה היא מדהימה ובעלת ייחודיות ומיוחדות...

       

      הילה אהובה

      איזה תגובה מרגשת ומחממת

      תודה תודה תודה

      בהמון המון שמחה ואהבה אהובה שכמוך !!!

      אני מצטרפת לקריאות על סדנת המשך...נראה לי שבא לי שוב...

       

      זה קורה בתוך השבועיים הקרובים,

      לא עומדת יותר בלחץ החברתיקורץ

        30/12/07 05:34:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-30 05:32:52

       

      צטט: kalla 2007-12-25 07:08:16

      קודם כל חייבת לציין את האצבעות המדהימות והרגישות של הגבר המצייר שבצילום... זן נדיר.


      באת לי בדיוק בזמן!

      בשיחת אימון שהיתה לי אתמול עם משהיא שמבקשת להתחבר אל הילדה שבתוכה, תהיתי אלו שיעורי בית אני יכולה להעניק לה כשלב ראשון... באתי לכאן, וקיבלתי את הרעיון של הציור. תודה!

      חיבוק גדול 

       

      היי רינה

      כל הכבוד על הקליטה,

      זה ירון, ואלה אכן ידיים של מוזיקאי מחונן,

       

      תודה שבאת, תודה על הכוכב

      אשמח לשמוע/לקרוא איך היתה החוויה

      נשיקות  ושבוע מופלאנשיקה

       

        30/12/07 04:25:

       

      צטט: uri parnes 2007-12-25 01:33:04

      בהחלט מעורר מחשבה.

      מודה שמעולם לא ייחסתי חשיבות מיוחדת ליד החלשה (אם כי אצלי זה מסובך: היד החזקה היא ימין ואני כותב בשמאל...).

       

      השיר הזה נראה לי יכול להתאים פה כפסקול, מה את חושבת?  http://stage.co.il/Stories/667199#top

       

      אורי.

       

       

      היי אורי

      מאד מאד אהבתי את השיר, יש לך את זה, ללא ספק,

      עניין הידיים הוא ממש לא מסובך, למען האמת מאד מוכר,

      שמאליים בדרך כלל יודעים להפעיל היטב את שתי הידיים, אחת היא החזקה, השניה היא החכמה ומיודעת לפעולות מוטוריות עדינות יותר.

      אולי זה אילוץ של החיים, כי יש כל כך הרבה דברים שבשביל שמאליים הם בעיה, ואנחנו הימניים אפילו לא מודעים אליהם,

      בתרגיל כזה מן הסתם, האימון הוא להפעיל את יד ימין, זו שפחות מתורגלת בכתיבה

      שמחה לראות אותך כאןצוחק

        30/12/07 04:21:

       

      צטט: סנייק 2007-12-23 17:05:34

      יפה ומקסים... לא רק המאמר, אלא הרעיון היפה שבו.

       

       

      תודה זכי

      איזה כייף שאהבתמחייך

        30/12/07 04:20:

       

      צטט: hsro 2007-12-23 10:26:28

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 06:20:18

       

      צטט: hsro 2007-12-19 16:11:25

      "אינני בוכה אף פעם. אינני תינוק בכיין..."

       

      ואני, סקרנית (וסנילית משהו ...), היום כשאגיע הביתה אלך לחפש מה יצא לי אז בתרגיל... ואולי אפילו אנסה אותו שוב.

       

      ואת, נפלאה שכמוך - תודה על התזכורת הכל כך חשובה .

      נשיקה

       

      איריתוש

      נסיכת יומולדת מופלאה

      זוכרת במעורפל מה ציירת, ספרי לי מה מצאת, ובואי לחוות שוב, כמו שאת רואה בתגובות מעל, יש כאן נציגים מהקבוצה שלך

      מתגעגעת

      מצאתי כל מיני ציורים. לא כל כך יודעת איזה מהם לשייך לאיזו יד ...  (-:

       

      תראי לי אותם כשנפגש,

      הזכרון הוויזואלי מפתיע אפילו אותי,

      רוב הסיכויים שאני אזכור

        29/12/07 14:46:
      מילים כדורבנות!
        28/12/07 21:16:

       

       

      נו נו יאללה גם כן את

      אפשר לחשוב מה....

      מה יש לך להיתמהמה מה!?

      כתבי כבר עוד משהו

       שאוכל לתת לך עוד כוכב.

      בנתניים חיבוקיים

      אוהבותךקורץ

        28/12/07 20:40:

      מיכלי ,

       

      יש קיצורי דרך?... כאילו אפשר אולי לכסות את עיין שמאל ולהסתכל כל היום דרך עין ימין.

       

      זה עובד?

       

       

       

        25/12/07 22:35:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 06:29:08

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-12-22 23:40:27

       

      צטט: -תמר- 2007-12-15 20:25:06

      מרתק מה שכתבת, מתחבר לי להמון דברים ששמעתי בעבר,

      ושאלתי היא האם ניתן לעבור תהליך לבד

      או שיש חשיבות מכרעת להדרכה בזמן העבודה,

      כי תמיד נדמה לי שלבד זה לא עובד,

      שצריך עוד עיניים מיומנות כדי לצעוד קדימה לאן שלא הצלחנו לבד.

      היי תמר:

      את יכולה לעבוד עם הספר של "דרך האמן" של ג'וליה קאמרון- זהו ממש ספר עבודה שמלווה עבודה עצמית ויש בו כל מני תרגילים בכתיבה.

      ברור שיש משמעות אחרת כאשר עוד עין מתבוננת ונותנת נקודת מבט שונה, אבל זה כבר תלוי במה שאת מחפשת ומה שמתאים לך : )

      מנסיוני האישי עבודה עם מיכל על הכלים האלה היא מדהימה ובעלת ייחודיות ומיוחדות...

       

      הילה אהובה

      איזה תגובה מרגשת ומחממת

      תודה תודה תודה

      בהמון המון שמחה ואהבה אהובה שכמוך !!!

      אני מצטרפת לקריאות על סדנת המשך...נראה לי שבא לי שוב...

        25/12/07 22:33:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 05:48:16

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-12-15 14:46:35

       

      צטט: אניתמר 2007-12-15 11:01:22

      מקסים וכה חשוב הפוסט הזה. בראבו.

      הנה גם כאן (גם אצל ביליבי יש פוסט על הנושא מזווית שונה)..

      באהבה:

      http://www.news.com.au/dailytelegraph/story/0,22049,22535838-5012895,00.html

      תמרי:

      ראיתי את זה לפני כמה ימים- מדהים התעתועים שהמוח שלנו מבצע עלינו...

      התמונה הזו גרמה לי לרצות להיות חוקרת מוח, מישהו יודע איפה לומדים להיות חוקרת מוח?...

      וכרגיל ממשיכה גם מכאן לתמוך בשאיפת האוויר הנקי שלך (ושלי...)

       

      חוקרת מוח?

      את יודעת שאני תומכת בכל השאיפות שלך, מוזרות יותר או פחות לרוב האנושות,

      אבל עזבי אותך, בזה אפילו אני לא אתמוךקורץ

      ה NLP מביא אותי למחוזות רחוקים...

      לא מאמינה שאני אעשה את זה בגלגול הזה אבל אי אפשר לדעת...קורץ

      אם את לא מאחורי אין סיכוי :- )))))

        25/12/07 07:08:

      קודם כל חייבת לציין את האצבעות המדהימות והרגישות של הגבר המצייר שבצילום... זן נדיר.


      באת לי בדיוק בזמן!

      בשיחת אימון שהיתה לי אתמול עם משהיא שמבקשת להתחבר אל הילדה שבתוכה, תהיתי אלו שיעורי בית אני יכולה להעניק לה כשלב ראשון... באתי לכאן, וקיבלתי את הרעיון של הציור. תודה!

      חיבוק גדול 

        25/12/07 01:33:

      בהחלט מעורר מחשבה.

      מודה שמעולם לא ייחסתי חשיבות מיוחדת ליד החלשה (אם כי אצלי זה מסובך: היד החזקה היא ימין ואני כותב בשמאל...).

       

      השיר הזה נראה לי יכול להתאים פה כפסקול, מה את חושבת?  http://stage.co.il/Stories/667199#top

       

      אורי.

       

        23/12/07 17:05:

      יפה ומקסים... לא רק המאמר, אלא הרעיון היפה שבו.

       

        23/12/07 10:26:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 06:20:18

       

      צטט: hsro 2007-12-19 16:11:25

      "אינני בוכה אף פעם. אינני תינוק בכיין..."

       

      ואני, סקרנית (וסנילית משהו ...), היום כשאגיע הביתה אלך לחפש מה יצא לי אז בתרגיל... ואולי אפילו אנסה אותו שוב.

       

      ואת, נפלאה שכמוך - תודה על התזכורת הכל כך חשובה .

      נשיקה

       

      איריתוש

      נסיכת יומולדת מופלאה

      זוכרת במעורפל מה ציירת, ספרי לי מה מצאת, ובואי לחוות שוב, כמו שאת רואה בתגובות מעל, יש כאן נציגים מהקבוצה שלך

      מתגעגעת

      מצאתי כל מיני ציורים. לא כל כך יודעת איזה מהם לשייך לאיזו יד ...  (-:

        23/12/07 06:30:

      ותודה גם למניה, ערן ויעל שכיכבו והגיבו בפרטי

      שבוע מופלא שיהיה

        23/12/07 06:29:

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-12-22 23:40:27

       

      צטט: -תמר- 2007-12-15 20:25:06

      מרתק מה שכתבת, מתחבר לי להמון דברים ששמעתי בעבר,

      ושאלתי היא האם ניתן לעבור תהליך לבד

      או שיש חשיבות מכרעת להדרכה בזמן העבודה,

      כי תמיד נדמה לי שלבד זה לא עובד,

      שצריך עוד עיניים מיומנות כדי לצעוד קדימה לאן שלא הצלחנו לבד.

      היי תמר:

      את יכולה לעבוד עם הספר של "דרך האמן" של ג'וליה קאמרון- זהו ממש ספר עבודה שמלווה עבודה עצמית ויש בו כל מני תרגילים בכתיבה.

      ברור שיש משמעות אחרת כאשר עוד עין מתבוננת ונותנת נקודת מבט שונה, אבל זה כבר תלוי במה שאת מחפשת ומה שמתאים לך : )

      מנסיוני האישי עבודה עם מיכל על הכלים האלה היא מדהימה ובעלת ייחודיות ומיוחדות...

       

      הילה אהובה

      איזה תגובה מרגשת ומחממת

      תודה תודה תודה

        23/12/07 06:27:

       

      צטט: heleni 2007-12-22 23:03:14

      מעניין מאד,

      אכן הילדים מבורכים בניצוץ הזה של יצירה ראשונית.

      אמנים כמון חואן מירו וגם פיקאסו לקחו את הנושא רחוק

      יותר ו"חיקו" ציורי ילדים או ציורים מזוית ראיה בתולית ואניבית

      של ילדים. והאמנים הנאיבים ממש מציירים פרטים של חיות

      ודמויות כמו ילדים.

      גם אני מאמינה שבכולנו חבויה היצירה רק צריך כלים כדי

      לפרוץ אותה החוצה.

       

      הלן שי - תקשורת יוצרת חוויה

       

      היי הלני

      הולכת לצלול בפוסטים שלך,

      אוהבת את זוויות הראיה שאת מביאה

      תודה יקירתי

        23/12/07 06:26:

       

      צטט: שרונה בר-אל 2007-12-22 04:11:12

      אני ילדה. אני אישה.

      אני חושבת .אני מרגישה.

      אני נפעמת בכל פעם מחדש

      כמה את מדהימה, אבל ממש.

       

      תודה לך מיכל, על הילדה שבך.

      הילדה שמחוברת לעצמה כ"כ ומעניקה לאחרים דוגמה מופלאה

      על איך לחיות חיים שלמים ומספקים.

       

      אוהבת אותך,

      שרונה.

       

      את לגמרי עולם ומלואו,

      ומביאה את כל מי שאת בענק

      אין עליך

      ותודה על הכוכב שהגיע בעמל רב,

      אבל בגדול, כדרכך

      אוהבת ומתגעגעת

        23/12/07 06:24:

       

      צטט: מר רשתות 2007-12-20 00:11:51

      ממליץ על הספר "דרך האומן", המראה כיצד להתחבר לילד שלך, כדי להגביר את פעימות היצירה.

       

      היי אילן

      מצטרפת כמובן בהרבה אהבה והתלהבות להמלצה שלך

      שבוע מצויין

      נשיקות

        23/12/07 06:23:

       

      צטט: אלמה 2007-12-19 23:38:13

      ברגע שתלך לאיבוד הילדה שבי, אפסיק להיות מי שאני

      תודה על פוסט מעניין. (למדתי על זה קצת בקורס חשיבה יצירתית).

      אלמה

       

      ולאן אם לא לפוסט הזה יגיעו כל הקשתיות,

      ילדות ניצחיות,

      מזל טוב אישה יפה,

      ואכן, תני לילדה שלך להיות ולשמוח בך,

      שמחה שבאת הנה

        23/12/07 06:20:

       

      צטט: hsro 2007-12-19 16:11:25

      "אינני בוכה אף פעם. אינני תינוק בכיין..."

       

      ואני, סקרנית (וסנילית משהו ...), היום כשאגיע הביתה אלך לחפש מה יצא לי אז בתרגיל... ואולי אפילו אנסה אותו שוב.

       

      ואת, נפלאה שכמוך - תודה על התזכורת הכל כך חשובה .

      נשיקה

       

      איריתוש

      נסיכת יומולדת מופלאה

      זוכרת במעורפל מה ציירת, ספרי לי מה מצאת, ובואי לחוות שוב, כמו שאת רואה בתגובות מעל, יש כאן נציגים מהקבוצה שלך

      מתגעגעת

        23/12/07 06:18:

       

      צטט: עירית_ב 2007-12-19 15:02:34

      החוויות והתהליכים שאת מתארת הם מרתקים.

      ציור או כל פעולה שאנחנו יכולים לעשות מבלי להפעיל את ה-"אוטומט" (ואין הרבה כאלו יכול להביא (אני מאמינה) לגילויים עצמיים מעניינים.

      מעבר לזה, להסברים של איך זה עובד, אני פחות מתחברת... בגלל שידוע שיש קשר בין שתי ההמיספרות גם ככה ושההתמחות ההמיספריאלית רחוקה מלהיות מוחלטת וכ"ו... אבל באמת ההסברים (גם שלי כמובן) הרבה פחות משמעותיים בעיניי מהחוויה.

      ואיתה אני לא מתווכחת...

      (אולי אלך לצייר עכשיו :)

      גמל שלמה ! עד היום אני מתפעלת. "חיה" אהובה עליי.

      תודה.

       

       

      היי עירית

      כמה אני אוהבת אנשים שאוהבים גמל שלמה, איזה יצור מופלא אה?

      ובקשר לקשר שבין שתי ההמיספירות, מכיוון שהלימודים הפורמליים שלי בתחום היו אחרי שלך, מסתבר כל הזמן שמה שחשבו שיודעים הוא לא בדיוק כך, ובכל פעם יודעים דברים חדשים שסותרים את הקודמים, ובקיצור, בעיקר לא יודעים שם, לא יודעים בדיוק איך זה עובד ומה ההקשרים,

      וכמו שאמרת, ההסברים הלוגיים פחות חשובים, זוהי שפת החוויה, והיא לוקחת למקומות ממש לא הגיוניים ללפעמים, ונפלאים לגמרי,

      מחכה לראות צילומים של הציורים, או את האורגינל

      תודה יקירתי, על הכיכוב, ועל כולך, אהבה ממנימחייך

        23/12/07 06:13:

       

      צטט: galyan 2007-12-19 14:53:53

      כשלמדתי רישום, המורה היה נותן את התרגיל של ציור ביד הלא דומיננטי. זה כל כך כיף ומרתק

       

      היי גלית

      התגעגעתילשון

      נסי גם את הכתיבה, זה לוקח למקומות עוד יותר מרתקים

      נשיקותנשיקה

        23/12/07 06:11:

       

      צטט: בן טוב 2007-12-19 00:03:20

       

      ילד מזדקן שכמותי.

       

      תודה אהובתי.

       

      חחחחחחחחחחחח

      מזדקן?

      משתבח יקירי, משתבח, זה מה שקורה איתך,

      הקרחת היא מסיבות אחרות לגמרי, כמו שכבר סיכמנו,

      תראה לי עוד סימן אחד של הזדקנות ואני אשתוק

      תודה על הכוכב, תודה על הנוכחות

      אוהבת

        23/12/07 06:07:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-18 11:55:24

      הילדים שהיינו - הילדים שבנו- הילדים שאנו. כל כך נכון ורהוט - אמיתי וחוויתי. פוסט יפהפה ונעים לקריאה. אני מפעילה את שתי הידיים בהקלדה, בציור מספרים באוויר, ובעוד תרגילים של מוח אחד. נתת לנו כאן מתנה, כלי נוסף, אנסה. אשוב. ובינתיים רק טוב.

      * התמונות מסיני מקסימות.

      ניצה

       

      ניצה

      אין ספק שלגמרי רואים/שומעים/קוראים שאת אישה שמפעילה את שתי ההמיספירות כל הזמן, זה באמת כלי מצויין, נסי אותו וספרי לי

      ותודה על הכוכב

      את באה לסיני בפעם הבאה?

      נשיקות מחייך

        23/12/07 06:05:

       

      צטט: jack 2 2007-12-17 16:17:41

      אופסס אני צריך להתחבר לגבר שבי

       

      אני תמיד ילד

       

      גבר גבר אתה,

      אין לך מושג

      תודה גבר, שבאת, שכיכבת, ועל כל האהבה שאתה מפיץ סביבךנשיקה

        23/12/07 06:04:

       

      צטט: איירבוס-max 2007-12-16 18:44:49

      מעניין מעניין

      שווה נסיון.

       

      היי חנוך

      אותך מזמן לא ראיתי כאן בבלוג,

      מאז שעברנו לפרטי זנחת אותי בציבוריקורץ

      שווה ניסיון עד מאד, אני לא אובייקטיבית, אבל זה כלי מדהים

      חיבוקים יקירי

        23/12/07 06:02:

       

      צטט: אורית גפני 2007-12-16 16:26:32

      מיכל יקרה - החיבור לילד הפנימי - כמה זה חשוב !

       

      הדרך שאת מציגה עושה דברים מעניינים, יש עוד דרכים. העיקר שכולם יזכרן שהילד הזה נמצא שם.

       

      תודה !

       

      מי כמוך יודעת

      אישה יפה - ילדה ניצחית שכמוך

      תודה על הכוכב, ועל אש היצירה האין סופית שאת

        23/12/07 06:00:

       

      צטט: אסנת גזית 2007-12-16 12:30:56

      באסה, קצת קשה לי עם הטכניקה הזאת, ודווקא בגלל זה מתעקשת ורוצה שוב לנסות (למשל בסדנת ההמשך עליה רומזים לך כולם...קורץ)

       

      רומזים?

      לזה את קוראת רומזים?

      דורשים, מתחננים, צועקים, מפעילים כל דרך,

      בסדר, בסדר, זה קורה, ראי תגובתי לרמי,

      ואת, יא מוכשרת שכמוך, אין אין עליך סיס, מוכשרת כמו שדה

      אוהבת אותך

        23/12/07 05:58:

       

      צטט: עופרה'לה 2007-12-16 10:52:50

      תמר, בוקר טוב

      מנסיון שלי אפשר לעבוד לבד.

      בכתיבה: את יכולה לכתוב שאלות מנחות לפני שאת מתחילה לכתוב ביד הלא דומיננטית.

      בציור, תוך כדי ציור להתחבר לרגשות ולמחשבות שעולות.

       

      עבודה בהנחיה תחבר אותך למקומות חדשים ואחרים, אולי תמקד יותר, אבל הייתי מציעה לך להתחיל לבדך ולראות אם את רוצה הנחיה.

       

      באהבה

      עופרה

       

      אני אישית דווקא לא בעד לכתוב שאלות מנחות,

      נכון יותר בעיני לתת לתהליך להוביל את עצמו, פתוח, זורם, לוקח לאן שהוא לוקח

       

       

        23/12/07 05:57:

       

      צטט: -תמר- 2007-12-15 20:25:06

      מרתק מה שכתבת, מתחבר לי להמון דברים ששמעתי בעבר,

      ושאלתי היא האם ניתן לעבור תהליך לבד

      או שיש חשיבות מכרעת להדרכה בזמן העבודה,

      כי תמיד נדמה לי שלבד זה לא עובד,

      שצריך עוד עיניים מיומנות כדי לצעוד קדימה לאן שלא הצלחנו לבד.

       

      היי תמר

      אפשר לעבור לבד, ברור, זה תהליך חזק, עובד, ואנחנו מכוונים את עצמנו בדיוק עד העומקים שאנחנו יכולים לצלול אליהם באותו זמן, זה נפלא

      ברור שיש ערכים מוספים מאד ברורים לעשות את זה בקבוצה, בתהליך מודרך, בתנאים שכולם מכווננים כדי לתמוך בתהליך,

      אז, את פשוט מוזמנת,

      אני יודעת שאת רחוקה, אבל קחי את עצמך ובואי

      שבוע נפלא שיהיה

      חיבוקים

        23/12/07 05:52:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 05:51:36

       

      צטט: רמי כהן 2007-12-15 19:31:03

      מזדהה לחלוטין, מתגעגע לתחושות

      רוצה מאד רוצה............

      מתי המורה מתי ?

       

      זה כבר ממש קרוב הפעם

      שבוע שבועיים ואני פותחת קבוצת מתקדמים,

      חיכינו עד עכשיו, מה זה עוד שבוע שבועיים?

      המון אהבה ממנינשיקה

      העברת לי ירוק כשוחד?

        23/12/07 05:50:

       

      צטט: עופרה'לה 2007-12-15 19:16:58

      תודה על הפוסט המעניין.

      כתיבה ביד לא דומיננטית מפתיעה בדברים שהיא מעלה.

      וגם רישום / ציור ביד לא דומיננטי זו התנסות מעניינת.

      בשניהם התנסיתי לפני שנים. אולי זה זמן לחזור לזה.

       

      תודה על התיזכורת.

       

      באהבה

      עופרה

       

      היי עופרה'לה

      ברוכה הבאה קולגה,

      אלה אכן כלים נפלאים, והם ממש לא חד פעמיים,

      אני מתנסה בהם לעיתים קרובות, בכל פעם שהצד הרציונלי מנסה ליצור שליטה, אני מאזנת עם לתת ביטוי לצד השני, בין השאר דרך הכלי הזה, הוא ממש מצויין

      נשיקותנשיקה

        23/12/07 05:48:

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-12-15 14:46:35

       

      צטט: אניתמר 2007-12-15 11:01:22

      מקסים וכה חשוב הפוסט הזה. בראבו.

      הנה גם כאן (גם אצל ביליבי יש פוסט על הנושא מזווית שונה)..

      באהבה:

      http://www.news.com.au/dailytelegraph/story/0,22049,22535838-5012895,00.html

      תמרי:

      ראיתי את זה לפני כמה ימים- מדהים התעתועים שהמוח שלנו מבצע עלינו...

      התמונה הזו גרמה לי לרצות להיות חוקרת מוח, מישהו יודע איפה לומדים להיות חוקרת מוח?...

      וכרגיל ממשיכה גם מכאן לתמוך בשאיפת האוויר הנקי שלך (ושלי...)

       

      חוקרת מוח?

      את יודעת שאני תומכת בכל השאיפות שלך, מוזרות יותר או פחות לרוב האנושות,

      אבל עזבי אותך, בזה אפילו אני לא אתמוךקורץ

        23/12/07 05:43:

       

      צטט: אניתמר 2007-12-15 11:01:22

      מקסים וכה חשוב הפוסט הזה. בראבו.

      הנה גם כאן (גם אצל ביליבי יש פוסט על הנושא מזווית שונה)..

      באהבה:

      http://www.news.com.au/dailytelegraph/story/0,22049,22535838-5012895,00.html

       

      תודה תמר

      ראיתי גם את מה שיש אצל בילבי, אכן מקסים ביותרמחייך

      נשיקות יקירתי

        23/12/07 05:40:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 05:39:49

       

      צטט: huangdi 2007-12-15 03:09:49

       

       

       עולים בי זיכרונות מהסשן הזה,כבר חשבתי ששכחתיהפתעה

      איך בשמאל יצאו ציורים שימין לא חשבה שאפשר......

       

      למה כשמקליד בשמאליות 

      יוצאות תגובות אינפנטיליות

      וכוכבים יותר נוצצים?

       

      טוב נו מי יותר את כבר יודעת נשיקה 

       

      ציורים מרתקים הוצאת בשמאל,

      זוכרת אותם מצויין,

      וכדאי שכבר תלמד להקליד בשתי הידיים ביחד, גם שמאל וגם ימין, זה מקצר את הזמן בהרבה יותר מחצי,

      אני יותר, ותפסיק להתווכח,

      ותודה על הכוכבלשון

      אדום, כחול, וורוד, והכוכב בירוק, המון צבע הבאתצוחק

       

        23/12/07 05:37:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-12-14 19:12:58

      לפני ימים מספר התוודעתי לספרים של יואל הופמן

      מעבר לכתיבה הייחודית שלו

      הוא מלווה את ספרים ברישומים מעין אלה:

       

       

      הרישומים שלו הזכירו לי תרגיל רישום שעשיתי פעם 

      שבו עליך לצייר פנים של אדם בלי להביט בדף הנייר.

      ידך אמנם השלטת- אבל התוצאה יוצאת משליטה...

       

       

      היי יקירי

      תודה על החיבור להופמן, בהחלט שווה עיון,

      נשמע מרתק גם התרגיל שאתה מציע,

      אני עושה בסדנה תהליך מעניין עם פלסטלינה, שבו פעם אחת מעצבים איתה עם עיניים פקוחות ואור בחדר, ובפעם השנייה בעיניים עצומות וחושך, מרתק לראות לאן זה לוקח,

      תודה על ההארות שאתה מביא איתך תמיד, וגם על הכיכוב

      נשיקותמחייך

        23/12/07 05:33:

       

      צטט: יש בי 2007-12-14 18:15:19

      מדהימה מיכל.

      אני הולכת קצת לצלול בבלוג שלך. 

       

      אני בשלך כבר צללתי,

      ברוכה הבאה, ותודה על הכוכב,

      כל כך הרבה יש בך, המון,

      תודה יקירתי

        23/12/07 05:31:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 05:30:39

       

      צטט: אלונה בר יוסף 2007-12-14 10:15:36

      מעולה שאת

      לא איכפת למה וכמה ואיך ומה

      מבחינתי כתבת את זה לגמרי בשביל ידי השמאלית המתגעגעת... 

      ואני רוצה חיבוק ממך- מימין ומשמאל! 

       

      אז אם להיות לגמרי כנה,

      כתבתי את זה כבר די מזמן,

      אבל פרסמתי את זה עכשיו לגמרי לגמרי בשבילך,

      וחיבוקים בכל כיוון, גם באלכסון,

      תודה על הכוכב, ועל כל המתנות שבךלשון

       

        23/12/07 05:26:

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-12-14 09:49:02

      דרך ההתנסות ניתן להבין באמת איזה עוצמה יש לכלי הזה וכמה הוא מדוייק ואמיתי.

      דרך נוספת להשיל מעצמנו את כל ה"צריך" שלימדו אותנו היא להתחיל להשתמש במילות בחירה כמו- מותר, אפשר, כדאי, בחירה.

      מיכלי תודה על התזכורת של הכלי המדהים הזה,

      את מעלה לפה דברים בדיוק בזמן ובמקום שזה מתאים...מ ד ה י מ ה שלי!!!

      תגידי לאומץ שאזרתי אותה אלי, אני דווקא לא עצרתי את הדמעות השבוע אלא פשוט נתתי להם לצאת וכנראה שזו ההתחלה האמיתית שהגיעה סוף סוף...

      נשיקות נשיקות נשיקות

      הילה

       

      יקירתי

      עם כל הגודש היצירתי שהיה אצלי השבוע,

      עד שבאתי להגיב כבר הכל השתנה אצלך לגמרי,

      מפנה את כולם לקרוא את הפוסט האמיץ שלך, ואת הדרך הנפלאה שאת יוצאת אליה,

      כאמור, יש לי חתולה, שאת בחרת לה את השם, ונקראת אומץ, והיא הדבר הכי מקסים בעולם

      חיבוקים חיבוקים חיבוקיםנשיקה

        23/12/07 05:24:

       

      צטט: shir _y 2007-12-14 08:12:49

      נהדר.

       

      מיכל, תודה רבה רבה. אני לומדת ממך המון, המון.

       

       

       

      שירשיר יקירתי

      אני כבר ממש ממש יודעת באיזה פוסטים אני אראה אותך כאן,

      אז אני אפעל כדי להביא אותך הרבהקורץ

      תודה יקירתי, גם על הכיכוב

        23/12/07 05:22:

       

      צטט: נוקי 1 2007-12-14 07:50:40

      נשמע מדהים,

      לגמרי צריכה לנסות את זה.

      לגמרי, לגמרי,

      ממש אבל...

       

      אוהבת אותך המון

      כשאת צודקת, את צודקת ולגמרי

      את ממש צריכה לנסות את זה,

      בואי

      אוהבת אותך גם, פרפרית יפה

        23/12/07 05:21:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-12-23 05:20:23

       

      צטט: יוסריאן 2007-12-14 06:52:01

      אכן התנסות שהותירה אותי המום מעוצמתה.

       

      תודה שלימדת אותי.

      ועל היותך בכלל מחייך

       

      נשיקה 

      ג.

       

      באהבהנשיקה

      תודה,

      גם על הכיכוב

      ועל כולך

        22/12/07 23:44:

      הענקתי לך כעת סטאר- קוו'לטי,

      כולו אהבה והערכה.

       

        22/12/07 23:40:

       

      צטט: -תמר- 2007-12-15 20:25:06

      מרתק מה שכתבת, מתחבר לי להמון דברים ששמעתי בעבר,

      ושאלתי היא האם ניתן לעבור תהליך לבד

      או שיש חשיבות מכרעת להדרכה בזמן העבודה,

      כי תמיד נדמה לי שלבד זה לא עובד,

      שצריך עוד עיניים מיומנות כדי לצעוד קדימה לאן שלא הצלחנו לבד.

      היי תמר:

      את יכולה לעבוד עם הספר של "דרך האמן" של ג'וליה קאמרון- זהו ממש ספר עבודה שמלווה עבודה עצמית ויש בו כל מני תרגילים בכתיבה.

      ברור שיש משמעות אחרת כאשר עוד עין מתבוננת ונותנת נקודת מבט שונה, אבל זה כבר תלוי במה שאת מחפשת ומה שמתאים לך : )

      מנסיוני האישי עבודה עם מיכל על הכלים האלה היא מדהימה ובעלת ייחודיות ומיוחדות...

        22/12/07 23:03:

      מעניין מאד,

      אכן הילדים מבורכים בניצוץ הזה של יצירה ראשונית.

      אמנים כמון חואן מירו וגם פיקאסו לקחו את הנושא רחוק

      יותר ו"חיקו" ציורי ילדים או ציורים מזוית ראיה בתולית ואניבית

      של ילדים. והאמנים הנאיבים ממש מציירים פרטים של חיות

      ודמויות כמו ילדים.

      גם אני מאמינה שבכולנו חבויה היצירה רק צריך כלים כדי

      לפרוץ אותה החוצה.

       

      הלן שי - תקשורת יוצרת חוויה

        22/12/07 04:12:

      רציתי להעניק לך סטאר,

       אבל מתברר שלא נשאר.

       

      אז מחר.

      צוחק

        22/12/07 04:11:

      אני ילדה. אני אישה.

      אני חושבת .אני מרגישה.

      אני נפעמת בכל פעם מחדש

      כמה את מדהימה, אבל ממש.

       

      תודה לך מיכל, על הילדה שבך.

      הילדה שמחוברת לעצמה כ"כ ומעניקה לאחרים דוגמה מופלאה

      על איך לחיות חיים שלמים ומספקים.

       

      אוהבת אותך,

      שרונה.

       

       

        20/12/07 00:11:
      ממליץ על הספר "דרך האומן", המראה כיצד להתחבר לילד שלך, כדי להגביר את פעימות היצירה.
        19/12/07 23:38:

      ברגע שתלך לאיבוד הילדה שבי, אפסיק להיות מי שאני

      תודה על פוסט מעניין. (למדתי על זה קצת בקורס חשיבה יצירתית).

      אלמה

        19/12/07 16:11:

      "אינני בוכה אף פעם. אינני תינוק בכיין..."

       

      ואני, סקרנית (וסנילית משהו ...), היום כשאגיע הביתה אלך לחפש מה יצא לי אז בתרגיל... ואולי אפילו אנסה אותו שוב.

       

      ואת, נפלאה שכמוך - תודה על התזכורת הכל כך חשובה .

      נשיקה

       

       

        19/12/07 15:02:

      החוויות והתהליכים שאת מתארת הם מרתקים.

      ציור או כל פעולה שאנחנו יכולים לעשות מבלי להפעיל את ה-"אוטומט" (ואין הרבה כאלו יכול להביא (אני מאמינה) לגילויים עצמיים מעניינים.

      מעבר לזה, להסברים של איך זה עובד, אני פחות מתחברת... בגלל שידוע שיש קשר בין שתי ההמיספרות גם ככה ושההתמחות ההמיספריאלית רחוקה מלהיות מוחלטת וכ"ו... אבל באמת ההסברים (גם שלי כמובן) הרבה פחות משמעותיים בעיניי מהחוויה.

      ואיתה אני לא מתווכחת...

      (אולי אלך לצייר עכשיו :)

      גמל שלמה ! עד היום אני מתפעלת. "חיה" אהובה עליי.

      תודה.

       

        19/12/07 14:53:
      כשלמדתי רישום, המורה היה נותן את התרגיל של ציור ביד הלא דומיננטי. זה כל כך כיף ומרתק
        19/12/07 00:03:

       

      ילד מזדקן שכמותי.

       

      תודה אהובתי.

      הילדים שהיינו - הילדים שבנו- הילדים שאנו. כל כך נכון ורהוט - אמיתי וחוויתי. פוסט יפהפה ונעים לקריאה. אני מפעילה את שתי הידיים בהקלדה, בציור מספרים באוויר, ובעוד תרגילים של מוח אחד. נתת לנו כאן מתנה, כלי נוסף, אנסה. אשוב. ובינתיים רק טוב.

      * התמונות מסיני מקסימות.

      ניצה

        17/12/07 16:17:

      אופסס אני צריך להתחבר לגבר שבי

       

      אני תמיד ילד

        16/12/07 18:44:

      מעניין מעניין

      שווה נסיון.

        16/12/07 16:26:

      מיכל יקרה - החיבור לילד הפנימי - כמה זה חשוב !

       

      הדרך שאת מציגה עושה דברים מעניינים, יש עוד דרכים. העיקר שכולם יזכרן שהילד הזה נמצא שם.

       

      תודה !

        16/12/07 12:30:
      באסה, קצת קשה לי עם הטכניקה הזאת, ודווקא בגלל זה מתעקשת ורוצה שוב לנסות (למשל בסדנת ההמשך עליה רומזים לך כולם...קורץ)
        16/12/07 10:52:

      תמר, בוקר טוב

      מנסיון שלי אפשר לעבוד לבד.

      בכתיבה: את יכולה לכתוב שאלות מנחות לפני שאת מתחילה לכתוב ביד הלא דומיננטית.

      בציור, תוך כדי ציור להתחבר לרגשות ולמחשבות שעולות.

       

      עבודה בהנחיה תחבר אותך למקומות חדשים ואחרים, אולי תמקד יותר, אבל הייתי מציעה לך להתחיל לבדך ולראות אם את רוצה הנחיה.

       

      באהבה

      עופרה

        15/12/07 20:25:

      מרתק מה שכתבת, מתחבר לי להמון דברים ששמעתי בעבר,

      ושאלתי היא האם ניתן לעבור תהליך לבד

      או שיש חשיבות מכרעת להדרכה בזמן העבודה,

      כי תמיד נדמה לי שלבד זה לא עובד,

      שצריך עוד עיניים מיומנות כדי לצעוד קדימה לאן שלא הצלחנו לבד.

        15/12/07 19:31:

      מזדהה לחלוטין, מתגעגע לתחושות

      רוצה מאד רוצה............

      מתי המורה מתי ?

        15/12/07 19:16:

      תודה על הפוסט המעניין.

      כתיבה ביד לא דומיננטית מפתיעה בדברים שהיא מעלה.

      וגם רישום / ציור ביד לא דומיננטי זו התנסות מעניינת.

      בשניהם התנסיתי לפני שנים. אולי זה זמן לחזור לזה.

       

      תודה על התיזכורת.

       

      באהבה

      עופרה

        15/12/07 14:46:

       

      צטט: אניתמר 2007-12-15 11:01:22

      מקסים וכה חשוב הפוסט הזה. בראבו.

      הנה גם כאן (גם אצל ביליבי יש פוסט על הנושא מזווית שונה)..

      באהבה:

      http://www.news.com.au/dailytelegraph/story/0,22049,22535838-5012895,00.html

      תמרי:

      ראיתי את זה לפני כמה ימים- מדהים התעתועים שהמוח שלנו מבצע עלינו...

      התמונה הזו גרמה לי לרצות להיות חוקרת מוח, מישהו יודע איפה לומדים להיות חוקרת מוח?...

      וכרגיל ממשיכה גם מכאן לתמוך בשאיפת האוויר הנקי שלך (ושלי...)

        15/12/07 11:01:

      מקסים וכה חשוב הפוסט הזה. בראבו.

      הנה גם כאן (גם אצל ביליבי יש פוסט על הנושא מזווית שונה)..

      באהבה:

      http://www.news.com.au/dailytelegraph/story/0,22049,22535838-5012895,00.html

        15/12/07 03:09:

       

       

       עולים בי זיכרונות מהסשן הזה,כבר חשבתי ששכחתיהפתעה

      איך בשמאל יצאו ציורים שימין לא חשבה שאפשר......

       

      למה כשמקליד בשמאליות 

      יוצאות תגובות אינפנטיליות

      וכוכבים יותר נוצצים?

       

      טוב נו מי יותר את כבר יודעת נשיקה 

        14/12/07 19:12:

      לפני ימים מספר התוודעתי לספרים של יואל הופמן

      מעבר לכתיבה הייחודית שלו

      הוא מלווה את ספרים ברישומים מעין אלה:

       

       

      הרישומים שלו הזכירו לי תרגיל רישום שעשיתי פעם 

      שבו עליך לצייר פנים של אדם בלי להביט בדף הנייר.

      ידך אמנם השלטת- אבל התוצאה יוצאת משליטה...

       

        14/12/07 18:15:

      מדהימה מיכל.

      אני הולכת קצת לצלול בבלוג שלך. 

        14/12/07 10:15:

      מעולה שאת

      לא איכפת למה וכמה ואיך ומה

      מבחינתי כתבת את זה לגמרי בשביל ידי השמאלית המתגעגעת... 

      ואני רוצה חיבוק ממך- מימין ומשמאל! 

        14/12/07 09:49:

      דרך ההתנסות ניתן להבין באמת איזה עוצמה יש לכלי הזה וכמה הוא מדוייק ואמיתי.

      דרך נוספת להשיל מעצמנו את כל ה"צריך" שלימדו אותנו היא להתחיל להשתמש במילות בחירה כמו- מותר, אפשר, כדאי, בחירה.

      מיכלי תודה על התזכורת של הכלי המדהים הזה,

      את מעלה לפה דברים בדיוק בזמן ובמקום שזה מתאים...מ ד ה י מ ה שלי!!!

      תגידי לאומץ שאזרתי אותה אלי, אני דווקא לא עצרתי את הדמעות השבוע אלא פשוט נתתי להם לצאת וכנראה שזו ההתחלה האמיתית שהגיעה סוף סוף...

      נשיקות נשיקות נשיקות

      הילה

        14/12/07 08:12:

      נהדר.

       

      מיכל, תודה רבה רבה. אני לומדת ממך המון, המון.

       

       

        14/12/07 07:50:

      נשמע מדהים,

      לגמרי צריכה לנסות את זה.

      לגמרי, לגמרי,

      ממש אבל...

       

      אוהבת אותך המון

        14/12/07 06:52:

      אכן התנסות שהותירה אותי המום מעוצמתה.

       

      תודה שלימדת אותי.

      ועל היותך בכלל מחייך

       

      נשיקה 

      ג.

        14/12/07 05:19:

       

      צטט: איתן זקצר 2007-12-14 04:06:10

      מעוליקו.  תודה

      ניסית  פעם  לראות  צבע  מסויים

      ולחשוב  עליו  מצד  ימין  של  המוח? לא, אבל זה נשמע מגניב לגמרי, ניסית?

      וכך כרגיל,  מעלים  הטקסטים  שלך  הרהורי  יצירה,  תהליכי  חשיבה,

      בדיקת  נוכחות  של  רגשות  קיומיים. אם זה מה שזה מעורר, הכי שווה וכייף לי בעולם

      בסדר,  חיבוק. תודה יקירי, בחזרה, נכון שזה אפילו כייף לחבק?

       

        14/12/07 04:06:

      מעוליקו.

      ניסית  פעם  לראות  צבע  מסויים

      ולחשוב  עליו  מצד  ימין  של  המוח?

      וכך כרגיל,  מעלים  הטקסטים  שלך  הרהורי  יצירה,  תהליכי  חשיבה,

      בדיקת  נוכחות  של  רגשות  קיומיים.

      בסדר,  חיבוק.

        14/12/07 04:04:

       

      צטט: tet 2007-12-14 03:18:01

      את תמיד מתלוננת שאני מגיבה לפני שאת עורכת את הפוסט.

      אז...

       

      מחכה......

      לשון

       

      אני לא מתלוננת,

      אני מתפעלת מהזריזות שלך

      וכן, גם עכשיו, כולי התפעלותנשיקה

        14/12/07 03:18:

      את תמיד מתלוננת שאני מגיבה לפני שאת עורכת את הפוסט.

      אז...

       

      מחכה......

      לשון