אני חושבת שאני צריכה פסיכולוג. או אולי אפילו פסיכיאטר.

מישהו עם כדורים. משהו טוב...

הפכתי לארנב. או ככה לפחות נראה לי... אולי שפן?

לא מבדילה בין השניים.

פתאום צמחו לי אוזניים של ארנב על הראש, מה זה?

בין לילה, ככה פתאום?

הלכתי לישון כלבה, קמתי ארנב. משבר זהות אולי?

משבר גיל העמידה? לא מוקדם מדיי לזה? בסה"כ אני עוד צעירה.

ואמא לאחרונה גם נותנת לי גזר. מה, גם היא חושבת שאני ארנב?

אבל זה לא יכול להיות, אני נובחת עדיין ואין לי כדור בתור זנב.

יש לי את הזנב שלי עדיין... או שלפחות הוא היה שם בפעם האחרונה שבדקתי.

אז למה האוזניים האלה? אולי אני בכלל מדמיינת...

אולי אני צריכה קצת להירגע, אני פשוט לחוצה.

תירגעי.... נשימות עמוקות ותספרי עד 10.... לאט. ששש... שחררי.

לא, לא עובד. אני עדיין ארנב.

אמא'לה, איך זה קרה? מה עשיתי רע? אני רוצה לחזור ולהיות כלבה.

אלוהים, אני אעשה מה שתבקש. אצום, אדליק נרות בשישי, לא אסע בשבת. אפילו אוכל כשר. מבטיחה.

רק בבקשה, תהפוך אותי חזרה לכלבה.

כיף לי בתור כלבה בלונדינית. לא רוצה ארנב. למה דווקא ארנב?

אה, הנה אבא נכנס. אולי הוא יסביר לי מה קורה פה.

עוד פעם שמת לה את האוזניים של הארנב?

אמא הזו גם כן, תשגע אותי באמת יום אחד.

ואני חשבתי שכבר הפכתי לארנב, איזו הקלה!!!

אמא תביאי עוד גזר, טעים החרא הזה...