♦ ט"ו בשבט הוא זמנם של הפירות. בראש ובראשונה, הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל ♦ חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ודבש — תמר ♦ אולם מלבד פירות אלה, להם מיוחסות סגולות רפואיות חשובות, ראש השנה לאילנות הפך עם השנים גם ליומם של פירות יבשים ואגוזים מסוגים ומזנים שונים ♦ גם להם מעלות, אולם יש גם חסרונות ♦ הטוב ביותר הוא לאכול במידה ובמתינות, כדי להפיק את מלוא התועלת מההיצע המגוון ♦

ראש השנה לאילנות הוא חגם של שבעת המינים. אף על פי שבשנים האחרונות קצת התבלבלנו, והפכנו את הפירות היבשים והאגוזים למיניהם, אליהם נתייחס גם כן, לעיקר, הרי שהפירות בהם נשתבחה ארץ ישראל הם המוקד ביום הזה. ובכלל, חזקה על פירותיה של הארץ שהם טעימים ומזינים, ומרכזים בתוכם סגולות בריאותיות ראשונות במעלה. פירות חשובים שכאלה, כדאי לאכול בכל השנה ולא רק בט"ו בשבט. בהתאם ליכולת להשיג אותם, על פי עונות השנה, לכל אחד משבעת המינים יתרונות מרחיקי לכת. בד בבד, יש, כאמור, גם את האגוזים למיניהם והפירות המיובשים, שאף להם סגולות, מי יותר ומי פחות, כפי שנראה.

ארץ חיטה ושעורה

החיטה, הראשונה בשבעת המינים, בשל חשיבותה, היא אחד הצומחים החיוניים ביותר לבני אנוש. ניתן לומר בלא הגזמה, כי החיטה היא אחד מיסודות התזונה הבסיסיים והעתיקים ביותר. החיטה מהווה מרכיב מזון מרכזי כמעט בקרב כל אוכלוסיית העולם. היקף אופני ההכנה והמאכלים שמכילים ומתבססים על חיטה הוא אדיר. השימוש העיקרי של החיטה מתבסס כמובן על הקמח שלה. הקמח הוא המרכיב בעל ההשפעה הדומיננטית ביותר על תכונות הלחם. ככל שהלחם פחות מעובד וקרוב למצב הטבעי שלו, הוא אינו מאבד את הוויטמינים הרבים שקיימים בחיטה, שחלקם הגדול נהרס בתהליך העיבוד. בלחם טבעי, ערכם של הוויטמינים, המינרלים, הסיבים התזונתיים ועוד רכיבים חיוניים אחרים המצויים בקליפה ובגרעין של החיטה, נשמרים טוב יותר. תרומתו התזונתית של לחם עם מרכיב בסיסי פחות מעובד היא גבוהה יותר, ערכו הגליקמי נמוך יותר, הוא יכיל יותר סיבים תזונתיים, יקל על מערכת העיכול, ישמור על רמות נמוכות של סוכר בדם ויקנה תחושת שובע גבוהה לאורך זמן.

במקום השני אחרי החיטה, ניצבת השעורה. גם לשעורה תכונות בריאותיות חשובות. במשך שנים נדחקה השעורה, שלא בצדק, לשוליים. אולם בשנים האחרונות הולך ומתברר, כי מדובר בצמח רב עוצמה שעשוי לסייע בשורה של בעיות בריאות. כך לדוגמא, בעקבות מחקר מקיף, הגיעו מדענים למסקנה כי השעורה מסייעת מאוד במלחמה בכולסטרול. זאת אפילו יותר מדיאטה רגילה לאיזון כולסטרול. לפי המחקר שבדק את השפעת השעורה על הכולסטרול, היא תורמת באופן משמעותי לירידה ברמתו. החוקרים הסבירו, כי הרכיב בשעורה שגורם לכך הוא סיב המסיס במים (GLUCAN BETA), והוא מצוי בשעורה בשפע. כמו כן, לשעורה ולמוצריה מיוחסת השפעה לטובה בעוד שורה ארוכה של סוגיות בריאותיות. הבירה, אחד ממוצרי השעורה הבולטים, הוכחה כמשקה ששתייה מבוקרת שלו עשויה להקטין את הסיכונים ללקות במחלות לב, להיאבק בלחץ דם גבוה ולתרום לבריאות הגפיים התחתונות.

בורא פרי הגפן

בעוד הגילויים על היתרונות המיוחדים שבשעורה הם חדשים יחסית, הבריאות הגלומה בענבים ובמוצר העיקרי שלהם, היין, מוכרים וותיקים יותר. היין הוא המוצר הבולט ביותר של הגפן. יש לו השפעות בריאותיות חשובות ביותר: על פי מחקר שנערך באוניברסיטת "הארוורד" שבארצות הברית, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Nature, רכיב טבעי שנמצא ביין אדום ונקרא רזברטרול (resveratrol), מצליח "לתקן" את ההשפעה השלילית של השומנים העודפים על כלי הדם ואפילו להאריך את החיים. אומנם, עדיין אין המלצה גורפת מטעם איגוד רופאי הלב בארה"ב להתחיל ולשתות אלכוהול כדי למנוע מחלות לב ועורקים. אך אין ספק שהתוצאות של המחקר האמור, כמו גם מחקרים אחרים, מחזקים את ההנחה כי שתיית יין בכמות מבוקרת, עשויה לסייע לבריאות הלב. כיום, ממליצים רופאים לשלב כמויות מתונות של יין אדום יבש כמניעה של מחלות לב וכלי דם.

במסגרת מחקרים אחרים שנערכו, נראה שתדירות השתייה משפיעה הרבה יותר מסוג המשקה. מחקרים חדשים יחסית ממליצים על לגימה של לפחות חצי מנת שתייה פעם ביומיים, בין אם מדובר בבירה (ע"ע שעורה), ביין אדום או ביין לבן. מהמחקרים עולה, כי אין כל חשיבות לעיתוי השתייה ולמידת הסמיכות שלה לארוחה. אך כאמור, תדירות הצריכה של האלכוהול היא שמסייעת במניעת הסיכון להתקף לב. מחקר שנערך בעניין זה, שהתפרסם במגזין הרפואה של ניו-אינגלנד, העלה כי מספר התקפי הלב בקרב קבוצת האנשים ששתו יין לפחות שלוש פעמים בשבוע, היה נמוך בשליש לערך מאשר בקרב הקבוצה שלא שתתה כלל. אצל הקבוצה ששתתה רק פעם או פעמיים בשבוע, פחת הסיכון ללקות בהתקפי לב ב-16 אחוזים בלבד. אחוז האלכוהול במשקה, מתברר, לא שינה במאומה. מדובר ללא ספק בנתונים מרשימים, שמייקרים עוד יותר את מקומו של היין החשוב ממילא.

התאנה והעיכול, הרימון והסגולות

לא קל אומנם להתחרות בענבים וביין, אך נראה כי התאנה אינה זקוקה לחיזוקים מפירות אחרים. לתאנים יש ערך תזונתי גבוה. הן מקור בריא וטוב לסוכרים פשוטים ואף לסיבים תזונתיים. המתיקות של התאנים גבוהה מאוד, ולכן כבר בימי קדם הן הומלצו למי שתקף אותו הרעב או למי שחיפש דרך קלה לדיאטת השמנה. התאנה נחשבת גם לאחד הרכיבים הדומיננטיים במוצרים טבעיים המיועדים להתמודד עם בעיות במערכת העיכול. ככל הנראה, אחת הסיבות להשפעה המזרזת של התאנים על מערכת העיכול היא תכולת הסיבים התזונתיים והסוג שלהם (היחס בין הסיבים המסיסים לעומת הסיבים הבלתי מסיסים), יחד עם תכולה גבוהה מאוד של פחמימות. לעומת הכמות הגדולה של פחמימות בתאנים, הן כמעט שלא מכילות שומנים. התאנים נחשבות גם למקור חשוב מאוד של סידן ואשלגן, ואף מספקות מעט ברזל לגוף- בהזדמנות זו , חובה עלינו להזכיר כי בתאנים קיימת בעיה חמורה של תולעים ורמשים ואין לאכול מהם וכן גם משאר הפירות והאגוזים — ללא התייעצות עם מורה הוראה!

הבא בתור, הרימון, אינו מתחרה אומנם ברמות המתיקות של התאנה, אולם בכל הנוגע ליתרונות בריאותיים, הרי שמדובר בנשק רב עוצמה. על פי תוצאות של מחקרים רבים שבחנו את טיבו של הרימון, יש לו השפעה רבה על הגוף. הוא מסייע להאטה בתהליכי הזדקנות, במניעת סרטן ותורם לבריאות הלב. הרימון גם מספק לגוף שלל ויטמינים, מינרלים וברזל ועשוי להפחית כולסטרול. צריכה יומיומית של גרגירי רימון, או שתייה של מיץ רימון, תורמת להפחתה של רמות הכולסטרול "הרע" בדם (LDL), להפחתה של רמות לחץ הדם, לשיפור זרימת הדם ללב ואפילו לנסיגה של טרשת העורקים. הרימון עשוי להוות מכשיר הגנה מפני התקפי לב, אירועים מוחיים ומחלות סרטן. לפיגמנטים האדומים שברימון, האנתוציאנינים, סגולות נוגדות חמצון ונוגדות דלקת. לכן הם תורמים, יחד עם רכיבים מגינים נוספים ברימון, כמו הטנינים, גם להאטה של תהליכי הזדקנות ולמניעת סרטן.

זית שמן ודבש

בעוד שאת הרימון לא ניתן להשיג בכל ימות השנה, את המוצר הבא אפשר גם אפשר: זית שמן, שמן הזית, הוא אחד המוצרים הבריאים ביותר. מהזית, הפרי השישי משבעת המינים, מפיקים את שמן הזית. לשמן זית סגולות בריאותיות רבות. סגולותיו נובעות בעיקר מהמרכיב העיקרי שבו: חומצת שומן חד בלתי רווי, תכולת אנטי אוקסיטנדים המיוצגים בעיקר על ידי ויטמינים E, A ופוליפינולים. שמן הזית יכול לסייע להוריד את ההסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב. הוא תורם להורדת רמת הכולסטרול הרע (LDL) מבלי לפגוע בכולסטרול הטוב (HDL), ואף עשוי לתרום להעלאתו. באופן הזה, היחס ביניהם משתפר ומשפיע על רמת הכולסטרול הכללית בדם. שמן זית מסייע גם בהורדת לחץ דם ובמקרים של מחלות כרוניות, מאחר שהוא מכיל מרכיבים נוגדי חמצון שנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף. כמו כן, שמן הזית מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן על ידי מניעה והשמדה של תאים סרטניים. בזכות תכולת הפוליפינול שבו, שמן הזית הוא בעל השפעות אנטי דלקתיות על הגוף, ובכלל אוצר בתוכו עוד יתרונות רבים.

אחרון חביב הוא התמר, השביעי במניין הפירות. תמרים עשירים בסוכרי הפירות גלוקוז, ובעיקר- בפרוקטוז, המתוק פי שבעה מהסוכר הגבישי (והמתועש) בו אנחנו משתמשים. ריכוז גבוה של סיבים תזונתיים בתמר שומר על פירוק איטי של הסוכרים שהוא מזין את הגוף. מסיבה זו, נשמרת רמה אחידה של סוכר בדם, המבטיחה תחושת שובע ממושכת לאורך זמן. התמר גם עשיר מאוד בוויטמינים B1,B2,B6,B12, כולם מ"משפחת ה-B", בניאצין, פולסין, ויטמין A ,אבץ, נתרן ובברזל. כמו כן, הוא מהווה מקור חשוב לסידן ולמגנזיום. צריכה קבועה של תמרים תורמת לתקינות של מערכת העצמות, מערכת העצבים ומערכת הדם. אולם למרות הסגולות הנוגעות לתמר, ולשבעת המינים בכלל, יש להדגיש כי אין בכתבה מתן גושפנקא לצריכה מוגברת של כל אחד מהפירות הללו. חלק ניכר מהפירות מכיל כמות גדולה של סוכרים ומרכיבים אחרים שעלולים להוות בעיה לאנשים הלוקים בבעיות רפואיות שונות, ובכלל. צריכה מוגזמת של סוכר אינה טובה לאף אחד. אכילה במידה היא ההמלצה הטובה ביותר.

האגוזים והפירות המיובשים

אי אפשר כמובן לכתוב על ט"ו בשבט בלי הטרנד המוכר לכולנו: שלל האגוזים והפירות המיובשים. "ככלל, חשוב לדעת לא רק מה לאכול בט"ו בשבט, אלא גם כמה", מציינים צחי כנען ודפנה נתן, דיאטנים קליניים ב"מכבי שירותי בריאות". לדבריהם, באופן עקרוני, הפירות המיובשים מכילים כמות גדולה של מינרלים, סידן וברזל, והם עשירים בסיבים תזונתיים ובנוגדי חמצון המגינים מפני מחלות שונות. "פירות יבשים הם חסרי שומן וכולסטרול, דלי נתרן ועשירים באשלגן ובמגוון ויטמינים. אולם למרות היתרונות הבריאותיים שלהם, מומלץ להגביל את צריכת הפירות היבשים מכיוון שהם מכילים רמה גבוהה של סוכרים ושל קלוריות העלולים לגרום לעלייה במשקל. יש לתת תשומת לב מיוחדת לכמויות אלה בקרב סוכרתיים, חולים עם אי ספיקת כליות ואנשים הסובלים מרמות גבוהות של שומנים בדם".

ומה באשר לאגוזים, הכוללים זנים שונים, ביניהם נכללים גם שקדים? "קבוצת האגוזים כוללת, בין היתר, שקדים, אגוזי לוז, אגוזי פקאן, אגוזי ברזיל, קשיו, מקדמיה ועוד", אומר דנית שטיינברג, נטורופתית N.D. ב"לאומית שירותי בריאות", מחוז צפון. "קבוצה זו עשירה באנרגיה, בחלבון, בשומנים חד ורב בלתי רוויים, במינרלים כמו- ברזל, אבץ, אשלגן וסידן, ובוויטמינים כגון- ויטמין E (אנטי אוקסידנט חזק), ויטמיני B ו-A. אגוזים הם גם מקור עשיר לסיבים תזונתיים. פירות ואגוזים מומלצים כחלק אינטגראלי מהתפריט הבריא, ולא רק בט"ו בשבט, בעיקר כתחליף לדברי מתיקה אחרים וכספקי אנרגיה טבעיים". גב´ שטיינברג מוסיפה, כי שקדים טובים מאוד להפחתת החומציות בקיבה, מה שמסייע במניעת צרבות וכיבים; "בנוסף, היותם של רוב האגוזים עשירים בחומצות שומן חד ורב בלתי- רוויות מסייע להפחתת השומנים בדם. לדוגמא: באגוזי מלך יש אומגה-3, החשובה מאוד לתפקוד הלב וכלי הדם".

"דוגמא טובה נוספת היא היתרון של אגוזי הברזיל: אגוזים מזן זה מכילים סלניום, שהוא מינרל חיוני להפחתת הסיכון לסוגים שונים של סרטן, כולל סרטן הערמונית. המקורות של המינרל הזה בתזונה המערבית דלים מאוד. עם זאת, חשוב לזכור, כי האגוזים והשקדים הם עתירי שומן. אף על פי שמדובר בחומצות שומן בריאות, עדיין שומן הוא שומן ולכן יש לצרוך אותם בכמויות מתונות וכחלק מתפריט יומי מאוזן. כמו כן, כדאי גם לצרוך אגוזים ושקדים בצורה הטבעית שלהם ולא הקלויה. הקלייה פוגמת בערכים התזונתיים, וכמות הנתרן של אגוזים קלויים גבוהה מאוד בשל תוספת המלח".