כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המאורה

    היה עסקי נשאר אישי.

    0

    טפו... טפו... סיפור אהבה

    37 תגובות   יום שישי , 14/12/07, 12:21
     

    הם היו שניים, ולא יותר, ממש כמו כל דבר המשלים זה את זה. יותר מושלם לא יכול להיות, שהרי המזל עצמו שלח שתי מכשפות, שתלכנה אחרי השניים - יורקות כל הזמן לאחור: "טפו... טפו...".

     

    מנהלת בית הספר התיכון הושיבה את שניהם בטור השני, ממש בספסל השני. כבר אז היה ברור שהם יחד. בהרף עין החיבור הושלם ופרי אהבתם כבר היה טמון בבטנה. הוא היה בן 17 - קצת פחות, והיא בת 16 - קצת יותר. ממש בחופש הגדול היא חשה שגופה משתנה. כאשר אמה דחקה בה ללכת לרופא, הוא הלך איתה, כשאחריהם הולכות שתי אחיות הגורל יורקות לצדדים: "טפו... טפו...".

    היא נכנסה עם אמה לרופא ויצאה המומה - היא בהריון.

    הוא חיכה בחוץ, המום וחיוור, אבל התאושש במהרה ואמר: "אם צריך, אז נתחתן".

    הוא אמר זאת בצורה כל כך מקסימה וטהורה, אבל אמא מיהרה לדבר עם אמא, ושני אבות כועסים הרגיעו אחד את השני, וכשהיא שוכבת במיטה, עם כוס תה חם, ישבו כולם לתכנן את הבאות.

    "תעשי הפלה במהירות, נקבע לך תור עוד השבוע!".

    אולם היא זינקה מהמיטה, עדין מחזיקה טלפון פתוח, מתוכו בקע קול: "אנו נתחתן!" ומיהרה לפתוח את החלון, להציץ מטה, לראות  אותו מניף את ידו בניצחון, והיא צועקת לו, "נתחתן!".

    "היא לא חולה", אמר אביה, כשהוא מנסה להיאחז בעיתון, מתעלם לחלוטין מהנעשה, בעוד הילדה נמלטת מהבית, רצה במדרגות, ושתי רוחות קיץ יורקות "טפו.. טפו...".

     

    ** * **

     

     

    הקיץ חלף. מנהלת בית הספר ניסתה לדבר עם השניים. הפעם הושיבה אותם בטור הראשון ובספסל הראשון. זה ממש לא עזר, כי בדיקת האולטרה סאונד, גילתה שיש לה שניים בבטן כבר באותו היום. כך צעדו השניים, כשבבטנה שניים, ואחריהם שתיים, היורקות לכל הכיוונים, מחשש העין.

     

    כאן אאלץ להעיר, כמחבר, שאין זה סיפור מכשפות, אלה סיפור אהבים, לכן נמשיך...

     

    זה היה מצחיק, מעציב, כי דמעות רבות נשרו באותו יום, במקום צנוע, כמו הרבנות, ניצב בית ספר שלם, כולל שכונה שלמה, יחד עם גדוד משטרה שחסם את הרחוב הראשי.

    הם לא הזמינו אף אחד, אבל כולם רצו להשתתף. כך יצא שכשהציץ הרב מהחלון, היה נדמה לו שצבא שמיים התיישב על הגגות ממול. גם הם מציצים בחתונה הקטנה הזו.

    הוא ניגב את משקפיו במטלית דקה, מוודא שהבחור בן ה-17 חותם על הכתובה, והציץ שוב לקול ההמולה שבחוץ.

    הם התחתנו בחתונה צנועה הכללה כשש מאות תלמידי בית הספר התיכון, כשישים מורים, וכשישים בני השכונה. אפילו שישה עובדי המחלקת הנוער, ועוד שישה מאגף החינוך. מדהים היה ששני פקחי משרד החינוך הגיעו לבית הספר ומצאו שלט בריסטול לבן עליו היה כתוב: "כל בית הספר חולה היום, חולה אהבה" אבל תלמידים ומורים, אין. כך כשנכנסו מצאו את מזכירת המנהלת וספרנית יושבות ומרכלות.  אחרי כעשר דקות רכב משרד החינוך עם שני מפקחים ושתי מזכירות עשה דרכו למרכז העיר.

     

    אומנם היו הרבה אנשים, אבל החתונה נשארה צנועה. אף אחד לא צעק. אף אחד לא חנה על המדרכה, רק הצטופפו ברחבה בשקט כשמסביב נושבות רוחות הסתיו הקלילות, יורקות לכל הכיוונים " טפו... טפו...".

     

    נולדו זוג תאומים, בן ובת, בשעה טובה, ברכות ואיחולים. רק לפני חודש נישאו וכבר שני ילדים.

    הוא ישן עדין בבית הוריו, שני רחובות ממנה. עד שעה שמונה הם בילו יחדיו, וכמוסכם חזר לביתו.

    פעם אחת חופש ניתן וכך ישנה בביתו. הם התחבקו, ובדקו את רגשותיהם בגלוי. גם אם החקירה הייתה הדדית ומדוקדקת, לא נמצא אף אחד מהם אשם. גם האמת שנתלתה על ענף בחוץ, הנהנה במרץ, ואחר כך המשיכה לדרכה. וכמו שליל אהבים יכול להסתיים כך הסתיים מגע טהור, בהריון נוסף.

    " זה מטורף " צעקה האם, בעוד האב, מכונס לו בשירותים עם העיתון, תוהה בינו לבין עצמו מתי יוכל לצאת. 

    " רק התחתנו !" בלעה המנהלת את לשונה.

    המזכירה הנהנה ואמרה " תחשבי על עוד שני ילדים "

    כך חלף החורף שנכנס, ואחריו האביב, והם היו עסוקים, בבחינות הבגרות, וטיפול בשני ילדים.

    אז וכשהכול נגמר, היא הגיעה לבחינת הבגרות עם כרס תפוחה, וכרית ישיבה. הוא הגיע יחד איתה, כשחולצתו מוכתמת ממזון תינוקות.

    אבל כשהכול באמת נגמר, הגיעו תוצאות הבחינה והן היו טובות.

    כאן כמחבר הסיפור עלי להוסיף " טפו...טפו..." ומייד נמשיך.

    ** * **

    קצת קשה להבין איך אפשר להתגייס לצבא, ולהשאיר אותה עם ארבעה תינוקות, והורים מטורפים מדאגה. לא רק שהקטנים ידעו לבכות, ואותם היה צריך להרגיע, אלא גם שתי אמהות בוכות, ויותר יללו מאשר סייעו, והיו עסוקות כל העת בטרטור, שני אבות מבולבלים, בלהתרוצץ בין החנויות, ולרכוש תשמישי תינוקות וכדורי הרגעה.  והוא שהגיע לבסיס הטירונות, נכנס לראיון ראשון, בבגדים מסריחים מאבקת כביסה צבאית חמוצה. ועם כומתת פוליאסטר בצבע זית.

    כשחזר למאהל, והצטרף לחבורת הטירונים שתרגלו עמידה בשורות וצעידה, לא ידע כי המ"פ שלו עושה דרכו בדאגה למשרד מפקד הבסיס.

    זה עם שני העלים על הכתף, הציץ במ"פ הצעיר, והתרווח על הכורסא " אתה אומר שהוא נשוי עם ילד והוא בן 18?".

    המ"פ תיקן במהירות כשהוא מצביע על התיק הקרטון שפתוח על השולחן " אני אומר ילדים, ודרך אגב, עוד חודש הוא יהיה בן שמונה עשרה "

    המפקד בסיס, נראה מוטרד, אבל לא התכוון להסגיר שמעולם לא היה לו מקרה כזה, למ"פ שתחת פיקודו.

    " כמה ילדים ? " אמר

    " שני תאומים.. כלומר בן ובת ... פעמיים " אמר המ"פ בבלבול, כשהוא מתרוצץ על השורות שהוספו, בכתב יד תחת פרטי המשפחה, שהייתה משבצת קטנה ועלובה, המלאה קשקוש צפוף, המפנה בחץ לשולי העמוד, שם הכתב הצטופף יותר, וניסה לפרט את ארבעת מרכיבי המשפחה הנוספים.

    " תאומים... אמממ... מוזר ביותר שהעבירו אותו לכאן.. אז מה נעשה עם חייל צעיר ושני ילדים " תהה בקול מובס.

    " אמרתי ארבעה " התנצל המ"פ.

    המפקד בסיס, נראה קפוא לשתי שניות, ואז הניף ידו לטלפון " תקראו במהירות למירה "

    הוא שתק, למעשה שניהם שתקו.

    מירה הגיעה בריצה, מנסה לסדר את הכותפות שעל כתפיה שהכילו שלוש ארונות קבורה.

    " את ידעת שהגיע אתמול בחור נשוי לבסיס ?" שאל המפקד.

    היא פשפשה במהירות ונזכרה שהניחו לה תיק על השולחן.

    " כן ראיתי, לא הספקתי לפתוח אותו... אתה רוצה שאגש להביא אותו ?"

    היא כשלה למשרד שלה, מקללת את עצמה, שלא הציצה בתיק - אוףף! איזה בלאגן! ארבעה ילדים, מדוע שלחו אותו לכאן ? קיללה את בסיס המיון.

    כשחזרה העניינים היו יותר בהירים, ושלושתם היו רגועים, היו הוראות לגבי החייל, ודובר על טירונות מקוצרת, וגם מותנית במצבו הנפשי.. כמו כן, צוין במפורש שאין להחמיר איתו, ומייד עם התעוררות בעיה כל שהיא, להחזירו בדחיפות לבסיס קליטה... תוך הדגשת המשפט " מקרה רגיש ביותר"

    הפגישה בין שלושתם התארכה עד שעה מאוחרת, אבל התוכנית  הייתה מאוד מפורטת.

    אחרי חודש נפגשו שלושתם שנית, כולל קצינת ת"ש של הפיקוד.

    " הוא עבר מסלול הכרות עם רובה ?" שאל מפקד הבסיס.

    " כן " ענה המ"פ, ומפקד הבסיס סימן וי במשבצת.

    " ירי שלושה כדורים, לתרגול ראשוני ?"

    "כן ! ירה שתי שלשות, כולל לימוד כיוון כוונות "

    שוב סימן המפקד, והעיר  " מצוין.. תמשיך "

    "זריקת רימון ? "

    " כן! זרק אפילו שניים "

    כך הם עברו, כשפיו של מפקד הבסיס מתחיל לחייך בהבעה מרוצה, ובסוף חתם על טופס הכשרת לוחם.

    כעת עברו במהירות על טופס תנאי שירות, ושתי הקצינות - מירה מהבסיס והבכירה מהפיקוד היו מתוחות.

    " הוא יצא לעשר חופשות חצי יומיות בחודש האחרון, וכל שישי שבת היה בבית. " אמר המ"פ, בניצחון.

    הפה של כולם נפער.

    " אני הס"מ ומפקד המחלקה של החייל, עשינו תורנות, עם הרכב שלי, דאגנו לקחת אותו הביתה, והחזרנו אותו לבסיס "

    " ואיך הספקתם ? ... טוב.. לא חשוב " אמר מפקד הבסיס בפיזור דעת.

    המ"פ משך בכתפיו ופיהק בעייפות.

    שתי הקצינות, נראו מרוצות והחלו למלא את הטפסים שלהם.

    " היו תלונות מצד החייל ? " שאלה הקצינה הבכירה מהפיקוד.

    כאן המ"פ נראה מודאג, מה שהעלה צמרמורת בגב של מפקד הבסיס.

    " אני לא יודע, אם אפשר לקרוא לזה תלונה, אבל אשתו התלוננה פעם אחת על מפקד המחלקה, שהוא שכח לקנות אבקת כביסה לתינוקות.... אבל זה לא נחשב, כי זאת אשתו של החייל, והוא עצמו אף פעם לא התלונן"

     שתי הקצינות הביטו אחת בשנייה בדאגה, ואז יחדיו משכו בכתפיהן, ורשמו את פרטי האירוע ומלמלו " זה לא נחשב... ממש לא נחשב " אם כי, כשכתבו כל כך הרבה, חש המ"פ שזה כן חשוב, וליבו נעכר בגלל הפאשלה של מפקד המחלקה.

    בסיכומו של דבר כולם חתמו על הטופס שחרור, ואחרי שעה, נקרא החייל, למשרד המפקד - על מפקד המחלקה שסרח, הוטל לשאת את ציודו של החייל ולזכותו באפסנאות.

    הם עמדו בשער הבסיס, ונרגעו רק כשעלה על האוטובוס, והתרחק,

    בבוקר הוא הגיע לבסיס מיון וקליטה, ובטעות שלחו אותו להתחייל שוב.

    רק אחרי חצי שעה, הגיע קצין מבוהל, אסף אותו למשרדו, העניק דרגת טוראי, ושחרר אותו מהצבא.

    ** * **

    באמת, שקצת קשה ברגע כזה לעשות הערכות, אפילו שהסתיימו ממש, כל המשימות הכי קשות.

    אבל באותו ערב, זוג אוהבים בני שמונה עשרה, ישבו בביתם הקטן והמושכר, חגגו את שחרורו מהצבא, ויציאה לחיים אזרחיים ועצמאים.

    הם התחבקו והתנשקו במיטה, ואפילו התכרבלו יחדיו ועשו אהבה , אבל...

    לא!

    היא לא נכנסה להריון. היא כבר השתמשה באמצעי מניעה.

    אז ככה, לפני שאני עושה " טפו.. טפו.." אדגיש, כי הסיפור היה יכול להסתיים בנקודה זאת, שהיא ממש קלאסית, אלא שלא כך...  לכן, " שרקה הרוח טפו.. טפו..." בחלונם של זוג האוהבים באותו ליל, שלמחרת יקומו ליום חדש.

    ביום חמישי ימלאו לו שמונה עשרה, ולפני יומיים השתחרר וכבר החל לעבוד בפיצרייה, של בן דודה של אשתו. הוא למד למתוח בצק באותו יום אלא שאחד השליחים איחר, והוא עלה על הקטנוע דוהר לקראת מפגש גורלי ברמזור הסמוך.

    מרצדס שחורה, פגעה לו בכנף הקטנוע והעיפה אותו לצד. היה מאוד כואב, אבל הוא הצליח להתיישב.

    מהמרצדס יצאה גברת מבוגרת, עם שיער לבן, ממלמלת בהתרגשות ומודאגת. מסביבם התקהלו רבים.

    הוא גנח והתרומם, רואה שריטה מדממת " הכול בסדר ! " הוא אמר והתמוטט.

    רוח לרוח קצפה בכעס, וענן עכרורי הביט מטה באשמה, על הפיצה המעוכה והקטנוע השוכב.

    אבל בבית החולים, הכול חזר למסלולו, כאשר הרוח משתוללת לארבעה כיוונים, ויורקת " טפו.. טפו..."

    " אפשר לשחרר אותו מהמיון, עוד שעה, אם הצילומים יהיו תקינים " אמר הרופא לאשתו הנרגשת.

    זוג הורים התפרץ, וסולק ע"י השומר.

    " בעוד שעה הוא ישוחרר " אמרה הבת, "הוא יושב וצוחק בטלפון".

    ואכן הוא שוחרר אחרי חצי שעה, והרוח בחוץ נרגעה, וממש הכול היה יכול להישכח.

    אבל בחוץ המתינה אישה מבוגרת, ומיואשת, כשכמעט נרדמה על הספסל בחוץ.

    רק רוח שפרעה את שערותיה, גרמה לה להסב ראשה, ולראות את החבורה יוצאת מחדר המיון.

    היא קמה ורצה אליהם, כשהרוח הקלילה מפזזת סביבה ויורקת לכל הרוחות בניצחון.

    הם נסעו ביום שישי לביתה בסביון. היה זה מפגש סליחה והכרות. הם ממש לא רצו בזה, אבל היה דומה כי היא תתמוטט מאכזבה אם לא יגיעו.

    זה עבר חלק. הם הכירו, ישבו, אכלו, ונהנו משיחה קלילה, עם האישה ובעלה.

    הוא התחיל לעבוד באחת החברות שבבעלות הזקנה - ממש שובץ, כעוזר למנהלת האחזקה בבניין.

    היה זה בניין של חמש עשרה קומות, צפוף בעשרות משרדים בכל קומה.

    לא משנה שם החברה, אבל כשיצא בסוף החודש עם תלוש המשכורת, צרחה המכשפה " טפו..טפו.."

    ** * **

    מחודש לחודש, והזמן דוהר, כך חלפה לה סוף כל סוף, שנה שלמה מאז החלה עצמאותם, והם משפחה קטנה, שעברה לגור בדירה קנויה עם משכנתא לא גדולה. וביום שישי הזמינו את כל ההורים, כך שבשולחן ארוך שנפתח עד סופו ישבו שלושה זוגות הורים, כשבין כל זוג יושב תינוק, ובין הזוג בני התשע עשרה, יושבת התינוקת הרביעית. צמד ההורים מסביון נראה הכי פעלתן, ודומה והארוחה לא עניינה אותם כמו התינוק המקשקש לידם.

    ושוב חלפו החודשים וחגגו להם את יום הולדתם, במסיבה משפחתית גדולה, אצלם בסלון הגדול, שם כבר נכחו כבר הדודים והדודות של ארבעת הילדים, כשלכל תינוק ארבעה מטפלים המתחרים בניהם, אולם רק התינוק השואג והשמנמן נהנה מטיפולם של הזוג מסביון ששני ילדיהם היו כבר בוגרים וחיו בצרפת. וכמו שאומרים, טפו... טפו... הכול היה ממש בסדר גמור - כולם בריאים, כולם מאושרים ושמחים.

    אלא שמשנה לשנה, החלה עננת רצינות וקדרות לאפוף את האישה הצעירה.

    דומה, כי ימי צעירותה, מלאים בעיסוקים רבים, ובטיפול בילדים המתוקים, עד כי שכחה את טעם הזמן והבטלה של ימיה כנערה, וכשהייתה נזכרת בימים של לפני הכרותה עם אהובה, היה נדמה לה כי זהו עבר שהולך ומתרחק. וככל שתהתה, אם משהו מתוק לא יחזור, כך קדרו השמיים והרוחות הצליפו זו באת בבהלה.

    היא לא סיפרה לבעלה.

    אבל גם הוא החל להיות מוטרד במחשבות, על חיו - האם סיפור משפחתם היה צעד נכון.

     ** * **

    רק בגיל 35, הם דיברו על זה.

    הם ישבו בוילה הגדולה, שותים כוס יין, והיה זה קיץ וזוג התאומים התגייס לצבא. על אחת האצטבות, עמדה תמונה של חייל וחיילת במדים, שלמעשה היו להם ארבעה ילדים, שעברו לרשות צה"ל.

    היא לגמה את היין שלה, והלכה למטבח למזוג לה כוס נוסף, ולחטוף גזר.

    מישהו שכח את האור בחדרה של הבת שהתגייסה היום.

    היא צעדה לשם, מסתכלת על החדר המסודר.

    משהו הבליח ונצנץ כזיכרון ישן. היה נדמה לה שהיא רואה את עצמה שוכבת במיטה קוראת את אחד המגזינים לנוער. היא פתחה את הארון, ובחרה ג'ינס ישן.

    הוא מצא אותה בוכה עם הג'ינס מול המראה.

    הוא חיבק אותה והיא אמרה " תראה, הדיאטה עובדת, הג'ינס ממש טוב - נכון?"

    הוא לא ענה, רק הביט במראה ורואה אותם - " היא אותו הדבר, ממש אותה אחת מהעבר, רק הוא, נראה שונה, והוא לא הבין, מדוע הוא לובש בגדים מוזרים "

    הוא הנהן, ונישק, הסתובב והלך.

    הוא לא ראה אותה, ואת עיניה שעקבו אחריו בייאוש ודאגה.

    הוא הדליק את האור באחד החדרים, והתיישב ליד מסך המחשב הכבוי. מולו הייתה תלויה תמונה מוגדלת, שלו ושני הבנים קפואים, באמצע ריצה אחרי כדור רגל. הכדור היה מטושטש כמו שלושתם, אבל הרקע  היה דומם וחד.

    היא נכנסה ודיברה, על החיים ועל הזמן שברח - הוא הבין כל מילה, נותן לה לחפור בתוך הרגשות אותם הדחיק.

    בסוף היא המתינה, קצת מיואשת, אבל המשיכה ואמרה, שהיא פשוט לא מבינה מה קורה.

    הוא רצה להגיד לה, שמחר בבוקר הכול יהיה שונה, ושזה סתם תחושות שעמום, שצפות להן החוצה בגלל היעלמותם של הילדים מהבית, אבל הוא ידע שזאת ממש לא התשובה הנכונה, ואפילו אם זה מה שהיא רצתה לשמוע.

    הוא הנהן ואמר שגם הוא חש אותו הדבר.

    היה זה משפט שפגע בה, ומבטה האפיל, כמו הלילה מעל הים, שם השתוללה סופת קיץ חמימה, וברק בודד הבליח - שורף שערות מכשפה שנדלקו בחשמל על  רקע האופק המרוחק.

    היא חזרה למטבח, ולקחה את כוס היין וחזרה לכיוון מרפסת, מתיישבת על כסא נדנדה.

    היה זה נכון מצידו לקום עכשיו, לגשת אליה ולהרגיע אותה, אבל במקום זאת הוא הלך למקלחת, לנסות ולסרק את שערו לאחור ממש כמו שהיה נער.

    היא הבינה, שהכול נדחף לכיוון הלא רצוי, וכי עליה, לנסות ולהרגיע את האווירה, במקום זאת, בעטה בכד חרס סמוך, שהתנדנד לאיטו וסימן כי הוא נופל, אולם היא לא זזה, נותנת לו לקרוס ולהתנפץ - ממש חבל שעבודת יד המתארת, שתי רוחות המנשבות במפרש אוניה, נהרסה ברגע זה.

    היא הביטה בשברים ודמעות התגלגלו.

    הוא שמע את השבר, ורצה לזנק, אלא שעצר וחשב. הרעש היה של חרס נשבר ולא יוחזר, ועתה יש לו דברים אחרים לתקן. מול המראה ניסה לתקן את דמותו ולא הצליח.

    כך חלפה לה שעה איומה, שעה ללא תכלית.

    היא נכנסה ומצאה אותו שקוע במחשב.

    היא אמרה שהיא רוצה לנסות להיות לבד. הוא הבין זאת מילולית, ומשך בכתפיו.

    כשצלליתה נעלמה, הוא הרהר במשפט, ורגש מוזר פיעם בו.

    " אולי! אם היא רוצה ? " תהה.

    הוא השקיע את ראשו מול המסך, על ידיו המשולבות ונרדם לשעה קלה.

    המסך נעלם והחשיך תמונת רקע של אישה שופעת בלבוש מינימאלי, האוחזת מניפה.

    אותו לילה לא נשאר מי שיגיד " טפו.. טפו..."

    ** * **

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/07 07:47:

       

      צטט: אילן נ 2007-12-22 07:25:17

      נפלא, גבר. נפלא.

       

      ישראלי כל כך, אנושי כל כך, נוגע ומרגש.

      והסוף.

      הסוף המר....

       

      תודה לך.

       

      שמח שנהנת.

       

      תודה

       

        23/12/07 07:47:

       

      צטט: hagith popper 2007-12-22 06:55:13

      כמה מדוייק

      סיפור ניפלא כתוב בכזה כישרון

      והצביטה הזאת שבלב עם קורטוב התקווה שבמבט קדימה

       

       

      שמח שנהנת.

       

      תודה על הקומפלימנט.

       

        22/12/07 07:25:

      נפלא, גבר. נפלא.

       

      ישראלי כל כך, אנושי כל כך, נוגע ומרגש.

      והסוף.

      הסוף המר....

       

      תודה לך.

        22/12/07 06:55:

      כמה מדוייק

      סיפור ניפלא כתוב בכזה כישרון

      והצביטה הזאת שבלב עם קורטוב התקווה שבמבט קדימה

        20/12/07 12:29:

       

      צטט: יוסי ישראל - deltot 2007-12-19 15:10:57

      כיף גדול לקרוא...קורץ

       

      כל הכבוד !

       

       

      תודה יוסי

        19/12/07 15:10:

      כיף גדול לקרוא...קורץ

       

      כל הכבוד !

        18/12/07 07:24:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-18 03:44:16

      התגעגעתי. מיילא סיפור מקסים אבל גם אמיתי כל כך. תודה איש.

       

       

      אהלן ניצה....

      תודה.

       

        18/12/07 07:24:

       

      צטט: איתי33 2007-12-17 16:34:31

      חשבתי להגיד שהסגנון מזכיר קצת את ההתחלה של אבק כוכבים של גיימן

      אבל זה יעשה לך עוול

      אתה כבר לא נמדד בהשוואה לאחרים

      אתה עומד לבד ויכול להם.

       

      איתי

       

       

       

       

       

      איזה קומפלימנט....

      תודה גבר

       

        18/12/07 07:23:

       

      צטט: רוב רוי 2007-12-17 15:00:21

      תותח מתי יוצא הלקט סיפורים שלך

      קבל ממני כוכבקורץ

       

      תודה רועי.

       

      התגעגעתי. מיילא סיפור מקסים אבל גם אמיתי כל כך. תודה איש.
        17/12/07 16:34:

      חשבתי להגיד שהסגנון מזכיר קצת את ההתחלה של אבק כוכבים של גיימן

      אבל זה יעשה לך עוול

      אתה כבר לא נמדד בהשוואה לאחרים

      אתה עומד לבד ויכול להם.

       

      איתי

       

       

       

       

        17/12/07 15:00:

      תותח מתי יוצא הלקט סיפורים שלך

      קבל ממני כוכבקורץ

        16/12/07 16:00:

       

      צטט: jack 2 2007-12-16 14:34:25

      תשמע תראה תקרא

      זהו איום מפורש

       

      אם אתה לא תשלח לי הודעה על פוסט חדש

      אני לא יודע מה אני אעשה...... ראה הוזהרת.

       

      זכי ידידי אתה ,אתה גדול

      אהבתי את הסיפור

      כתוב סוחף לאורך כל הדרך

      תודה על פתיחת שבוע כזו.

       

       

      תודה גבר

        16/12/07 16:00:

       

      צטט: inspire 2007-12-16 09:08:36

      ואו!

      איזה סיפור מופלא הולדת לכאן. קראתי אותו שלוש פעמים, ובכל פעם עם תחושה אחרת מהמבחר העצום שהלז זימן לי. חיוך מחד, תחושה נוגה אחר כך, מעט עצבות על נשיבות הגורל העזות, פעם אחרת על אובדן ההתבגרות, ואחרת, על מעגלי החיים המטורפים האלה. ואחרונה, נוסטלגיה כללית לכתיבה יומיומית ומופלאה שפגשתי כאן.

       

      ובין יריקה ליריקה הצידה (על כל מקרה,לא עלינו) פגשתי בך, צץ מן הוירטואל באיבחת "דבר היוצר", ומחייך בי את הכוונותיך וכוונותיך, ומיטשטש שוב אל הכתוב המופלא והרומנטי הזה.

       

      אשוב בחיוך נוסף מאוחר יותר, עם כוכב.

      (מופלא פשוט) 

       

       

      תודה גבר

      התגובות שלך, מדהימות לא פחות.

        16/12/07 14:34:

      תשמע תראה תקרא

      זהו איום מפורש

       

      אם אתה לא תשלח לי הודעה על פוסט חדש

      אני לא יודע מה אני אעשה...... ראה הוזהרת.

       

      זכי ידידי אתה ,אתה גדול

      אהבתי את הסיפור

      כתוב סוחף לאורך כל הדרך

      תודה על פתיחת שבוע כזו.

        16/12/07 09:08:

      ואו!

      איזה סיפור מופלא הולדת לכאן. קראתי אותו שלוש פעמים, ובכל פעם עם תחושה אחרת מהמבחר העצום שהלז זימן לי. חיוך מחד, תחושה נוגה אחר כך, מעט עצבות על נשיבות הגורל העזות, פעם אחרת על אובדן ההתבגרות, ואחרת, על מעגלי החיים המטורפים האלה. ואחרונה, נוסטלגיה כללית לכתיבה יומיומית ומופלאה שפגשתי כאן.

       

      ובין יריקה ליריקה הצידה (על כל מקרה,לא עלינו) פגשתי בך, צץ מן הוירטואל באיבחת "דבר היוצר", ומחייך בי את הכוונותיך וכוונותיך, ומיטשטש שוב אל הכתוב המופלא והרומנטי הזה.

       

      אשוב בחיוך נוסף מאוחר יותר, עם כוכב.

      (מופלא פשוט) 

        16/12/07 08:27:

       

      צטט: rebeka40 2007-12-16 00:08:17

      כל כך קולח תודה.

      5  5  5

       

      והשליח בדרך:)

       

       

      מחייך

       

      תודה

        16/12/07 00:08:

      כל כך קולח תודה.

      5  5  5

       

      והשליח בדרך:)

       

        16/12/07 00:05:

       

      צטט: irisnaor 2007-12-15 23:30:49

      גריפינג ונוגע. אתה כותב נפלא.

       

       

      תודה מחייך

        15/12/07 23:30:

      גריפינג ונוגע. אתה כותב נפלא.

        15/12/07 23:08:

       

      צטט: אינדיאנה 2007-12-15 22:33:46

      איזה סיפור יפה .

      אגדה מודרנית .

       

      כמה כשרון בן אדם .

      טפו טפו .

       

       

      חן, חן.

       

      תודה

       

        15/12/07 22:33:

      איזה סיפור יפה .

      אגדה מודרנית .

       

      כמה כשרון בן אדם .

      טפו טפו .

        15/12/07 21:39:

       

      צטט: gil kerbs 2007-12-15 19:35:50

      טוב, אתה איש אדיר.

       

       

      היי... תודה גבר.

       

        15/12/07 19:35:
      טוב, אתה איש אדיר.
        15/12/07 18:52:

       

      צטט: ארז טביב 2007-12-15 18:42:46

      משובח

       

       

      תודה גבר.

      מחייך

        15/12/07 18:52:

       

      צטט: taya1 2007-12-15 18:35:48

      תודה ידידי

      שהקסמת אותי .

       

       

       

      תודה טל... שמח.

       

        15/12/07 18:42:
      משובח
        15/12/07 18:35:

      תודה ידידי

      שהקסמת אותי .

       

        15/12/07 18:19:

       

      צטט: zarmelak 2007-12-15 01:55:52

      אהההה
      ביליתי הרבה זמן בקריאה של הסיפור הנפלא הזה
      פשוט תודה .

       

       

      שמח שנהנת מחייך

        15/12/07 01:58:

      וטפו טפו...

      כמובן...

        15/12/07 01:55:
      אהההה
      ביליתי הרבה זמן בקריאה של הסיפור הנפלא הזה
      פשוט תודה .
        14/12/07 23:01:
      אדם ו wikced... תודה.מחייך
        14/12/07 23:00:

       

      צטט: mai7@ 2007-12-14 18:45:24

       

       

      סנייק יקירי.. איך שאתה כותב..

      כל כך מופלא !!

      ריגשת אותי כל כך.

      אהבתי את התערבות המחבר.

      והטפו טפו של הרוחות פסע בי לאורך כל הסיפור.

      כמה כשרון.. כמה עצום.

      עונג. תודה לך !

       

       

      היי, איזה קומפלימט... תודה ..תודה.

        14/12/07 21:35:
      בהחלט! טפו טפו!
        14/12/07 20:52:

      אדם!!!

      שכחת להוסיף טפו טפו טפו... אחד בשבילי. 

        14/12/07 20:40:
      סיפור נהדר כהרגלך בקודש. :-)
        14/12/07 18:45:

       

       

      סנייק יקירי.. איך שאתה כותב..

      כל כך מופלא !!

      ריגשת אותי כל כך.

      אהבתי את התערבות המחבר.

      והטפו טפו של הרוחות פסע בי לאורך כל הסיפור.

      כמה כשרון.. כמה עצום.

      עונג. תודה לך !