ולשם שינוי לא על אפריקה ולא על פליטים.......
לפני קצת פחות משנה ביקרתי בבית מחסה לחתולים בהרי ירושלים. שם הקימו קומץ מתנדבים מסורים בית לכ600 חתולים שפונו ממקומות שונים, בינהם גם עשרות חתולים מישובי גוש קטיף שנותרו במקום לאחר ההתנתקות. את מנהלת בית המחסה(בהתנדבות מוחלטת) רויטל ורסקין, הכרתי בעיקר משמועות, "היא מוזרה" היתה הדעה הרווחת, ואכן, אם לדאוג לרווחתם של בעלי חיים ללא תמורה ולנסות לשפר במעט את מצבם בארץ נחשב למוזרות, אז רויטל מוזרה. מאד. למי שסטיגמות מיושנות לא משפיעות עליו אפשר לספר שמדובר בבחורה מדהימה ובצוות מתנדבים נחוש ששום קושי, כספי או פיזי לא עוצר בעדם.
בניגוד לחששות הכבדים שלי מבתי מחסה המוניים בגלל נסיון עבר בעמותות אחרות, בית המחסה של 'גרגורים' (תודו שזה שם נפלא לבית מחסה לחתולים) התגלה כמקום חם,מזמין ונקי להפליא. אחרי שאיבדתי את עצמי לדעת בשבילי כל הקיבוצים והמושבים בסביבה וקיללתי ללא הכרה את הפעילים שבחרו להקים את בית המחסה בחור הת......... הזה, הגעתי, נחושה לגמור וללכת. את העבודה. מצאתי את עצמי מבלה שם שעות ארוכות. הכתבה , מן הסתם, הצטיירה כמפרגנת מאד אבל לטעמי זה היה פשוט שיקוף נקי של המציאות בשטח.
עברו שנתיים מאז קם בית המחסה ואתמול התבשרתי שהחתולים עומדים לאבד את ביתם. קשה מאד לגייס תרומות בארץ למען חתולים פצועים ונטושים. אין לי מושג מה יקרה ל700 או יותר החתולים שנמצאים כיום ב'גרגורים' אם אכן ייסגר בית המחסה.
אני יודעת שישנם הרבה מאד נושאים ברומו של עולם ועל סדר היום ועל האג'נדה הציבורית..........(די!) שכמובן, חשובים בהרבה מכמה מאות חתולים. ובכל זאת.
אני אוהבת חתולים , אני מודה, וכלבים, ובני אדם. מעולם לא חשבתי שהאהבה לבעלי חיים גוזלת במשהו מהאהבה או המשאבים שאני משקיעה בבני אנוש ובסיוע להם.
מה בעצם אני מנסה לומר, או לכתוב, בכל זה? החורף מתקרב והחתולים זקוקים לסיוע, לנס פח שמן מאוחר, למתנת חג מולד מוקדמת ואני לא מדברת בהכרח על כסף למרות שכן, כסף בהחלט יכול לעזור כאן. אני מודעת לעובדה שדווקא כאן גולשים עשרות אם לא מאות אנשי תקשורת, אקטיביסטים ובוודאי גם כמה כאלו שאוהבים בעלי חיים (וחתולים). אולי מכאן תגיע הישועה?
אני מצרפת קישור לאתר של גרגורים והבטחה כנה שהפעם, באופן אישי, בדקתי את התנהלות העמותה ואין, פשוט אין, משכורות מנופחות או בזבוז אחר, רק נקיון כפיים ורצון כן ונאיבי לעזור לחתולים. אז לכבוד הנאיביים, החולמים, אלו שעדיין לא מוכנים לוותר, 'גרגורים'. גם אם זה 'רק' למען החתולים.
|