והסבל נמשך. איתרע מזלי ויש לי כמה שעות איכות עם עצמי היום. אנחנו לאחר שבועיים של אירועי ימי הולדת ארוך, יותר מדי ארוך, גם של אשתי ההרה וגם שלי. אני, איך לא, סבלתי יותר. רק לפני כמה ימים ביום ההולדת שלה, סחבה אותי ההריונית למסע צלב בארץ מוצרי התינוקות, וכל הצבעים צריכים להשתלב יחדיו כדי ליצור הרמוניה מושלמת ממותגת ואופנתית. החסידה עם הברושורים של כל המותגים לפעוטות כבר מזמן כאן ואני מבין שיש עוד כמה להקות של חסידות בדרך. אשתי? היא מיירטת כל עגלה שהיא רואה ברחוב, יודעת להגיד בדיוק איזה דגם זה, איפה מייצרים אותה, איפה קונים כזו ואיפה יש להשיג קופונים. ההתלבטות כרגע בעיקר סובבת סביב צבע העגלה – שמפניה או ירוק לייט. בלילה היא נעזרת בגמדים של גוגל שייחפשו לה "מבצעים חמים" ברשת. "ממי נכון שזה כייף? שיו תראה איזה דברים יפים יש להם באתר הזה אני מתה". גם אני. שבוע 26, סקר שוק. נוסעים לעוד איזו חנות בייבי משהו, אולי נוכל לקבל הנחה כי שלחו אותנו דרך מישהו שמכיר את הדודה של הגיסה של זה שעשה להם פעם לייק בעמוד של פייסבוק. אין חנייה. "לא נורא ממי אז תעשה עוד סיבוב בטוח יש עוד דרך להיכנס לחניון" מחפשים חנייה ומתחיל לכאוב לי בצד של המותן. עושים עוד סיבוב ומתחיל להיתפס לי הגב. "ממי אני חושב שיש לי אבנים בכליות". "מבט שטני של קרנפית בהריון חזרה לעברי והיא משיבה לי שאף אחד עוד לא מת מזה ושקודם כל הולכים לקבל הצעת מחיר ואחר כך נראה אם זה לא יעבור לי ושהיא תחשוב מה לעשות. עדיין מחפשים חנייה, פתאום שיר פצצה ברדיו, אני מגביר ואז היא אומרת לי שאנחנו כבר לא מדברים כמו פעם. קטע כזה של נשים ובפרט נשים בהריון. הלך השיר, עכשיו זה התותחים הכבדים והפרצוף הנעלב שלי. "אויש אתה כזה מגעיל". אני יודע. יש חבילת לידה. מכל החבילות שיש בעולם המציאו גם את זו ליולדת. איפה החבילה שלי לעזעזל? וכך במפתנה של כל חנות בייביז אנא עארף זה הריטואל הקבוע: "שלום אני רוצה לקבל הצעת מחיר לחבילת לידה". ההמלצה הגורפת שלי מכאן לכל הבעלים היא לא לדבר מהשלב הזה ולהנהן עם הראש. מכאן ולמשך השעה הקרובה התפקיד שלי מסתכם בלהרים, להחזיר, לפתוח ולקפל עגלות, להרים כל מיני סל-קל'ים שהמוכרת לא מגיעה אליהם ואיזה מזל שאני גבוה, לראות וללמוד איך הסל קל מתחבר לרכב, ואחר כך לאמבטיה של העגלה כי יש גם אמבטיה למקלחת אבל זה לא אותו הדבר. בסוף אני רק צריך לוודא שהבנתי הכל ולבקש את החותמת לחנייה כי יש עוד עשר חנויות שחייבים להספיק היום ולבדוק גם בהן. לדאבוני, יש עוד דברים ללמוד חוץ מכדורגל, וויסקי ופטמות הנקה וממש לא בסדר הזה! המוכרים ברשתות האלה של מוצרי תינוקות הם אמנים עד כדי להטוטנים ששלוטים למכביר בכל רכיב ופיסת פלסטיק וטכנולוגיה מהם עשויים כל מוצרי התינוקות. באמת מזל ששידת החתלה כבר יש בבית. אפילו השכלנו ולמדנו שיש מזרן תינוקות דוחה יתושים ורשום כפטנט במשרד הפטנטים. הייתי בשוק כששמעתי את אחד המוכרים באחת הרשתות הגדולות מראה לנו אותו בהתלהבות מיותרת אולי, כלומר אם מדובר בבית נגוע עד כדי ייאוש במזמזמים העוקצים אותנו יימח שמם וזכרם לעד, זה המזרן מומלץ בחום. אולי יש בזה מן האמת, כלומר היתושים לא מתקרבים למזרון אבל רק לרך הנולד ומבצעים בו בליץ? אולי כן ואולי בטוח. בכלל אם משלבים אותו עם כילה ועוד בצבע תואם לסדין ולרגליות של המיטה אז זה כבר כמו בקטלוגים ואז זה כאילו ממש נהיה מפחיד. העיקר שהמזרן יהיה קשה ושלא נשכח להפוך אותו פעם בשנה, ת'כלס מזכיר לי את עצמי רק בלי המוצץ. וכל הרשימות האלה עם מוצרי הבסיס ואו, המוצרים הנלווים. כל חנות ומה שבא לה כי ככה זה שהשוק פרוץ. כלומר יש את חבילת הלידה שאני מניח שכוללת עגלה, שידת החתלה, מיטה, כיסא לאוטו, סל קל, עריסה, אמבטיה, תו תקן לכל הנזכרים לעיל ובעל נוירוטי אחד שעסוק בלנסות להבין איך הכל מתחבר ביחד ולמה בחנות הכל היה כזה פשוט. ואז אתה מגלה שיש גם את המוצרים הנלווים. המוצרים הנלווים זה הפחד הכי גדול שלי, המוצרים הנלווים האלה ססססעמק. כלומר אני יודע מה זה חיתול וסדין ומזרן, ואפילו מזרן לעגלה, אבל הנה כמה קושיות כאלה שאולי רק בפסיכומטרי לומדים עליהן ולא לפני דקת דומייה אחת לזכר האינטיליגנצייה שפעם היתה לי עוד לפני שידעתי על אודות המוצרים הנלווים. רק כששבים הביתה מסקר השוק והרשימות נופלות על הרצפה עם כרטיסי הביקור של כל חנות, רק אז אני באמת מבין שזו רשימה ארוכה במיוחד, שמלווה במספר יחידות מומלץ של אותם מוצרים נלווים, שהמוכרים החליטו לסמן בעת ליד כמה צריך מכל אחד. אז ליקטתי באמת כמה מיוחדים כאלה שתפסו לי את העין. הידעתם? יש גם חיתולי טטרה וגם פלנל? מה רע בסתם חיתולים שרואים בפרסומות בטלויזיה? הנה עוד כמה מוצרים נלווים לכל הסיפור הזה – התינוקות! כמעט ששכחנו. אני מבין שיש מקום בבית לכל המוצרים הנלווים אבל גם לתינוקות? טוב נראה. אני לא באמת בלחץ, סתם מפחד מאשתי. מוצרים נלווים. וואלה. ועוד לא דיברנו על קורס הכנה ללידה, תומכת לידה פרטית, תומכת לתומכת לידה ומלונית בוטיק ליולדת ולרך הנולד. עוד שעתיים (מקווה שיותר, תלוי בפקקים) ההריונית תשוב הביתה. "ממי אני רעבה, מה יש לאכול" ואז אשוב ואמלא את תפקידי כנספח לעניניי מקרר שאף אינו עונה להגדרה. רק שתחליט כבר בין השמפניה לירוק, ממש לא משנה לי, אני רק רוצה סיגריה.
עמית |