יום שישי. השמיים אפורים אפלוליים והרוח שורקת בחוץ מייללת. העצים מתכופפים מתגמשים ופרק זמן קצר של גשם ליטף את העיר, את הרחובות. האנשים עסוקים בעניניהם, מרחוק כלב נובח ללא הפסק וטלפון מטרטר. עלים מעופפים באוויר יחד עם שאר הפסולת של השבוע החולף. גנרל חורף החליט לשוב לבקר, גם אם לזמן קצר וגם אם לא כל כוחותיו עימו.
השבוע שעבר היה אינטנסיבי עבורי, אבל עם קצת בשורות טובות במובן העסקי. אני מביט בעיר ובתושביה וחושב על החורף. המחשבות נודדות לסיפור אהבה של חורף. כזו אהבה יכולה להיות דומה לחורף עצמו. אהבה של חורף יכולה להיות סוערת לטוב או לרע (תלוי בעיני המתבונן), כך ממש כמו החורף. רעמים, ברקים, רוח חזקה, ים שגועש.
אהבה של חורף יכולה להיות גם רטובה. טיפות שדומות לדמעות היורדות על החלון. היא יכולה להיות חמה מאוד כמו שמש חורפית שקרניה עוטפות, מחבקות ומחממות את הלב פנימה. היא יכולה גם להיות קשת בענן, זוהרת לכל כיוון אפשרי. אהבה של חורף יכולה להיות אפלה, מסתורית, וכך גם קשה וכואבת, כמו הברד. היא יכולה להתחיל לפתע ללא כל התראה מוקדמת וכך גם להסתיים.
אהבה של חורף יכולה להיות גם אפלטונית לגמרי ואולי אין חיה כזו? היא יכולה להיות סתם טיול בטבע או בחוף הים או בעיר.
מהחורף באהבה |