בכל שבת אני חושב על זה מחדש ובכל יום ראשון אני שוכח את זה. אבל זה לא רק אני ששוכח, זה כל אדם שמתפלל בשבת בבוקר בבית הכנסת, כולנו חוטאים בחטא השכחה. בכל שבת בבוקר, לאחר קריאת התורה, נאמרות תפילות ציבוריות כגון ״מי שברך״ לחולים, תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום נעדרי ושבויי צה״ל. הרעיון הוא יפה מאוד, לוקחים הפסקה מענייני היום המיוחד ומשלבים בו את חיי היום יום שלנו, הרי חולה או שבוי הם כאלו גם בשאר ימות השבוע. זוהי קריאה לערבות הדדית אמיתית, לא כזאת שכתובה על שלט בהפגנה. אבל מה לעשות וגם את זה אנחנו לא מסוגלים לעשות כמו שצריך, גם פה ניתן לראות כמה אנחנו, כחברה, רחוקים מערבות זו. התפילה לשלום נעדרי/שבויי צה״ל היתה עד לא מזמן מרגשת במיוחד בגלל גלעד שליט. אני מניח שכל מי ששמע אותה עצר לרגע לחשוב על גלעד כי זה היה עדיין כל כך ״טרי״. גם שאר השמות מוכרים למרבית המתפללים- רון ארד, גיא חבר, זכריה באומל, יהודה כץ, צבי פלדמן. אבל יש לי שאלה- מה עם מג׳די חלבי? האם הוא אינו ראוי להיכלל ברשימה? מדוע אין מזכירים את שמו בתפילה? בואו נבחן את העובדות- הוא היה חייל צה״ל? כן. הוא נעלם יום אחד? כן. הוכיחו שהיעלמותו פלילית? לא. הוכיחו שהיא קשורה לאהבה נכזבת או התאבדות? לא. אז (לדעתי לפחות, אשמח לשמוע את דעתכם) הוא נעדר של צה״ל! מדוע אין אנו מתפללים לשלומו, מדוע אין אנו מייחלים לשובו? האם משפחתו לא עוברת ייסורים רבים, האם לאימו לא מגיע לדעת מה קרה לבנה החייל? מדברים רבות (טוב, ״רבות״ זו מילה שמתאימה לעיתונים מסויימים בעוד אצל אחרים המילה ״רבות״ מתייחסת אולי לקריאה למימון היהדות הרפורמית...) על כך שהציבור הערבי לא תורם לחברה שלנו מספיק, שהם נגדנו ואויבינו. אמנם מג׳די הוא דרוזי ולהם יש חלק ניכר בביטחון ישראל אבל צעיר ערבי מבין שכשלא מדובר ביהודי- לאף אחד לא אכפת. הנה לכם צעיר שלא גדל בנהלל ולא קוראים לו שמוליק או עודד אבל הוא עדיין הלך לשרת בצבא ההגנה לישראל וזה נראה שלצבא הזה פשוט לא אכפת ממנו. גם גיא חבר נעלם באמצע היום, לא בקרב ולא בחזית, וממנו אכפת לנו, עליו אנחנו מתפללים. הייתי מאוד שמח שיסבירו לי מדוע על מג׳די חלבי אנחנו לא מתפללים. לסיום רציתי לסתור את התשובה הצפויה כל כך של ״הוא לא יהודי ולא מתפללים על לא יהודים״. קודם כל זה מגוחך- אברהם אבינו יצא לחלץ את לוט בכל מחיר ולא זכור לי שלוט היה יהודי גדול, בטח שלא בהגדרת היהודי היום. דבר שני, באנגליה יש כרבע מיליון יהודים, רובם הגדול אורתודוכסים בני אורתודוכסים, והם דווקא כן מתפללים לשלומם של לא יהודים. באנגליה מברכים בכל שבת את בית המלוכה ומבקשים מבורא עולם שייתן להם כוח להנהיג בתבונה ובריאות ואריכות ימים. האם ויקטוריה יותר יהודית מחייל דרוזי? האם חיילי צה״ל לא חשובים לנו כמו בית מלכות? האם הצעירים האלה, שמסכנים את חייהם בשבילנו, האם הם לא האצולה שלנו? האם הם לא הרוויחו את הדאגה לשלומם? כולי תפילה שגורלם של כל השבויים והנעדרים יתברר והם יחזרו לישראל, בין אם הם עוד חיים ובין אם זה רק לקבורה צבאית מכובדת. אני מקווה שמשפחותיהם ימצאו שקט ומנוחה ושלא ידעו עוד דאגה. ואני מתכוון לכל הנעדרים. כולם, כי אין מקום שמתאים לו יותר המונח ״ערבות הדדית״. |