כותרות TheMarker >
    ';

    בין... לבין...

    בין לשון ליוגה, ועוד

    0

    מה בדיוק עשה החמור בט"ו בשבט?

    7 תגובות   יום שלישי, 7/2/12, 21:22

    כשהיינו ילדים, היינו שרים את השיר הבא:

     

    השקדייה פורחת,

    להיטלר יש קרחת.

    הוא טיפס על העצים,

    ושבר את הביצים.

     

    ט"ו בשבט הגיע,

    החמור הִחְרִיאַ.

    ט"ו בשבט עבר,

    והחמור גמר.

     

    לפי השיר הזה, החמור כאילו הִכְרִיעַ. אבל ברור שכששרנו את זה, התכוונו לכך שהחמור הלך לשירותים, כלומר החריא. אבל כאן טמונה בעיה: הפועל החריא אמור להתנהג כמו החמיא, ואם החמיא מבוטא הֶחְמִיא (בדומה להֶחְ-לִיט והִפְ-לִיא), הרי היינו אמורים לומר החמור הֶחְרִיא. אז למה אמרנו הִחְרִיאַ?

     

    איך אמר מאיר אריאל?

    רץ ללוח הטיסות למצוא לי המראה

    יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה

    רמקולים מנומסים נותנים לי התראה

    כאן בצד פתאום אני מרגיש כמו הפרעה

    הולכת ונלחצת לי החוצה הכרעה -

    איי לאב יו טרמינל בלה מיה!

     

    וזה על רקע שורה קודמת:

    לוקח את עצמי לשירותים להירגע.

     

    מאיר אריאל הצליח לקרוץ, בלי גסויות, שהרי בסופו של דבר הוא פשוט הכריע לטוס, הלא כן?

     

    תופעה דומה אנחנו רואים בשיר: "יש לי רֵעה והיא חולה", שהיה מושר בלשון עילגת בכוונה בשנות החמישים, ואלו מילותיו:

     

    יש לי רֵעה והיא חולה,

    אין איש יודע מה שלומה.

    הלכתי ברחוב פגשתי אביה,

    שאלתי אותו לשלום בתו.

    לך בני אל בית העולם,

    ושם תמצא את קברתה.

    מי זה דּוֹרֵךַ (בטא: "דּוֹרֵחַ") על קברי

    ומפריע מנוחתי?

    וכו'

     

    דוגמאות נוספות? בבקשה:

    "על מנת להפעיל את החשבון. ליחצו על קישור זה" (מתוך ההוראות של אוניברסיטת חיפה לפתיחת חשבון בפייסבוק). ה-י' מעידה שהכותב חשב על לִחְצוּ (כמו אִכְלוּ), אבל בעברית התקנית אין דבר כזה. לכאורה צ"ל: לַחֲצוּ.

     

    ועוד: "אני מקווה שאין לך כוונה להניע אותו מלעשות כן" (אינטרנט). לְהָנִיעַ? או אולי לְהָנִיאַ? אבל הרי זה לְהָנִיא. חפשו באינטרנט ותראו כמה דוגמאות כאלה יש שם.

     

    ושמעתי גם ילדים אומרים: "הוא מֵקִיאַ".

     

    וזה קורה לא רק בגרוניות: "מנפצים מיתוסים, והפעם: האם כשהכלב מקשקש בזנב הוא שמח? ממש לא!!!" (אינטרנט). פעם הוא היה מְכַשְכֵּש, אבל היום – הוא כבר מקשקש. חפשו ותראו בעצמכם כמה דוגמאות יש באינטרנט.

     

    נראה שאנחנו בתהליכים מתקדמים של שחיקת ההבדלים שהכתיב (או ליודעי סוד: החילוף המורפו-פונמי) ההולך ונשחק מנסה לכפות עלינו.

     

    אז שיהיה לכם ראש-שנה שמח לאילנות!

    והרבה בריאות לכל החמורים באשר הם!

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/12 10:56:

      צטט: רוני-Roni 2012-02-10 16:31:09

      הנה עוד דוגמה שנזכרתי בה, גם היא מקדמת דנה:

      כובע של קש,

      וחולצה ממש,

      ועל הגב קרוע בלוע.

      ומה זה בלוע? בלוי, לא?

      ובאותו שיר נגלה לנו מקור ה"בוא'נה" שהיה במקורו פנייה מנומסת, ולא "בוא הנה אתה..." 

      מתי יוטב, כבר המצב ?
      רק לשֵד ידוע, ידוע 
      בוא נא חבר, אל תתמרמר 
      צחק בקול פרוע הה הה 

        12/2/12 10:51:

      בתור אספנית עילגויות ושגיאות טעונות משמעות חדשה - כל הטעויות לקוחות מתוך מסמכים אמיתיים שעברו תחת מבטי הנוקדני. הבטחתי ולכן אקיים:


      לתווך הארוך... ייתכנו שינויים

      המעטפה על תחולתה... תישלח אליכם.

      ראש העיר רוכש כבוד... (זו לא ממש טעות)

      לא לאפר את השלווה

      והיה גולש אחד שהציע לי להתנחם בגומי קשיך

        10/2/12 16:31:

      הנה עוד דוגמה שנזכרתי בה, גם היא מקדמת דנה:

      כובע של קש,

      וחולצה ממש,

      ועל הגב קרוע בלוע.

      ומה זה בלוע? בלוי, לא?

      צטט: אנטנה 2012-02-10 10:54:59

      נפלא נפלא נפלא.  ה"ליחצו" (שנהגה כך גם בגלי צה"ל - העילגים ממילא ...) וה"מקשקש" הם שתיים שנואשתי מן הסיכוי כי יום אחד יחזרו להיות מה שהיו.

      אני רצה לחפש עוד דוגמאות... אפילו כאן בקפה, למשל:

      איך "יָא מְנַאיֵיק" של שנות ה-70 הפך "עוד חודש למנאייק..."

      "תועיל בבקשה להוריד נעליים" ....

      "תבין וטקילין..." במהופך.

      אחזור בהקדם


       

        10/2/12 16:14:

      אין מה לבכות, כי זו לא רק מגמה עולמית, אלא פשוט טבעה של לשון. כל לשון משתנה. הבעייה היחידה היא של שפות שיש להן שלב קלאסי מקודש (כמו העברית והערבית), או שפות שבהן יש לחץ אידיאולוגי חזק מאוד נגד שינויים (כמו אצלנו), ואז אנחנו מתבכיינים. אגב, גם לי כל הדברים האלה מאוד צורמים. אני גדלתי על ההקפדה הלשונית. אבל אין טעם להיאבק. עדיף להסתלבט על המצב :-)

       

      צטט: ההלך 2012-02-10 13:46:26

      זה אחד המקרים האלה שבהם קוראים טקסט ולא יודעים אם לצחוק או לבכות. לצחוק כי הטקסט מצחיק בדרכו האקסצנטרית, לבכות על גסיסתו של הכתיב. התהליך הזה משותף גם לאנגלית, אולי גם לעוד שפות. אולי זאת מגמה עולמית. עולם עילג חדש.

       

        10/2/12 13:46:
      זה אחד המקרים האלה שבהם קוראים טקסט ולא יודעים אם לצחוק או לבכות. לצחוק כי הטקסט מצחיק בדרכו האקסצנטרית, לבכות על גסיסתו של הכתיב. התהליך הזה משותף גם לאנגלית, אולי גם לעוד שפות. אולי זאת מגמה עולמית. עולם עילג חדש.
        10/2/12 10:54:

      נפלא נפלא נפלא.  ה"ליחצו" (שנהגה כך גם בגלי צה"ל - העילגים ממילא ...) וה"מקשקש" הם שתיים שנואשתי מן הסיכוי כי יום אחד יחזרו להיות מה שהיו.

      אני רצה לחפש עוד דוגמאות... אפילו כאן בקפה, למשל:

      איך "יָא מְנַאיֵיק" של שנות ה-70 הפך "עוד חודש למנאייק..."

      "תועיל בבקשה להוריד נעליים" ....

      "תבין וטקילין..." במהופך.

      אחזור בהקדם


        10/2/12 10:35:
      אי אההה

      ארכיון

      פרופיל

      רוני-Roni
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין