התלבטתי האם להעלות את הסיפור של שמרית על הכתב. זה סיפור על התעללות, כאב והתגברות. לכן שאלתי אותה שוב ושוב האם את מוכנה שאכתוב על כך? רק אחרי שהשיבה לי בהן נחרץ התיישבתי לכתוב.
כילדה ונערה לשמרית היתה הרבה אנרגיה אותה ניתבה לספורט, בו זמנית התפתח בה חוש אינטואיטיבי שלימים יתפתח ליכולת רוחנית מפותחת. החל מגיל 17 התעלל בה אדם שהיה קרוב אליה. היא זכרה את הפעם הראשונה שזה קרה, היא ידעה שמשהו לא טוב הולך לקרות, היא ידעה שאם היא עוברת את המפתן של החדר לא תהיה לה דרך חזרה, והיא לא יכלה להוציא קול.
ההתעללות נמשכה שנים, בלי שפתחה פה, היא חשבה שעל ידי כך לא תפגע בהוריה, ומצד שני לא האמינה שיאמינו לה. הרי השאלה הראשונה שאנשים חסרי רגישות ושאינם מבינים מה עובר על אדם כשקורה לו אירוע כזה, שואלים, זה למה לא צעקת, למה לא סיפרת?
איזה תשובה אפשר לתת כאשר מי שפוגע בך הוא אדם שקרוב אליך משהו כמו אב, אח, דוד, או מורה שהיה דמות מאוד חשובה בחייך, שהעניק לך המון תשומת לב וברגע אחד הפר את האמון וניצל את סמכותו וכוחו. הבושה המתעוררת בכול רגע שאתה נזכר, מעלה בך את הכעס שלא דברת, ולא צעקת, ואתה פוחד שאם תספר יתרחקו ממך, ומה יגידו החברים הילדים, השאלות שיעלו, הרי הם יחטטו בכול פצע, יהיו גם כאלה שלא יאמינו ויטילו ספק.... ומה תענה להם אם אתה גם מרגיש אשם שיכולת לעשות משהו ולא עשית.....
אז במשך השנים כדי להצדיק את זה שלא צעקת ולא פנית לאף אחד לעזרה, אתה מתחיל להאמין שיש לך כוח, שהסירוב שלך להגיד לא, הוא כוח, כוח כל כך חזק שאם תעיז להגיד למשהו לא, אתה תהרוג אותו, כן ממש להרוג, אתה ממש מאמין שאם תגיד לו לא הוא ימות.
ואז יום אחד כשהתחתנה וכבר היה לה ילד קטן, פנה אליה ערבי ברחוב, אחד כזה שמוכר מיני סדקית, הרמוניקה וכל מיני מוצרים קטנים וביקש ממנה לקנות ממנו. שוב הרגישה את הסכנה, היא אמרה לו שאין לה כסף והוא שאל אולי יש לך כסף בבית, והיא שלא יכלה להגיד לא הלכה איתו ביחד לביתה כשתחושת הסכנה הולכת ומתעצמת בלי שהיא יכולה להגיד לו לא.
משום מקום ממש לפני הבית הגיע חברה שעצרה אותה ובקשה לראות את התינוק, באותו הרגע הערבי החליט להסתלק.
כששמרית הגיע אלי כבר היתה מורה לרוחניות שנים רבות, אבל היא לא התפרנסה מהכישרון שלה לעזור לאנשים. היא ראתה הילות והיה לה כישרון במתן עצות והכוונה, אולם חוסר היכולת להגיד לא יצר מצבים רבים בהם לא קבלה תמורה כספית עבור השעות שהשקיעה באחרים.
באבחון הדופק שלה בתמציות פרחי ארץ ישראל עלתה תמצית של חבלבל החוף, תמצית המתארת אדם כקורבן, התלוי בכוחות חיצוניים המשפיעים עליו בלי היכולת להתנגד. התמצית הזו מכוונת את האדם למצוא את כוחו בפנימיותו, להתחבר אליו ולבטא אותו במציאות.
הסימפטומים הפיזיולוגיים ששמרית ציינה שהיא סובלת מהם היו חולשות פתאומיות שלא אפשרו לה כשהגיעו לקום מהמיטה. היה לי ברור שהגוף של שמרית מסמן לה שהדרך שלה לביטוי הכוח שלה (לא להציב גבולות ולהגיד לא) מחליש את הגוף שלה.
היה לי ברור שהעבודה המשותפת שלנו צריכה להוביל את שמרית לוותר על האמונה שבזה שהיא לא אומרת לא, היא מבטאת את הכוח שלה, ולהוביל אותה אל החוויה שכשהיא אומרת לא מתי שצריך, היא לא הורגת אף אחד אלא מבטאת את עוצמתה. נתקלתי במקרים דומים של אנשים שאחרי שסבלו התעללות והפכו לקורבנות, כפיצוי להיותם קורבן למשהו שמחוץ לשליטתם הפכו את עצמם בעיני עצמם לרבי כוח. אחד מהם אף הפך בעיני עצמו למשיח.
שמרית הסכימה לשתף פעולה, ולהפתעתה אף אחד לא מת כאשר אמרה לא. זה שימח אותה, היא הבינה את הצורך שלה לגלות בעצמה כוח ושהוא הופנה למקום שלא אפשר לה לבטא אותו. אז היא החלה לגלות אט אט את היכולת שלה להציב גבולות. אך עדיין כאשר עמדה למכור את המכונית שלה השאירה את עבודת המשא ומתן לבעלה. היא עדיין חששה שאם הקונה יציע מחיר זול מידי היא לא תוכל להגיד לו לא.
המצב הזה נשאר סטטי תקופה מסוימת. בתהליך כזה יש צורך בהרבה סבלנות עד שהמציאות מספקת לך כלי, שאם אתה ער מספיק, שימוש נכון בו יכול להוביל לפריצת דרך.
התמציות מפרחי ארץ ישראל שקבלה היו חבלבל החוף, לשינוי מקורבן לעוצמה פנימית, טיון דביק, מריצוי להצבת גבולות דרך אמירת לא, ולשון פר סמורה, שיעזור לה למצוא את כוח העוצמה הפנימית שלה.
מכיוון שהיה לה רצון עז לשינוי, המציאות נכנסה לפעולה בצורה מדהימה.
אחרי מותו של הכלב המשפחתי, עברו כמה חודשים עד שחבר צלצל ואמר שמצא כלב עזוב ביערות ירושלים ושאל את שמרית האם היא מעוניינת והתשובה הייתה הייתה כמובן כן.
אל הבית הגיעה כלבה מסוג טרוון (רועים בלגי) כלב שהוא חכם מאוד ובעל עוצמה. בארץ הוא משמש את יחידת הכלבנים של הצבא למשימות מיוחדות. הכלבה הזו סבלה התעללות קשה, היא פחדה מאנשים וסבלה מתת תזונה, אף אחד לא יודע איך שרדה ביער, אולי ניזונה ממכרסמים. הכלבה הזו לא נתנה אמון בבני אדם ופחדה מהם.
כששימרית סיפרה לי על הכלבה הזו שאלתי אותה איך היא מתכוננת לשקם את הפחד של הכלבה מבני אדם. והיא אמרה לי שקודם כל היא יצרה אמון בינה לבין הכלבה על ידי זה שהיא קשרה אותה אליה ברצועה ואחרי שהושג האמון הזה היא החלה להוציא את הכלבה החוצה כשהיא קשורה אליה כדי שתתרגל לאנשים וכך לאט לאט הושב האמון.
שאלתי אותה מה הכלבה מסמלת עבורה.
שמרית שתקה. אחרי כמה דקות של שתיקה היא אמרה לי אתה יודע נתן, הכלבה הזו מסמלת אותי. גם היא סבלה התעללות ממושכת מבני אדם, אבל היא קבלה הזדמנות שנייה וכך גם אני. לא משנה מה קרה, מה שאני עושה עם הכלבה הזו עכשיו ישנה את חייה. על ידי זה שאני אשקם את חייה היא תראה לי את הדרך לשקם את חיי.
שבועיים מאוחר יותר שמרית היגיע סוערת לקליניקה ואמר לי אתה לא מאמין מה קרה לי. נסעתי לסידורים בתל אביב. כשירדתי מהאוטו ראיתי במעבר החצייה ממול אדם דתי. תחושת הסכנה שוב פעם עלתה בי, אני ידעתי שהוא מסוכן ואני ידעתי שהוא הולך לפנות אלי.
וכך היה האדם הזה עצר אותי, הוא התקרב אלי קרוב מאוד, מספיק קרוב כדי שארגיש לא בנוח, הוא התחיל לדבר על חוכמת הפרצוף כשהוא מנסה לתאר את תווי פני ומזה להקיש על אישיותי.
הוא היה מאוד נחמד, והתעקש להזמין אותי לבית קפה, והרבה יותר קשה להגיד לא לאדם נחמד, ואז חשבתי על מה שלמדתי איתך, ואז עלתה לי תמונת הכלבה ומשום מקום אמרתי לא, לא בכזו נחרצות שהוא נרתע. התחלתי ללכת והוא המשיך ללכת אחרי עד שפניתי אליו ואמרתי לו שוב לא! והוא נסוג.
חשתי הקלה ידעתי שעשיתי את המעשה הנכון, אבל זה לא הסוף. אתה זוכר שלפני יומיים בחורה העלתה לפייסבוק תמונה של אדם דתי שהטריד אותה ברחוב וצבט אותה בישבנה?, כן עניתי אני זוכר, ובכן אמרה שימרית האדם הדתי שאמרתי לו לא, היה אותו האדם שתמונתו הועלתה לפייסבוק על ידי הבחורה שנפגעה ממנו ואתרי החדשות דנו בכוח של הרשת להזהיר ולתעד!
* המתעלל של שמרית נתפס לפני שנים הורשע באונס ונכלא לשנים רבות.
אתר תמציות הפרחים של ארץ ישראל
|