ביום חמישי שעבר ט' שבט תשע"ב השיבה אמי לאה עמיר לבית רוזנברג את נשמתה לבוראה, והיא בשנתה התשעים וחמש. תשעים וחמש שנה של עשיה ואהבה למדינה ולמשפחה. בגיל 17 נשבעה אמונים לאצ"ל ובדעותיה לא השתחרה מהארגון עד יומה האחרון. שבע עשרה שנה התנדבות במד"א. ולאחריו עבודה במשכורת כשהיא זוכה בפרסים על עבודתה המסורה, ומיצגת בטיול פרס את הארגון בארה"ב. מאז שעמדה על דעתה נלחמה על עקרונותיה במדינה במשפחה וגם במלחמות ישראל, בצלילות דעת וחשיבה נכונה. מספר זכרונות ששמרה משנת תרצ"א, אני מביא עמוד אחד שכתבה לה אחת מחברותיה וחבריה שתיהן בנות 13 שנה. ימים אחרים

ללאה:

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים,

ובדרך חטאים לא עמד

ובמושב ליצים לא ישב

כי אם בתורת אדני חפצו הלך

והיה כעץ שתול על פלגי מים

אשר פריו יתן בעתו

ועלהו לא יבש

וכל אשר יעשה יצליח

ואל כל אשר יפנה ברכה יהלל

תהי ילדה טובה להוריך

ואהובה לחברותיך ומוריך

ונאמנה לעמך וארצך

ותראי בשוב עמינו לארצנו

ובבנין ארצנו ובתחית עמנו וארצנו"

מאת חברתך ובת מחלקתך

דבורה בית-צורי

********

דבורה בית-צורי היא אחותו של עולה הגרדום אליהו בית-צורי שהוצא להורג ב-1945 עם חברו אליהו חכים, לוחמי לח"י הרוגי המלכות במצרים. במאבק להקמת המדינה

השם יקום דמם, יהי זכרם ברוך