"בין הבלחות שמש חורפית טיילתי בין גני ירק,למצוא נטיעת ליבי בשדרת האוהבים,בין גזעים חרוטי שמך לבין ירוקת אביב הלכתי,לחפש סוד בינתי,משגב נפשי לאהבה. ואראה,כי הנצו עלעלי פרחיי,כזר מלכות זוהר הילתו קריאה של אהבה. והנה,פעמי אושר מצטללים באופק הרחוק,מבשרים בשורת אחרת,בשורת בואך אליי,ואני..מגלגל הד קולי אל ההרים,חובט ענניו דמעות של אהבה. ומה תהמה נשמתי,זוך עינייך כלובן מלאכים,מטהר נפשי געגועים. וליבי,שירת אבירים מפללת סוד חרבה ,שבועת עולם לנסיכת מלכות שופעת תליוני פעמוני מילותיה נצר של עדנה. מה טבו אהילי אהבתי,לסוכך משפט וצדק בחצרות ליבי. נטע ליבי משגב אהבתי חרוט ענפיו שדרה חורפית.
זר מלכות בוהק הילתו צללי אושר בשורת בואך.
לובן שמים זוך נשמתך מטהר לאיטו נפשי געגועים. ואל נמל מבטחי אצעד לבטח,ואניח ראשי על ליבך,ואדע כי תמו נדודי כיסופיי,ובית מלכות אשזור מפניני אהבתי,למען תשכון תפילתי כקודש בחצרות ליבי. ויטיב עימי אלוהיי,ויביאני אל כיסא מלכותו,להאדיר כוחי למען אקדשך לאשת אהבתי לעולם. ונוצת כתיבתי,תנוח לצד מילותיי,ותייבש את דמעותיי המוכתמות בדיו אהבתי,כסימן נצח בשדות ליבותינו." |