הפעם הראשונה והבלתי נשכחת
 בכל גיל אנחנו מוצאים את עצמנו עושים דברים או חווים חוויות בפעם הראשונה. לפעם הראשונה בכל גיל יש תכונה מופלאה,היא נצרבת אל לוח האם של מאגר זיכרוננו, והיא תצוץ מחדש בכל פעם שנזכר בה אפרופו עשייה אחרת. תמיד יהיה בה תענוג של הפעם הראשונה.
סערת שלג רכה כמו נוצה
מי היה מאמין, שנוסעת מתמידה כמוני לא חוותה בחייה שלג. ואני מתכוונת לשלג שלג,כזה שיורד, ונאסף בתמימות על גגות המכוניות והבתים,שנערם ומיתמר בשולי הדרכים, שרגלנו טובעת בו כמו בצמר גפן, קררררררררר ומאד נעים. לא, לא נסעתי לירושלים בשיירת המכוניות שיצאה אל השלג בכותל המערבי, וגם בחרמון המושלג לא הייתי. לא בסדר, אבל לא משנה את העובדה, שחרף נסיעותיי הרבות ברחבי הגלובוס, לא הצלחתי אלא לראות אנדרטאות של שלג בצרפת,בשוויץ אפילו בניו יורק, אבל את הדבר עצמו השארתי כנראה לגילי המופלג. ביוון, אליה נסעתי בשבוע שעבר, נקלעתי לסערת שלג שחשבה להשבית את הכביש הראשי לסלוניקי עליו נסעתי מאושרת. נוצות לבנבנות של שלג יווני כיסו את החלון. וכשיצאתי מהמכונית התכסיתי בהן והרגשתי ברקיע המושלג. המארח שלי אמר לי שביוונית קוראים לנוצות שלי נימפות וכשחשבנו על זה, ההגדרה כמעט זהה. על השלג צריך לדעת לנסוע. אסור לעצור בכלל. אם המכונית נעצרת המים בגלגלים קופאים ואז פשוט מחליקים מי יודע לאן. ראיתי במו עיני מכונית כזאת שלפתע החליקה סוג של החלקה משונה. איליאס הסביר לי, זו החלקה של מי שלא יודע לנהוג.לא משנה הסבה, באמצע דרך המלך מכונית גולשת כמו על סקייט מעוררת הרבה דאגה. כשעליתי על הרכבת מסלוניקי לאתונה חתכתי עם הרכבת את ארץ השלג והעצים החשופים. צילמתי בלי הכרה, כי כל כך יפה היה שם בחוץ שאפשר היה להשתגע. ממש מעצבן לחשוב שרק פעם אחת ודי היה שלג בתל אביב. חשבתי לעצמי איך נווה צדק תיראה עטורת נוצות שלג תמימות, בהירות, מלבינות את כל הצרות עד שהן נמסות.גן עדן.
שיט על פני מים סוערים
 אני מודה ששטתי בכל מיני אניות, ספינות ודוגיות. לא שאני מתה על שיט, להיפך, אבל לפעמים אין ברירה והבן אדם מוצא את עצמו בתוך מפרשית או אוניה בדרך לעשות חיים. והנה אני, שממש לא התכוונתי לכלום, מצאתי את עצמי באישון לילה, בתוך אונית ענק, שמארחת אולי אלף איש, ועושה את דרכה מחניה בקרתים לפיראוס. האוניה הממה אותי בענקותה ובתנופתה. שעות ספורות לפני שנסענו הודיעו ברדיו שאולי היא לא תצא בגלל רוגזו של הים. מדובר כמובן בים התיכון. אני זוכרת אותו מנעורי בצופי ים כסתם עצבני. בכל פעם שנכנסתי למפרשית כדי לנסות לפתח רומן לוהט עם ספן חתיך לפני שספרתי עד 10 כבר דברתי עם הדגים. בקושי שרדתי. התחזית הקודרת של הרדיו הכניסה אותי למצוקת מה, התעניינתי רק בעניין מוצאו של הרב חובל, וגמגמתי שאם הוא איטלקי אני לא עולה..... כשהגיעה העת להרים עוגן עליתי כמו שה לעולה לחדר האוכל, לא הרגשתי בכלל שהתחלנו לשוט. לפני שהתחושה הידועה תפקוד את בני מעי,רצתי לקבינה,זרקתי את עצמי על המיטה ושקעתי בשינה הכי עמוקה שאני זוכרת, כזאת שממנה אפשר רק להתחיל מחדש.
היוונים ומלחמתם בעכברים
בעוד רבים וטובים מבין חכמי תבל יושבים על מדוכת ריפוי הסרטן ומיני מחלות אחרות, פריצת דרך בהבנת פעילות המוח, ואי פונים יותר חכמים יותר קטנים ויותר ידידותיים, רבים וטובים אחרים יושבים על מדוכת הכחדת העכברים. פשוט לא יאומן. בתערוכה החקלאית הגדולה ביוון, ערש התרבות החקלאית, ישנם בלי סוף דוכנים שמציעים שיטות שונות ומשונות איך להתנכל למכרסמים מבלי להקל בהם ראש. נתחיל עם הרעל שהוא האמצעי הקדמון ביותר להרג של בעל חיים. הרעל מובלע בתוך פיתיון בעל ריחות משכרים וטעם מעודן. העכבר,שידוע כמכרסם חרוץ, מתבקש להגיע ולטעום מהפיתיון ואז קורים המון דברים, יש פיתיון שהורג אותו במקום, יש פיתיון שפועל רק שעה או יותר אחרי שהעכבר ממש נהנה ואולי מספיק לספר על התגלית לחבר או שנים.מדובר באוסף רעלים ופעולות ראויים לכל מידה של עכבר. אבל אליה וקוץ בה, כל מי שיטעם מהפיתיון תכה בו קללת הרעל. כל החיות חתולים,כלבים,עופות וכד עלולים להישפט למוות על לא עוול בכפם. אז עברו הממציאים מהמצאות רעל בעל פעולות מגוונות להמצאת מלכודות. וכאן היצירתיות פורחת. העכבר נכנס בחור של קופסה שחורה מפתה, נוגס ברעל ויוצא לדרכו. הוא ישיב את נשמתו לבורא רחוק, לא מסוכן ולא מסכן. מבוכי הרעל נראים נהדר, ילדים לא יכולים להינזק. אפשר להניח אותן בכל מקום בקיצור גן עדן. דרך אחרת היא חנק. אין לי מושג איך קין הרג את הבל אבל חניקה היא אפשרות לא רעה. גם כאן מדובר במין מתקן פלסטיק מעוצב. העכבר מגיע אל הפיתיון החבל נכרך סביב צווארו, וזהו. הדבקה עם או בלי רעל מציעה רצועות דבק עם יכולת הדבקה מטורפת. אין עכבר שיעבור דרכן ולא יוותר על הרצועה. חובת גילוי נאות: גרתי 5 שנים בצוקי ים בבית בן שלוש קומות שנחשב למכה של העכברים והחולדות. המלחמה הפרטית שלי שילבה כוחות ימ"מ וגם סיירות נבחרות. העכברים בצוקי ים עלו לבית שלי לרגל ואני לא ידעתי את נפשי מרוב חימה. הבטחתי להם נקמה, ולפי דעתי היא הגיעה בתערוכה החקלאית בסלוניקי, כי ידוע לכול גם לעכברים שלא לעולם חוסן.
ובלי אוכל אי אפשר
 הייתי מספר פעמים לא מבוטל באיי יוון. אני חושבת שהתחלתי בגיל 24 ומאז פקדתי את האיים גם כדי לבלות וגם כדי לעבוד. כשנחשפתי בפעם המי יודע כמה לאוכל היווני דהיינו: סופלקי, קבב, סלטים שונים,סיזיקי, סלט יווני, מעדני חצילים, אתם מכירים את הרשימה הבנתי שטבחי יוון לא שינו לאורך השנים אפילו לא תג אחד. הגעתי למסקנה שהאלים יושבי האולימפוס, אריסטופנס, סופולקס ואריסטו אכלו ממש אותו תפריט. השמירה על אחידות הטעם לא הגיונית ולא טבעית על פני כל כך הרבה שנים. החידושים העיקריים נמצאים בבירה. לכל שולחן במסעדות הבלקניות מוצמד סוג של ברז כמו שמרשת את המוזגים בבר, הקרואים יכולים לרחוץ את הכוס במתקן (מקסים לגמרי) וכמובן למזוג כל הזמן מהברז. חיישני הברז מדווחים למחשב הקופה אבל גם לצג יפה התלוי להנאת כולם מעל הבר, שם הם יכולים לראות איזה שולחן מנצח בקרב על הבירה. אני מודה שזה מקסים ומעודד שתייה, כי בסוף מקבלים צ'ייסר נהדר של רקי. |
