הדלת נפתחת... אני צועדת אל תוך מסך עשן. החדר שאני רואה מולי מלא באנשים, אני לא מכירה שם אף אחד.. הם מספרים לי, הם רוחשים לי... אני מקשיבה להם בחצי אוזן ומקשיבה לרחשים של עצמי בתוך כל זה.. מי שרוצה להושיט לי יד??.. אני באה איתו, כל עזרה שתתן/י לי תתקבל בברכה, לא משנה מה אני צריכה לתת מעצמי.. העיקר שאמצא סוף סוף את דרכי... העיקר שהאחז במשהו ממשיכה ללכת.. נופלת וקמה, לומדת וטועה שוב. לאט לאט, יום ועוד יום, עקב בצד אגודל צועדת ברחובות של החיים שלי. ולפתע אני רואה בדרכי "דלת". איזה שימחה עוטפת אותי.. "הנה דלת"... אני צוחקת.. מסקרנות גדולה ורצון עז שפועם בי.. אני פותחת את הדלת, לאט ובזהירות.. שלא תברח ולא תעלם לי.. נכנסת בצעדים בוחנים וקטנים.. חוששת עדין לשמוח.. כי אולי זה מוקדם מידי?? החדר ריק.. ריק מעשן, ריק מאנשים מפוצציי עצות, ריק ממחשבות... נוסעת רחוק.. כדי להביא לחדר הזה מיטה נוחה וגדולה כמו שאני אוהבת, מראה גדולה, שטיח, ארון, כלב, חתול... פותחת דלת לחבריי הטובים.. פותחת את אותה דלת שנפתחה לי. ____________________________________________ "להרגיש טוב" מה רע בזה?? לא להכנס למורכבויות של החיים, מה מוזר בזה? לא להגיב לכל מילה שפוגעת וחודרת, להשאר יציבה, מה חזק בזה? לא להתפתות להאמין לאנשים שנותנים עצות מתוך הפחד של עצמם, מה כל כך גאוני בזה?? נהנת מקרני השמש, מחייכת ללהקת ציפורים עפות, מה רוחני בזה?? אין דרמות, אין הצפה של רגש המביא לטשטוש המציאות, סיטואציות פחות מסובכות פתאום, למה אתה חושב שאני לא מבינה אותך??
כמה החיים מעניינים... אין צדק יש דרך, יש מטרה, יש חזון מול העיניים שלום לעצמי, שלום לחיוך שלום לשקט. הכל זמני...... הרשות נתונה....... והדרך ארוכה!!!!! |