כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    אָדָם חָוָה אֶת עֵץ הַדַעַת

    31 תגובות   יום חמישי, 9/2/12, 00:53

    אָדָם חָוָה אֶת עֵץ הַדַעַת/ נורית צדרבוים

     

    השיר הוצג במסגרת 'מפגשיר' שהתקיים בבית הסופר

    במסגרת סדר טו' בשבט תשע"ב.

    נושא המפגש היה 'האדם עץ השדה'.

     

    אֲנִי מַכִּירָה אָדָם אֶחָד, רִאשׁוֹן בְּחֶלֶד, בַּיְּקוּם

    וְאִשָּׁה אַחַת חָוָּה, אֵם כָּל יֶלֶד, שֶׁאָמְרָה לוֹ קוּם

    וְעֵץ אֶחָד לָהֶם, עָנֵף, וּבוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אָסוּר הָיָה לָהֶם לָגַעַת.

     

    אֲנִי מַכִּירָה אָדָם אֶחָד שֶׁאָץ מַהֵר וְחָשׁ

    לִסְכֹּת אֶת רָחַשׁ לַחַשׁ הַנָּחָשׁ שֶׁאֶל גַּנּוֹ פָּלַשׁ

    שָׁמַע הֶמְיַת הָרוּחַ שֶׁנָּשְׂאָה עָסִיס תַּפּוּחַ לַנְּגִיסָה.  

     

    שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים גַּם עַל אִשָּׁה

    עֵירֹמָה, תַמָּה, דֵּעָה לָהּ קַלָּה, וּמִתְפַּתָּה

    תְאֵנָתָהּ הִיא גְּלִימָתָהּ וּפְאֵר כְּסוּתָה, בְּעֹנָתָהּ.

     

    אָדָם אֶחָד וְעֵץ יַחַד, רָעוּ בִּשְׂדֶה הַבּוּר

    בַּמָקוֹם שֶׁרָב בּוֹ הַמֻּתָּר, וְהָאָסוּר הוּפַר.

    רָאוּ הֵם זֶה אֶת זֶה מִדַּעַת וּבְאֵין עֵצָה

    כִּי לא אַוָּה הָעֵץ לִהְיוֹת יוֹעֵץ, הָוָה לָם לְרוֹעֵץ.

     

    עַל הַדֶּרֶךְ עֵץ בּוֹדֵד עוֹמֵד חָשׂוּף וְלֹא מוּגָן

    וְהַתַּפּוּחַ שֶׁנָּפַל, הוֹי כַּמָּה חֲבָל, הַרְחֵק.

    יָדַע כִּמְצַחֵק,  שָׁרַק שׁוֹטִים נוֹטִים לָהֶם מִשְׁכָּן

    בְּעֵדֶן גַּן.

     

     

    סרטון שבו אני מקריאה את השיר כאן

     

     

     

     

    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/2/12 02:29:
      פשוט נפלא השיר, זורם קצבי מלא פתלתולים מעניינים. נראה לי שניתן להלחין אותו. יש בו משהו מאד נעים לאוזן.
        15/2/12 16:09:

      היי נורית,
      תודה לך על תגובתך המחמיאה והנעימה.
      האמת היא שאני מהאנשים שמעדיפים את השיח המקורי , קרי ,פנים אל פנים,

       או בצוק העיתים, אוזן לאוזן.
      אני משתדלת לחסוך את האנרגיה לאותם מפגשים שהם בעיני הרבה יותר איכותיים תורמים ונרתמים.
      אבל אני רואה את הקשר היפה בינך לבין אחי ,היקר לי באדם,
      וזה מרתק בעיני.
      לכן הצטרפתי קצת לחגיגה.
      אגב כתבתי על יחסכם האוירטוטאלי, ולא היתה זו פליטת קולמוס, לכך התכוונתי.
      אני אמשיך להנות משיריך היפים ומהרבה דברים מחכימים ומענינים שאת משחררת ממך אל העולם.
      תודה לך
      אתי גולדברגר

        15/2/12 13:09:

      צטט: אתי ג 2012-02-14 22:54:59

      שלום נורית,
      קראתי את השיר והתרשמתי עמוקות.
      וכיון שהיה בו משהו מעורר לתגובה ,
      הכינותי לך שיר בתמורה.
      וכך השיר:

      מה חב לחוה
      אולי עוד היה הוא עד היום לבד

      נהנה מן העץ , מעליו ומן הבד

      אבל היא היתה זו שעזרה לו להתפקח

      ואולי על זה חשב להתמקח

      אבל בלעדיה לא היה מגיע עד הלום

      ועם כל מרעיו לא היה חי בשלום.

      וכמי שטעם מפריו של העץ

      וחשב אולי שזה המקום להתלוצץ

      ופתאם הבין את ענשו והתפוצץ.

      ולכן מאז ועד עתה-גם אתה

      עומד לו אדם ומתבונן בחוה - בעלטה.

      זהו.

      בסוגריים אספר לך שאני אחותו של עמי אפלבוים

      ידידך האוירטוטאלי.

      שלום לך אתי יקרה,

      נתחיל מהסוגריים ונפתח אותם. נעם לי מאד להכיר בדרך זו את אחותו של ידידי האוירטואלי.

      דבר שמשכנע אותי שגם אוויר הוא לא רק אוויר. 

      ובנוסף, פעם שנייה התפעלתי לא רק מההכרות שהתרחבה לה, אלה מהשיר ששלחת אלי בתמורה.

      איזה יופי. ובואי נאמר שזה מעמיק עוד יותר את תפישתי בדבר ה'טכסטים המשוחחים' - שכן, לא רק בני אדם מדברים, גם טכסטים משוחחים ביניהם, בין אם נדע ובין אם לא.

      והשיר שלך, מקסים. שם גם בין השאר המשכת את הדהדוד שלי לשיר הילדים 'רוח רוח רוח........נפל תפוח והתפוצץ. זה בעצם מה שרציתי שהקורא ישמע בתוכו את הדהוד לשיר הזה, ויידע שמסופו התפוח התפוצץ, ולכן אני גם כותבת שם 'חבל'.

      תודה לך על המחווה נדיבה. ותודה שאהבת את השיר.

        15/2/12 13:04:

      צטט: ariadne 2012-02-14 18:11:31

      מקסים!!

      תודה רונית!!!!!!!!!!

        15/2/12 13:03:

      צטט: שולה ניסים 2012-02-14 17:16:40

      על הדרך עץ בודד

       

      גם אותי זה זרק לשיר המפורסם ההוא, שמרבים להשמיע אותו בתחנות הרדיו השונות בימי הזכרון, במיוחד יום הזכרון לשואה ולגבורה, וזה המקום שהשיר זרק אותי אליו.  פער גדול בין האסוסיאציה הזו לבין הנימה הקלילה של השיר.

       

      נהוג לומר שהאופטימיים הם אלה שמשלים את עצמם, ורואי השחורות הם אלה שרואים את המציאות כפי שהיא.  

      הי שולה, 

      אהבתי מה שכתבת כאן. נכון, בהחלט הדהדתי לשיר הזה. ותמיד אני שמחה שההדהודים שלי מגיעים לאזניים קשובות כל שהן. וצודקת, הצחוק והאירוניה בשיר הם רק לכאורה. תודה

        15/2/12 13:02:

      צטט: עמיאפלבוים 2012-02-13 23:40:08

      בס"ד נורית שלום, מאד נהניתי מהשיר - המילים משמשות בשירך "כמעין חומר" - עם עושר סגנוני, לשון נופל על לשון ואסוציאציות לכוונים מגוונים - החל מספר-הספרים וכלה בשירי-ילדים... חווייה בפני עצמה היא לראותך מקריאה את שירך, ולשמוע את האינטונציות הדקות בקולך - המסגירות את התייחסותך האישית ליצירה. הייתי מגדיר את שירך זה כ"שיר ללא זמן וללא דיוקן" - שיר אוניברסאלי, אשר בו לכל אחד ניתנת האפשרות למצוא את המסרים הקרובים לליבו - בין אם המדובר הוא בפמיניזם, רומנטיקה, או בסימבוליזם כלשהו. ניתן, כמובן, להוסיף עוד ניתוחים ופרשנויות כהנה וכהנה - אולם אין זה הזמן והמקום המתאימים לכך - כי לכל אחד מאיתנו תפישה שונה מעט של "גן העדן" האישי שלו... מאד נהניתי. עמי א.

      עמי , שוב תודה על דברייך.

      אפשר לומר כאן שנתקיים "זה נהנה וזה לא חסר", כדבריך נהנית משירי, ואני כמובן לא חסרה ונהניתי מתגובתך ומהפרשנות שלך. וכמי שכבר מכירה את העומקים שאתה יודע להגיע אליהם, הבנתי מדבריך, שמה שהבאת כאן הוא באמת רק קצה המזלג.

      אהבתי גם את מעשה הבילוש שלך, שהצליח לאתר את הארמזים השונים, כמו שירי הילדים והאחרים.

      והדבר החשוב ביותר שאמרת הוא התובנה שלך ביחס לפרשנות האוניברסלית של השיר, שכן גם אם הוא יצא ממני, האדם הפרטי, אם כל אחד יכל לקראו ולמצוא בו הקשרים משלו, אזי השיר עבר את הסף של תוצר אישי, והפך להיות תוצר תרבותי - מה אני צריכה יותר?

      אז שוב תודה, וגם על ההתייחסות להקראה.

        14/2/12 22:54:

      שלום נורית,
      קראתי את השיר והתרשמתי עמוקות.
      וכיון שהיה בו משהו מעורר לתגובה ,
      הכינותי לך שיר בתמורה.
      וכך השיר:

      מה חב לחוה
      אולי עוד היה הוא עד היום לבד

      נהנה מן העץ , מעליו ומן הבד

      אבל היא היתה זו שעזרה לו להתפקח

      ואולי על זה חשב להתמקח

      אבל בלעדיה לא היה מגיע עד הלום

      ועם כל מרעיו לא היה חי בשלום.

      וכמי שטעם מפריו של העץ

      וחשב אולי שזה המקום להתלוצץ

      ופתאם הבין את ענשו והתפוצץ.

      ולכן מאז ועד עתה-גם אתה

      עומד לו אדם ומתבונן בחוה - בעלטה.

      זהו.

      בסוגריים אספר לך שאני אחותו של עמי אפלבוים

      ידידך האוירטוטאלי.

        14/2/12 18:11:
      מקסים!!
        14/2/12 17:16:

      על הדרך עץ בודד

       

      גם אותי זה זרק לשיר המפורסם ההוא, שמרבים להשמיע אותו בתחנות הרדיו השונות בימי הזכרון, במיוחד יום הזכרון לשואה ולגבורה, וזה המקום שהשיר זרק אותי אליו.  פער גדול בין האסוסיאציה הזו לבין הנימה הקלילה של השיר.

       

      נהוג לומר שהאופטימיים הם אלה שמשלים את עצמם, ורואי השחורות הם אלה שרואים את המציאות כפי שהיא.  

        13/2/12 23:40:
      בס"ד נורית שלום, מאד נהניתי מהשיר - המילים משמשות בשירך "כמעין חומר" - עם עושר סגנוני, לשון נופל על לשון ואסוציאציות לכוונים מגוונים - החל מספר-הספרים וכלה בשירי-ילדים... חווייה בפני עצמה היא לראותך מקריאה את שירך, ולשמוע את האינטונציות הדקות בקולך - המסגירות את התייחסותך האישית ליצירה. הייתי מגדיר את שירך זה כ"שיר ללא זמן וללא דיוקן" - שיר אוניברסאלי, אשר בו לכל אחד ניתנת האפשרות למצוא את המסרים הקרובים לליבו - בין אם המדובר הוא בפמיניזם, רומנטיקה, או בסימבוליזם כלשהו. ניתן, כמובן, להוסיף עוד ניתוחים ופרשנויות כהנה וכהנה - אולם אין זה הזמן והמקום המתאימים לכך - כי לכל אחד מאיתנו תפישה שונה מעט של "גן העדן" האישי שלו... מאד נהניתי. עמי א.
        10/2/12 12:36:

      צטט: milina 2012-02-10 12:31:13

      סיפור נפלא מבראשית ,תודה לך ושבת שלום

      תודה מילינה ושבת שלום גם לך.

       

        10/2/12 12:31:
      סיפור נפלא מבראשית ,תודה לך ושבת שלום
        10/2/12 09:47:

      צטט: נורית-ארט 2012-02-10 09:44:29

      צטט: razam-דודי רצם 2012-02-10 09:21:51

      שולח לך ציור שלי שווה אלף מילים. http://cafe.themarker.com/image/2285391/

      דודי, ראיתי את הציור - נכון שווה אלף מילים + - נהדר. תודה

       

        10/2/12 09:44:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-02-10 09:21:51

      שולח לך ציור שלי שווה אלף מילים. http://cafe.themarker.com/image/2285391/

       

        10/2/12 09:42:

      צטט: אריהיגודה 2012-02-09 22:33:28

      על הדרך עץ בודד הזכיר לי פתיחה של שיר ביידיש אז כבר נדלקתי.אהבתי יועץ ורועץ ולאו דווקא בגלל החרוז.יופי של שיר יופי של מראה ואנחנו האם אנו השוטים?

      הי אריה,

      לא סתם נזכרת בשיר 'על הדרך עץ בודד' - לשם כיוונתי. ואם כבר בשירים נזכרים, אז יש שם גם רמז לשיר ילדות אחר 'רוח רוח רוח מן העץ נפל תפוח' וכו' - ועוד. ותודה על דבריך. ואם אתה מרגיש שאתה חי בגן עדן, מן הסתם אתה שוטה. ואני יודעת שאתה לא חושב שמה שיש לנו כאן זה גן עדן. למרות, שמצד שני גם אין מה להתלונן אם מסתכלים על מה שטוב בכל זאת.

        10/2/12 09:21:
      שולח לך ציור שלי שווה אלף מילים. http://cafe.themarker.com/image/2285391/
        9/2/12 22:33:
      על הדרך עץ בודד הזכיר לי פתיחה של שיר ביידיש אז כבר נדלקתי.אהבתי יועץ ורועץ ולאו דווקא בגלל החרוז.יופי של שיר יופי של מראה ואנחנו האם אנו השוטים?
        9/2/12 22:08:

      צטט: נעמה ארז 2012-02-09 20:20:22

      קראתי את השיר במקום אחר, אבל כאן האכסניה יותר מאפשרת. מה שלא ראיתי שם אני רואה כאן. את האירוניה ואת הטויסט שעושה הבית האחרון בשיר. אהבתי את זה מאד. (ואי אפשר עדיין לשבור את מחסום ה24 שעות)

      תודה נעמה יקרה, שמחה שחזרת ובאת שוב. את צודקת כאן האכסניה טובה יותר, ולכן גם השתמשתי בה.

        9/2/12 20:20:
      קראתי את השיר במקום אחר, אבל כאן האכסניה יותר מאפשרת. מה שלא ראיתי שם אני רואה כאן. את האירוניה ואת הטויסט שעושה הבית האחרון בשיר. אהבתי את זה מאד. (ואי אפשר עדיין לשבור את מחסום ה24 שעות)
        9/2/12 13:21:

      צטט: ג.ע. 2 2012-02-09 02:39:51

      נורית היקרה,



      השיר מקסים! באמת. כמובן שהפעם אין כאן הרבה מה לתרגם, כי נראה לי שהדברים מובנים לכל, אבל אני רוצה לציין שאהבתי מאוד גם את השפה, את הקצב, המקצב והחריזה, ובכלל את כל איך שהשיר בנוי. כמו שציינתי בפנייך, שיר טוב יכול להיות כמעט בכל סגנון, והשיר הזה, למרות שהכל שקוף ומובן בו ולמרות שהוא בחריזה וכו' - הוא שיר מצוין, זה לא מוריד ממנו אפילו לא במיל, ההפך, הוא יפה ומשובך, ובכלל כל הרעיון לקחת את סיפור אדם וחוה לנושא הזה היה כמובן מאוד חכם מצידך, כי לא רק שאין יותר מתאים ממנו לעניין נושא המפגש, אלא שאין מתאימה ממך לקחת דווקא את נושא אדם וחוה למפגש זה, ולא רק בגלל הידע שלך בעניין אלא בעיקר בגלל הדעות האישיות שלך, כשהבית המרכזי כאן בשיר מדבר אותן באופן הכי יפה וציורי שאפשר:





      אָדָם אֶחָד וְעֵץ יַחַד, רָעוּ בִּשְׂדֶה הַבּוּר
      בַּמָקוֹם שֶׁרָב בּוֹ הַמֻּתָּר, וְהָאָסוּר הוּפַר.
      רָאוּ הֵם זֶה אֶת זֶה מִדַּעַת וּבְאֵין עֵצָה
      כִּי לא אַוָּה הָעֵץ לִהְיוֹת יוֹעֵץ, הָוָה לָם לְרוֹעֵץ.



       

      כל כך יפה התיאור הזה וכפל המשמעות כאן של 'שדה הבוּר':

       

       

      "אָדָם אֶחָד וְעֵץ יַחַד, רָעוּ בִּשְׂדֶה הַבּוּר
      בַּמָקוֹם שֶׁרָב בּוֹ הַמֻּתָּר, וְהָאָסוּר הוּפַר."

       

       

       

      המשמעות הראשונה היא כמובן 'שדה בור' במובן הרגיל של המילה - שדה שעוד לא עובד ונזרע ונתן תבואתו.

       

      והמשמעות השנייה שכמובן מושאלת מתוך הראשונה ומוכרת יותר: "בוּר" -  כְּ"בוּר ועם הארץ"   - אדם שלא יודע כלום (כמו השדה שעוד לא יודע להצמיח את תבואתו).

       

       

       

      ממש נהנתי, גם מהקריאה, גם מכל מה שציינתי לעיל, וגם מהסירטון.

      גימל יקרה,

      אין מה להגיד, אני אוהבת את מה שאת עושה.

      כשאתה כותב ויש מי שנכנס לשם חופר ועושה בתוך זה כבתוך שלו - לי זה מראה על עניין , ולכן זה משמח אותי. וכמי שכבר למדה להכירך ואת האופן בו את קוראת שירה, אני גם אוהבת את דרך החשיבה שלך.

      תודה שאת כאן.

      חיוך

        9/2/12 13:18:

      צטט: גליתוש. 2012-02-09 05:43:00

      נהדר. ושורות הסיום האירוניות מצויינות.

      תודה גלית !

        9/2/12 13:18:

      צטט: אסתר רבקה 2012-02-09 05:45:38

      מקסים

      תודה!!!!

        9/2/12 13:17:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-02-09 07:56:17

      נעים להכיר. משוררת ושירה. מאוד אהבתי את היצירה ואת לקחה

      תודה יהודית יקירה. כן, ההכרות מתרחבת 'פנים' רבות לה.

        9/2/12 13:17:

      צטט: Avivit Agam 2012-02-09 08:15:50

      השיר מאוד מאוד יפה. אבל אני חושבת שחוה לא הייתה "תמה, דעה לה קלה ומתפתה". למה תמיד להאשים את האשה? נכון שהכותב המקראי אמר זאת. אפשר לחשוב גם אחרת. זו לא ביקורת, זו רק דעתי. תודה נורית

      הי אביבית,

      אין בעיה, יש מקום גם לביקורת. אבל, אני מסכימה אתך מראש, והדברים כאן נכתבו באירונייה, כאילו מצטטים את הכתוב - אבל צריך לשמוע את הנימה האירונית. ותודה על דברייך ביחס לשיר.

        9/2/12 13:16:

      צטט: יהלשחר10 2012-02-09 11:47:04

      לא לחינם נאמר,,,שהאישה היא לא רק הנחש ,היא גם התפוח,,,

      יפהההההההההה. יהל!

        9/2/12 11:47:
      לא לחינם נאמר,,,שהאישה היא לא רק הנחש ,היא גם התפוח,,,
        9/2/12 08:15:
      השיר מאוד מאוד יפה. אבל אני חושבת שחוה לא הייתה "תמה, דעה לה קלה ומתפתה". למה תמיד להאשים את האשה? נכון שהכותב המקראי אמר זאת. אפשר לחשוב גם אחרת. זו לא ביקורת, זו רק דעתי. תודה נורית
      נעים להכיר. משוררת ושירה. מאוד אהבתי את היצירה ואת לקחה
        9/2/12 05:45:
      מקסים
        9/2/12 05:43:
      נהדר. ושורות הסיום האירוניות מצויינות.
        9/2/12 02:39:

      נורית היקרה,



      השיר מקסים! באמת. כמובן שהפעם אין כאן הרבה מה לתרגם, כי נראה לי שהדברים מובנים לכל, אבל אני רוצה לציין שאהבתי מאוד גם את השפה, את הקצב, המקצב והחריזה, ובכלל את כל איך שהשיר בנוי. כמו שציינתי בפנייך, שיר טוב יכול להיות כמעט בכל סגנון, והשיר הזה, למרות שהכל שקוף ומובן בו ולמרות שהוא בחריזה וכו' - הוא שיר מצוין, זה לא מוריד ממנו אפילו לא במיל, ההפך, הוא יפה ומשובך, ובכלל כל הרעיון לקחת את סיפור אדם וחוה לנושא הזה היה כמובן מאוד חכם מצידך, כי לא רק שאין יותר מתאים ממנו לעניין נושא המפגש, אלא שאין מתאימה ממך לקחת דווקא את נושא אדם וחוה למפגש זה, ולא רק בגלל הידע שלך בעניין אלא בעיקר בגלל הדעות האישיות שלך, כשהבית המרכזי כאן בשיר מדבר אותן באופן הכי יפה וציורי שאפשר:





      אָדָם אֶחָד וְעֵץ יַחַד, רָעוּ בִּשְׂדֶה הַבּוּר
      בַּמָקוֹם שֶׁרָב בּוֹ הַמֻּתָּר, וְהָאָסוּר הוּפַר.
      רָאוּ הֵם זֶה אֶת זֶה מִדַּעַת וּבְאֵין עֵצָה
      כִּי לא אַוָּה הָעֵץ לִהְיוֹת יוֹעֵץ, הָוָה לָם לְרוֹעֵץ.



       

      כל כך יפה התיאור הזה וכפל המשמעות כאן של 'שדה הבוּר':

       

       

      "אָדָם אֶחָד וְעֵץ יַחַד, רָעוּ בִּשְׂדֶה הַבּוּר
      בַּמָקוֹם שֶׁרָב בּוֹ הַמֻּתָּר, וְהָאָסוּר הוּפַר."

       

       

       

      המשמעות הראשונה היא כמובן 'שדה בור' במובן הרגיל של המילה - שדה שעוד לא עובד ונזרע ונתן תבואתו.

       

      והמשמעות השנייה שכמובן מושאלת מתוך הראשונה ומוכרת יותר: "בוּר" -  כְּ"בוּר ועם הארץ"   - אדם שלא יודע כלום (כמו השדה שעוד לא יודע להצמיח את תבואתו).

       

       

      ממש נהנתי, גם מהקריאה, גם מכל מה שציינתי לעיל, וגם מהסירטון.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין