כותרות TheMarker >
    ';

    בלוג ומגוג

    ברוכים הבאים להיכל הפך השמן, מקדשו של משיח הקשר, בלוג ומגוג.

    יש לדומם מנועים, לחלוץ מליצות, להחריש ניידים ולהסיר (רק) נעליים בכניסה.

    נא להיכנס בדומיה על הבהונות פן יופר הריתמוס של מעגל הצהריים....

    אפשר לעשות צ'ק אאוט בכל רגע, אך לא ניתן לעזוב לעולם.....

    להגיע לשיא בפסגת הכרמל...

    1 תגובות   יום חמישי, 9/2/12, 15:56

    אם הייתי יודע שהנשמה שלי נשארת אחרי היה הרבה יותר קל לשחרר אותה, או לחיות יותר בהרמוניה עם הקץ. להשאיר משהו בעולם הזה, את הנשמה שלנו, יכול להיות דיל טוב בסוף, אמנם ירושה מופשטת, אבל משלנו. כשהנשמה ממשיכה לחיות אנחנו נשארים, אולי בגרסה אחרת, בלבוש עור אחר, בצבע שונה, אבל נשארים במין האנושי, המוגבל והמוכר לנו. ומה האלטרנטיבות?

     

    ובכן כשהאופציה בנמצא זה להמשיך לעולם הבא, יש פה סיכון מסויים. לך תדע באיזה מחלקה תהיה ומה יש בעולם הבא? גן העדן והגיהינום לא כל כך ברורים, כל הידע נשען על סיפורים עתיקים. בכלל מתי בפעם האחרונה שודרג גן עדן? ומה אם הוא כבר לא מה שהיה בתנ"ך? ואולי בכלל בגיהנום יש יותר אקשן ובעץ הדעת אין חנות אפליקציות. בהחלט סיכון. ומה לגבי תנאים סביבתיים וציוד ? האם יש ווי-פיי? האם אפשר להביא אייפון? ובכלל כמה זמן אפשר להסתלבט בחוסר מעש? ללא ספק שאלות של חיים ומוות. מאידך לזכות מסלול העולם הבא יעמוד הבונוס של תחיית המתים, אבל לך תחכה עד שהמשיח יואיל בטובו. הימור ארוך מדי לדידי ואם נביא בחשבון את כל הזמן שעבר יש מצב שהוא איבד כבר כישורים משיחיים, או שמשיחיותו לא תספיק לתקן את כל המחדלים והעוולות שלנו.


    לפיכך מסלול גלגול הנשמות נראה הכי כלכלי לשונאי סיכון. נכון שהעולם שלנו לא מושלם, אבל אם יש אפשרות לחזור אליו עוד פעם מחדש לא הייתי מתנגד, לנסות שוב להיות אסטרונאוט, לטפס על האוורסט, או לגלוש בהוואי. ובכלל הקטע הזה עם גן עדן וגיהינום נראה לי מין איום על ילד פולני שהוציא לאימו ת'נשמה...


    אז מה עושים? איך מתקבלים לערוץ הגלגול? יגעתי ומצאתי! גלגול נשמות זה דרוזים. גלגול הנשמות הוא אבן יסוד באמונה שלהם, הנשמה אוספת זכויות וחובות בגלגוליה לדורותיהם ובקץ הימים על הכל משלמים. הדין ינתן בסוף, נשמע טוב, למה להיות קטנוניים ולהתחשבן עכשיו? השאלה היא, האם הם מקבלים ילדי חוץ? החלטתי להעמיק ולחקור את העניין. על מנת לוודא שמדובר בעניין רציני ואין טריקים מתוחכמים החלטתי לצרף שלוש נשמות טובות ולהעפיל יחד לפסגות הכרמל, מחוזות הדרוזים.

     

    בצהרי יום חורף שמשי נדחסנו לניידת השידור, ארבעה בלוגרים מסוקרנים, או שלושה ונהג בדרך צפונה. בסושיאל מדיה השידור מתחיל מייד ואין לו סוף, חי חיי נצח, בלי גלגולים, בלי פרומו, אין פתיח, ישר למיין קורס, סטטוסים וציוצים משוגרים באוויר, טיזרים מופצים בפייס והבאז מתפשט מכביש החוף לתאי הצפייה במרחבי הסייבר....לא שיש על מה לכתוב, אבל זה פחות חשוב, יש כאן התרחשות, ארבעה בלוגרים בנייידת אחת...ביג טיים בפריים טיים אונליין.


    לעתים אנו מרחיקים לקצוות העולם לפגוש תרבויות אקזוטיות, בעוד ששעה מהבית נמצאת דת מרתקת חיה ובועטת, שילדה את גלגול הנשמות ועוד כמה יסודות חדשניים. חברת "עמים וטעמים" המארחת שלנו, לקחה על עצמה להפגיש אותנו עם האנשים והמנהגים הדרוזים ומציעה חוויה אתנית-קולינרית יוצאת דופן, אירוח דרוזי בכפר עוספייא. הכפר שנוסד במאות ה-17 וה-18- מציע הצצה לאופי המסורתי. עזמי, המדריך החביב מ"עמים וטעמים" הוביל את הסיור וסיפק סקרנותינו המציקה עם ידע מעמיק בהיסטוריה ובהווה של התרבות הדרוזית בכלל ועוספיה בפרט. כמו כן ענה ככל יכולתו בפתיחות ונינוחות על כל שאלותינו החודרניות בקשר לגלגול הנשמות. בתרבות הדרוזית ישנם מפגשים רבים של נשמות ישנות בגלגולן בהווה....הדרוזים מרבים לספר על התגלויות מסמרות שיער והתרחשויות שהסברן בגלגול הנשמות. הדרוזים מאמינים בגורל קבוע מראש שאינו ניתן לשינוי. מה שמיוחד בגלגול הנשמות הדרוזי זה שאינו סתם גלגול, כי אם גלגול אקסלוסיבי, הנשמות הדרוזיות לא יעברו חלילה לבני דתות אחרות והן תשארנה כאלו עד קץ הימים. דרוזי נשאר דרוזי, החוקים הדרוזים הנוקשים סוגרים את הדת באופן הרמטי, גם במהדורות הבאות, אין בא ואין יוצא. דרוזי או דרוזית שינשאו לבן/ת דת אחרת יודחו מייד מהסיירת וינודו מהעדה. ויש הרבה דרוזים בסיירות, הם אוהבים צבא ומשרתים בחפץ לב והקרבה את המדינה. למצא זיווג זה משימה קשה מאלו שבסיירת, הואיל והדת הדרוזית קטנה מאוד וחלקה הארי במדינות אוייב, סוריה ולבנון, מה שלא משאיר אפשרויות זיווג רבות לכמאה אלף דרוזים בישראל (לבד מהגולן) ועוד כמה עשרות אלפים נגישים בארה"ב.

     

    ''


    האירוח הדרוזי כלל סיור מודרך ומרתק בסמטאות הכפר וברובע העתיק שבו ביקרנו בבית-בד עתיק יומין הנמצא במערה, כנסייה ביזנטית עתיקה ונטושה, בית תפילה, תצפית לילה לנמל חיפה ועוד נקודות ציון עם מורשת קרב עשירה. לאחר הסיור קיבלנו אירוח דרוזי מסורתי ב"מדפה" (חדר האורחים) בבית דרוזי, האירוח כולל ארוחה מסורתית ועשירה כ"יד המלך" (כשרה). המארחת הדרוזית קיבלה אותנו עם פיתות חמות שאותם היא אופה במקום ואח"כ מגש ענק גדוש בסוגים רבים של מאכלים טעימים, מנסף נפלא, סלטים מסורתיים, בורגול, חומוס, חמוצי הבית וכו'. המגש התמלא שוב ושוב כיד המלך עד שידענו שובע, משימה לא פשוטה בהתחשב בדרגת הרעב לאחר היום הארוך.

     

    ''


    תרבות האירוח, הכנסת האורחים וההתכנסות המשפחתית-קהילתית הינם מאבני היסוד של התרבות הדרוזית. זה מקבל ביטוי בדיוואן המסורתי שבו מתכנסים החברים ובני המשפחה יחד לשתיה ושיחה על היום יום וכן באופן שבו מוגשת הארוחה על גבי מגש גדול עם צלחות משותפות. המושג "אכלנו מאותו מסטינג" מקבל כאן משמעות אמיתית כאשר האכילה המשותפת מאותן הצלחות מייצרת דינמיקה חברתית מיוחדת וקרבה בין המסובין. נסו את זה בעוספיה או בבית, וזה מפתיע עד כמה השיתוף יוצר פתיחות וחיבור מסוג שונה ממה שאנו מכירים מהצלחות האישיות שלנו. במנה האחרונה קיבלנו חליטה מיוחדת של תה דרוזי, קפה , בקלוואות ועוגיות. לדברי עזמי, ניתן לשדרג את האירוח למבקרים פחות תזזיתיים עם מופע פולקלור.

     

    ''


    ללינה התמקמנו ב"אלמנזול " שבעוספייא, אורחאן בוטיק יפיפה בפסגת הכרמל.  "אל-מנזול" משמעו בית הארחה שבו היו מקבלים הדרוזים את עוברי האורח ואורחי הכפר במאכלים, משתה וקפה דרוזי ברוחב לב כמיטב המסורת בכפר. האורחאן ייחודי בסגנונו העיצובי ובשיטת האירוח על פי מיטב המסורת הדרוזית. מן האורחאן נשקף נוף ציורי של הכרמל הירוק, הגליל והחרמון. אורחאן "אלמנזול", בעל סגנון העיצוב המיוחד, משלב כפריות ומודרניות במטרה להשרות על האורחים אוירה שלווה ונינוחה. במרכז האורחאן נמצא חדר אוכל כפרי ופינת ישיבה מזרחית הצופה אל נופי הכרמל. באורחאן שש יחידות אירוח מעוצבות ומאובזרות בריהוט כפרי, פינות ישיבה מזרחיות או דיוואן, מיטות אינדונזיות שעוצבו במיוחד עבור המקום ועוד פינוקים. באורחאן יש גינה פורחת עם אוהל במבוק שבתוכו פינות ישיבה מזרחיות, כמו-כן יש גם גג יפהפה – מזמין בשעות אחה"צ והערב עם נוף כרמל קסום ובריזה מצוננת.  המחירים נוחים מאוד ביחד לכל אלטרנטיבה ראויה באזור.

     

    ''

     

    באורחן פגשנו במפגש מרתק את ריא וג'יהאד בעלי המקום, פטריוטיים אוהבי ישראל אמיתיים, גי'האד, כשמו לא הוא, איש חם ונפלא, דור שני לקצונה בכירה בצה"ל, עושה נפלאות בידיו ובונה פינות חן באורחן. הוא וריא, אם הבית והאישה שאיתו התקרבו לדת בשנים האחרונות, סיפרו לנו מעט על התהליך המרתק, וזה לבד יכול להעשיר ערב אותנטי על קפה דרוזי ומתוקים בדיוואן שעל גג האורחאן. גם ילדיהם ממשיכים דרכם בנאמנות ומחוייבות לישראל. הקונפליקט הדרוזי, כשמשפחות נקרעות בשל הלאומים המסוכסכים, פיצול משפחות וכו', מיושב באופן שאצלם הנאמנות לארץ מושבם היא בראש העדיפויות. לדבריהם, הדרוזי נאמן למולדת שלו באשר היא. הם מתגאים בדת שלהם על מצוותיה, ודומה שיש במה, הדת הדרוזית חדשנית משהו, נותנת מקום גבוה לאישה, שלא כפי דתות ישנות אחרות. קיים איזון בין הגבר לאישה, שלמשל יכולה להביא לסיום את ברית הנישואין ואינה נזקקת לגט מהגבר, ולא, אין אצלם הרבה גירושין, מושג העגונה אינו קיים, דומה שגם לעם הנבחר יש כאן מה ללמוד.

    ''

     

    בני הזוג מנהלים את המקום באהבה רבה ודאגו בחום רב לכל צרכינו, גם כשאחת מאיתנו (בלי שמות) כמעט וסדרה לנו שינה קפואה לאור ירח, כשבאישון ליל, כטוב ליבה בבירה, שמטה את מפתח החדר אי שם במעלה הגג. ארוחת הבוקר היא גולת הכותרת של החוויה הגסטרונומית באל-מנזול, מן הארוחות הללו שלא רוצים לגמור, על השולחן נפרשו בזה אחר זה בשורה סלטים ביתיים ססגוניים וריחניים, מיני גבינות צאן ולבנה, מבחר ריבות ממטבחה של ריא, פיתות זעטר, מחמר ופטאיר ריחניים, אומלטים בעשבי תיבול מן הגינה המקומית וכמובן קפה הל דרוזי ריחני. העונג על מטעמי הבוקר נמשך בלי משים לעבר שעות הצהריים המוקדמות, אז נפרדנו לשלום מריאה וג'יהאד הנפלאים, מועשרים וטעונים לעוד יום של טיול בצפון הקרוב.


    הסתכלתי על חבריי למסע, נשמות טובות אחד אחת, לך תדע מניין התגלגלו לכאן וכמה חובות הם סוחבים על עצמם לדורות? מי מאבותיהם סרח ומי ברח?....ובעצם למה צדיקים צריכים לשאת נטל רשעים? מין עונש קולקטיבי צבאי שכזה. אבל במחשבה שניה בהתחשב שהעונש יגיע בקץ הימים הנטל הזה לא נורא כלל, סוג של חבילה עוברת....המשכתי להרהר בסוגיה הרת הגורל, שאלתי את חבר הבלוגרים בוגרי ועידת עוספיה, "מה התרשמותכם חברים מאופציית הגלגולים?"..... האחד הביט בי במבט תמה על פשר הקושיה וגלגל עיניים לנקודה בחלל, זאת שלצידי אמרה בסבר רציני שבא לה לגלגל משהו, והשלישית אמרה "תקשיב נשמה...אני אישית מעדיפה רול עם שמן זית ולבנה". קונצנזוס של עזובתנו באמשך. נבובים שכמותם, חסרי מודעות לשאלות סופניות?....


    וניידת השידור רחשה פעילות, הכתבים מפיצים ומצייצים באצוות אנקדוטות לכל עבר, מתלייקקים להנאתם על סטטוסים נידחים, ולא נראה שכמותי בראש מעייניהם אנה באות נשמותיהם, הם חיים כאן וברשת כבר פעמיים ודומה שנהנים עד השמיים. אז גן עדן או גלגול נשמות, לאן פנינו מועדות? אולי זה בעצם לא הכי חשוב, אם נשוב או לא נשוב? מה מחיר החטאים שנשלם.. ומתי אם בכלל נעלם? כנראה שאין מנוס מזה שיהיה מה שיהיה ואיש איש בסוף היום באמונתו יחיה....

     


    *גילוי נאות: הייתי אורח עמים וטעמים ואל-מנזול

    **מקבץ תמונות: Hadarok

     

    ''

    הכניסה לאל-מנזול...

    ''

    עוד מהמבואה לאל מנזול

     

    ''

    מעיצובי אל-מנזול

     

    ''

    רעבים במדפה, עם עמים וטעמים...

     

    ''

    שולחנות האוכל באל-מנזול...

     

    ''

    רחבת הישיבה במרפסת על הזולה באל-מנזול... 

     

    ''

    לאט לך...

     

    ''

    מועדון ארוחת הבוקר...

     

    ''

    כלי הקפה לטקס הדרוזי המסורתי

     

    ''

    עזמי מ"עמים וטעמים" מספר לנו על הגורל הקבוע מראש, הגלגולים ושאר מטעמים...


    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/2/12 16:47:
      זאת לא אני בתמונה! ;)

      ארכיון

      פרופיל

      oded ron
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין