פעם כשהייתי רוצה לצלם מסמך הייתי הולכת לחנות כלי הכתיבה השכונתית. כשהייתי רוצה לראות את התמונות שצילמתי בטיול הייתי צריכה ללכת לפיתוח בקניון ולחכות כמה שעות (במקרה הטוב). פעם כשהייתי רוצה להראות לחברה שלי חולצה שראיתי בקניון הייתי צריכה ללכת איתה פעם נוספת לחנות, שתראה. כשהייתי רוצה לשמוע מוזיקה באוטובוס הייתי צריכה להכין מראש קלטת עם שירים שאני אוהבת. פעם כשהייתי רוצה לדעת משהו על נושא מסובך הייתי הולכת לספריה העירונית ומחפשת בספרים. ה'פעם' הזה הוא לא כל כך מזמן. אני לא בת 60, תתפלאו, אני בת 27 וכן את כל הדברים האלה הייתי עושה פעם.

פעם הייתי נוסעת במיוחד באוטובוס חצי שעה, נכנסת למכון, מחכה עוד רבע שעה בתור (כי איכשהוא הבחורה לפני תמיד מאחרת), נכנסת לחדר, שוכבת על מיטה, חצי ערומה, ומחכה שאישה זרה תעשה את הלא יאומן ותגרום לשערות שלי בגוף להפסיק לצמוח.

כן, זה היה פעם, לפני חצי שנה בערך, בתקופה שהיינו תלויים באחרים שיעזרו לנו לבצע דברים שהיום אנחנו עושים לבד, בבית, בלי לבזבז זמן ואנרגיה. עד לא מזמן הייתי צריכה לצאת מהבית בשביל טיפול כזה, ולסמוך על האישה שאמורה להיות כל כך מומחית בתחום (לפי הסכום המטורף שאני משלמת על זה) וגורמת לי לכוויה ברגל, פעם שהייתי באה בחורף וקופאת מקור בחדר הזה עם הג'ל על הגוף ושומעת את אותה אישה שואלת "אכפת לך שנכבה את החימום? ממש חם לי".

אחרי שהבנתי שאין לי כוח וזמן לכל העניין הזה התחלתי לברר על פתרונות נוספים

אז כן, זה היה פעם, היום, אני גאה לבשר לכם, זה כבר ממש אחרת. זה לא היה קל. חששתי, פחדתי, לא האמנתי שזה אמיתי ולא חשבתי שזה עובד והייתי קורבן ללעג של חברה סקפטית (אתן יודעות כמה חברות יכולות להיות אכזריות). אבל אחרי חצי שנה גבירותי ואחותיי אני גאה להיות מאלה שעושות את לבד. כן כן, אני עושה את זה לבד בבית. היום אני עושה את זה לעצמי איפה ומתי שמתאים לי... אז לא, לא פתחתי מכון משלי, ולא, לא חזרתי לשעווה. קניתי לי מכשיר שנקרא ME (יש דברים בהם אני קונה רק את הכי טוב., זו לא חוסר רגישות למחאה החברתית ).. לשמחתי מצאתי מכשיר ביתי אמין (סינרון) וקל ונוח ובטוח (עובד על אינפרה אדום וגלי רדיו, ולכן אין חשש לכויות ותקלות שונות. מודה אני מאלה שבודקות את כל הפרטים הטכניים לפני שאני קונה), למעשה זה יותר מתקדם ממה שכמה מכונים שמכבדים את עצמם עובדים איתו היום, מה שגורם לי לא לחשוש לעשות לבד במקום לחכות למישהי "מקצועית" שתעשה את זה. אפילו אחרי שהתחלתי לראות תוצאות טובות האכזרית  שלי הרימה גבה בהתחלה והתעקשה שזה  מוזר והרפתקני מדי אז שאלתי אותה אם היו שואלים אותה לפני 10 שנים "איפה את מצלמת מסמך? איך את רואה את התמונות מהטיול? או מאיפה את מוציאה מידע על נושא לעבודה?" אחרי 2 דקות בערך היא הבינה את הנקודה: הכל היום עושים מהבית. הכל עושים לבד. הכל עושים בשביל לא לעשות. כלומר, איפה שאפשר לחסוך זמן, שם אנחנו נהיה.

ראיתי לא מזמן כתבה על מצלמה שאפשר לסדר בה את הפוקוס אחרי שזה מצולם. עוד כמה שנים גם אתם תכתבו "פעם כשצילמתי מישהו וזה יצא מטושטש הייתי אומר לו, רגע לא יצא טוב, צריך לצלם שוב".

בקיצור אחרי שחברה שלי הבינה את העניין היא לא התאפקה וביקשה לנסות את המכשיר. היא ביקשה שאני אעשה לה ואמרתי לה "קחי תעשי בעצמך, לי אין זמן בשביל השטויות שלך..."

ועכשיו אחרי חודשיים, ואחרי שכבר רואים שינוי מטורף, היא פשוט התמכרה. כל שבועיים בערך היא באה אלי שנעשה לעצמנו את הטיפול ובנתיים איך לא: שיחת בנות מטורפת! אחרי הכל בגיל 27 שאת בשיא התואר הראשון, יש לך חבר על הראש ועוד כמה דברים, לא יוצא לך להיפגש עם החברות שלך לשיחת בנות כמו שצריך... ולא לחשוב על נושאי שיחה כדי שלא תהיה שתיקה מביכה עם המטפלת שאני בכלל לא מכירה

So… this is ME   (הנה הקישור למי שמתעצלת לחפש, אני מתחילה להרגיש שהם צריכים לתת לי חוזה טאלנט..)

מנסה לחסוך זמן איפה שאפשר (וגם כסף אגב, אבל זה כבר לפוסט אחר)