לפעמים כשאני מול אנשים אני לא תמיד מוצא את המילים הכי נכונות או הכי טובות שיתארו הרגשה מסויימת, אבל כשאני עם עצמי מול הדף זה תמיד הולך יותר חלק......
...
אני כותב כי אני יודע שמולך לא אמצא את המילים מה שהלב רואה חזק יותר מאשר הוא שומע זה הופך לעדות המספרת את שלא היינו יכולים
אני כותב כי אני יודע שאת רוצה לשמוע דברים אחרים כמו סטירה מצלצלת שאחריה כבר אי אפשר להעמיד פנים אני שולח את האמת שתלך איתך ולא תרקב אצלי עם השנים
עוד לא עברה דקה ואני כבר מתגעגע ממלא כל שנייה כדי לא לחשוב מי בך עכשיו נוגע הים לא היה כחול בלי השמיים והמרחק בינהם יותר גדול משלנו
אני קורא אבל לא יודע אם יש כוונה בתוך הדברים מה שהיד כותבת לא חושף מה שאפשר לראות על הפנים זה משאיר ערמות של ספקות שמתחברות בשלבים
אני קורא ומנסה למצוא רמזים בין הדפים משהו שאולי היה חסר ועכשיו מתגלה אחרי שמחפשים את היית יכולה לספר לי ואני גם יכולתי לנסות להקשיב
פעם מרחק לא היה לי מקום אליו אי אפשר להגיע גם הזמן שלנו עכשיו מראה שאין קו שיחבר ביננו גם אם הנקודות שולחות לפעמים מבטים רק כדי להרגיע את השדים
עוד לא עברה שעה ואני כבר שומע את השירים הם מחזירים אותך אליי ומזכירים ששוב אני נשאר רק עם המילים |