אינני בוכה זה זן כזה, אבל ידידו הטוב ביותר של האדם

2 תגובות   יום חמישי, 9/2/12, 22:07

הסיפור הזה, הצליח לסחוט  ממני,  איזו דימעה או שתים,  כי אין הוכחה טובה יותר מזו   לידיד נאצל ומיוחד שכזה.הסיפור התרחש בזמן השואה הארורה.  המספר   התחבא מהגרמנים בביתו של איכר, וכך גם הצליח לשרוד תקופת מה במלחמה  האיומה ההיא. וגם האיכר  לקח על עצמו סיכון אדיר כי אם הענין היה מתגלה,  הרי שהנאצים היו רוצחים אותו ואת משפחתו בלי להניד עפעף. אבל, הגרמנים הופיעו יום אחד בכפר, האיכר מיהר ודחק בנער להסתלק מביתו. ענין אחד זה להסתירו בבית, כשהגרמנים רחוקים, ועכשיו ,כשהחילים הגרמנים הופיעו ממש בכפר, לסיכון שכזה כבר לא היה האיכר מוכן להסכים.  והנער הביט ביאוש עצום, רואה ממרחק את אבק השריון ושומע את צעקות הקלגסים הנאצים,  הוא הבין שכימעט ולא נותר בידו זמן ומקום להימלט אליו, ועיניו מלאו דמעות כשנזכר כיצד גם הוריו נעלמו ואינם עם אחותו הקטנה. אלא שאז, הוא ראה אותו, הבחין בו, והחליט. הוא ראה את כלב הרועים של האיכר מביט בו מכשכש בזנבו,  כמו מזמין אותו, והוא הנער הצנום  זינק והיסתתר, במלונה  המרווחת של הכלב המגודל. זה, כאילו הבין את גודל השעה,  נישכב במלונה מגן ומסתיר   בגופו את הנער  מעין הנאצים. הגרמנים    הופיעו בכפר הלכו וחזרו נשארים קרובים לכפר, וכל אותו זמן, הצעיר אכל מארוחתו של הכלב ושתה ממימיו.  הוא הבין היטב שהאיכר יודע שהוא נימצא  במלונה, מאחר שכמיות האכל לכלב הוגדלו  והספיקו לכלב ולנער. כך בגופו חימם הכלב את   הצעיר המיסתתר, והאיכר חסיד אומות העולם, שיתף בלי מילה פעולה עם כלבו במנות האכל, במעטה חם יותר לכלב כביכול,  כיסוי שעם חום גופו של הכלב הצליח לחמם דיו את הצעיר. כשהסתימה המלחמה,  ביקש הנער כשחזר לכפר, לקנות את   הכלב מבעליו, והאיכר הסכים ברצון מבין את משמעות הכלב המופלא, כלבו שלו, בחייו של הצעיר שניצלו בזכותו ובזכות הכלב  המולא הזה. אז אם צריך עוד לשכנע מישהו בענין ידידו הטב ביותר של האדם, הנה עוד הוכחה ניצחת לענין. זהו, אני  שוב מוכרח, רגע, זהו. ניגבתי את העין, והרי לכם הסיפור  המדהים והמופלא הזה.

דרג את התוכן: