ועדה משותפת לוועדות החוץ והביטחון והחוקה בכנסת, אישרה השבוע תיקון להצעת חוק גיוס בנות. אומנם מהות החוק וליבת החוק הקיים לא עברו שום שינוי, וכל בת דתיה שומרת שבת וכשרות שתצהיר על כך תמשיך לקבל פטור משירות צבאי כפי שהיה עד כה, אך בכל זאת שינוי נעשה, וזה חמור. מטרות השינוי אלו לא הבנות הדתיות ובוודאי שלא החרדיות. השינוי בחוק מכוון אל הבנות המגיעות מבתים מסורתיים, הבנות המתחזקות. אותן רוצים הרשויות וחברי הכנסת למשוך לצבא, כשבנות אלו אינן רוצות ללכת לשם, מסיבות ברורות וידועות.

כבר קבעו כל גדולי ישראל זיע״א בשעתו, כי גיוס בנות זהו בכלל ייהרג ואל יעבור, וגם בת מסורתית איננה מעוניינת לעבור על עבירה כה חמורה של ייהרג ואל יעבור. אבל רק הליכוד יכול. להזיק כמובן. בראש הוועדה המיוחדת שאישרה את החוק, עמד יו״ר הקואליציה וסיעת הליכוד, זאב אלקין, והוא זה שקידם את השינוי בחוק, למרות התנגדות הנציגות החרדית.

חוק זה מתגלגל בכנסת הנוכחית כבר כשנתיים, ולא היה קורה דבר אילו היה ממשיך להתגלגל עד שנופח את נשמתו יחד עם הכנסת הנוכחית בעוד חצי שנה, שנה או קצת יותר. ואחרי הבחירות הבאות? ד׳ יעזור.

בכנסת הקודמת גם היו חברי כנסת שיזמו הצעות חוק בעניין זה. הרב משה גפני, למרות היותו והיותה של סיעתו באופוזיציה, פנה לראה״מ דאז, אהוד אולמרט, העמידו על חומרת החוק וביקש שלא יקודם. אולמרט קלט והבין, והורה על אתר שלא לאפשר שום העברת חוק כזה או דומה בעניין שינוי בנושא גיוס בנות.

אך כמו בנושאים רבים בכנסת הנוכחית, הליכוד, נתניהו והקואליציה שלו, מוכיחים חוסר עמידות מוחלטת מול דרישות לפגוע בנושאים דתיים, זאת למרות שכל המפלגות הדתיות והחרדיות שותפות בקואליציה. אהוד אולמרט היה מנפנף את החוק הזה בלי שום בעיה. הליכוד לא. אלקין לא. רק הם מסוגלים לפגוע ולשנות בנושאים דתיים עליהם יש סטאטוס קוו של שנים רבות מאד.

והאמת היא, שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. כשקיבלו חברי הכנסת החרדיים את טיוטת הצעת החוק בסוף השבוע שעבר, חשכו עיניהם. ״מה אלקין רוצה לעשות פה?״, זעק הרב גפני. זאת משום שהצעת החוק במקורה ביקשה להעניק לצבא זכות בלעדית לקבוע מי הצהירה אמת על דתיותה ומי לא, ועל סמך פרמטרים שאינן קשורים כלל לשמירת שבת, כשרות וכו׳. כלומר, יכול היה הצבא, משיקולים זרים לחלוטין ולא ענייניים, להחליט שבת שיקרה בתצהירה, ללא שום יכולת ערעור של הבת ומשפחתה על ההחלטה, וכך לכפות את גיוסה.

״הצעת החוק המקורית היתה מזעזעת. אני 20 שנה חבר כנסת״, סיפר הרב גפני, ״ומעולם לא קרה שלא ישנתי לילה שלם בגלל הצעת חוק. במוצאי שבת זה קרה לי בפעם הראשונה. כל הלילה הייתי טרוד מהחוק, וכמובן ניהלתי מגעים ושיחות רבות כדי לשנות את רוע הגזירה״.

ביום ראשון נפגשו הרב גפני ועמיתו הרב מקלב עם הגורמים השונים המעורבים בניסוח הצעת החוק, כולל אנשי הצבא, ועלה בידיהם לשנות סעיפים רבים בחוק, ובעיקר לבטל את הסעיף החמור שהעניק לפקיד הצבאי זכות לקבוע מיהי בת דתית ומי לא, מי שיקרה ומי לא, על סמך פרמטרים שאין בינם ובין שמירת דת באמת שום קשר.

ביום שלישי, בישיבת הוועדה, שהתנהלה בקולניות רבה ובצעקות, הצליחו שני חברי הכנסת לקזז מנוסח החוק עוד כמה סעיפים או תתי סעיפים בעייתיים, אך זה לא מנע מהרב גפני להטיח בפניו של אלקין את האמת המרה והכואבת: שרק הליכוד יכול לפגוע כך בשותפים נאמנים, בשביל למצוא חן בעיני גורמים אחרים. גורמים אנטי ליכוד, אנטי דתיים ואנטי הממשלה והקואליציה הזו. גורמים שכל מה שהם רוצים זה לפגוע בממשלה ולהפילה, ובמקום שהליכוד יעמוד מולם איתן ובעוז, הוא מתרפס ומתכופף בפניהם, ורוקד מה יפית פעם אחר פעם.

אכל בורקס ונוסע לסין

השר להגנת העורף, מתן וילנאי (עצמאות), ימונה בקרוב לשגריר הבא של מדינת ישראל בסין. ביום ראשון תאשר ככל הנראה הממשלה את מינויו, והוא יכנס לתפקידו בפועל רק בעוד מספר חודשים, אי שם בסביבות החודשים אייר או סיוון.

וילנאי זכה בתפקיד ממש במקרה. מאחורי מליאת הכנסת קיימת מבואה עם כורסאות נוחות לטובת זמן המנוחה של חברי הכנסת, בין הצבעה להצבעה ובין דיון למשנהו. בצד, כמובן, ניצבת לה מכונת קפה ותה. גם ליד חדר הישיבות של הממשלה ישנו חדר מרגוע לשרים, אולם שם, בניגוד לכנסת, יש שדרוג, ובנוסף לקפה והתה קיים כיבוד קל הכולל בין היתר בורקסים טעימים ומיני מגדים נוספים.

לא מזמן יצאו להם יחדיו מישיבת הממשלה, להתרענן ולנשנש משהו, שר החוץ אביגדור ליברמן, ועמו השרים מתן וילנאי ושלום שמחון, שניהם מסיעת ״עצמאות״, שלה כידוע ארבעה שרים מתוך 5 חברי הכנסת שמונה הסיעה. בין ביס לביס בבורקס, סיפר ליברמן לחבריו שהשגריר בסין עומד לסיים בקרוב את תפקידו, והוא מחפש מועמד מתאים לתפקיד. ואז לפתע זרק לעברו של וילנאי: מדוע שלא תלך להיות שגריר בסין? וילנאי היה בטוח שמדובר בבדיחה, גם אם נחמדה, שלום שמחון בוודאי חשב כך, והשלושה התפזרו להם חזרה לישיבת הממשלה.

אולם מי שמכיר את ליברמן יודע שאצלו אין בדיחות. שעה קלה לאחר אותה ישיבת ממשלה צלצל הטלפון על שולחנו של וילנאי. על הקו היה ליברמן. ״אני רציני בהצעה שלי״, הוא אמר לוילנאי המופתע. ״סין זו מדינה חשובה ביותר בעולם, ואני צריך שם אדם רציני מאד ומנוסה. תחשוב ותחזיר לי תשובה בהקדם״, ביקש. וילנאי לא חשב יותר מידי. להצעה קורצת ומעניינת שכזו לא זוכים בכל יום. הוא כמובן גם עדכן את יו״ר מפלגתו, שר הביטחון אהוד ברק, שהעניק לו את ברכת הדרך. ״לך על זה״, אמר לו ברק. בתוך זמן קצר זכה ליברמן לתשובה חיובית מצידו של וילנאי.

מלבד הקסם שבהצעה, וילנאי גם עשה חשבון פוליטי קר ונכון. ראשית, המשרד שבו הוא יושב ממש לא רציני ואין לו כלים ויכולות לממש את תוכניותיו, ובוואי שלא תקציבים ראויים. נכון, הוא שר בממשלה, יש לו אצבע ויכולת השפעה מסוימת, אבל סין מושכת וקורצת הרבה יותר. שם תבוא איכות העשיה שלו למימוש בצורה הרבה יותר טובה ומועילה.

שנית, על פי כל הסקרים, מפלגת ״העצמאות״ של ברק אינה עוברת את אחוז החסימה. אומנם יש דיבורים על שיריון כזה או אחר בליכוד לברק ואנשיו, אולם אלו דיבורים בלבד, להם התנגדות קשה ונרחבת בשורות הליכוד. ווילנאי יודע היטב שהוא מסוגל למצוא את עצמו בעוד שנה, אולי פחות, ללא תעסוקה ומחוץ למערכת הפוליטית והציבורית. שגריר בסין, לפיכך, זהו פתרון מצוין להמשך הקריירה והעשיה הציבורית.

בעבר כבר נרשם תקדים של שרה, אורה נמיר, שכיהנה בממשלת רבין, ולקראת סוף הקדנציה, כשהבינה שסיכוייה להיבחר שוב לכנסת נמוכים, נענתה להצעתם של רבין ופרס ונסעה לכהן כגרירה בסין. נמיר כיהנה בבייג׳ין 4 שנים, והיתה בעשיה הציבורית שנים רבות לאחר שלא מעט מהשרים שישבו לצידה באותה ממשלה נעלמו מהזירה הציבורית ומהמפה הפוליטית.

מי שאמור להחליף את וילנאי בכנסת הוא שכיב שאנן, דרוזי שכבר כיהן בעבר בכנסת ה־16 במשך כשנה. שאנן הוא הבא בתור ברשימת ״העבודה״ לכנסת, ומאחר והעבודה התפצלה לשתי סיעות, היה עליו לבחור לאן הוא מצטרף: לעבודה של יחימוביץ או לעצמאות של ברק. הוא בחר באופציה השניה, ובשיחה איתו טען כי וילנאי עוזב את ״עצמאות״, ואין לו סמכות מוסרית לקחת מהם מנדט ולהעביר לעבודה.

סביר גם להניח שעשה חשבון פוליטי קר, לפיו בתקופה הקצרה שנותרה לכנסת הנוכחית, הוא יבלוט ויבוא יותר לידי ביטוי ב״עצמאות״, כח״כ אחד פעיל בסיעה שכל יתר חבריה שרים.

יחד עם זאת ציין את קשריו הטובים והעמוקים עם ברק, וגם מן הסתם במפלגת ״העצמאות״, לפני שנתנו לוילנאי אור ירוק למהלך, בדקו עם שאנן את המצב, כדי לוודא שלא יאבדו מנדט.

מי שעוד תרוויח מהמהלך זו חברת הכנסת עינת וילף, אשר תקודם ותתמנה ככל הנראה לשרה במקומו של וילנאי.

וילף נכנסה לכנסת רק במהלך הקדנציה, וזו כמובן הקדנציה הראשונה שלה. מינויה לשרה תוך זמן כה קצר, ירשום עוד שיא בתולדות הפוליטיקה המשונה והמוזרה.