בתפילה ובזעקה הטלפונים לא פסקו מהארץ ומהעולם, כולם התענינו והתפללו הטלפונים לא הפסיקו לצלצל במכשירו של הרב משה גפני, ביום שני האחרון. על הקו היו שועי עולם, מנהיגים ומדינאים, מהארץ ומחו״ל. כולם ביקשו לשמוע דבר אחד - ״מה שלומו של הרב״. הרב גפני היה באותה עת בבית החולים ״שערי צדק״. למקום החלו להגיע המונים, עד שבית החולים הציב שני שומרים גברתנים בכניסה, כדי למנוע התגודדות וכניסת סקרנים. כל העת נמשכו התפילות בכל היכלי התורה ברחבי הארץ. רמקולים יצאו לרחובה של עיר בקריאה להרבות בתפילה ובתחינה - לקיים בנו חכמי ישראל. ציבור אנ״ש אינו זקוק לאישורים מבחוץ אודות גדלותו של עמוד התווך של הדור. הדרכתו והנחייתו בכל הנושאים ההלכתיים וכן בנושאים הכלליים העומדים על הפרק, ידועים לכל. ובכל זאת הטלפונים הרבים העידו, כי גם מנהיגי הציבור הכללי מבינים ורואים עד כמה הציבור החרדי בארץ ובעולם זקוק למנהיגו. תחילה היה זה ראה״מ נתניהו, שהתקשר לרב גפני. הוא ביקש לברר את המצב לאשורו, ואמר כי הוא מצטרף לתפילות להחלמתו של ״המנהיג הרוחני הדגול״. נתניהו ביקש לעדכן אותו בכל מצב בהמשך הלילה. ״אתה יודע את הטלפון החסוי ביותר, שלא עושים בו הרבה שימוש. אני מפציר בך לעדכן אותי דרך הטלפון הזה על כל שינוי במצבו של הרב״. במהלך הלילה, כאשר רבו השמועות, לכאן או לכאן, אכן נעשה שימוש באותו הטלפון... לא עברו כמה דקות, ועל הקו היה שמעון פרס. ״אני רוצה שתדע ותגיד את זה שם לכולם״, אמר פרס לרב גפני. ״העם כולו נושא תפילה לרפואתו של הרב אלישיב - אחד ממנהיגיו החשובים של העם היהודי׳׳.
הרב גפני הודה לפרס על ההתעניינות והדאגה למצבו של הרב, ואמר כי העולם היהודי כולו, בארץ ובעולם, עוקב ומתפלל לרפואתו. עוד ציין כי המצב לא פשוט והציבור בארץ ובתפוצות מאוחד בתפילה לרפואתו במהרה. ״העם זקוק לו״, אמר הרב גפני. וכך נמשכו שיחות הטלפון, משרים, ראשי ערים, שגרירי מדינות ועוד. שיחות מרגשות במיוחד היו עם שגרירי ארה״ב, צרפת ובריטניה, שהביעו את ברכת ראשי מדינותיהם להחלמתו של ״מנהיג הדור ההלכתי״, כהגדרתם. גם למערכת ״יתד נאמן״, הגיעו טלפונים רבים ביום שני בערב, עת רבו ופרחו השמועות. הכל ידעו, ש״בעיתון הבית״ יודעים את המצב לאשורו וביקשו חיזוקים. תחילה היתה זו לשכת הנשיא, שביקשה לברר את המצב ולהצטרף לתפילות. לאחר מכן התקשרו מלשכת ראה״מ, ובהמשך עוד ועוד טלפונים מכל רבדי ושכבות הציבור. ושוב הוכח כי בעידן התקשורת של היום, כאשר גילו ראשי השלטון את הדאגה העמוקה לשלומו של מנהיג הציבור החרדי בארץ ובעולם, כפי שהשתקפה בכל כלי התקשורת, הם לא יכלו לשבת באפס מעשה והבינו שגם הם, למרות פערי ההשקפה המהותיים והיסודיים, חייבים להשתתף להתעניין במצבו הבריאותי של מנהיג הציבור החרדי.
הדלפות וספקולציות התקיפה באיראן: כך מתגלגלות השמועות ומתפרסמות כותרות
רבות דובר על ההגזמה הפראית של התקשורת, והכותרות המאיימות בנושא האיראני. לעיתים הופכת שמועה בלתי מבוססת לכותרת גדולה ורעשנית, שאין מאחוריה דבר וחצי דבר. כך ארע השבוע, כאשר התקשורת הכללית, יצאה בכותרת גדולה: ״אם מדינת ישראל תפגע באיראן, פקיסטאן תתקוף אותה״. לכותרת הזו יש משמעות רבה, כיון שפקיסטאן היא מדינה המחזיקה בנשק גרעיני. בתוך הידיעה נאמר כי דיפלומט אירופי המוצב באיסלמבאד בירת פקיסטאן, הציג בשיחה עם סוכנות הידיעות אי.פי, תסריט בלהות למזרח התיכון ולעולם כולו, לפיו יש אפשרות מוחשית שאם מדינת ישראל תחליט לתקוף באיראן, תתקוף אותה פקיסטאן, המחזיקה בנשק גרעיני, כתגובת נגד. בסוכנות הידיעות לא זוהה הדיפלומט, והוא אמר את דבריו בעילום שם. אולם הדבר לא הפריע לכלי התקשורת בארץ, להפוך את העניין לכותרת, כאילו פקיסטאן כבר איימה במפורש לתקוף את מדינת ישראל כתגובת נגד וכו. אחד מאנשי התקשורת בארץ, החליט לעשות מעשה ולבדוק בדיוק מה אמר אותו דיפלומט באותו ראיון, עד כמה הובלטו שם דבריו, והאם היה מקום לתת לדברים משקל כה גדול בכותרות התקשורת במדינת ישראל. המימצאים היו מענינים, ויכולים להראות את דרך העבודה (השלילית) של התקשורת, בניסיונה ליצור דרמות והפחדות מיותרות. הכתב שבדק את העניין, מצא כי הידיעה של סוכנות אי.פי גדולה וארוכה, ובתוכה משולב משפט קטנטן של אותו דיפלומט אירופי בעילום שם. יתכן שמדובר בדיפלומט בדרג נמוך ביותר של מדינה ממש לא מרכזית באירופה (״המזכיר השביעי בשגרירות סלובניה״ - כהגדרת הכתב), ויתכן שזה אפילו הנהג שלו. באי.פי, אפילו לא נתנו לעניין כותרת, כיון שהבינו שמדובר בהערכה כללית ולא מבוססת. אבל זה לא הפריע כאמור לתקשורת הישראית לקחת את המשפט הזה ולהופכו לכותרת, כאילו הרמטכ״ל הפקסיטאני, הוא שהודיע זאת רשמית..
כך קרה גם כאשר מפקד חיה״א החדש, אמיר אשל נכנס לתפקידו, וזכה מיד לפרשנות - מה יעשה בעניין האיראני, וכך קורה כאשר כל בלון גז מתפוצץ באיספהן. תוך רגע אחד יש כותרות על ״פיצוץ מיסתורי״. אגב, זו גם דרך הפעולה של הכתבים הזרים המוצבים בארץ. המערכת בחו״ל מבקשת מהם להביא חומרים פנימיים, והם הרי לא מקבלים את זה מאנשי מערכת הביטחון בארץ. לפיכך הם מראיינים כל מיני ״לשעברים״. חלק מאותם לשעברים, מודים באותם ראיונות, שאין להם מושג מה קורה ושולחים את הכתבים מעל פניהם. אבל יש גם כאלו שכן מתראיינים, ונהנים מזיו הזרקורים המופנים אליהם. הם מספקים ספקולציות שונות, שהופכות מיד לכותרות בכלי התקשורת הזרים. ״אם תהיה מיתקפה היא תראה כך וכך״ - מדווחים אותם כלי תקשורת מפי ״גורמי ביטחון ישראלים לשעבר״, ומלווים את הכתבות באיורים, גרפים, חיצים ותמונות. בתגובה נוטלת העיתונות הישראלית את אותם הפרסומים, מצטטת אותם מפי ״מקורות ביטחוניים שדיווחו לעיתונות הזרה״, וכך נוצרות כותרות ענק: כך תיראה המתקפה. עכשיו כאשר מבינים איך פועלים הענינים, וכיצד מייצרים כותרות, אפשר לנשום עמוק ולהרגע... מהמאחז למרכז ברשימת חברי המרכז החדשים בליכוד - נוער הגבעות ופעילי ימין
עוד לפני שהגיעו תוצאות הפרימריז בליכוד לפני שבוע, היה ברור שבמרכז המפלגה יהיו הרבה דמויות ססגוניות מהימין הנחשב לקיצוני. ואכן התוצאות הראו על התחזקותן של שלוש קבוצות המזוהות עם האגף הימני במפלגה. קבוצתו של פייגלין, שהיא הותיקה מבין קבוצות הימין בליכוד, ויש לה כ־12 אלף מתפקדים, הכניסה למרכז יותר מ־200 חברים. קבוצת ״הליכוד שלי״ בראשה עומד יוסי דגן, הכניסה יותר ממאה חברים למרכז. קבוצתו של השר לשעבר, אפי איתם, לה כ־3000 מתפקדים, הכניסה כשישים חברים למרכז, וקבוצה נוספת שנקראה ״המטה הלאומי״ בראשות שני חברי המרכז שטרן ואנגלסמן, הכניסה גם כן כמאה חברי מרכז. כל הקבוצות הימניות, הצביעו לפייגלין, לאו דוקא משום שהן תומכות בו, אלא כמחאה נגד נתניהו. לקבוצות הללו יהיה משקל רב בדיונים של המרכז, בהיותן רעשניות, ומביעות דיעה. אם ירצה נתניהו לשריין מקום לברק, אין כל סיכוי שזה יעבור בשקט מצד אותם מאות חברי מרכז ימניים, שיעשו הכל לטרפד את ההצעה. מאחורי המספרים הללו, יש גם שמות. חלקם מוכרים במחוזות הימין. כך לדוגמא נבחר למרכז מאיר ברטלר - אחד ממנהיגי נוער הגבעות, המתגורר במאחז עדי־עד בבנימין. עשרות בני נוער נוהים אחריו, ולפני כחודשיים, יזם את חיתוך גדר המערכת לכיוון ירדן באיזור ״קאסר אל יהוד״. מאז הוא נתון במעצר בית. כמו כן נבחר למרכז, איתי הראל - מייסד מאחז מגרון, שעסוק בשבועות אלו בקמפיין מאסיבי נגד פינוי המאחז. גם איילת שקד - יו״ר תנועת ״ישראל שלי״, שמפעילה את הרשת המקוונת של מועצת יש״ע, נבחרה למרכז. בעבר היתה מנהלת הלשכה של נתניהו, כשכיהן כראש האופוזיציה. עוד חבר מרכז בולט שנבחר ממחוזות הימין, הוא אריאל ונגרובר ממנהיגי המחאה נגד ההתנתקות ואחד ממארגני חסימות הכבישים. חבר נוסף וותיק הוא דב הר שפי, שבתו נעצרה והורשעה באי מניעת רצח רבין. בין הנבחרים גם העוזרת הפרלמנטרית של מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי, וכן גב׳ יהודית דסברג ששכלה את בתה וחתנה בפיגוע ירי לפני 16 שנים.
וכך למרות הגדלת הייצוג של הערים הגדולות, ניתן לקבוע כי האגף הימני במרכז הליכוד לא נחלש, אלא הגדיל את כוחו היחסי. נתניהו, שנשאל השבוע על כוחו והשפעתו של משה פייגלין, לאור הבחירות לראשות הליכוד, יצא בדבריו נגד פעילים המצטרפים לליכוד על מנת להשפיע מבפנים, אך אינם נמנים על מצביעי הליכוד בבחירות הכלליות לכנסת. נתניהו אמר כי יפעל למסד נוהל לפיו ״מי שיקבע את רשימת הליכוד לכנסת הבאה יהיו מצביעי הליכוד, שגם מצביעים לליכוד בבחירות הכלליות״. בכך הוא יאבק נגד כל ניסיון להחזיר למרכז את בחירות המועמדים לכנסת, וכן למנוע מהמרכז את הסמכות למנות שרים. רק כך יוכל לצמצם ולמזער את כוח הימין הגובר בתוך מרכז הליכוד.
מחיר השתיקה מחצית מהנשאלים שהתכוונו להצביע ללפיד שינו דעתם
מאז הכריז יאיר לפיד על הצטרפותו לפוליטיקה, הוא שומר על שתיקה כמעט מוחלטת. כל הניסיונות של כלי התקשורת לראיין אותו נתקלים בהתנגדות. מחיר השתיקה מתבטא בסקרים. אם בהתחלה דיברו על 15 מנדטים ללפיד, היום מדברים על הרבה פחות. סקר שנערך לאחרונה ופורסם בתקשורת, מגלה שלפיד ישלם על השתיקה הזו מחיר יקר מבחינתו. הסקר מגלה על שחיקה רבה באמינותו. מחצית מהנשאלים שהעידו רק לפני כשלושה שבועות, כי יצביעו ללפיד, שינו את דעתם. המספרים מדברים בעד עצמם. רק חמישה אחוזים מהציבור, בטוחים שיצביעו ללפיד בבחירות הקרובות, לעומת עשרה אחוזים שהיו בטוחים שיעשו זאת בסקר הקודם. ממצא נוסף: רק שישה אחוזים ציינו כי יצביעו ללפיד רק אם ימשיך את דרכו של אביו. האם לפיד מתכוון איפוא להתחיל לדבר? פעילים חברתיים שבכל זאת דיברו עימו, שמעו ממנו את חוות דעתו בנושאי חינוך ושינוי שיטת הממשל. בשיחות חוזר לפיד על הסלוגן שהמציא: ״איפה הכסף?״. בין האישים שכבר נפגשו עם לפיד, היה יו״ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, ממארגני הפגנות המחאה בקיץ. הפגישות שמנהל לפיד מתקיימות בבית קפה שכונתי קטן ברמת אביב ג׳. שמולי אינו היחיד שאיתו נפגש לפיד. בשבועות האחרונים הוא מראיין אישים רבים בשיטת הסרט הנע. בזה אחר זה, נכנסים ויוצאים, לפיד מדבר, הם שומעים ומשמיעים. מקורב ללפיד אומר כי הוא מחפש את הדמויות הבולטות שהובילו את המחאה בקיץ. בשלב זה רוב האנשים אליהם פנה, אינם ממהרים להשיב לו תשובה חיובית. כך לדוגמא, סירב איציק אלרוב, בחור חובש כיפה, שהוביל את מחאת הקוטג׳, להצטרף לרשימת לפיד. ״אני לא עוסק עכשיו בפוליטיקה אלא מתמקד במאבק צרכני להורדת מחירים״, צוטט אלרוב. אחד המקורבים ללפיד צוטט בתקשורת באומרו כי לפיד אינו מתכוון לנסח מצע אנטי דתי, כפי שעשה אביו. ״הוא לא רוצה לעורר אנטגוניזם. הוא למד את הלקח של שינוי, ומתכוון להתנסח בזהירות״. גם בנושאים המדיניים נזהר לפיד, ובאחר המקומות כתב כי ״ירושלים שייכת לעם ישראל ולא לאף אחד אחר״. אחד מהאנשים הראשונים שהצטרפו ללפיד הוא אורי שני, ראש הלשכה הראשון של אריאל שרון, ואחד מאנשי ״פורום החווה״. במסגרת עבודתו עם לפיד, פועל שני על בניית הגוף הפוליטי החדש, חיבור תקנון, מימון מפלגות, הקמת מפלגה חדשה או שימוש במפלגת מדף. אחת האפשרויות היא להשתמש במפלגת חץ, שהתפצלה מתוך שינוי.
בצוות של לפיד יש גם את הפרסומאי יורם באומן, וקובי מויסה, לשעבר מנכ״ל אייס, שיהיה מנכ״ל המפלגה החדשה לכשתוקם. בצוות הקרוב גם אנשים שעבדו עימו בתקשורת, דוברת ומזכירה. אדם נוסף, המקורב מאד ללפיד הוא ראה״מ לשעבר, אהוד אולמרט. תפקידו הבלתי רשמי הוא לייעץ ולתמוך. אולמרט משוחח עם לפיד פעם ביום, אך אינו מצטרף לפעילות הקמת המפלגה, כיוון שאינו מתכוון (בשלב זה) לעזוב את קדימה. עוד פוליטיקאי לשעבר הנמצא בקשר עם לפיד, הוא שר הפנים בעבר, אברהם פורז, שהביא את אביו של לפיד לפוליטיקה. אם מפלגת חץ, שנרשמה על ידי פורז ב־2006, תעבור כמפלגת מדף ללפיד, יצטרף פורז, כבעל זכות חתימה.
גיוס כספים מקורב ללפיד: "אי אפשר להיות נחמד בפוליטיקה, זה לא עובד"
לפיד מחפש גם בכירים במשק ובכלכלה שיעטרו את רשימתו. במסגרת זו הוזכר שלמה ינאי מנכ״ל טבע. ינאי כבר הודיע על כוונתו להצטרף לחיים הפוליטיים, אך לא אמר אם יעשה זאת במסגרת המפלגה החדשה של לפיד. לפיד פנה גם לסגן הרמטכ״ל לשעבר, משה קפלינסקי, שהיה מזכירו הצבאי של שרון, שרצה בו כרמטכ״ל. שני וקפלינסקי מכירים היטב, והדבר יקל עליהם לעבוד יחד. לפיד יצר קשר גם עם ארנון פרלמן, לשעבר יועץ התקשורת של שרון, וביקש ממנו לייעץ לו עם כניסתו לחיים הפוליטיים. פרלמן הודיע כי לא יעשה זאת. שם נוסף המוזכר להרכב של לפיד הוא של הממונה על רשות ההגבלים העסקיים לשעבר, רונית קן. כמו כן מוזכרים ראשי ערים, דוגמת ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, ראש עיריית הרצליה יעל גרמן וראש עירית דימונה מאיר כהן, כמי שעשויים להשתלב ברשימה. לפיד אינו ממהר לסגור דברים, וממתין לראות מה תהיה ההכרעה בקדימה. אם ללפיד היתה זכות בחירה במפלגה זו, הוא היה רוצה לראות את מופז מנצח, כי אז יוכל לקבל קולות רבים יותר מקדימה, שכיום נמצאים שם בגלל לבני. אדם המכיר אותו היטב, העיד כי לפיד באופוריה מוחלטת. לדבריו, מאז שהודיע על עזיבת התקשורת, הוא ראה את הסקרים ההתחלתיים ואת התגובה של הציבור, והתחיל לחשוב שהוא יהיה ראש הממשלה הבא.. עוד עולה כי התקשורת שומרת על לפיד. בעיתון שבו הוא כותב, נגנז מאמר שבו הביע הכותב חוסר אמון בדרכו של יאיר לפיד בפוליטיקה. בד בבד זוכה לפיד לחשיפה כפולה באותו כלי תקשורת. לפיד יצא בסיסמא: איפה הכסף, אבל הוא אישית יצטרך הרבה כסף, כדי להפעיל מסע בחירות ממושך. מדובר במימון מערך מפלגתי, עריכת אירועים, ייעוץ תקשורתי, ניהול קמפיין ועוד. יש מחבריו הממליצים לו לצאת למסע גיוס תרומות ברשת המקוונת, כפי שעשה הנשיא אובמה ב־2008. מדובר בגיוס כספים המבוסס על ריבוי תרומות בסכומים נמוכים.
יועצי תקשורת אומרים כי הכתיבה שלו בעיתון הנפוץ במדינה, שווה בעוצמתה להוצאה של 600 אלף שקל. אין שום פוליטיקאי שמקבל דבר כזה חינם, ועוד משלמים לו ... לפיד עצמו הוא אחד מאנשי התקשורת המרוויחים הון. ההערכה היא ששכרו החודשי עד לא מזמן, עמד על -150 200 אלף שקלים, לא כולל קמפיינים, הרצאות והכנסות מספריו. הבחירות עדיין רחוקות מאד (לפחות על פי־נתניהו), ולפיד ימשיך לעשות עוד טעויות בהתנהלותו. מאידך יתכן ויחליט להתחיל להתראיין, לחשוף עמדות, ולקבל ביקורת. ״אי אפשר בפוליטיקה להיות נחמד כל הזמן״, אומרים מכיריו. לפיד סבור בינתים אחרת.
"זבוב טורדני" קטנה שולית וקיצונית: גלאון או גילאון? מרצ נשארה כשהיתה הפרימריז שנערכו השבוע במפלגת מרצ, ניסו להחיותה ולו החייאה מלאכותית. אולם המפלגה הזו שהצליחה רק פעם אחת לקבל נתח קולות משמעותי, ומאז שקעה שוב ושוב, לא מגיעה עם בשורה חדשה. זהבה גלאון, החליפה את היו״ר היוצא, חיים אורון, אבל היא לא מביאה בשורה חדשה למפלגה השמאלית קיצונית, למרות הבטחתה ש״מרצ חוזרת״. חוזרת לאן? המאבק העיקרי על ראשות מרצ התנהל בין חברי הכנסת זהבה גלאון, לאילן גילאון, אבל מלבד סיקור גדול יחסית בכלי התקשורת המזוהים עם השמאל, עברו הבחירות הללו בשקט רב. גלאון, גילאון, למי זה בכלל אכפת. העיתונאי איתן הבר, כתב השבוע, כי גם אם מרצ תכפיל את כוחה בבחירות הבאות משלושה לשישה מנדטים, כפי שחוזים חלק מהסקרים, עדיין היא תשאר מפלגה שולית, שהרוב במדינת ישראל אינו מתייחס אליה בכלל, משהו כמו כמו זבוב טורדני.. לדעת הבר, מרצ כתנועה ישראלית, אינה מזוהה לא עם היהדות ולא עם הישראליות. היא נקראת ונשמעת כמשהו מיובא, משהו זר. תוצרת חוץ. הדוגמאות לדעתו לא חסרות. הבר מצטט את הסקר שפורסם רק בשבוע שעבר, לפיו 80% מהציבור הישראלי הגדירו את עצמם כ״מסורתיים״. מרצ נוהגת בדיוק להפך. ״היא יכולה לנסות להציע למיליוני האזרחים כאן להיות חילונים גמורים, אבל אז צריכה מרצ להחליף את העם. העובדות מצביעות שהעם שונה מהנוסחה שבונה את מרכיבי מרצ״. גם הדאגה המירבית של מרצ לזכויות המיעוטים ואפילו האויבים, לפני זכויות האדם בישראל, מביאה לתוצאה בקלפי: שניים שלושה מנדטים בלבד. ״בזמן האינתיפאדה הראשונה, רץ ח״כ ממרצ להצטלם קבוע עם ילדים פלשתינים פצועים בבית חולים אל־מוקאסד בירושלים המזרחית. הצעתי לו, שאם הוא רוצה שיאמינו לו, שירוץ גם לבקר ילדים פצועים בהדסה״, מספר הבר. ״הוא כמובן לא עשה זאת והיום מביט בדיוני הכנסת מבחוץ״. מי שבעבר אפיין את ההבדל בהתנהגות בין אנשי הימין לשמאל, הוא יו״ר מועצת יש״ע דני דיין. לדבריו, בעוד אנשי הימין מוכנים לקום מהכורסה ולעשות מעשה, הרי שהמחאה של אנשי מרצ מתוחמת לאיזור הגיאוגרפי בין שדרות רוטשילד לאבן גבירול במדינת תל־אביב. תומכי מרצ האחרים אינם עושים גם את זה, ומעדיפים להשאר בבית ליד הכורסה. זו הסיבה שממש לא מעניין, מי יעמוד או תעמוד בראש מרצ - גלאון, גילאון או כל מועמד אחר. התקשורת אמנם ניסתה לשוות לפרימריז ניחוח שלטוני וממלכתי, אבל צריך לזכור שמדובר במפלגה קטנה, זניחה וכזו שאינה משפיעה. ״בבחירות הבאות נצהיר שלא נלך עם נתניהו להקמת ממשלה, ונהיה היחידים שנצהיר זאת, בשונה מקדימה, לפיד והעבודה״, אמרו במרצ מיד בתום הפרימריז. מי בכלל חשב לקחת אותם?
על החומה שידרוג: מדוע הוחלט למנות שר בכיר לשגריר ישראל בסין? השר להגנת העורף, מתן וילנאי, עומד לעזוב בקרוב את תפקידו כשר לעניני ביטחון העורף, ולעבור לכהן כשגריר ישראל בסין. במקום לשבת ליד שולחן הממשלה בירושלים, ישב וילנאי במשרד השגרירות בביג׳ינג. למינויו של וילנאי לשגריר בסין, יש משמעות מדינית משמעותית, דוקא בשבוע בו סין מצטרפת לרוסיה ונמנעת מלגנות את סוריה ואת אסאד לאחר הטבח המתחולל שם. סין מצטרפת לרוסיה גם בהטלת וטו במועצת הביטחון על כל מה שיוחלט נגד איראן. דווקא משום כך, מבקשת מדינת ישראל לחזק את הקשרים עם סין ולנסות לשנות את עמדתה. ״סין היא מדינה חשובה, שאנו מעונינים בהידוק היחסים והקשרים עימה. ראוי שהיצוג הישראלי שם, יהיה בדרג הגבוה ביותר״, אמר השבוע שר החוץ ליברמן, שהתייחס למינוי של וילנאי. ליברמן הוא שאחראי מתוקף תפקידו על מינוי שגרירים, וציין כי וילנאי שהיה שר בכיר בממשלה וכן סגן הרמטכ״ל, ומילא שורה של תפקדי פיקוד בצבא, יכול לתרום רבות להידוק ופיתוח היחסים בין שתי המדינות. הגם שליברמן מתייחס למינוי, כמי שהוא אחראי לו, הרי שהרעיון המקורי היה של שר התחבורה ישראל כץ, שחזר לפני כמה חודשים מביקור בסין. כץ התרשם כי ההנהגה הסינית מעונינת בשידרוג היחסים עם מדינת ישראל, ולראות שר בכיר מתמנה לשגריר, כפי שהיתה בזמנו הגב׳ אורה נמיר, שקידמה את היחסים בין שתי המדינות. את רשמיו העביר כץ לנתניהו וליברמן. הוא אמר להם, שאם יתמנה לתפקיד שר מהממשלה, הסינים יראו בכך מסר לחשיבות שמדינת ישראל מיחסת להם. ליברמן הצביע על וילנאי ואמר כי הוא כיהן כשר בחמש ממשלות, ויש לו קרדיט ממלכתי. וילנאי עצמו, שאינו אוהב את תפקידו הנוכחי כשר לעיניני העורף, בשל חוסר תקציב (נושא לדיון בועדת החקירה הבאה..) חיפש דרך לצאת מהממשלה, ואגב כך מסיעת העצמאות של ברק, שעתידה הפוליטי לוט בערפל. ברק שקל את העניין, ורק לאחר שווידא, כי הח״כ שיחליף את וילנאי, שכיב שנאן, מעוניין להכנס לסיעת העצמאות, ולא למפלגת עבודה, הסכים לאפשר לוילנאי לצעוד לעבר החומה הסינית. בקיץ הקרוב יעבור איפוא וילנאי לביג׳ינג. ברק לא מתכוון לוותר על מינוי שר במקומו של וילנאי. אחת האפשרויות היא שהשר ללא תיק, יוסי פלד מהליכוד יעבור להיות השר לעניני ביטחון העורף, ואילו ח״כ שנאן, או ח״כ עינת וילף, יכהנו כשר לעיניני מיעוטים.
פורום החווה כך הצליחה לבני לגייס את כל אנשי שרון למאבקה נגד מופז
בשקט בשקט בלי שכמעט אף אחד הרגיש, חזרו אנשי ״פורום החווה״ של אריאל שרון, אותו פורום שהחליט על ההתנתקות (הכושלת) מעזה למרכז הבמה הפוליטית. הם אמנם לא ממש במרכז, אבל הם התאחדו לצורך מטרה אחת: להחזיר את המועמדת שלהם - ציפי לבני, למרכז הבמה, ולנצח בקרב הפנימי בקדימה את שאול מופז -המתמודד מולה על ראשות המפלגה.
פורום החווה (למעט אחד) הודיע כי הוא תומך בלבני. מדובר בראובן אדלר - הפירסומאי והידיד הקרוב ביותר של ראה״מ לשעבר, ישראל מימון - מזכיר הממשלה של שרון (ובהמשך של אולמרט), קלמן גייר - איש הסקרים, והחל משבוע שעבר גם עומרי שרון. אפשר גם למנות את הבן הנוסף, גלעד שרון, המתכוון להתמודד על מקום ברשימת קדימה לכנסת הבאה, ואת אנשי שרון הנוספים: אסי שריב - יועץ התקשורת של ראש הממשלה לשעבר, וארז חלפון - מהצעירים שתמכו בשרון וקודמו על ידו. פורום החווה ואנשי שרון החליטו לתמוך בלבני, ולא במופז, לא משום שהם מעריצים את דרכה של לבני בקדימה, אלא משום שבקרב בינה לבין מופז, הם סבורים שהיא הרע במיעוטו. חלקם זוכרים גם את רגע הפילוג מהליכוד - רגע קשה ביותר עבור שרון, כאשר לבני הצטרפה אליו מיד, ואילו מופז נשאר בליכוד, התלבט, התחבט, חשב וחשב, ורק כעבור כמה ימים, הודיע כי הוא מצטרף לקדימה (כאשר לילה קודם, עוד הבטיח שהוא נשאר בליכוד). מכל פורום החווה, רק אחד הולך עם מופז. מדובר ביועץ האסטרטגי ליאור חורב. הקרב בין פורום החווה לחורב, לא יהיה קל, למרות שזה נראה כ״לא כוחות״. חורב הוא אמנם רק אחד, אבל הוא מכיר היטב את כל השיטות של אנשי שרון. הוא הרי המציא את חלקן. עכשיו הוא לצד מופז, וככל שמערכת הבחירות הפנימית בקדימה תתקדם, ההכפשות וההתקפות האישיות יצברו תאוצה. מצד אחד יזכירו אנשי פורום החווה למופז, כי הוא התנדנד והתנדנד עד שהחליט להצטרף לקדימה. מאידך יזכירו מופז וחורב ללבני, כי היא זו שסילקה את אולמרט, כשרק היה חשוד, ועתה היא פועלת במטה שלה יחד עם אישים שהורשעו בפלילים וישבו בכלא - עמרי שרון. הקרב יהיה עקוב בדם פוליטי, ממש כמו הקרב המתנהל בימים אלו בארה״ב. בקטע הבא.
אלימות מילולית מי משווה בארצות הברית את אובמה לקפטן הספינה האיטלקי? ככל שמערכת הבחירות בארה״ב מתחממת, עולה גם מפלס האיומים נגד הנשיא אובמה. הקמפיין השלילי נותן אותותיו גם בקרב הרפובליקנים עצמם, וגם במאבק המתעצם מול הנשיא המכהן ממפלגת הדמוקרטים. בינתים עסוקים המועמדים הרפובליקנים בהטלת רפש זה על זה במערכת הבחירות הפנימית שלהם. לאחר שזו תסתיים, יופנה כל המאמץ לכיוונו של אובמה. יש הטוענים כי המהלומות המילוליות, עלולות לגלוש בסופו של דבר למהלומות פיסיות ויותר מכך. להלן רצף מקרים רק מהתקופה האחרונה: יושב ראש המפלגה הרפובליקנית השווה את הנשיא אובמה לקפטן סקטינו מהספינה האיטלקית, המואשם בהריגת 17 אנשים, עקב ניווט בלתי אחראי. הרמז ברור. חבר קונגרס רפובליקאי אחר, קרא לאובמה ולאנשיו ״לעזוב את ארצות הברית״, משל היו אזרחים עוינים. מושלת אריזונה נופפה באצבע מתריסה בפניו של הנשיא בפרהסיה ונזפה בו. מתמודד רפובליקני לנשיאות, טוען כי בחירתו מחדש של אובמה תביא ל״אסון״ באמריקה. חלק מהמקרים הם לגיטימיים כחלק ממערכת הבחירות, אבל כאשר זה מגיע ברצף, יש מהפרשנים האמריקאים הנזכרים (ומזכירים) את מה שעבר על מדינה ישראל ב־95, כאשר רבו האיומים נגד יצחק רבין, עד שלבסוף מישהו עשה מעשה..
בפועל, מתקבלים מידי שבוע בבית הלבן כ־30 איומים מפורשים, הקוראים לרצח אובמה. ידי השירות החשאי האמריקאי עמוסות, וכל איום נבדק בדקדקנות. המאיימים נוקטים בכל לשון נגד הנשיא, טוענים כי הוא זייפן, מתחזה, מוסלמי, קומוניסט וטרוריסט. גם במערכת הבחירות הנוכחית, סופג אובמה הרבה קריאות מצד יריביו. אובמה מכונה ״הזר והעוין, הכנוע והמושפל, הפייסן הפרו־ערבי״. בהקשר זה מזכירים גם את עורך העיתון היהודי האמריקאי, שהציע באחד המאמרים שלו למדינת ישראל, ״לשקול את חיסול אובמה״. העורך פוטר, אבל האיום נשאר. העיתונות האמריקאית, שמנסה לפענח את השנאה כלפי הנשיא, טוענת כי הדבר נובע מהתסכול של התושבים עקב המצב הכלכלי הקשה, וכן מגזענות של הלבנים כלפי הנשיא השחור הראשון. האיומים ימשכו לאורך כל מערכת הבחירות בארה״ב, ובאם אובמה יבחר (כפי שמראים בינתים הסקרים), הם רק יגברו. והיה מי שכתב כי מה שברור הוא, שהשירות החשאי האמריקאי, לא ישגר את אובמה לנאום בכיכר העיר, כשהוא מלווה בשלושה מאבטחים בלבד.. גם אם יהיו קריאות ״סרק סרק״, ידעו המאבטחים האמריקאים מה לעשות..
המעריך הלאומי מה הקשר בין ערפאת, מובארק ומספר הטילים נגד מדינת ישראל?
כותרת גדולה לפני שבוע, זעקה באותיות אדומות: ״200 אלף טילים ורקטות מסוגלים לפגוע במדינת ישראל״. מאחורי הכותרת עמד ראש אמ״ן אביב כוכבי, שהזהיר מהצפוי להתרחש בעימות הבא. ראש סוכנות החלל במדינת ישראל, ח״כ לשעבר יצחק בן ישראל, מיהר להרגיע ולומר כי לא מדובר ב־200 אלף, אלא בעשרת אלפים טילים ופחות. האם ראש אמ״ן מגזים במכוון בדיווחים? האם המספרים לא ידועים לו? הסיפור הזה מחזיר אותנו לאחור, כאשר מצבו של הראיס הפלשתיני, יאסר ערפאת לא היה ידוע במדוייק. כל שידעו, שערפאת מאד חולה ונוטה למות. באותה עת הגיע ראש אמ״ן דאז לועדת חוץ וביטחון, וכאשר נשאל על ידי חברי הוועדה, מה הוא יודע על מצו של ערפאת, השיב כי יש שתי אפשרויות: או שערפאת ימות, או שיצליח להתאושש. חברי הוועדה דאז, החליפו מבטים ולא ידעו האם לצחוק (או לבכות). האם לצורך כך משלמים כסף כה רב לאמ״ן. האם לצורך כך מוציאים מידי שנה מיליארד שקלים, בפרט שמקצצים בתקציבים אחרים בצבא. גם במקרה של ראש אמ״ן הנוכחי, אביב כוכבי, נרשמה מבוכה דומה. היה זה לפני כשנה, כאשר פרצה מהפכת תחריר במצרים. הצעירים יצאו אז לככר, ודרשו להדיח את הנשיא מובארק מהשלטון. היה זה בתקופה בה דיברו כולם על האפשרות שמובארק יעביר את השלטון בצורה מסודרת לבנו גמאל. באותו יום הופיע כוכבי בועדת חוץ וביטחון, ונשאל מהי חוות הדעת של אמ״ן על הנעשה במזרח התיכון, בדגש על מצרים הסוערת. כוכבי השיב באופן חד משמעי, כי אין כרגע חשש ליציבות שלטונו של מובארק. ״המשטר שם מספיק חזק, ואנו לא מעריכים שהאחים המוסלמים מסוגלים להחליף שם את השלטון. אין להם יכולות״.
התחזית של ״המעריך הלאומי״ לא החזיקה מים, ומהר מאד התברר כי טעה בגדול. בשונה מקודמו שלפחות דיבר על כמה אפשרויות, ותמיד היה יכול להאחז באחת מהן, הרי שכוכבי הניח אז את כל הביצים בסל אחד, והסל הזה נקרע למטה. והנה עתה מעריך אותו כוכבי, כי בעימות הבא יהיו 200 אלף טילי אוייב נגד מדינת ישראל. העיתונאי יוסי ורטר, שכתב על כך, סיפר סיפור מעניין. בביוגרפיה על כוכבי, נכתב כך: ״בסקירה הביטחונית הראשונה שמסר כוכבי בועדת חוץ וביטחון בכנסת, הוא ציין כי ׳יש חשש ליציבות השלטונית של מובארק במצרים׳. הערכה זו התגלתה כנכונה לאחר כמה ימים, עם פרוץ המהומות שהובילו להפיכה במצרים״. ככה משכתבים את ההסטוריה. על פי המקרה הזה, בעתיד עוד אנו עשויים לקרוא כי באמ״ן לא העריכו שיש 200 אלף טילים נגד מדינת ישראל. מה פתאום. ההערכה היתה שיש 200 אלף טילים בעד מדינת ישראל.
בקצרצרה הסיפורים הקטנים של השבוע נשק במתנה - לפני חודשים וחצי ביקר בארץ נשיא אוקראינה. רק השבוע נחשף, מהי המתנה שקיבל משמעון פרס. בדרך כלל מעניק פרס מתנות סמליות לנשיאים אורחים, כגון תבליטי יונה עם סמל זית, אבל לנשיא האוקראיני ויקטור ינקוביץ, הנחשב לחובב צייד, היתה בקשה מפורשת: לקבל כלי נשק המיוצר במדינת ישראל - אקדח ״נשר המדבר״. הבקשה הוגשה כבר בביקור המקדים של הפמלייה האוקראינית, ופרס נטה לסרב. אנשיו אמרו כי הוא לא מעניק כלי נשק במתנה. אבל האוקראינים התעקשו ולחצו, ולבית הנשיא לא נותרה ברירה, אלא לרכוש אקדח עבור האורח, ועוד ארבעה מסוג ״יריחו״ לחברי הפמלייה. לא נותר לראות, אלא מה יקבל פרס בעת שיערוך באוקראינה ביקור גומלין. מה שברור הוא, שהנשיא המארח לא יוכל להעניק לו ״מזרח תיכון חדש״. בחירה מנטרלת – שר הביטחון אהוד ברק מינה השבוע את העיתונאי ירון דקל מ״קול ישראל״ למפקד התחנה הצבאית. דקל נהג להשמיע פעמים רבות ביקורת על ברק, ולא עשה לו שום הנחות, למרות שהיה מועמד לתפקיד, בו היה ברק אמור להכריע. השבוע ניסו פרשנים צבאיים להבין, מדוע בסופו של דבר, בחר ברק בדקל, ולא במועמד אחר, שהרי דקל לא מהסס למתוח עליו ביקורת. התשובה שסיפקו מפתיעה. לדבריהם, ברק בחר בדקל, כדי לנטרל את הקול הביקורתי הבולט ביותר ב״קול ישראל״ נגדו ונגד הממשלה, בבחינת אם אינך יכול להתנגד לו, קח אותך לצידך. כוס מים - נתניהו לא מרבה להתראיין ישירות לכלי התקשורת. דובריו אמנם מעבירים הודעות קבועות לכתבים המדיניים, אבל הוא נמנע ממתן ראיונות, מתוך הנחה (נכונה) שמצבו הציבורי, אינו מצריך מתן ראיונות. המתראיינים - אלו פוליטיקאים שמצבם רע (כמו לבני). לפיכך הראיון שהעניק השבוע היה יוצא דופן. נתניהו בחר את חדשות הכנסת לציון לרגל יום ההולדת ה־63 שלה. בראיון אמר כי הוא רוצה להגיע לבחירות במועד שנקבע - נובמבר 2013. כמו כן התייחס לעוד נושאים: חקיקה הנוגעת לביהמ״ש העליון, חופש העיתונות, חוק המסתננים ועוד. ואז ארעה תקרית בלתי צפויה. ליד נתניהו הונחה כוס מים, ותוך כדי הראיון, פגעה בה ידו והכוס נשפכה. ״התקרית״ הזו הובילה מיד את נתניהו לדבר על הפעולות האלימות שמתרחשות בכנסת, דוגמת כוס המים ששפכה חה״כ מיכאלי על פניו של ח״כ מג׳אדלה. ״זה היה לא ראוי, הכנסת פוגעת בעצמה״ אמר נתניהו, עד שנדמה היה כי שפך במכוון את הכוס לידו, רק כדי שיכול להתייחס לאותה תקרית.. לבד לבד - בדרכו לראיון לעיל, עצר נתניהו ליד תערוכת הצילומים של הצלם דיוד רובינגר המוצבת בכנסת. נתניהו נזכר בימיו הראשונים בכנסת, לאחר שהגיע מתפקיד שגריר ישראל באו״ם, והתייחס גם לתמונות של בן גוריון, בגין, משה דיין, רבין וגם של עצמו כשהיה צעיר בפוליטיקה הישראלית. ״מה אתה אומר על התמונות הללו״, נשאל נתניהו. תשובתו היתה בשלוש מילים: ״בסוף אתה לבד״. המלצה או אזהרה - משרד החוץ האמריקאי מפרסם מעת לעת המלצות לאזרחים אמיקאים המבקרים במדינות שונות בעולם, כדי להקל עליהם עם כללי הקוד והלבוש הנהוגים באותן מדינות ולמנוע תקריות מביכות. בהמלצה שעודכנה לפני שבועיים, קורא משרד החוץ האמריקאי לתיירים המבקרים בארץ, להתלבש כראוי בעת שהם מבקרים באתרים בעיר העתיקה ובשכונות חרדיות, ולא לנסוע שם בשבת. בהמלצות נאמר: ״רוב הכבישים לשכונות החרדיות חסומים בערבי שבתות, בשבתות ובחגים יהודים״. עד כאן ההמלצות האמריקאיות לתיירים. ומה עושה התקשורת הישראלית עם ההמלצות הללו? הופכת אותן לכותרת בזו הלשון: ארה״ב מזהירה את התיירים שלה להזהר מהחרדים בירושלים״. המלצות או אזהרות? תלוי בעיני המתבונן ובמגמותיו.
|