כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ספריי:"אהבה זקופת קָמָה"- "בקצה השמש המתהווה" ו-"גבה גלים עד רוגש"

    מחברם של שלושה ספרי שירה:"אהבה זקופת קָמה" \"בקצה השמש המתהווה" ו- "גבה גלים עד רוגש". הנני חבר באגודת הסופרים ובאיגוד הסופרים בישראל, ושיריי מתפרסמים באתר האיגוד. כן מתפרסמים שיריי בכתבי עת שונים. נולדתי בקבוץ, סיימתי למודי כאגרונום, עם תעודת הוראה. עבדתי שנים רבות בבנק. מתגורר בהרצליה, נשוי, אב ל 2 בנים וסב ל 3 נכדים מקסימים. רומנטיקן – בן מזל דגים. *כל הזכויות על התכנים, שמורות למיכאל רייך*

    "בשל מה פשפש הזקן בכיסיו" - פורסם ב"גג" בטאון איגוד הסופרים

    72 תגובות   יום שישי , 10/2/12, 09:12

    ''

    בְּשֶׁל מָה פִּשְׁפֵּשׁ הַזָּקֵן בְּכִיסָיו / מיכאל רייך 

     

    (פורסם בכתב העת "גג" - בטאון איגוד כללי של סופרים בישראל

    פבר'  2012  גליון 25 ) 

      

    אֵין לִי פְּנַאי לֶאֱהֹב – הִתְחַנֵּן הַחַיָּל

    עֵת סִכֵּם אָבִיו הַזָּקֵן: וְלִי אֵין זְמַן הַרְבֵּה  

    וְשָׁכַח

    בְּשֶׁל מָה פִּשְׁפֵּשׁ בְּכִיסָיו

     

    הַזְּמַן הוּא מָמוֹנָם שֶׁל הַזְּקֵנִים

    הַכֶּסֶף הַקָּטָן אֲשֶׁר

    לֹא יְסֻלָּא בְּפָז,

    עַל כֵּן יִשָּׂא לִבּוֹ עַתָּה

    אֱלֵי זוּטוֹת מֶחֱוָה קְטָנוֹת

    מָעוֹת שֶׁל אַהֲבָה

    כְּמוֹ הַחַמָּה הַנּוֹשֶׁקֶת

    בְּפָנָיו

    בְּכָל יוֹם מִן הַיִּתְרָה

    בְּכָל כֶּתֶם גִּיל

    וּבְכָל קֶמֶט וְקֶמֶט

     

    עֵינַי אוֹרוֹת

    מוּל אַהֲבַת זְקֵנִים

    רַגְלֵיהֶם מוּעֲדוֹת

    לִמְעִידָה

    אַךְ יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת

    בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה

    שִׁמְשָׁם תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת

    וְהִיא תִּכְלֶה בְּמוֹת אַהֲבָתָם

     

    כל הזכויות שמורות למיכאל רייך*

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (72)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/7/12 23:17:
      שיר מקסים, מיכאל! תודה. אני מאוד נהנית לקרוא את השירים שלך. (:
        11/3/12 19:07:
      לֹא יְסֻלָּא בְּפָז,
        6/3/12 20:12:
      המון תודות לכל המצטרפים החדשים בקריאת השיר ובתגובה עליו. פורים שמח לכולכם !
        6/3/12 18:07:
      איזה מדהים- אַךְ יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה
        4/3/12 11:29:
      מקסים, נוגע, עצוב, אמיתי. הכל!
        3/3/12 11:07:

      צטט: daaaag 2012-02-10 09:48:51

      החוכמה, התבונה של החיים, המסע מגולם בעיניהם. הקבלה. הם ספריה מהלכת בינינו, כשאני רואה זקן אני רואה את הילד שהיה. את האדם שהוא. את אהבותיו כמיהותיו צערו.

      כמוך וכמו זו שבדג שמעליי, שבדרגש שמעליי, שבדגש שמעליי,

      גם אני דגה בברכה הזו שמחפשת ניסוחים מדוייקים למראות הרגש שמבקש לחיות בשלום עם המציאות בכל הגילאים בהם אנחנו פוגשים את האדמה בארץ הזו

       

      ***. שיר מצוין ועצוב, או-ה- כמה אני מזדהה עפ הדקן שלך". אגב עתה כשיש לי כבר מדף משלי ספרך מונח עליו. :))
        26/2/12 13:32:

      ריגוש עם ניקוד בנשמה.

      ''

        25/2/12 20:48:

      דמעות בעיניים,זה מה שעשית לי, מיכאל!!!

      כל כך מרגש!!!

      תודה!!!

      *

      אלומה

      מילים קסומות ,מעוררות רגש וחמלה כלפי מי שהיום לא מוערך רק בגלל זקנתו.
        17/2/12 07:36:
      הזמן הוא ממונם של הזקנים ...כסף קטן שלא יסולא בפז.. .. משפט נכון ויפה .. אהבתי את השיר .
      שיר יפה
        15/2/12 19:57:
      אחד המשובחים שלך. ברכות.
        15/2/12 19:53:
      תודותי נתונות לכל הקוראים והמגיבים הנוספים שבקרו ואהבו את השיר. המשך שבוע נעים, לכולכם.
        15/2/12 19:45:
      כמה נכון, נוגע ומרגש מיכאל, תודה!
        14/2/12 11:40:
      תודה על שיר מרגש
        13/2/12 23:26:

      נקודות מבט משתנות... משנות תפישה ורוח:-))

      "..עֵינַי אוֹרוֹת

      מוּל אַהֲבַת זְקֵנִים.."

        13/2/12 22:27:
      כל מילה = פנינה. אוהבת ....
        13/2/12 21:05:
      ''
        אתמול 20:21:

      כל דור עסוק במהות דורו וממנו נודב בשקט את אוצרו. ילד פלא כנראה היית והינך עד היום, משורר פלא אתה, אז מה אם התזמורת רק בך מביטה והקהל שותק? העיקר שאתה שר מלוא הלב והריאות וכל צליל שלך שטוף אור ומים.


        13/2/12 13:20:
      נפלא!
        12/2/12 22:42:
      מחווה נוגעת ללב לעולמם של הזקנים, מיכאל, לאותו עולם שרבים מאתנו יגיעו אליו יום אחד, אולי רבים יותר מבני הדורות הקודמים, עם יכולתו של האדם להעניק לעצמו אריכות ימים...(איכות זה סיפור אחר....)
        12/2/12 17:46:

      שירך הרווי חמלה ו נגע בי מאוד! בבית הראשון, בכמה מילים פשוטות היטבת להגדיר את עצם המהות של הפער הבינדורי. הצעירים לא יכולים להשיג מהי זיקנה, מה טיבה על כל דקויותיה...

      לפני שנים הרציתי במועדון גמלאים על אהבה. נראה שמשהו מן הדברים שנשאתי דיבר אל זוג אחד [87 - 85] הבחנתי בידו השלוחה לחפון את שלה ותוך כדי הידוק, שלחו זה לזה מבט מאשר כי הדוגמה על ביטוי מסוים של אהבה אכן מתקיים בזוגיות שלהם. זה היה נפלא!!

      מרגש אותי לקרוא אותך רגיש עד נימי נימים של קשישים ממך 

      כתיבה נהדרת כתמיד
        12/2/12 08:38:
      אהבתי , תודות אלי.
        12/2/12 07:31:
      כן, שעון החול האוזל, אך היטבת להפכו לקסם במילותיך.
        11/2/12 21:44:
      לכל הקוראים והמגיבים - תודה רבה ! שיר זה שנכתב לפני כמה שנים, נכלל בספרי: "בקצה השמש המתהווה". דומני כי הוא אקטואלי תמיד, וחדי העין מביניכם וודאי הבחינו כי לא רק בזמנם ההולך וכלה של הזקנים מדבר השיר, אלא באהבתם האנושית הפשוטה, אהבה שאינה תלויה בדבר. שבוע נעים !
        11/2/12 21:40:
      אפשר לראות זאת כפי שכתב קודי, ואפשר לאמר שעושרו של הקשיש מן הזמן שצבר. השיר כל כך יפה ונוגע !!!
        11/2/12 21:22:
      אני דווקא חושב ממש שונה ממה שאמור בשירך לגבי הזמן שהוא דווקא ממונם של הצעירים (שמבזבזים אותו "ללא הכרה"...) ואילו הזקנים - זמנם מועט... בכל מקרה שירך יפה ומעורר מחשבה...
        11/2/12 20:23:
      מבט של איש שלמד משהו בחייו.. אשריך..
        11/2/12 20:03:
      " הַזְּמַן הוּא מָמוֹנָם שֶׁל הַזְּקֵנִים הַכֶּסֶף הַקָּטָן אֲשֶׁר לֹא יְסֻלָּא בְּפָז,".. והזמן הזה כל כך יקר ... לך תסביר לעלם הרך על ערכו הרב .. יופי של שיר ! תודה
        11/2/12 14:43:
      הרגשתי עצב רב משירך מיכאל, גם אתה וגם אמא כותבים על זיקנה. אצלך בשיר הידיים שלהם מלאות אהבה, אצל אמא איש זקן מחפש מעט אהבה ואין. תציץ בשירה האחרון "תשתוק מניאק" ותבין את החיבור שלי לשני השירים. תודה רועי
        11/2/12 13:26:
      עֵינַי אוֹרוֹת מוּל אַהֲבַת זְקֵנִים רַגְלֵיהֶם מוּעֲדוֹת לִמְעִידָה אַךְ יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה שִׁמְשָׁם תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת וְהִיא תִּכְלֶה בְּמוֹת אַהֲבָתָם שיר נפלא ומפרגן לזיקנה. לפעמים אני חושבת שרק נדמה שהם חושבים שיש להם זמן, פשוט הם עושים הכל לאט מפאת גילם המופלג וזה עלול להטעות.תודה על כתיבה יפה וכולנו צריכים להפנים את המסר.
        11/2/12 12:53:
      שיר נהדר, אנושי וחם. נהניתי מסגנון הכתיבה, מבחירת המילים ומהמסר. תודה.
        11/2/12 09:44:
      יפה כתבת..

      צטט: leagat - lily 2012-02-10 19:15:46

      יפייפה, מה בין נעורים לזקנה, משום מה אנו מוצפים לאחרונה בחשיבה פילוסופית על משא השנים - על העקומה היורדת. וכמו וירטואוז על במה הוא ידע מתי שעתו לפרוש ללא גינונים מיותרים ותרועת חצוצרות - בענווה, ואם מותר לומר - בהשלמה.

       מזדהה עם תגובתה

      שבת שלום ותודה על השתוף

        11/2/12 07:12:

      הזמן הוא ממונם של הזקנים ...כסף קטן שלא יסולא בפז..

      רגליהם מועדות למעידה...
      כמה נכון ויפה כתבת .. שיר אהבה ופירגון לזקנים ולזיקנה.
      הרי יום אחד כולנו נהיה שם ..

      הנה פתגם שאני אוהבת :

      אל תתחרט על זקנותך,זו מותרות שלא כולם זוכים לה...

       

        11/2/12 00:19:
      כתיבה נפלאה כהרגלך . אבל כאן ריגשת אותי מאוד*****************
        10/2/12 23:10:

      מיכאל, השיר מקרין חום ואהבה,

      עֵינַי אוֹרוֹת
      מוּל אַהֲבַת זְקֵנִים
      רַגְלֵיהֶם מוּעֲדוֹת
      לִמְעִידָה
      אַךְ יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת
      בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה

       

      מאוד מרגש

        10/2/12 22:00:
      העשרתני!
      מיכאל יקר, כמה כאבתי לקרוא את מטאפורת הפשפוש בכיסים, כשבעצם במחלת האלצהימר הנוראה, התוקפת בעיקר בגיל הזקנה, באה לידי ביטוי במציאות הנבירה בכיסים...ואוליי כל מה שכתבת משתקף באותו פשפוש בלתי נלאה. כתיבתך תמיד מדהימה בעיניי.
        10/2/12 19:17:
      השיר מתאר בידיוק את הרגשתי, כאשר אני מתבוננת מהצד על הקשר בין ילדיי ובין סבים. תודה, מאוד ריגש אותי.
        10/2/12 19:15:
      יפייפה, מה בין נעורים לזקנה, משום מה אנו מוצפים לאחרונה בחשיבה פילוסופית על משא השנים - על העקומה היורדת. וכמו וירטואוז על במה הוא ידע מתי שעתו לפרוש ללא גינונים מיותרים ותרועת חצוצרות - בענווה, ואם מותר לומר - בהשלמה.
        10/2/12 18:12:
      אהבתיאת הפירגון לזקנים ואת תשומת הלב.
        10/2/12 17:39:

      כל גיל וסיבותיו לחוסר זמן
      בגיל הנעורים בגלל שממהרים
      ובעת זקנה-משום השכחה.....
      כתבת וסיכמת זאת נפלא!

        10/2/12 17:28:

      כה יפה רקחת שיר-סיפור-משל.
      לצערנו ככל שאנו מתבגרים ומזדקנים מטבעות הזמן אוזלות מכיסינו במהירות גוברת.
      ברכותי על הפרסום.

        10/2/12 17:09:

      מיכאל יקר

       

      מקסים השיר

      איזו כתיבה

      וכשיש כתיבה על זקנים

      זה תמיד נוגע בי -

      יפה השיר ובחרתי לצטט גם את

       

      עֵינַי אוֹרוֹת

      מוּל אַהֲבַת זְקֵנִים

      רַגְלֵיהֶם מוּעֲדוֹת

      לִמְעִידָה

      אַךְ יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת

      בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה

      שִׁמְשָׁם תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת

      וְהִיא תִּכְלֶה בְּמוֹת אַהֲבָתָם

       

      אהבתי תגובתו של רמי הב הב

      שבת טובה ומחבקת

      * * * * *

       

      צטט: רמיאב 2012-02-10 16:03:10

      כך הבנתי את השיר, ממרומי גילי, ו"תרגמתי" לעצמי...
      האב הזקן מוחה שאינו נאהב עלידי הבן,
      והבן מתרץ את מעט מחוות האהבה בחוסר פנאי...
      את חוסר הזמן הקשיש מבין כי בעצמו חש שימיו כלים והולכים,
      לכן אפילו מחוות קטנים של אהבה חשובים לו, לא פחות חשוב מהמפגש עם השמש בכל יום שנותר לשארית חייו...
       הכותב נרגש מתופעות של גילויי האהבה לזקנים ולאהבה שבינם לבין דומיהם. אותם באים בימים שמועדים ומחשבים את הזמן שנותר עד שיכלה, כשאיש לא יאהב אותם...

      .

      ההשוואה לממון כמו שנאמר TIME IS MONY...

      חיוך

      שבת שלום,

      רמי


       

        10/2/12 16:46:

      עֵינַי אוֹרוֹת

      מוּל אַהֲבַת זְקֵנִים

      רַגְלֵיהֶם מוּעֲדוֹת

      לִמְעִידָה

      אַךְ יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת

      בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה

      שִׁמְשָׁם תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת

      וְהִיא תִּכְלֶה בְּמוֹת אַהֲבָתָם

       

      אהבתי מאד והסיום הזה...קורע ומשובח.

      תודה מיכאל.

        10/2/12 16:24:

      יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת

      בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה

       

      אהבתי !

        10/2/12 16:19:
      כל דקה מזמנם של הזקנים יקרה מפז ,כל רגע מזמנם רגע חרוט בקמט ... מרגש ונוגע ללב .
      הזמן הוא ממונם של הזקנים- הלוואי היה כך באמת. הזמן מתאדה עם השנים וחורת בהם את זקנתם כאותות החיים המתקצרים. יפה הכתיבה מיכאל, שבת שלום
        10/2/12 16:03:

      כך הבנתי את השיר, ממרומי גילי, ו"תרגמתי" לעצמי...
      האב הזקן מוחה שאינו נאהב עלידי הבן,
      והבן מתרץ את מעט מחוות האהבה בחוסר פנאי...
      את חוסר הזמן הקשיש מבין כי בעצמו חש שימיו כלים והולכים,
      לכן אפילו מחוות קטנים של אהבה חשובים לו, לא פחות חשוב מהמפגש עם השמש בכל יום שנותר לשארית חייו...
       הכותב נרגש מתופעות של גילויי האהבה לזקנים ולאהבה שבינם לבין דומיהם. אותם באים בימים שמועדים ומחשבים את הזמן שנותר עד שיכלה, כשאיש לא יאהב אותם...

      .

      ההשוואה לממון כמו שנאמר TIME IS MONY...

      חיוך

      שבת שלום,

      רמי


        10/2/12 14:58:
      טוב מאד ורגיש
        10/2/12 14:19:
      נהניתי לקרוא מיכאל.....מזדהה כל כך עם המילים...שבת שלום ומבורך.....סאלינה
        10/2/12 14:13:

      רגיש ונוגע.
      לקשישים יש זמן ואין זמן. כל דקה נוגסת ביתרה כפי שכתבת.
      אולם זמן לאהוב יש להם למכביר וגם זמן להיזכר בעבר...

        10/2/12 13:55:
      מקסיםםםם!תודה!!!
        10/2/12 13:33:
      מעבר מענין מתזזית החייל אל עדנות הזקן. כיסים גדושי מעות קטנות של זמן. דימוי יפה. והסיום - קיום השמש, שלהם, התלוי באהבתם.
        10/2/12 13:30:
      לו יכולתי לתת כמה כוכבים הייתי נותנת. אתה נוגע בנושאים מאד רגישים ומביע אותם נכונה.יישר כוח.
        10/2/12 12:39:
      תודה מיכאל
        10/2/12 12:34:
      קיבלתי אתמול את גג. אחפש את שירך היפה, כי על גבי הנייר (מנסיון) הוא נקרא אחרת. אבל מוכרחה לציין לפני זה משפט שירי שהרשים אותי במיוחד: הַזְּמַן הוּא מָמוֹנָם שֶׁל הַזְּקֵנִים הַכֶּסֶף הַקָּטָן אֲשֶׁר לֹא יְסֻלָּא בְּפָז,
      איזה יופי מיכאל, ריגשת ביותר בשירך זה והעלית לנגד עיני תמונה של אישה מבוגרת בכסא גלגלים, שראיתי השבוע בגינה שליד ביתי. מוזמן לבקר בפוסט האחרון שלי על ויסלבה :))
        10/2/12 12:04:

      מיכאל יקר,

      תודה שחלקת עמנו את שירך המצויין.

      מתי הייתי חייל? שכחתי.

      השכחה, מככבת בהוד,

      בגיל הזיקנה שאני בתוכה, בכבוד...

      ובקשר לזמן, הוא נמצא ברשותי די והותר,

      מאז שאני אדון לעצמי - פנסיונר...

        10/2/12 11:49:
      עֵינַי אוֹרוֹת מוּל אַהֲבַת זְקֵנִים רַגְלֵיהֶם מוּעֲדוֹת לִמְעִידָה אַךְ יְדֵיהֶם נְתוּנוֹת בְּכִיסִים גְּדוּשִׁים רִבְעֵי שָׁעָה שִׁמְשָׁם תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת וְהִיא תִּכְלֶה בְּמוֹת אַהֲבָתָם נפלא*
        10/2/12 11:28:

      שיר מקסים, אהבתי במיוחד את הבית האחרון.

      רבעי שעה בתוך כיסים מקפלים בתוכם נצח שלם.

        10/2/12 10:45:
      אני חושבת שהזמן הוא ממונם של כולם. לא רק של הזקנים. ותודה. אהבתי את השיר
        10/2/12 10:44:
      מקסים כתמיד:)
        10/2/12 10:35:
      יפה!!
        10/2/12 10:35:
      כתיבה יפה ומרגשת. תודה.
        10/2/12 10:07:
      *
        10/2/12 10:05:
      נהניתי מאוד. תודה מיכאל
        10/2/12 09:48:
      החוכמה, התבונה של החיים, המסע מגולם בעיניהם. הקבלה. הם ספריה מהלכת בינינו, כשאני רואה זקן אני רואה את הילד שהיה. את האדם שהוא. את אהבותיו כמיהותיו צערו.
        10/2/12 09:37:
      שיר טוב.
        10/2/12 09:34:
      בהחלט נוגע ללב. אבל במירוץ החיים המטורפים שלנו מי שם ליבו לצערי? אנושי נוגע וחכם. אהבתי מאד מיכאל יקר. שבת טובה

      פרופיל

      מיכאל 1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      תגובות אחרונות