כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהפיכות קטנות מאד

    או מה מניע אדם לכדי החלטה שתשנה את חייו במעט.

    הרהורים מתחת לקסדה

    18 תגובות   יום רביעי, 11/4/07, 02:40

    מזה שבועיים שאני מנסה להתרגל לדו-גלגלי, אני אפילו לא יודע איך לכנות אותו, טוסטוס, קטנוע, אופנוע, "הכלי". לסגל לעצמי את שפת הגוף המתאימה, המתבקשת מהמעיל התפוח שהצמיח לי כתפיים פיקטיביות. איך להתיישב, איך לרדת ממנו. יש מערכת שלמה של פעולות מכאניות שצריך לזכור: מפתח בסוויץ' פותח את הבגאז', להוציא את המפתח, להתיר את המנעול הקדמי, לשחרר את השרשרת מאחור, לדחוס את התיק ואת המנעולים לתא המטען, להחזיר את המפתח לסוויץ', להוריד משקפיים, להרכיב את הקסדה, להרים את מגן הרוח, להרכיב את המשקפיים חזרה, לשבת, לדחוף קדימה כדי לשחרר את הרגלית, להניע וסוף סוף אפשר לבצע 5 דקות של רכיבה עד העבודה, ושוב הכל מהסוף להתחלה.

    האמת שעם הזמן והתרגול זה פחות מעיק, אבל יש עדיין סוגיות לא פתורות, בשעות הבוקר הקרות, משקפיי, הכלואות בנבכי הקסדה, מתכסות בהבל פי, הווה אומר מגן הרוח של הקסדה לא פעיל, הווה אומר פרצי רוח אדירים ישר לסינוסים. אחי הקטן ביצע לפני חודש, מה שנקרא במקומותינו "ניתוח להסרת משקפיים בלייזר", למה צריך ניתוח? אני עושה את זה בלי בעייה, הנה תראו... טוב, אני לא רואה כלום. אחי איננו ממושקף עוד, כמה זה יכול היה להיות נוח? ודאי היה מקצר לי את רצף הפעולות ושומר על בריאותי. מצד שני, ללא המשקפיים, אני אראה סתמי וכל מה שייצא לי מהפה, ישמע הרבה פחות אינטילגנטי. מעצבים צריכים משקפי-מעצבים ורצוי דולצ'ה וגבאנה. בעצם מה זה משנה מי האיטלקי שעיצב לי את המסגרת כשמעיל השליחים שלי מעוטר בפסים זוהרים. חברים ושכנים לא מזהים אותי ברחוב, אני מברך בשלום והם מתעלמים ממני, מותירים אותי עם היד תלוייה באויר, בטוחים שמבקש אני לברר איזה כתובת של משרד עו"ד בכדי לקחת מעטפה למשרד של איזה רו"ח.

     

    לפני יומיים נכנסתי, עטוי קסדה, לבנק שלי בלילינבלום. השומר כבר נכנס לכוננות, לא אמרו לי שלא נהוג להכנס למקומות ציבוריים חבושים. כבר דימיינתי עצמי עצור בגין נסיון שוד, או לחלופין דוהר עם השלל, מטריף את המדינה, אליל הנערות, קלסתרונים מופרכים* מעל דפי העיתון ותהילת עולם. התעוררתי למשמע פעמון המודיע לי כי עמדה מס' 2 התפנתה, הפקדתי, הודיתי ועזבתי מנוחם.

     

    *בתמונה למעלה קלסתרון אופציונלי

     

    אתר: http://flashface.ctapt.de/ למשחקים בכאילו.

    תודה לכנרת רוזנבלום על האסוציאציה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/07 18:53:
      בהחלט ! צוחק
        12/4/07 16:11:

       

      צטט: עינת.ג. 2007-04-11 21:56:12

      יואב יקירי,

       

      קראתי בשקיקה את דברייך ונהנתי מאוד !

      ה..מה..מה.. אני לא ממש מכירה את התחושה והאי נוחות

      עליהם אתה מדבר מכמה סיבות.

      הראשונה, אין לי משקפיים...טוב, לפחות בינתיים...

      השנייה, מעולם לא היה לי אישית כלי רכב דו גלגלי, להוציא

      מקרים בהם היה לי בן זוג עם אופנוע כזה או אחר (שטח, כביש ועוד..)

      ובעצם כתל-אביבית מזמן מצאתי שקו "11" הוא היעיל ביותר !

      ולפעמים גם אותם כלי רכב שלוקחים אותך ממקום למקום תוך

      עדכונך המפורט אודות המצב הקשה שלנו במדינה, הווה אומר, מוניות.

      אבל יש לי משהו במיוחד בשבילך להמתיק את התחושה, אני בטוחה

      שאחרי שתצפה בסרטון/קליפ המצורף תצטייר לך תמונה אחרת והקשר

      בינך ובין הדו גלגלי יקבלו מימד אחר... תהנה !!!

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=25609

       

      קורץ

       

      תגובה הולמת הפעם?

      http://www.youtube.com/watch?v=PkPJ7AJePfQ

        12/4/07 01:41:

       

      צטט: לירון פיין 2007-04-11 19:43:28

      שווה דו-כוכבי.
      חייכתי, והודיתי לאללא שמסרתי את הדוגל שלי לפני שנתיים לידיים חדשות.

       

      אם בענייני אללה עסקינן, מעט מהמיסטיקה היהודית העתיקה:

       

      ''ואלו שמותם של שרים שמנהיגין את העולם. גבריאל מלאך האש. ברדיאל מלאך הברד. רוחיאל שהוא ממונה על הרוח. ברקיאל שהוא ממונה על הברקים. זעמיאל שהוא ממונה על הזעם. זיקיאל שהוא ממונה על הזיקים ...'' (היכלות רבתי, קטע 18).

      וכן הלאה וכן הלאה - ליליאל ממונה על הלילה, אופניאל על אופני הלבנה וגלגליאל על גלגל החמה.

        12/4/07 01:29:

       

      צטט: תמר100 2007-04-11 14:55:27

      ... באותו קיץ לבשתי במשך שבועיים חולצות ארוכות כדי להסתיר את החבלות

      אבל אחרי זה למדתי שכדי לעלות מדרכה צריכים או להיות מיומנים או לעלות במקומות הנכונים. מאז, בכל פעם שאני רואה אופנוען עולה על המדרכה, אני נעמדת לשניה לראות אם הוא יודע את הטריק או שעוד שניה הוא ישתטח.

       ואני לתומי, עדיין מחפש חנייה בין מכוניות...עצוב

       

        12/4/07 01:25:

       

      צטט: ayayo2 2007-04-11 14:11:04

       

      כל הבלוג שלך גורם לי להתגעגע לטוסטוסון שלי.

      (חוץ מההוא על התחתונים קורץ)

       

      איה.

       

      את לא יודעת מה את מפסידה

        12/4/07 01:23:

       

      צטט: כפירונית 2007-04-11 13:57:38

      כולי קנאה.

      לעבודה שלי אני כל כך צריכה דו גלגלי (אולי תקרא לו גו דלדלי? נשמע נחמד), בין כל ההתרוצצויות והפיקוחים (והקפצות של דברים לרואה חשבון שלי..)

      ו..

      בעלי לא מרשה לי.

      זה אחד ממעט הדברים שידעתי שאני מוותרת עליהם כשהתחתנו (אז נדמה לי למדתי לרשיון והוא פשוט הטיל וטו). זה ולהכניס שרימפס הביתה.

      יש לו חבר מהתיכון שנכנס לבור בכביש ומאז הוא נכה בפלג גופו התחתון. ככה סתם. בגלל בור שעיריית ירושלים לא סגרה בזמן.

      איכשהו עם ילדים גם אותי זה יותר מפחיד, להיפצע כלומר, או גרוע מזה..

      מעט דברים מפחידים אותי (הנה, היינו בחופש בסיני..) אבל זה קצת.

      איך ההרגשה? לא מפחיד להיות חשוף שם בין כל הנהגים הממהרים?

       

      לכולם יש איזה סיפור על חבר טוסטוסן שהתעופף/התרסק/נמרח...

      ומה עם החבר שהלך פארש באוטו?

      ומחבלים מתאבדים, וחיידקים טורפים, והאטום האיראני השם ישמור.

      כולנו נתאדה פה בלחיצת כפתור.

       

      ושרימפס... איך את חיה איתו?

       

       

       

        12/4/07 01:09:

       

      צטט: danakatzir 2007-04-11 13:57:00

      גם לי זכורות חויות בנקים במיוחד בעקבות האופנובנק (בסוף תפסו אותו לא?)

      אבל עזוב את כל זה

      איך התחושה? נהדרת לא?

       

       

      בטירוף.

        12/4/07 00:44:

       

      צטט: האומנם? 2007-04-11 13:39:11

      יואב יואב, האיש והאגדה

      מכירה את התחושות, מהאופנוע ז"ל שלי

      תהנה ותבלה

       

      האומנם קיים בית קברות לאופנועים?

        11/4/07 21:56:

      יואב יקירי,

       

      קראתי בשקיקה את דברייך ונהנתי מאוד !

      ה..מה..מה.. אני לא ממש מכירה את התחושה והאי נוחות

      עליהם אתה מדבר מכמה סיבות.

      הראשונה, אין לי משקפיים...טוב, לפחות בינתיים...

      השנייה, מעולם לא היה לי אישית כלי רכב דו גלגלי, להוציא

      מקרים בהם היה לי בן זוג עם אופנוע כזה או אחר (שטח, כביש ועוד..)

      ובעצם כתל-אביבית מזמן מצאתי שקו "11" הוא היעיל ביותר !

      ולפעמים גם אותם כלי רכב שלוקחים אותך ממקום למקום תוך

      עדכונך המפורט אודות המצב הקשה שלנו במדינה, הווה אומר, מוניות.

      אבל יש לי משהו במיוחד בשבילך להמתיק את התחושה, אני בטוחה

      שאחרי שתצפה בסרטון/קליפ המצורף תצטייר לך תמונה אחרת והקשר

      בינך ובין הדו גלגלי יקבלו מימד אחר... תהנה !!!

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=25609

       

      קורץ

        11/4/07 19:43:
      שווה דו-כוכבי.
      חייכתי, והודיתי לאללא שמסרתי את הדוגל שלי לפני שנתיים לידיים חדשות.
        11/4/07 14:55:

      יואב,

      הסיפורים שלך מזכירים לי את השיעור הראשון שלי על האופנוע.

      הייתי בת 20 וכל חלומי היה להיות בעלת אופנוע פיזו ולחרוש את העולם(התחלתי בתל אביב)

      אז הלכתי ולמדתי בחולון. בסיום השיעור הראשון, המורה אמר שצריך להציב את האופנועים על המדרכה. אני, שבמהלך כל השיעור הפגנתי שליטה בכלי כאילו נולדתי לרכב. עמדתי בניצב למדרכה ונתתי גז. כמובן שזה נגמר רע מאוד. נעצרתי  בתוך דוכן ירקות של ירקן  עצבני במיוחד. הצעקות היו רמות במיוחד ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

      באותו קיץ לבשתי במשך שבועיים חולצות ארוכות כדי להסתיר את החבלות 

      אבל אחרי זה למדתי שכדי לעלות מדרכה צריכים או להיות מיומנים או לעלות במקומות הנכונים. מאז, בכל פעם שאני רואה אופנוען עולה על המדרכה, אני נעמדת לשניה לראות אם הוא יודע את הטריק או שעוד שניה הוא ישתטח.

        11/4/07 14:11:

      לא סתם רוכבים בעלי הקטנועים עם מגן הרוח מורם.

      ומניסיון, אין מה לעשות.

      אני אספר לך עוד משהו...

      עכשיו הקסדה שלך חדשה, אבל עוד כמה חודשים תוכל לראות דרך מגן הרוח רק מבעד לשריטות.

       

      כל הבלוג שלך גורם לי להתגעגע לטוסטוסון שלי.

      (חוץ מההוא על התחתונים קורץ)

       

      איה.

        11/4/07 13:57:

      כולי קנאה.

      לעבודה שלי אני כל כך צריכה דו גלגלי (אולי תקרא לו גו דלדלי? נשמע נחמד), בין כל ההתרוצצויות והפיקוחים (והקפצות של דברים לרואה חשבון שלי..)

      ו..

      בעלי לא מרשה לי.

      זה אחד ממעט הדברים שידעתי שאני מוותרת עליהם כשהתחתנו (אז נדמה לי למדתי לרשיון והוא פשוט הטיל וטו). זה ולהכניס שרימפס הביתה.

      יש לו חבר מהתיכון שנכנס לבור בכביש ומאז הוא נכה בפלג גופו התחתון. ככה סתם. בגלל בור שעיריית ירושלים לא סגרה בזמן.

      איכשהו עם ילדים גם אותי זה יותר מפחיד, להיפצע כלומר, או גרוע מזה..

      מעט דברים מפחידים אותי (הנה, היינו בחופש בסיני..) אבל זה קצת.

      איך ההרגשה? לא מפחיד להיות חשוף שם בין כל הנהגים הממהרים?

        11/4/07 13:57:

      הי יואבי

      אתה כותב נהדר ועם המון חוש הומור

      גם לי זכורות חויות בנקים במיוחד בעקבות האופנובנק(בסוף תפסו אותו לא?)

      אבל עזוב את כל זה

      איך התחושה? נהדרת לא?

       

        11/4/07 13:39:

      יואב יואב, האיש והאגדה

      מכירה את התחושות, מהאופנוע ז"ל שלי

      תהנה ותבלה

        11/4/07 03:15:
      את מוזמנת לעשות סיבוב
        11/4/07 03:01:
      לקלסתרון שלך הייתי מצמידה הארלי ;-) ואיזה כייף לך... I miss my motorbike

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יואב עינהר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין