ערב ליל שישי, הגשם פסק זה מכבר, אולם המדרכה עדיין רטובה אני מחנה את הרכב ברחוב השומם ויוצא אל צינת הלילה. עומד אל מול הבניין הכהה ומתגמד אל מול גודלו וכך אני עומד בגפי, ידיים תחובות עמוק בכיסים, הצעיף כרוך היטב על צווארי אני מתכנס בתוך עצמי עומד וחושב עומד ושוקל עומד ואומד יתרונות וחסרונות החלטה מכריעה הנוגעת לעסק עומדת על הפרק אף פעם לא פחדתי מהחלטות כאלו תמיד הבטן היוותה לי את המצפן לחיים וכעת לראשונה, חשש מזדחל ואני מוטרד לא מעצם ההחלטה, אלא יותר מהעובדה ששברתי את בונד האמון שלי עם האינטואיציה שלי שעה ארוכה חולפת ועדיין לא משתי ממקומי אני מתקשה לקבל החלטה, כל החלטה שאקבל תהיה הרת גורל לעסק בין אם בהיבט השלילי ובין בהיבט החיובי לפתע ההקבלה המתבקשת נוחתת עלי באחת כיצד ההתנהלות שלי בחיים הפרטיים, משפיעה על ההחלטות שלי בעסקים _____________________________________________________________________ "אפשר להעיר לך הערה?" היא שואלת אותי ברוגע "ברור" אני משיב בפליאה "לאחרונה עושה רושם, שהתשובה הראשונית שלך לכל הצעה, רעיון או יוזמה שלי כמו גם של שאר העובדים נענית בשלילה" אני מביט בה ושותק והיא ממשיכה "לאחר מכן עושה רושם שאתה מתחיל להכיל את זה ולבסוף ועל פי רוב אתה מאשר" "מאיפה הבאת את השטות הזו?" אני צוחק לעברה "זוכר את המקרה ההוא וההוא וההוא ואל תשכח גם לפני שלושה חודשים איך החל כל הפרוייקט הזה ובנוסף..." היא ממשיכה וממשיכה והדוגמאות לא פוסקות עיניה בורקות, שערה האדמוני מתנפנף לו לצדדים בשל תנועותיה החדות אולם אף בת קול לא עוזבת את פיה שקט מחריש אזניים והמחשבות מפליגות אני נזכר באחרונה שיצאתי איתה, כמו גם בזו שקדמה לה וגם בזו לפניה שבועיים שלושה לאחר ששקע האבק על הפרידה מצאתי עצמי שולח איזה ווטסאפ מרחרח או טקסט בדיקה מרגיש שעשיתי טעות ומתלבט איך לתקן תמיד הקונטרסט בין החיים הפרטיים לעסקיים סיפק לי נחמה פורתא לפחות בחמישים אחוז מחיי אני יודע לקבל החלטות נכונות ____________________________________________________________ אבל טעיתי טעות מרה, אני אותו אדם אותו אדם בדיוק _________________________________________________________ אני צועד באיטיות חזרה אל הרכב, נשען עליו ומסתובב אל הבנין הבורסה ברמת גן לא סימפטית בלילה אני נאנח אנחה בלי קול ומרים ראשי מעלה ממאן להכנס לרכב ולנסוע מה היתרון לנסוע, אם טרם גמלה החלטה בליבי __________________________________________________________ בצהריי היום התקשרתי אליה פעם נוספת היא שוב לא ענתה, וגם לא השיבה להודעת הטקסט אני כבר בתוך הרכב, מתרווח לי לאחור ופחד קר מזדחל לראשי האם הדחיה של הצהריים משפיעה לי על הבטחון בקבלת ההחלטה כעת הזכרון מתחיל להעלות דוגמאות נוספות לאופן קבלת ההחלטות בעתות של הצלחה ואהבה באוויר ולדרך קבלתן בזמנים בהם קר בחוץ כמו גם בפנים ___________________________________________________________ אני לוחץ על כפתור האיגנישן ומפליג לי לדרכי פותח את החלון לרווחה נותן לכל המחשבות להשאב החוצה אל צינת הלילה של רמת גן אני לוחץ על דוושת הגז המנוע החזק נענה בהכנעה צייתנית הגברתי את massive attack במערכת ובו במקום קיבלתי את ההחלטה
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כתבתי את הפוסט הזה לפני כמעט שנה ואני חש כאילו עברתי חיים שלמים מאז, פשוט אין לי מושג..
אכן נחמה פורתא, תיקנתי...תודה
ואם כבר אתה בשוונג, יש מצב שאתה עובר לי על שאר הבלוג למצוא טעויות?
:)
"תמיד הקונטרסט בין החיים הפרטיים לעסקיים סיפק לי נחמה פורטא"...
לי לא.
כי אין לי חיים פרטיים.
אבל תמיש ידעתי שמאייתים את זה נחמה פורתא. נחמה קטנה. חלקית. מצומצמת