כולם אומרים: "עוד תתגעגעי".
אני כבר.
מביטה בכם יפים, גדלים וזקוקים לי במידה הולכת ופוחתת.
מביטה כיצד אתם עולים ופורחים.
נזכרת כיצד ישבתם בחיקי.
הבטתם את תוך עיני, אני אל שלכם.
זה היה אך אתמול, אז כיצד עברו עשר...שלוש עשרה שנים?
רק אתמול יבש חלבי
והנה אתם כאן, כבר יוצאים לבדכם
ואני שמחה וחרדה על חירותכם
שמחה וחרדה על חירותי
ומתגעגעת למה שיסתיים בדרך הטבע כבר מחר
כי יודעת שרק אתמול הכל החל.
אתם מהותי וילדותי השנייה.
חכו שנייה...
גם לאמא מגיע לגדול. |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תקשיב אפי, אתה חתיכת משקיען!!!
בטעות לחצתי על השלח.
עוד לא סיימתי:
בדרך לשם היינו עוצרים פה:
לא - לא פה התכוונתי - פשוט כשחיפשתי מכולת בקרית ים - בין השאר לא יודע למה - התמונה הזו הופיעה שם.
הקשר אלייך הוא מן הסתם כותרת המה שזה לא יהיה.
טוב - באמת צריך ללכת.
מה זה נירגעת - אני ממש ממש בטוח שנירגעת - שכל מה שהיית צריכה להירגע זה שלט הזה.
טוב - יש פה קצת דברים להרגיע -
לא יהיה לי הרבה זמן היום - אבל ככה על קצה המזלג:
קצת חול וים ליד הבית שהיה ביתי.
זוכרת אותו?
טוב, נרגעתי
יש בכל - גם תינוקת באוטו.
כן, הרבה דברים באישיותי הבלתי מגדרית, שייך לצד הגברי, מודעת.
אהבתי את השלט, ההתראה ומה שבתוך האוטו.
דבר שמוביל אותי לשאלה: למה מעולם לא ראיתי שלט: תינוקת באוטו???
באשר לחלומך - חיובי - משם גם נגזר ההיגב.
ובאשר לאפשרות להיות גדולה ולהישאר ילדה - רוב הנשים נוהגות לשייך מאפיין זה לגברים דווקא
שגם כאשר שערם מכסיף - מאפיר - או נעלם ברבות השנים - גם אם בקורות חייהם הם סיימו 4 תארים בהצטיינות יתירה -
ניהלו חברות גלובליות והרימו סטארטים שמימיים - עדיין - נותרו ילדים של אמא שלהם.
לא פעם אני נתקל בסטיקר הזה:
וכשאני נעמד ליד הרכב ברמזור - כל מה שאני רואה שם זה את הנהג
http://www.youtube.com/watch?v=ay0XxFDjkyI
יפה כתבת אפי
ד"א כתבתי על חלומות בפרופיל?
אכן בנג', נהנית מהם כל יום עוד קצת.
ובאשר אלי אפשר להיות גדולה ולהישאר ילדה?
אלוהים גם אני
כן הריח החמצמץ הזה
אפילו אני מתגעגעת למרות שמהאחרונה עברו רק שלוש וחצי שנים
ואפילו שהיו אלו פליטות ריפקלס עוצמתיות
עדיין...
כן
אוף גם אני...
עייפה
אתה כותב מקסים בן אדם.
והזדהיתי כמעט עם הכל, פרט לריח המטענים בחיתול הבד.
שבוע נפלא אפי.
די אל תגיד
הם לא ידעו שחיכיתי להם בחושך
יש לי הרבה מה לומר
אבל זה יהיה חפרני
מקווה ששם, כשיהיו לגמרי ברשות עצמם
יזכרו שכיף בבית....בו גדלו
ויבואו, ויהנו לעשות זאת.
לצערי אין לי בשורה משמחת, אפילו גולם הופך לפרפר ועף,
גם גוזל פורח מהקן
ו.... כן, כן,
הם פשוט משאירים לנו שובל.
אבל אפילו כשמתרחקים עם הגב אלינו
אנחנו רואים מאחור, על גבם את התיק הזה,
נו שקית ההפתעות, ההבטחות, האהבות
שהעמסנו להם כל משך שנות :)
ומקוים לטוב
שבוע טוב :)