איך אנחנו עומדים מאחורי השם שלנו, או כורעים תחתיו...?
בתגובה ל"ככה הם מדברים- ב", כתבה טומבוי:
מרגש ועצוב שעוד כמה שנים כבר ייעלמו השמות המקוריים מן המקורות (ולא "מקוריים" כמו היום) והכינויים וגם העברית היפה. אחרי שהגבתי לה: יפה ששמת לב! מנסה לשחזר מזיכרוני איזה שמות עלו בקטעים: • אברהם [אברימל] • יצחק [אייזיק] • שמואל • רחל [רוחלה] • יוסף • משה [מוישה] • אהרן [אהר'לה]
נשאבתי אל תוך מנהרת הזמן ...
איש לא שאל אותנו אם לבוא לכאן והרבה לפני שבגרנו להביע דעתנו בעניין השם, הדביקו לנו כינוי מזהה, שלפיו אנו מוגדרים בכל הרשומות. רבים נושאים שם מורש להנצחת השושלת, בעוד אחרים משבצים אל תוכה שמות רעננים בני הברה אחת – מור, שיר, טל, סתיו וכיו"ב ולא ייֵדעו הדורות הבאים אחריהם, אם הכוונה לזכר או לנקבה, גם לא חשוב, כי ממילא שני המינים כבר מזמן לובשים מכנסיים, תרתי משמע...
מי מאיתנו לא התעכב ותהה על שמו ולו פעם אחת? על שם מי נקרא ולמה דווקא העדיפו להנציח דמות זו על פני אחרת? לא אחת מהווה השם נטל מחייב - להיות מכובד או גיבור לתפארת, כמו זה שנשא את השם לפנים. במקרה המר, כאשר השם מהווה ניגוד גמור למראה או לטבעו של הנושא/ת אותו, כמו: עדינה, עוז, יפָה, אריה וכיו"ב, אפשר שיספקו פרנסה לפסיכולוגים... [לפני חודש פגשתי אישה, בת גילי ושמה שלגיה. סִבלה היחיד הוא החובה לספר סיפור שלם לכל שואל מופתע. אפשר רק לתמוה איך רופא מיילד, עמית של אמי המנוחה, נותר עם שם משפחה שאינו עושה לו שירות טוב - ד"ר אוּנְגֶשיקְט [בלתי מוכשר!]... ~ ♣ ~
בהיותי כבת 30, נודע לי מאימי בשיחה אקראית, כי שמי ניתן לי בטעות [!] ומעשה שהיה כך היה... מאחר שמוצאה ממשפחה מתבוללת, אם גם מודעת היטב למקורה, לא ידעה בבִטחה מה היו השמות העבריים של בני משפחתה. היא עצמה נקראה מָרְיָה, [שהייתה כאן למרים], בת לאֶמָה ולתֵיאוֹדוֹר.
כתבה לאחותה אֵדִית, [שזכתה לכינוי החיבה דִידוֹ, המלכה האגדית של קרתגו] שהייתה אז בהונגריה, לפני שהוכתה אירופה כולה במכת החושך וביקשה שתחקור ותשיב לה, מהו השם העברי של אימן אֶמָה*, שלא האריכה שנים מעבר לארבעים.... "מכתב התשובה הגיע מרופט כלשהו", סיפרה אימי, "פה ושם זלג הדיו מן האותיות ומה שצרפתי מהן התקבל - אסתר".
כך גדלתי והייתי אסתי, אסתי'לה, אסתרקה ואסתילָיין ורק אחרי שנים אחדות, כשהשתחררה דידו מברגן-בלזן והקשר עמה חוּדש, תהתה זו, מדוע בסופו של דבר בחרה אימי לקרוא לי בשם אחר מזה שכתבה לה... אז מה היה השם ההוא??? שאֵלה מתבקשת אותה, משום מה, לא שאלתי בזמנו. אין לי הסבר לכך, מלבד "סיבה" מחויכת בדיעבד, שאולי פעל כאן "מנגנון ההגנה" - הרי די לי שאני בת מזל תאומים שובבים ורק עוד חסר שכל אחד מהם יישא לו שם משלו! לא שאלתי והיא לא נידבה מידע ואולי בכלל שכחה... למען הגילוי הנאות, גם מאוחר יותר לא ראיתי כל סיבה לחקור. מרגישה בסדר עם שמי, מראשית ימיי המודעים, עם שצורף לי "תואר מלכות" כבר בגן הילדים, בזכות המגילה ההיא... חלפו שנים ונקרתה לי הזדמנות להחליף את שם המשפחה ולא בגלל שנישאתי לאיש, אלא משום שנפרדתי ממנו. עם השינוי ב"סטאטוס", לא בחרתי לחזור ולאמץ את שם המשפחה מנעוריי. העניין לא העסיק אותי, עד לרגע בו החזקתי בידי את המסמך הרשמי מטעם "המוסד" אשר קֶשֶר שנחתם מטעמו, רק הוא יתיר, כנאמר בעניין אחר, להבדיל, "הוא שנתן הוא גם זה שלקח, יהי שמו מבורך..."
התרגשות עזה הציפה אותי, כי הנה נקרתה לפניי הזדמנות לבחור לעצמי שם משפחה. נשענתי לאחור... עצמתי עיניים... בתוך דקות ספורות עלה השם, כה ברור ופשוט, כאילו היה מקופל בכיס הפנימי של הלסוטה שאין לי, והמתין על לוח ליבי מימים ימימה... ~ • ~ ♣ ~ • ~ *אֶמָה רוזנברג, אחת משתי הסבתות שלא זכיתי להכיר, היא אחותו של זיגמונד רומברג, [שינוי קטן בשם המשפחה לטובת הוליווד], שהלחין את המוסיקה למחזמר הישן והידוע הנסיך הסטודנט |
