רגע בודד חולף על פניי,ממשמש פיסות פניי,מאבק עיניי בתחינה שתשובי,ואת אינך.

ונדמה שכל הכיסופים התאחדו לרגע אחד,שפורץ ממהמורות האהבה לבקש את ליבך עימי,להביא בתוכי מסך של אושר,כתמונה יפהפיה חומדת עולמה רוך ועדנה.

מה רבות הן האהבות ,כמה נוראות הן הפרידות,ואני חותם ידך נשיקת עד לאהבך עד עולם.

למען לא אדיר עיניי משבועתי,להביא בך עליזות פריחת אביב רעננה.

בין ימים נדדתי,להשכיל מחשבתי לאהבך,בין גשרים לכוכבי שלכת נמסו רגליי,בביסוס טומאת עולם מפליאה מכותיה בתוכי הבלים.

ואותך אהבתי בכל מאודי,להפיח כוח איתן בחיי,למען לא אכשל במילותיי,ואותך חשקתי אל תוכי כפלא התבל האנושי,מתנת הבריאה.

כמה יפה היא הבריאה,גן עדן של אהבה,זורמים בו יובליו לגני אביב מופלאים,ושם ציפורי שיר מנעימים שירתם דרור,שם פרחי עולם זוהרים שיא כנותם בשלל צבעי הקשת,למזכרת עולם.ושמי התכלת נעטפים בבוהק פניני הגשם,כמטבעות זהב התלויים באוויר כסימן דרך לחופה של אהבה.

מה טובה נפשי להביאך לעולמי זה,לשזור זר פרחים לראשך ככתר מלכות עולמי,ותהיי לי לנסיכה.נשיקתי לך אשק,טוהר שפתיים מתיקות של אהבה.

רגע בודד

חולף מחסומיו

נושק מהלומותיו

כוכבי אלוהים.

עליצות פריחה

לגימת אביב

מנומס תפילה

חופה של אהבה.

משכיל מחשבתי

הרהור ראשון

יובלי זריחה

כנות הבריאה.

כמה שנשמתך חדרה לתוכי,כמה שמילותייך נוגסים בי...ואני,חש כמזריע עולם חדש בלבבך,

ואני...מאדים פניי לאמיתות הדברים,ומטיף דמעות אושר שלכך זכיתי.

נדמה שליבי פורץ חומו בכל יום ומביא בך עונג,תמידי למען אשקע ברוך תומתך לעד.

נגינת רוח
חרש
בין הכתלים
מבדרת אור,
נרות
שלהבת קט
נוגעת
לא נוגעת
בקיסם זוהר
מפרח אהבתך.

ונטפי גשם עדיין תלויים על הקירות,ונדמה שהלילה יאריך את טיפותיו כמפשט דמעות על חורף שעומד לחלוף מהעולם בעוד זמן לא רב.

קרירות חטופה משתלטת עליי,כסימן מובהק לחמימות חסרה,שנעלמה לה אי שם בשבילי הערב,ואני מחטט בין מחשבותיי,למצוא בדלי ערגה להביאני אל בין מילותייך האוהבות.

מה טוב היה לפגוש אותך כאן,להנעים אהבתי ברוך ובאהבה.

מה היה נעים לאהבך שוב,ולדלות מתוכי געגועים טמירים שנאחזו בטלית אהבתך כתפילה רחוקה לבואך.

אהבתך כה עדינה,מביאה בתוכי התעלות ונרגשות גם יחד,כדבר שאינו קיים