כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אמא בת 70

    דניאלה בורכרד-רטנר בת 70! חשיפה ראשונה של הביוגרפיה הלא רשמית המדהימה שלה

    0

    ילדת חוץ

    2 תגובות   יום ראשון, 12/2/12, 21:46

     

    לא הרבה ידוע לנו על הילדות של סבתא דניאלה. ראשית - זה היה מזמן, שנית - היא ככל הנראה לא הייתה מאושרת כל כך , לכן גם לא שמענו עליה בפרוטרוט. 

    כאמור, כאשר דניאלה בורכרד נולדה הייתה לאבא שלה בת מבוגרת יותר מאשתו הראשונה (אליס) ולאמא שלה היה בן מבוגר יותר מבעלה הראשון (וולף) . שנת  1942 הייתה אסון בכל העולם המערבי ובמזרח הרחוק, אבל בישראל דברים הלכו טוב למדי עבור משפחת בורכרד - הספינות של ינס בורכרד עבדו קשה עבור ההון המשפחתי: הברחת נשק לטוברוק הנצורה, סחורות ללבנון (הוא חכר ל 50 שנה את המגדלור של ביירות) ומצרים, הרבה עבודה לצבא הבריטי -ינס היה עשיר במונחים מקומיים, הייתה לו אשה יפה שאיתה היה הולך לרקוד במועדונים הבריטיים בכרמל ובית גדול עם קשתות במה שהרבה יותר מאוחר יהפוך לשכונת כרמליה. אבל היה חסר כנראה אושר. יש כמה חורים שחורים בביוגרפיה של דניאלה. היא למשל אף פעם לא סיפרה לנו איך עברה עליה מלחמת השחרור, מה שאנחנו יודעים, זה שהנישואין של ינס ורנטה התחילו להתערער לקראת סוף שנות הארבעים. ינס הספיק עוד לעשות למען הציונות והמדינה כשתרם ספינות להעלאת מעפילים, ואפילו פגש פעם את אונאסיס (לדברי אמא)  כשזה  עוד היה איש ספנות לא גדול וחיפש שותף....

    הסיפורים על התקופה נשמעים דימיוניים, אבל לפני שלוש שנים קיבלתי אימות חלקי להיקף הלא קטן של העסקים של ינס בורכרד, ממקום לא צפוי. לרמב"ם הגיע סמי עופר (ז"ל) לתרום אגף. כשהוא שמע שאני נכד של ינס בורכרד נדלקו עיניו הזקנות והוא התרגש למדי והתחיל לספר לי בקול סדוק על נפלאות הספנות בשנות הארבעים בארץ ישראל ועל איזה אדם מוצלח היה סבא ינס...... 

     

    אבל אז העסקים התחילו להאט. בתחילת שנות החמישים, המשפחה שהייתה לשעבר מאוחדת בגרמניה ונפרדה עקב המלחמה, רצתה חזרה חלק מהרכוש שינס צבר באמצעות האוניות המשפחתיות  - התחילו למאבקים משפחתיים, ורנטה גם היא לא הייתה מאושרת. ממה שידוע לנו, רנטה ניסתה לטפל בעצמה, אבל הפסיכיאטר המפורסם שאירח אותה בקליניקה שלו בנהריה, קצת מעל,  אם נגיד זאת בעדינות, באתיקה המקצועית, כאשר פגש את האשה הבלונדינית היפה והנוגה. הרבה מאוד שנים אחר כך, אני והנכד של אותו פסיכיאטר הפכנו לחברים טובים בלב ובנפש, ועד היום אנו מתבדחים שאולי אנחנו בכלל בני דודים לא חוקיים... אבל זה כבר סיפור אחר.

    בתחילת שנות החמישים החליטו ינס ורנטה לנסות לשקם את נישואיהם ע"י נסיעה משותפת לארה"ב, שם ינס ניסה להרחיב עסקים ביבשת חדשה. מה שעמד להם בדרך היו הילדים....אז השניים עשו מה שהיה מקובל באותה תקופה - הם שמו את שלושת הילדים - מיכה, דניאלה ויונתן הקטן בקיבוץ איילת  השחר כילדי חוץ .

     

    ילדי חוץ היו גרסה של מחנה שבויים  לפי חלק מהגרסאות של סבתא דניאלה שממש לא אהבה את החוויה המזניחה - ללא הורים תומכים, בלי בית חם ואמיתי. מה היה שם באמת? לעולם לא נדע את הפרטים, אבל הגרסה של סבתא דניאלה זוכה לתימוכין ממה שקרה לאחיה הצעיר יונתן שלקה בזיהום כה חריף באוזן עד שאיבד לחלוטין את אוזן שמאל שלו (את השמיעה, לא את האוזן). 

     

    אחד הסיפורים היותר עצובים של דניאלה מהתקופה, הוא על נסיעה ארוכה שעשתה מהקיבוץ הרחוק , בכמה אוטובוסים לחיפה, כדי ללכת לרופא שיניים, ואיך אחרי שעות של הסתובבות בעיר, כשהיא עייפה ורעבה, היא פגשה את סבתא שלה, אמא של רנטה, ייקית קשישה שסבלה מכל רגע בארץ המזרח תיכונית. הסבתא ראתה את הנכדה הרעבה, ליטפה את ראשה ביד עטוייה בכפפת משי לבנה (היקיות שמרו על עור הידיים) ואמרה לה בלי רחמים - בפעם הבאה שתהיי בעיר תודיעי מראש ונפגש...ואז הסתובבה והלכה לה לדרכה. 

     

    האח הגדול מיכה נלקח מהקיבוץ אחרי זמן קצר  ע"י אביו הביולוגי וולף שהגיע לביקור, הזדעזע ואסף אותו מייד. 

    סבתא דניאלה חיה כילדת חוץ בקיבוץ עד גיל עשר , לפי החשבון שלי בין שלוש שנים לשנתיים, ואז עברה עם אחיה יונתן  לאנגליה - לשם ינס ורנטה עברו להתגורר. 

     

    על החיים באנגליה של שנות החמישים אין יותר מדי פרטים. יונתן שהיה ילד קטן מאוד הפך לאנגלי לחלוטין ושכח את כל העברית שהייתה לו. הוא חזר לישראל 25 שנים מאוחר יותר, כאשר עשה "עלייה" ארצה בגיל 28.  דניאלה נשלחה לפנימיה אנגלית.  כפי שהבנתם, לאמא שלה, רנטה, לא היה הרבה סבלנות להיות אמא. חוץ מזה הם גרו בבית יפה בלונדון שבקומה העליונה גר דיפלומט ישראלי גבוה, חטוב ונאה שאחרי עשר שנים יהפוך לבעלה השלישי, כך שהיו לה דברים טובים יותר לעשות מאשר לגדל ילדים....

     

    באנגליה של שנות החמישים נזרעו שני זרעים שילוו אותנו בשנות השבעים - האהבה הגדולה של דניאלה בורכרד לסוסים ולחינוך פתוח לילדים. עד היום לא  ברור איפה רכשה את האהבה לסוסים. היא לא השתתפה בתחרויות באנגליה, או למדה רכיבה בצורה מסודרת. ייתכן שהביקורים בבבית הכפרי של מי שהייתה אם בית בפנימיה שבה התחנכה גרמו לה לאהוב סוסים שבהם פגשה באחו  - מין חלום כזה של אנגליה הירוקה שאותו ניסתה להגשים מאוחר יותר בישראל הצהבהבה והמיובשת.

     

    לגבי החינוך הפתוח  - זה גם דבר לא ברור.  ב 1971, ממש ערב המעבר שלנו מחיפה לעין הוד, העבירו אותנו ההורים לבית הספר הפתוח שנפתח באוניברסיטת חיפה - בית הספר הפתוח הראשון בישראל, שעליו נספר עוד בהמשך....המוטיווציה של אמא , כך תמיד סיפרה, היה בית הספר הפתוח המפורסם סאמר היל מאנגליה. עד כמה הכירה אמא את סאמר היל מנסיון אישי, הוא פרט שעדיין מעורפל.  היא עשתה שם סמסטר קיץ אחד ואפילו פגשה כנראה את ניל - אותו מנהל אגדי שהתחיל את הניסוי הזה שוקראים לו בית ספר פתוח, אבל רוב שנותיה עברו עליה בפנימיה אנגלית רגילה, עם פודינג בבוקר ומדים וקבוצת הוקי.

    אמא הייתה תלמידה טובה - כבר בגיל 16 היא סיימה את חובותיה האקדמאים ופנתה ללמוד בקולג' כלשהוא (עכשיו היא תצעק שהיא הלכה לאוקספורד, אבל זה לא מוכח סופית, למרות שבמו עיני ראיתי שהיא כן התקבלה לאוקספורד). ב 1960 , בגיל 18 ,דניאלה בורכרד נטשה את אנגליה וחזרה לישראל, להתגייס לצה"ל. למה? גם לה אין תשובה טובה מעבר לאמירה שהיא פשוט קיבלה צו גיוס לבית באנגליה ושאמא שלה אמרה לה שחייבים לחזור. נו טוף, ככה אמא הפראיירית פספסה עשור שלם של ביטלס שבדיוק החל באנגליה, אבל בגלל זה אני נולדתי.....

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      Dear Dav Horses as you know were a family bane the story about great grand father Richard Borchard might help you understand that it seems to be in beded for a few generations
        13/2/12 05:18:
      שאלה מעניינת נוספת: משפחה מאמצת בקיבוץ? חברים מחיפה? צריך להזמין ליומולדת 70? הם בחיים?

      ארכיון

      פרופיל