כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המסע לחקר מקורות האהבה

    רישום ביד חופשית של התבוננויות סוביקטיביות בדינמיקות של אהבה
    כל הזכויות שמורות לכותב הבלוג

    0

    מושב, על יד גבול לבנון

    13 תגובות   יום ראשון, 12/2/12, 23:48

    ''

    הוא החנה את הלנדרובר בצידה של דרך העפר. השעה היתה שעת בין ערביים, והאור שהציף את בתי המושב הקטן צבע את הקירות בזוהר כתום-אדום. הוא יצא מהרכב והביט סביבו, טוב שאין איש ברחוב. הוא לא אהב את המצב הזה. איך יסביר למה נקלע לכאן. הקלדתי בטעות "אביבים" במקום "נוה אביבים" בג'י.פי.אס? מי יקנה את זה. אבל מה הסיכוי שמישהו יכיר אותו דוקא כאן.

    הוא שמע את מערכת האזעקה המשוכללת ננעלת מאחוריו באלגנטיות חלקה. היא תפגוש אותו ליד ביתה החדש, פעמים שמאלה מכאן, מרחק בטוח, ולא יותר מחמש דקות הליכה. טוב שהספיק לקנות יין. כנגד כל הסיכויים, מצא את הגוורצטרמינר הצרפתי שאהב מקורר במידה הנכונה בחנות הנוחות הראשונה שבה עצר. היא בטח תשמח. הוא היא מוכן להתערב שהיא אשה שמבינה ביינות.

    רחובות המושב היו שקטים וריקים, והשרו עליו רוגע שהקל על המתח שנבנה בבטנו. ריחם של לולים רחוקים נישא באויר החמים והתערב באד המהביל שעלה מהעשבים היבשים בחלקות השדה הפתוחות בין הבתים. כשפנה אל הרחוב שלה, הוציא את הנייד מכיסו וצלצל אליה.

    ראש בשיער שחור ארוך ועיניים בורקות הציץ אליו בין שני קירות פח של מה שנראה כסככת כלים ישנה. כשהבינה שהוא זה שעולה במעלה הרחוב, חייכה חיוך רחב ויצאה אליו. היא לבשה שמלה קיצית פרחונית שהסתיימה מעל קו הברך, והתנועעה כמקשה אחת מצד לצד עם צעדיה הנמרצים. ממש ילדה בגוף של אשה, חשב לעצמו, כשהוא מחייך למראה רגליה היחפות המדלגות בעליזות לקראתו על אבני הכורכר.

    "רוני!!" שמע אותה קוראת אליו בשמחה את הניק שנתן לה בצ'אט, שניה לפני שמצא אותה תלויה עליו. היא עטפה אותו בידיה וברגליה, מצמידה את שפתיה לשפתיו המופתעות. לפעמים יש יתרון לזה שאתה גדול פיזית, חשב לעצמו בהרף השניה שבה כמעט איבד את שיווי משקלו. "איזה יופי שבאת, רוני. אתה חמוד בדיוק כמו שחשבתי. בוא איתי!" נתקה עצמה ממנו, אחזה בידו ומשכה אותו במרץ אחריה. "ברוך הבא לבית החדש שלי", אמרה והסיטה את הבריח החלוד של מה שנראה כדלת של הסככה. "אני יודעת שזה נראה קצת צנוע, אבל כל ההתחלות החדשות צנועות, לא? " שאלה והביטה בעיניו בחיוך כמבקשת אישור.

    רוני הגניב מבט סביב לוודא שאיש אינו צופה בהם, ונכנס אל החלל הפנימי הגדול והעירום. מאורר חלוש שעמד על הרצפה הסיע את האויר החם על פני קולקציה לא סבירה של רהיטים ישנים. על הקירות הודבקו ציורים של ילדים ווילונות בד צבעוניים שכיסו קירות ללא חלונות. "תתחדשי, יעל", אמר, והסיר את נעליו שברקן הועם באבק הדרך. "הבאתי יין", חייך אליה חיוך שהחל להפשיר. "מקווה שימצא חן בעינייך". הוא הניח את הבקבוק על ארגז תפוחי גליל הפוך שהיה הרהיט היחיד ליד הכניסה. "תודה", היא אמרה וליטפה את לחיו. "בוא, בוא תראה את הארמון שלי. בדיוק עכשיו יוצא סיור מודרך."

    היא הוליכה אותו בטקסיות גדולה אחריה. "זה החדר של יותם החמוד שלי", אמרה והסיטה וילון בפינת החדר. המיטת הלבנה הקטנה קושטה בציורים ובמדבקות אדומות בצורת לב. מעל המיטה תלתה נורה בתוך אהיל נייר סיני אדום. "היום הוא אצל אבא שלו", הסבירה. "וזה, חדר השנה המלכותי שלי". היא פנתה לאחור והצביעה על פוטון אפור מהוה שנפרש למרגלותיהם, מכוסה חלקית בשמיכת טלאים אדומה-ירוקה. "חברים תרמו לי אותו כשבאתי לכאן. עזבתי את הבית בלי כלום. כל מה שרציתי היה ללכת משם". היא משכה אותו לפינה שבה ניצב כיור נירוסטה נייד מתחת לארון פורמייקה שעליה משיכות של מה שנראה כדבק יבש.

    "וזה- המטבח שלי. אני יודעת שהוא לא נראה משהו, אבל אני מבשלת בו דברים נפלאים, שתדע לך." תנור ישן משולב כיריים ניצב ליד הקיר ועליו סיר אלומיניום גדול. "אתמול בישלתי ליותם מג'דרה חלומית. אולי אתה רעב? יש עוד קצת מג'דרה בסיר, אני חושבת". היא תלתה בו עיניים שחורות גדולות כמצפה לתשובה. רוני ליטף את את שערה והביט לתוך עיניה היפות, שדימה לראות בהן נימה של עצב.

    "בואי נטעם את היין לפני שיתחמם", אמר. הוא הסיר את חולצתו המגוהצת ונותר בגופיה. "קצת חם פה", ציין בחיוך. יעל חבקה אותו פתאום מאחור, מניחה את ראשה בשקע הכתף שלו ונושמת אותו לתוכה. הוא הריח את נקיון הדרמפון בשערה, ריח שהזכיר לו את ילדותו. "נשתה מהבקבוק?" שאל בקריצה. היא הרפתה ממנו באי רצון והביאה שני ספלי קפה גדולים בצבעים שונים.

    הגוורצטרמיינר היה מצויין, ציין לעצמו, וטעמו עוד השתבח מאד כששתה אותו בשקיקה משפתיה המלאות. היא השליכה אותו לאחור על הפוטון והסתערה עליו ברעבתנות גדולה.

    הוא לא שמע את האייפון רוטט בכיס המכנסיים שהושלכו על הרצפה. הוא לא קרא את ההודעה ששלחה מיכל.

    "הי ירון, רציתי שתדע שהחלטתי לבדוק היום איזה אבא אתה. טחנתי את כל כדורי השינה שלי לאבקה, וערבבתי הכל לתוך הגרבר של יונתן. הוא בלע הכל, כרגיל :). אני בטוחה שתגיע בזמן לקחת אותו לבית חולים".

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/10/13 04:30:

      תודה מאוחרת על התגובה.. 

      :) 

       

      צטט: lirish 2012-04-09 22:32:52

      בין הפטיש לסדן..... מציאות נוראית.... מבחן המציאות יותר נכון.... כבלי החיים.
        17/10/13 04:29:

      תודה, באיחור, רק עכשיו ראיתי את התגובה. 

       

      צטט: ve nus 2012-04-07 22:01:02

      "כרת" זה השם לכך שמישהו יקר משלם על עוונותינו....
        9/4/12 22:32:
      בין הפטיש לסדן..... מציאות נוראית.... מבחן המציאות יותר נכון.... כבלי החיים.
        7/4/12 22:01:
      "כרת" זה השם לכך שמישהו יקר משלם על עוונותינו....
        6/4/12 10:18:

      תודה אלכס.

      צטט: אלכסנדר הגדול 2012-04-06 06:09:41

      כתוב נהדר. מצמרר.

       

        6/4/12 06:09:
      כתוב נהדר. מצמרר.
        20/2/12 06:34:

      Jesus!!!

        14/2/12 06:32:
      :)
        13/2/12 22:55:
      וואיייי צמרמורת!!! לקבל סמס כזה, ועוד אחריי ששתית יין מספל קפה ולא מרידל:))
        13/2/12 20:44:

      תודה. :)

      צטט: אורה .ה. 2012-02-13 17:12:30

      כייף לקרוא אותך

       

        13/2/12 17:12:
      כייף לקרוא אותך
        13/2/12 06:06:
      אכן, סוף העולם שמאלה, פעמיים. תודה על החיזוק, יקירתי.
        13/2/12 01:43:
      בסוף העולם שמאלה לפעמים גם אין קליטה:) כתוב מצויין!

      ארכיון

      פרופיל

      איקארוס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין