כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    חיי כתרנגול הודו My Life as a Turkey

    68 תגובות   יום שני, 13/2/12, 21:04

    ''

     

    חיי כתרנגול הודו My Life as a Turkey 

     

    החיים בלתי צפויים שחבל"ז....קם אדם בוקר אחד ומחליט שהוא מעתה, לתקופה מסוימת, תרנגול הודו. תתפלאו, זה לא כל כך קשה ומוזר, כנכנסים לסיפור ולקטע.

    אולי חריג, אך זו צריכה להיות חוויה מעניינת בצורה לא רגילה. צריך רצון, פתיחות, מסירות, וכמובן הרבה אהבה. הרי לא כל אחד יכול ומסוגל, גם אם רוצה, להתחייב למשימה מוזרה כזו, ולעמוד בה.

     

    את הסיפור המקסים הזה, על אדם שהיה תרנגול הודו, קיבלתי במייל יום אחד מחו"ל. מדובר בסדרה דוקומנטרית שהופיעה ברשת זרה בחו"ל. הוא כל כך מצא חן בעיני, שתרגמתי על קצה המזלג, על רגל אחת כזה כמה דברים, והבאתי כדי שתיהנו גם אתם.

    תראו שכמה שזה עלול להישמע מגוחך ואבסורד, זה נפלא בעיני ואפשר בהחלט ללמוד מהניסיון.

    הלוואי ובאפשרותי היה לעשות כזה מעשה, ולא רק לגבי תרנגולי הודו, וואלה, יום אחד אני מסוגלת עוד לעשות זאת.

     

    מדובר בסדרה דוקומנטרית ששודרה ב "פי בי אס" בשם    "My Life as a Turkey", ומספרת על  ג'ו, שמאז שאיכר מקומי השאיר על מפתן ביתו סלסלה עם ביצים  השתנו חייו לבלי הכר.  לג'ו רקע רחב במדעי הטבע ועניין ב"החתמת" בעלי חיים צעירים.

    הוא שם את הביצים באינקובאטור, והמתין שתבקענה. כשהאפרוחים בקעו מהביצים נפגשו מבטיהם בעיניה של אימא לא רגילה אך מסורה. וזה ניסיונו המיוחד ולא רגיל של איש אחד לגדל קבוצת תרנגולי פרא הודים מבקיעה מהביצה ועד לבגרות !

     

    על הכתבה באתר nature

    ביו טיוב

    ''

    ''
     

    בגיל 3 חודשים

    ''

     

                                                                                        

    '' 

     

    מקווה שנהניתם. נסו לראות סיפור, הרפתקה כאלה, בצורה רחבה הרבה יותר, כלומר לא רק מבחינת תרנגול הודו, בכלל.

    אנו רגילים לחיות למשל עם חתול או כלב תחת קורת גג אחת, לפעמים עם בעלי חיים אחרים, אבל לא תרנגול הודו, או תרנגולות, או בעלי חיים אחרים.

     

    עם זאת קבענו והורגלנו בדעה נחרצת לגביהם, בסטיגמות, דעות קדומות, ומה לא. אפילו הקללות שלנו או ביטויי לשון מסוימים כשכוונתם לעלוב ולבייש מישהו אחר מדמים אותו ל: חמור, פרד (עקשן), מוח ציפור (טיפש). האם באמת יש בכך הצדקה?

    אל תהיו בטוחים.

     

    האם מישהו מאתנו טיפל לאורך שנים וחי בקרבת חמור כדי להסיק ולראות שאכן הוא כך? האם גידל בביתו תרנגול הודו או תרנגולת? פרה? כי הדעה רווחת שהיא די מטומטמת הרי.

    ברור, הרי גם פרה וגם תרנגולות מוחזקות בתנאים קשים, תעשייתיים, ומנסות לשרוד. טבעי אם כך שלא נראה את אופיין האמיתי ומיטב תכונותיהן במצבים כאלה.

     

    בבית שלנו בזמנו גדלה תרנגולת שהגיעה לחצרנו באקראי כנראה נמלטה משחיטה עצמונית לקראת כיפור.

    היא שהתה עמנו תקופה לא קצרה, והופתעתי מהקשר שנוצר אתה, מהעובדה שראיתי שבהחלט יש פידבקים ממנה, זה היה ניסיון משעשע, למדתי הרבה. אתם יודעים כשאימא שלי התיישבה בכורסא ושתתה קפה היא נכנסה לבית והתיישבה לידה? ולא פעם או פעמיים, יעני לא במקרה.

    '' 

    ולא רק לגבי בעלי חיים, גם לגבי אוכלוסיות שונות מאזורים שונים בעולם. האדם "המתורבת" החושב עצמו נאור, כולל אני למרבית הבושה, חושב שהוא מתורבת, נקי, נאור....אחרי כמה טיולי שטח לאפריקה, הבנתי את טעותי בסדרת מקרים משעשעת. זאת בתנאי כמובן שלא עושים טיולי בתי מלון בטן גב כאלה....

     

    אני אישית שיניתי דעתי מקצה לקצה לגבי המון דברים, ראיית הדברים והשקפתי השתנו .ולמה? שוב מאותה סיבה, כי חייתי אתם, הכרתי, ממש הכרתי, ללא דיעות קדומות וסטיגמות.

    יום אחד בא אחד מאנשי שבט המסאי, קרב למדריך שלנו, ודיבר אתו כמה מילים והלך. המדריך קרב אלינו חצי מחייך חצי מתבייש והסביר שהאיש ביקש שיותר נפקיד על ניקיון.

    הא?  האיש המאובק הזה, ללא נעליים, בא לבקש אותנו שנהיה יותר נקיים? כן.

     

    כשקמנו בבוקר ראינו שהוא צודק, ניירות הטואלט שכיסינו בחול כפי שנתבקשנו התעופפו להם בסוואנה, דגל מביש למטיילים ולנו. לא קברנו אותם מספיק עמוק כנדרש, ואת זאת הוא ביקש, שנקפיד לקבור עמוק כדי לא ללכלך את הסביבה.

     

    אח"כ הסביר לנו המדריך עוד משהו. אנו כהרגלנו ראינו את הניקיון תלוי במקלחת עם מים מינימום פעם ביום, אך האזור שונה, יבש מאד, אין הרבה מים, והמקומיים כדאי להשאיר את המים הללו לבעלי החיים ולחסוך במים כיון שממילא האוויר כה יבש משפשפים את העור בחול נקי, ובחיי, זו אותה תוצאה.

    כשאנו מתקלחים במים ויוצאים לסופת חול, אנו נהיים בוץ, המקומי אכן יותר נקי מאתנו, ויותר אקולוגי....התפדחנו.

    ''

    בעלי חיים מבחינה זו כמו אנשים, לא כדאי לחרוץ דעה לפני שמכירים וחיים אתם, אחרת, עלולים להפסיד, וכמובן לטעות, כי לא ניתן לדעת באמת איך הם אחרת.

     

    ''

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/2/12 18:56:

      צטט: bonbonyetta 2012-02-16 21:35:40

      צטט: ברק 188 2012-02-14 15:12:10


      בקיצור בונבוניטה הבנתי שאת אישה ירוקה לחי והסביבה
      מצחיק בלי פסיק היה לי לקרוא ולחשוב שיום אחד אנסה
      לחיות כתרנגול הודי או סתם אפילו תרנגול אשכנזי
      הרי אני שם את חיי על קצה המזלג הסיכוי שאחווה את הלילה
      קטן מאוד בני א'דם אוהבים
      אותי בצורה זו על צלחתם..
      מאשר אקרקר בהנאה לידם
      ראיתי את הסרטונים מעניין מאוד מעניין ומאתגר
      כעת אחשוב שאני חי כאריה ולחג האהבה לא
      אבקש לביבה חמה במקום לביאה חכמה
      שיודעת מה להאריך (גם ב-ע) ולהשיג מאריה רעב
      אהבתי את הפוסט להבנתי בונבנתי
      את
      שוברת שתיקה בהרבה נושאים שאנשים מכסים
      לשמיעה הקלדה על הכיתוב הכחול

       

       
      ------- 
      לא אוהבת את זה שמטטאים מתחת לשטיח את כל הזבלה, ובחוץ מחייכים.
      אז אתה קורא לזה שוברת שתיקה, אני מציצה מתחת לשטיח ואם יש משהו מבריחה אותו החוצה...
      אור השמש אינו יפה למעשים שאינם נאים...
      '' 
       
      תגובה לתגובה בחיבה : '' יפה כתבת בנבונה נבונה .

       

        17/2/12 22:05:
      פוסט נהדר...תודה!
        17/2/12 19:13:
      זה פשוט מדהים לראות שחלק מבעליי החיים שחשבנו שהם מטומטמים , הם בכלל לא
        17/2/12 16:13:
      היתה כתבה יפה..

      צטט: bonbonyetta 2012-02-17 09:02:56

      צטט: ינשוף פצוע כנף ורגל 2012-02-16 09:47:10

      לגרושתי שתחיה היה סבא.

      (נפטר, זצ"ל).

      ולסבא היתה אתון.

      הסבא (ואתונו) היו גרים במושב.

      כל בוקר הסבא היה יוצא, לוקח את אתונו, ויוצא לסיבוב לולים.

      מה שהיה מעניין הוא שהאתון, שהסתובבה חופשית בחצר, הייתה כאילו יודעת מתי הסבא היה יוצא מביתו, ומחכה לו לייד הדלת.

      בהיותם שומרי מסורת, הרי שבשבתות וחגים הסבא לא היה יוצא לסיבוב...  אורחים ומבקרים שהיו באים אל הסבא והסבתא היו מחפשים את האתון "לתפוס עליה טרמפ"... ולא מוצאים!  כאילו בחלעה אותה האדמה....

      אך, מייד - בבוקר המחרת - כשהיההסבא יוצא כדרכו בחול לסיבוב, איפה הייתה האתון?  נכון - לייד הדלת....

      כך חלפו להם 18, 20 שנה... ויום אחד הלכה האתון בדרך כל בשר.

      לא יצא שבוע, וגם הסבא נפטר...

      --

      ייאללה איזה סיפור זה, בכלל לא סתם אהבתי אותו מאד, תודה רבה.

      תראה מה זה, גם חמור, אתון, אפשר לפתח אתו מערכת יחסים, ויש לו שכל טבעי והבנה הרבה יותר ממה שחושבים.

      לאט לאט מביאים לנו כאן סיפורים עם כל מיני בעלי חיים...תראה...

      ''

       

      הרבה, הרבה יותר שכל, וחכמה, והבנה, וידע, ממה שאנו נותנים להם קרדיט עבורם...

      Stay tuned  לספר שאוציא יום אחד - "העולם; גרסת החתול", ובאנגלית - The World According to... CATSSSSSSS

        17/2/12 09:02:

      צטט: ינשוף פצוע כנף ורגל 2012-02-16 09:47:10

      לגרושתי שתחיה היה סבא.

      (נפטר, זצ"ל).

      ולסבא היתה אתון.

      הסבא (ואתונו) היו גרים במושב.

      כל בוקר הסבא היה יוצא, לוקח את אתונו, ויוצא לסיבוב לולים.

      מה שהיה מעניין הוא שהאתון, שהסתובבה חופשית בחצר, הייתה כאילו יודעת מתי הסבא היה יוצא מביתו, ומחכה לו לייד הדלת.

      בהיותם שומרי מסורת, הרי שבשבתות וחגים הסבא לא היה יוצא לסיבוב...  אורחים ומבקרים שהיו באים אל הסבא והסבתא היו מחפשים את האתון "לתפוס עליה טרמפ"... ולא מוצאים!  כאילו בחלעה אותה האדמה....

      אך, מייד - בבוקר המחרת - כשהיההסבא יוצא כדרכו בחול לסיבוב, איפה הייתה האתון?  נכון - לייד הדלת....

      כך חלפו להם 18, 20 שנה... ויום אחד הלכה האתון בדרך כל בשר.

      לא יצא שבוע, וגם הסבא נפטר...

      --

      ייאללה איזה סיפור זה, בכלל לא סתם אהבתי אותו מאד, תודה רבה.

      תראה מה זה, גם חמור, אתון, אפשר לפתח אתו מערכת יחסים, ויש לו שכל טבעי והבנה הרבה יותר ממה שחושבים.

      לאט לאט מביאים לנו כאן סיפורים עם כל מיני בעלי חיים...תראה...

      ''

       

        17/2/12 08:59:

      צטט: bfou 2012-02-16 01:50:20

      מעניין. תמיד סקרן אותי גם איך אנשים יכולים לגדל חיות, לתת להן שמות, ואז לשחוט אותן למאכל.

      ---

      ברגע שנותנים שם לבעל חיים זה בלתי אפשרי. מי שעושה זאת, מה אומר לך, אתה יודע בטח מה אני חושבת... הסנני

        17/2/12 08:58:

      צטט: דוקטורלאה 2012-02-15 20:46:40

      החיות על הגג. אמא באה לארץ ילדה קטנה ולמדה בבית ספר נווה צדק. אבא הגיע אדם מבוגר.הם היו שכנים והתחתנו. כל שנה שכרו דירה ובסופה עברו לדירה אחרת. כך היה מקובל באותם ימים בתל-אביב הישנה. אחרי שנולדתי אמא רצתה פינה משלה בלי נדודים. לאבא היתה משפחה בתל-אביב שגרה בבית שלם, על הגג היה חדר כביסה. שם עלתה עוזרת הבית , פעם בשבוע , ובעזרת פרימוס ענק היא הרתיחה את הכביסה, סחטה ומיד תלתה על הגג לייבוש. אם הבית ,הייתה אחותו הגדולה של אבא. היא הרשתה לו לגור בצריף על הגג שהיה חדר כביסה. לא היה שם חשמל, לא היו שירותים (השירותים היו בקומה ראשונה, בחצר). כמובן שלא היה מטבח. רק גג ענקי שהקיף את הצריף. בחורף הגג של הצריף דלף והיו פיילות מיוחדות שאספו את המיים. הגג היה נצבע כל שנה בסיד כדי שיהיה קריר לדיירים למטה. הסיד הזה היה עבורנו מכה קשה. לצריף ולגג לא היו מפתחות, רק דלתות שנשארו לא נעולות, והיו כמה גניבות לגמרי לא נחמדות. על הגג הגדול גידלה אמא כל מיני בעלי חיים, ברווזים, תרנגולות, שפנים. כל פעם היו דברים אחרים. חלקם נגנב ורובם הגיע לשיבה טובה. כאשר החשיך הדלקנו מנורת נפט וכך קראנו ואני למדתי בבית הספר. רדיו לא היה. המוסיקה היחידה שהייתה היו שירים בעברית שאמא שרה ואופרות באיטלקית ששר אבי בקולו הנהדר. עם השנים התקינו ההורים בעצמם מטבח, שאבא בנה (הוא היה מנהל חשבונות), וכן שרותים. אמא היתה אחות ודאגה לאסתטיקה. שניהם עבדו אבל לא יכלו לרכוש דירה. למעלה מעשרים שנה גרנו על הגג. אנחנו והחיות הנחמדות. עד שנפטרה סבתא, אמא של אמא, וירשנו את דירתה בבני-ברק. חדר אחד עם מטבח. זה היה צפוף נורא. אבל אני כבר לא הייתי בבית, גרתי במעונות סטודנטים בירושלים.

       --

      תודה

      איזה סיפור זה, ולמרות זה עברה עלייך ילדות די קסומה.

      ככה זה הדורות הקודמים, למרות הקשיים שהיו להם, שהקשיים שלנו באמת קטנים לידם, הם הצליחו לחנך ולהעמיד דורות לתפארת. וראי את הנוער של היום, לא חסר להם כלום ואיך רבים מהם נראים ומתנהגים.

      אני זוכרת גם בילדותי שלי את המחסור, אבל הורי אף פעם לא נתנו לנו להרגיש שחסר משהו. בדיעבד אני רק נזכרת שאמא שתהיה לי בריאה תפרה לי שמלות פאר למסיבות מוילונות ישנים, שאבא היה עובד כמו חמור יום ולילה, ושהיינו משחקים בדברים שונים בחפצים, אבל צעצועים ממש לאף ילד בשכונה לא היה כסף לקנות.

      היו קונים חצי ככר לחם, חצי חבילה חמאה, כי לשלמה לא היה כסף.

      ובכל זאת גדלנו כמלכים, אף פעם לא הייתי בהרגשה שחסר לי משהו. לא חסר לי דבר.

       

      ''

        17/2/12 08:50:

      צטט: נתןפאר 2012-02-15 15:43:35

      תרנגול הודו?...  הצחקת אותי!...אני גן חיות שלם!...

      עבור הבוס "חמור גרם"...עבור שטייניץ "פרה חולבת"...

      עבור חמתי...שפן בן שפן...עבור החרדים "חזיר מסריח"

      עבור המוסלמים "גרוע מקוף"...וכך אפשר להמשיך...

      ---

      אבל לא עבור אף אחד, עבור עצמך, בבית עם איזה בעלי חיים אתה גר? 

      ImageShack, share photos, pictures, free image hosting, free video hosting, image hosting, video hosting, photo image hosting site, video hosting site

        16/2/12 23:37:

      הנה חיפשתי בספר ומצאתי את הפרק על התרנגול , באמצע עמוד 73.

      הילדה תמרה ביקשה שיקנו לה אפרוח של תנרנגול, שהיה עדיין קטן וצהוב פלומה. האי קראה לו בן ציון, הוא היה חיית המחמד האהובה שלה, היא גידלה אותו והוא ישן במיטתה ואכל מידיה. היה לה ידיד נפש וחבר לסוד. עד שיום אחד גילתה שסבתה שמחה בישלה אותו לארוחת ליל שבת... הטראומה היתה קשה והיא כינתה את סבתה רוצחת ולא יכלה לסלוח. האבל היה נורא והיא לא הצליחה להינחם. לימים קנתה תרנגול נוסף אולם אופיו לא היה דומה לראשון והיחסים ביניהם היו שונים. מציעה לך לקרוא את הספר הנפלא הזה, ואם לא אז תגשי  לחנות ספרים ותקראי רק את העמודים החל מ73 ואילך.

        16/2/12 23:29:

      צטט: bonbonyetta 2012-02-16 21:45:33

      צטט: טלוני 2012-02-15 01:02:21

      סיפור מקסים!
      אכן אנו למדים הרבה מחיות המחמד שלנו, ולפעמים אפילו מאמצים כמה מהתכונות שלהם...
      נזכרתי בספר הנפלא "תמרה הולכת על המים" של שפרה הורן. שם מסופר על שני תרנגולים שהיו חיית המחמד של הגיבורה. היו חבריה הטובים ביותר. אהבה רבה שרתה ביניהם, נאמנות מוחלטת ואפילו קשר רגשי.

      והיא אף מפרטת את האופי השונה בין שניהם, למרות ששניהם "רק", תרנגולים.

      אהבתי מאוד את הפוסט הזה כולל סיפורו של יונתן בירן אותו קראתי כבר בספרו.

      --

      וואלה תודה,

      בדיוק במקום

      ''

      "גיגלתי" על הסופרת שכמובן מוכרת לי מאד, ועל הספר...ובכל התקצירים והפרסומים מסופר שהספר על משהו אחר לגמרי, באף אחד מהם לא מוזכרים התרנגולים. חבל.

      אם את מוצאת איכשהו את הקטע המדבר על זה אשמח אם תשלחי 

       

        16/2/12 21:51:

      צטט: אילן שריף 2012-02-15 11:27:22

      משל ההינדיק (תרנגול הודו), הוא אחד המשלים הקצרים של ר' נחמן מברסלב. לדעתי זהו הטיפול ההתנהגותי הראשון המתועד באופן מלא ומציג אולי את האדם הראשון שהתנהג כמו תרנגול הודו.

       

      פעם אחת בן מלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול - הודו, וצריך ליישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

      והפשיט גם כן את עצמו ערום. וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן- המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו מה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.

      אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם –ההינדיק לבן – המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותנת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף- כל – פי – כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכותנת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.

      ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? ואכלו.

      ואחר- כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דוקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

      ------

      וואלה הרסת אותי מצחוק.

      תודה רבה

      אפילו בעצם שמה שזה אומר על הפוסט.....

      מה כ'פת לי, בכל זאת נהניתי.

      אתה מוזמן תמיד אילן

       

      ''

        16/2/12 21:49:

      צטט: רומפיפיה 2012-02-16 21:40:59

      צטט: bonbonyetta 2012-02-16 21:31:58

      צטט: רומפיפיה 2012-02-14 13:47:36

      מסכימה איתך, (כרגיל) בונבונייטה.

      כשילדיי היו קטנטנים, גידלנו בבית,

      2 ברווזים:))))) רק כשהסירחון והרעש

      הפכו לבלתי נסבלים,

      החזרנו אותם למשק:)))))

      ---

      עוד פעם את מסכימה אתי? תפסיקי כבר...

      הכל אנו חושבות ומרגישות דומה?

      מתי נריב קצת? 

      ''

      ממש מצב ביש,

      איתך אני לא מסוגלת

      מה אני אשמה שכך אנו חושבות שתינו.....

      ואפילו אין לי סיבה לריב..

      לא משתפת פעולה..

      אם את רוצה לריב..

      אתן לך איזה כתובת אחרת:))))

      --

      את יכולה לתת איזו כתובת שאת רוצה

      אני נשארת, ורק אתך רבה....

      ''

       

        16/2/12 21:45:

      צטט: טלוני 2012-02-15 01:02:21

      סיפור מקסים!
      אכן אנו למדים הרבה מחיות המחמד שלנו, ולפעמים אפילו מאמצים כמה מהתכונות שלהם...
      נזכרתי בספר הנפלא "תמרה הולכת על המים" של שפרה הורן. שם מסופר על שני תרנגולים שהיו חיית המחמד של הגיבורה. היו חבריה הטובים ביותר. אהבה רבה שרתה ביניהם, נאמנות מוחלטת ואפילו קשר רגשי.

      והיא אף מפרטת את האופי השונה בין שניהם, למרות ששניהם "רק", תרנגולים.

      אהבתי מאוד את הפוסט הזה כולל סיפורו של יונתן בירן אותו קראתי כבר בספרו.

      --

      וואלה תודה,

      בדיוק במקום

      ''

      "גיגלתי" על הסופרת שכמובן מוכרת לי מאד, ועל הספר...ובכל התקצירים והפרסומים מסופר שהספר על משהו אחר לגמרי, באף אחד מהם לא מוזכרים התרנגולים. חבל.

      אם את מוצאת איכשהו את הקטע המדבר על זה אשמח אם תשלחי 

        16/2/12 21:40:

      צטט: bonbonyetta 2012-02-16 21:31:58

      צטט: רומפיפיה 2012-02-14 13:47:36

      מסכימה איתך, (כרגיל) בונבונייטה.

      כשילדיי היו קטנטנים, גידלנו בבית,

      2 ברווזים:))))) רק כשהסירחון והרעש

      הפכו לבלתי נסבלים,

      החזרנו אותם למשק:)))))

      ---

      עוד פעם את מסכימה אתי? תפסיקי כבר...

      הכל אנו חושבות ומרגישות דומה?

      מתי נריב קצת? 

      ''

      ממש מצב ביש,

      איתך אני לא מסוגלת

      מה אני אשמה שכך אנו חושבות שתינו.....

      ואפילו אין לי סיבה לריב..

      לא משתפת פעולה..

      אם את רוצה לריב..

      אתן לך איזה כתובת אחרת:))))

        16/2/12 21:39:

      צטט: רפאל אלמוג 2012-02-14 20:43:54

      יש משהו מאוד מעניין במה שאת אומרת לגבי סטיגמות חברתיות. למעשה אני מסכים איתך בנושא הזה. פשוט נראה לי שקשה מאוד לשנות הרגלים חברתיים. באשר לחיות אגב, קשה לי לי לראות בימנו אנשים מכניסים לביתם חמור כחיית מחמד. האם מלבד לסטיגמות, ניתן לומר למשל באמת ובתמים כי תרנגולת יכולה להוות חלופה מתאימה למשל לכלבלב / חתול או חיות מחמד אחרות ? קשה לי להאמין :)

      --

      אהלן רפאל

      קודם כל זה מה שאנשים לא מבינים, תרנגולת אינה תחליף לכלב או חתול כי אינה אותו דבר וזה לא אותן חוויות או סוג יחסים ופידבק. זה כמו שאנשים משווים בין חתול לכלב, וזו טעות כמובן, זה משהו אחר לגמרי.

      תרנגולת זו תרנגולת חתול זה חתול וכדומה.

      אי אפשר להשוות, אפשר גם וגם, וכל אחד זה משהו אחר. 

      ''

        16/2/12 21:37:

      צטט: פיני יחזקאלי 2012-02-14 19:57:59

      מקסים... התגעגעתי!

      תודה. אף אחד לא מנע ממך לבקר..... ודווקא הרגשתי שנעלמת קצת...כבר שקלתי לפנות לאינטרפול או משהו....

      ''

        16/2/12 21:35:

      צטט: ברק 188 2012-02-14 15:12:10


      בקיצור בונבוניטה הבנתי שאת אישה ירוקה לחי והסביבה
      מצחיק בלי פסיק היה לי לקרוא ולחשוב שיום אחד אנסה
      לחיות כתרנגול הודי או סתם אפילו תרנגול אשכנזי
      הרי אני שם את חיי על קצה המזלג הסיכוי שאחווה את הלילה
      קטן מאוד בני א'דם אוהבים
      אותי בצורה זו על צלחתם..
      מאשר אקרקר בהנאה לידם
      ראיתי את הסרטונים מעניין מאוד מעניין ומאתגר
      כעת אחשוב שאני חי כאריה ולחג האהבה לא
      אבקש לביבה חמה במקום לביאה חכמה
      שיודעת מה להאריך (גם ב-ע) ולהשיג מאריה רעב
      אהבתי את הפוסט להבנתי בונבנתי
      את
      שוברת שתיקה בהרבה נושאים שאנשים מכסים
      לשמיעה הקלדה על הכיתוב הכחול

       

       
      ------- 
      לא אוהבת את זה שמטטאים מתחת לשטיח את כל הזבלה, ובחוץ מחייכים.
      אז אתה קורא לזה שוברת שתיקה, אני מציצה מתחת לשטיח ואם יש משהו מבריחה אותו החוצה...
      אור השמש אינו יפה למעשים שאינם נאים...
      '' 
        16/2/12 21:34:

      צטט: bonbonyetta 2012-02-16 19:53:42

      צטט: חנה וייס 2012-02-14 12:29:32

      "חיי כתרנגול הודו" הוא סרט נהדר. ראינו אותו פעמיים כשהוקרן בערוץ הטלויזיה הציבורית כאן בנובמבר אשתקד לקראת חג ההודיה (חג בו שוחטים מיליוני תרגנגולי הודו). גם שלחתי קישור לפרופ' לאנתרופולגיה, כי למעשה ג'ו בסרט הכיר תרבות אחרת, למד שפה אחרת, שהוא ניגש אליה בהמון רכות, כבוד, פתיחות וסקרנות. כיום הוא חי עם קבוצת mule deer (סוג של איילה) במדינה אחרת. מדהים. עבודתו מזכירה את עבודתה של ג'יין גודאל, שחיה שנים בין שימפנזים:

      http://www.ted.com/talks/jane_goodall_at_tedglobal_07.html

       

      לגבי החלק השני של הפוסט, על מפגש עם שבט המסאי, ממליצה בחום לצפות בהרצאתו של באנקר רויי בטד.קום אם טרם ראיתם - אוניברסיטת יחפנים. בהחלט יש לנו ממי ללמוד כיצד להיות בני אדם. 

      http://www.ted.com/talks/bunker_roy.html

      מרבית האנשים שפוגעים בזולת הם משכילים.

       

      אישית יצא לי לפגוש תרגנולות נבונות (זכרים ונקבות) - בוקר אחד כששכחתי להאכיל אותן בדרכי להאכיל את הסוסים, ציפתה לי משלחת תרנגולות באמצע השביל, לרגלי המדרגות לבית, במקום שאף פעם לא נהגו להגיע אליו. כשיש רצון לתקשר, כבר מוצאים דרך. 

       

      גם גידלתי עכברים וחולדות, בנוסף לבעלי חיים השגרתיים. הצלתי חולדת מעבדה אחת, שהיוותה סמל ותזכורת למשאלת לב שיהיה סוף לסבל הנוראי שאנחנו גורמים למיליוני יצורים רגישים. 

       

      צטט: טונקס 2012-02-14 00:28:03

      אנשים לא צריכים להסתמך רק על הניסיון האישי שלהם, יש היום שפע מחקרים שמוכיחים שציפורים הן אינטליגנטיות מאוד, ותוכים הפגינו עם מוח בגודל אגוז אינטליגנציה של שימפנזים. ידעו ביותר התוכי אלכס שלמד לענות על שאלות כמו מה ההבדל בין חפצים מסוימים במושגים - כלומר ידע להגיד (באנגלית) שההבדל הוא בצבע, או בצורה. מחקרים ביונים גילו שהן הבינו שהן צריכות לנקר על צורה אחת משותפת למאות תמונות, שבהן המון פריטים. יש ציפור באפריקה שנוהגת לבקש מקופים ובני אדם לבוא אתה ומובילה אותם לכוורות בר, כדי שיפתחו בשבילה, יש מחקרים דומים על עורבים. כבר לפני יותר מעשר שנים גילו שלתרנגולות יש שתי אונות במוח - כשעד אז ייחסו את זה רק ליונקים. בקיצור, לפני שאנשים קובעים דעה כדאי שילמדו את הנושא. המחקרים האלה כבר משנות השמונים

      הנה איינשטיין, תוכי אפריקני אפור. אגב כבר ראיתי זוג תוכים אפריקנים אפורים בשמי הארץ שהתעופפו להם. http://www.ted.com/talks/einstein_the_parrot_talks_and_squawks.html

      יש פילים מציירים ואריות שהתחברו עם בני אדם...

      צטט: ד ר ו ר 2012-02-14 08:27:50

      עד היום אני לא מבין איך אני לא צמחוני.

      למה לא, בעצם? אני צמחונית מגיל 11... רק בריאות ושלוות נפש יש לי מזה. הנה ג'צומה טנזין פלמו: "אני לא אוכלת את החברים שלי" http://www.youtube.com/watch?v=yW_lIQSpVAY

       

      בונבונייטה, יש גם אנשים שאוהבים בע''ח ושונאים בני אדם. כדי להיות מאושרים באמת, אנחנו צריכים לפתוח את הלב שלנו ולפתח אמפתיה לכולם. 

       

      בברכה לאושר ולשלוות נפש אמיתיים למען כולם

      ----------

      חנה תודות רבות על התייחסותך המפורטת לפוסט, ולתגובות של הגולשים.

      האמת, שלפעמים נראה לי שיש מי שמתייחסים להתחשבות, פתיחות, אהבה, חמלה כאילו זה סבון שזה מצרך אוזל, הם פוחדים שזה יתבזבז להם.

      אז הם נותנים זאת במשורה, בקמצנות, ורק למי שהכי הכי חשוב להם, כשפעמים רבות זה הם עצמם.

      אני אישית סבורה שככל שמעניקים מה"מצרכים" הללו זה כמו מטעין עצמו, ואותך מחדש. אבל מי אני שאחליט עבור אחרים? אני מחליטה עבור עצמי.

      ולגבי מה ש"צריך" כדברייך....אין כללים לדעתי. כל אחד דברים אחרים גורמים לו להיות מאושר.

      '' ''

       

      כמובן שאם אמרתי "צריך" גם אחלוק על הסייג שלך. כתבת יפה: "מצרכים". מוסר, חמלה ואמפתיה הם מצרכי יסוד לאושר. האושר כבר הפך למדע מדוייק ולא נתון ל-"שיקול דעת". יש הבדל בין הנאה רגעית לאושר בר-קיימא, סיפוק עמוק, שלוות נפש אמיתית. כולם ללא יוצא מן הכלל רוצים להיות מאושרים. הרבה אנשים חושבים כל מיני דברים, לא כל הדעות או המחשבות הללו נכונות או מדוייקות; חלקן מוטעות לחלוטין. הדלאי לאמה (בספרו החדש) מסביר שמוסר הוא כמו מים, חיוני לחיים. אמונה דתית היא כמו תה, טעים ומזין אבל לא חיוני לחיים ולא כולם צריכים. אבל פיתוח לב חם ואמפתיה, אלה מצרכי יסוד לאושר. כמובן, אם מישהו לא רוצה להיות מאושר, אז הוא לא חייב. אבל, האמת היא שכולם ללא יוצא מן הכלל רוצים ושואפים לאושר. לכן, אולי לא "צריכים" אבל בהחלט מומלץ בחום. J

      איך אמרת? גם מי שמתנסה יגלה שלצרוך / להעניק עוד מהמצרכים האלה זה הדבר הכי כייף שיש. תודה שאת מביאה חמלה לכולם, אולי את זה לא אמרתי ברור מספיק. 

      הנה מדע האושר: מהפך של הלב

       

        16/2/12 21:31:

      צטט: רומפיפיה 2012-02-14 13:47:36

      מסכימה איתך, (כרגיל) בונבונייטה.

      כשילדיי היו קטנטנים, גידלנו בבית,

      2 ברווזים:))))) רק כשהסירחון והרעש

      הפכו לבלתי נסבלים,

      החזרנו אותם למשק:)))))

      ---

      עוד פעם את מסכימה אתי? תפסיקי כבר...

      הכל אנו חושבות ומרגישות דומה?

      מתי נריב קצת? 

      ''

        16/2/12 21:30:

      צטט: נ.י.ל.י 2012-02-14 13:36:51

      נהניתי עד מאד!
      תודה יקירה!

      אכן גידלתי במשך חיי הארוכים בעלי חיים מכל מיני מינים והם כל כך מחכימים את האדם שנוגע בחייהם!

      עכשיו את מבינה מדוע לא רציתי שתקחי סיכוניםקריצהאין כמוך!חיוך

      --

      תודה חברה.

      ואת עדיין לא הבנת שאינני יכולה אחרת?  את יכולה לעמוד מנגד ולראות קטע כזה ולא לעשות כלום? 

      ''

        16/2/12 21:27:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2012-02-14 12:51:55

      מקסים. אגב הבן שלי היה קורא לתרנגול תנרגול (מן שילוב של תן ותרנגול)

      גם אני  צוחק

      תמיד תענוג לקרוא אותך חברה יקרה. תודה
        16/2/12 19:53:

      צטט: חנה וייס 2012-02-14 12:29:32

      "חיי כתרנגול הודו" הוא סרט נהדר. ראינו אותו פעמיים כשהוקרן בערוץ הטלויזיה הציבורית כאן בנובמבר אשתקד לקראת חג ההודיה (חג בו שוחטים מיליוני תרגנגולי הודו). גם שלחתי קישור לפרופ' לאנתרופולגיה, כי למעשה ג'ו בסרט הכיר תרבות אחרת, למד שפה אחרת, שהוא ניגש אליה בהמון רכות, כבוד, פתיחות וסקרנות. כיום הוא חי עם קבוצת mule deer (סוג של איילה) במדינה אחרת. מדהים. עבודתו מזכירה את עבודתה של ג'יין גודאל, שחיה שנים בין שימפנזים:

      http://www.ted.com/talks/jane_goodall_at_tedglobal_07.html

       

      לגבי החלק השני של הפוסט, על מפגש עם שבט המסאי, ממליצה בחום לצפות בהרצאתו של באנקר רויי בטד.קום אם טרם ראיתם - אוניברסיטת יחפנים. בהחלט יש לנו ממי ללמוד כיצד להיות בני אדם. 

      http://www.ted.com/talks/bunker_roy.html

      מרבית האנשים שפוגעים בזולת הם משכילים.

       

      אישית יצא לי לפגוש תרגנולות נבונות (זכרים ונקבות) - בוקר אחד כששכחתי להאכיל אותן בדרכי להאכיל את הסוסים, ציפתה לי משלחת תרנגולות באמצע השביל, לרגלי המדרגות לבית, במקום שאף פעם לא נהגו להגיע אליו. כשיש רצון לתקשר, כבר מוצאים דרך. 

       

      גם גידלתי עכברים וחולדות, בנוסף לבעלי חיים השגרתיים. הצלתי חולדת מעבדה אחת, שהיוותה סמל ותזכורת למשאלת לב שיהיה סוף לסבל הנוראי שאנחנו גורמים למיליוני יצורים רגישים. 

       

      צטט: טונקס 2012-02-14 00:28:03

      אנשים לא צריכים להסתמך רק על הניסיון האישי שלהם, יש היום שפע מחקרים שמוכיחים שציפורים הן אינטליגנטיות מאוד, ותוכים הפגינו עם מוח בגודל אגוז אינטליגנציה של שימפנזים. ידעו ביותר התוכי אלכס שלמד לענות על שאלות כמו מה ההבדל בין חפצים מסוימים במושגים - כלומר ידע להגיד (באנגלית) שההבדל הוא בצבע, או בצורה. מחקרים ביונים גילו שהן הבינו שהן צריכות לנקר על צורה אחת משותפת למאות תמונות, שבהן המון פריטים. יש ציפור באפריקה שנוהגת לבקש מקופים ובני אדם לבוא אתה ומובילה אותם לכוורות בר, כדי שיפתחו בשבילה, יש מחקרים דומים על עורבים. כבר לפני יותר מעשר שנים גילו שלתרנגולות יש שתי אונות במוח - כשעד אז ייחסו את זה רק ליונקים. בקיצור, לפני שאנשים קובעים דעה כדאי שילמדו את הנושא. המחקרים האלה כבר משנות השמונים

      הנה איינשטיין, תוכי אפריקני אפור. אגב כבר ראיתי זוג תוכים אפריקנים אפורים בשמי הארץ שהתעופפו להם. http://www.ted.com/talks/einstein_the_parrot_talks_and_squawks.html

      יש פילים מציירים ואריות שהתחברו עם בני אדם...

      צטט: ד ר ו ר 2012-02-14 08:27:50

      עד היום אני לא מבין איך אני לא צמחוני.

      למה לא, בעצם? אני צמחונית מגיל 11... רק בריאות ושלוות נפש יש לי מזה. הנה ג'צומה טנזין פלמו: "אני לא אוכלת את החברים שלי" http://www.youtube.com/watch?v=yW_lIQSpVAY

       

      בונבונייטה, יש גם אנשים שאוהבים בע''ח ושונאים בני אדם. כדי להיות מאושרים באמת, אנחנו צריכים לפתוח את הלב שלנו ולפתח אמפתיה לכולם. 

       

      בברכה לאושר ולשלוות נפש אמיתיים למען כולם

      ----------

      חנה תודות רבות על התייחסותך המפורטת לפוסט, ולתגובות של הגולשים.

      האמת, שלפעמים נראה לי שיש מי שמתייחסים להתחשבות, פתיחות, אהבה, חמלה כאילו זה סבון שזה מצרך אוזל, הם פוחדים שזה יתבזבז להם.

      אז הם נותנים זאת במשורה, בקמצנות, ורק למי שהכי הכי חשוב להם, כשפעמים רבות זה הם עצמם.

      אני אישית סבורה שככל שמעניקים מה"מצרכים" הללו זה כמו מטעין עצמו, ואותך מחדש. אבל מי אני שאחליט עבור אחרים? אני מחליטה עבור עצמי.

      ולגבי מה ש"צריך" כדברייך....אין כללים לדעתי. כל אחד דברים אחרים גורמים לו להיות מאושר.

      '' ''

      לגרושתי שתחיה היה סבא.

       

      (נפטר, זצ"ל).

       

      ולסבא היתה אתון.

       

      הסבא (ואתונו) היו גרים במושב.

       

      כל בוקר הסבא היה יוצא, לוקח את אתונו, ויוצא לסיבוב לולים.

       

      מה שהיה מעניין הוא שהאתון, שהסתובבה חופשית בחצר, הייתה כאילו יודעת מתי הסבא היה יוצא מביתו, ומחכה לו לייד הדלת.

       

      בהיותם שומרי מסורת, הרי שבשבתות וחגים הסבא לא היה יוצא לסיבוב...  אורחים ומבקרים שהיו באים אל הסבא והסבתא היו מחפשים את האתון "לתפוס עליה טרמפ"... ולא מוצאים!  כאילו בחלעה אותה האדמה....

       

      אך, מייד - בבוקר המחרת - כשהיההסבא יוצא כדרכו בחול לסיבוב, איפה הייתה האתון?  נכון - לייד הדלת....

       

      כך חלפו להם 18, 20 שנה... ויום אחד הלכה האתון בדרך כל בשר.

      לא יצא שבוע, וגם הסבא נפטר...

        16/2/12 01:50:
      מעניין. תמיד סקרן אותי גם איך אנשים יכולים לגדל חיות, לתת להן שמות, ואז לשחוט אותן למאכל.
        15/2/12 23:06:

      צטט: אסנת גזית 2012-02-14 11:30:22

      www.youtube.com/watch?v=KF8oA0LWzlY הנה לינק לסרטון מיוחד על פרה מיוחדת בשם מקסין, שנסה על חייה משחיטה, וגרמה לכמה אנשים להרהר... תודה יקירה על עוד פוסט יפה!

      תודה רבה אסנת, אעלה את הסרט אצלי בהמשך. תודה  ''

        15/2/12 23:03:

      צטט: debie30 2012-02-14 08:34:25

      בונבוניטה,

      חושבת, שדעותינו על בעלי-חיים מתגבשות

      בעקבות סיפורים ומשלי שאנו שומעים משחר ילדותנו,

      המשלים נהדרים אך למרבה הצער העניקו לחיות תכונות ,

      שאולי מתאימות לנמשל,

      רק מי שעוקב אחר התנהגות בעלי חיים יודע כמה הם נפלאים,

      תודה על התנגולי ההודו.

      ---

      הם אכן נפלאים, למדתי מהם באמת הרבה ובזכותם. Blow Kiss

       

        15/2/12 23:01:

      צטט: א ח א ב 2012-02-14 08:33:25

      שחיטה עצמונית לקראת כיפור ? מה זה ?

      כפרות יקירי....במקום ללכת לשוחט יש כאלה שמגדלים במיוחד בבית, וכשמגיעה השעה עושים זאת ככה כזה...לבד...כשהילדים ישנים... 

      ''

        15/2/12 22:59:

      צטט: ד ר ו ר 2012-02-14 08:27:50

      עד היום אני לא מבין איך אני לא צמחוני.

      גם אני שנים רבות הייתי כך, ובכלל איך הפסקתי לאכול חיות זה סיפור מוזר ומשעשע, לא התכוונתי זה פשוט קרה. 

      ''

        15/2/12 20:46:
      החיות על הגג. אמא באה לארץ ילדה קטנה ולמדה בבית ספר נווה צדק. אבא הגיע אדם מבוגר.הם היו שכנים והתחתנו. כל שנה שכרו דירה ובסופה עברו לדירה אחרת. כך היה מקובל באותם ימים בתל-אביב הישנה. אחרי שנולדתי אמא רצתה פינה משלה בלי נדודים. לאבא היתה משפחה בתל-אביב שגרה בבית שלם, על הגג היה חדר כביסה. שם עלתה עוזרת הבית , פעם בשבוע , ובעזרת פרימוס ענק היא הרתיחה את הכביסה, סחטה ומיד תלתה על הגג לייבוש. אם הבית ,הייתה אחותו הגדולה של אבא. היא הרשתה לו לגור בצריף על הגג שהיה חדר כביסה. לא היה שם חשמל, לא היו שירותים (השירותים היו בקומה ראשונה, בחצר). כמובן שלא היה מטבח. רק גג ענקי שהקיף את הצריף. בחורף הגג של הצריף דלף והיו פיילות מיוחדות שאספו את המיים. הגג היה נצבע כל שנה בסיד כדי שיהיה קריר לדיירים למטה. הסיד הזה היה עבורנו מכה קשה. לצריף ולגג לא היו מפתחות, רק דלתות שנשארו לא נעולות, והיו כמה גניבות לגמרי לא נחמדות. על הגג הגדול גידלה אמא כל מיני בעלי חיים, ברווזים, תרנגולות, שפנים. כל פעם היו דברים אחרים. חלקם נגנב ורובם הגיע לשיבה טובה. כאשר החשיך הדלקנו מנורת נפט וכך קראנו ואני למדתי בבית הספר. רדיו לא היה. המוסיקה היחידה שהייתה היו שירים בעברית שאמא שרה ואופרות באיטלקית ששר אבי בקולו הנהדר. עם השנים התקינו ההורים בעצמם מטבח, שאבא בנה (הוא היה מנהל חשבונות), וכן שרותים. אמא היתה אחות ודאגה לאסתטיקה. שניהם עבדו אבל לא יכלו לרכוש דירה. למעלה מעשרים שנה גרנו על הגג. אנחנו והחיות הנחמדות. עד שנפטרה סבתא, אמא של אמא, וירשנו את דירתה בבני-ברק. חדר אחד עם מטבח. זה היה צפוף נורא. אבל אני כבר לא הייתי בבית, גרתי במעונות סטודנטים בירושלים.
        15/2/12 19:39:

      צטט: אסתי הורן 2012-02-14 07:44:43

      אני מאמינה שכל חיה היא נפלאה, מיוחדת ומשמחת בדרכה, הן לא צריכות להפגין הישגים מוחיים בשביל זה. (גם אצל אנשים אני לא יותר מדי מחזיקה מאינטליגנציה ותעודות- והאכזריות של המדע כלפי חיות היא דוגמא לכך שלא מחקר הוא מה שחשוב כדי להיות אדם). אגב, לר' נחמן מברסלב יש סיפור על אדם שחשב והתנהג כתרנגול הודו. מעניין...

      --

      צודקת. בודאי, חוץ מזה שאיננו יכולים וזו טעות למדוד דברים שונים אצל בעלי החיים כשהקריטריונים שלנו הם עבורנו, ולגביהם זה משהו שונה לגמרי.

      לגבי הסיפור של ר', ראיתי שמישהו כבר הביא אותו....חייכתי מאוזן לאוזן, למרות שהמוסר השכל שלו למעשה אומר לנו, לי  לשון בחוץ

        15/2/12 19:36:

      צטט: Shilgiya 2012-02-14 07:28:09

      פוסט מקסים (כרגיל). כאחת שיחופשות ילדותה עברו בכפר בחו"ל עם חיות שונות, גדלתי לאהוב את כולם והחשוב מכל להעריך אותם. תודה לך. חג אהבה שמח, ושנמשיך לאהוב את החיות למיניהן.

       --

      יא, איזה כיף, ועם ילדות כזו אין לך סיפורים לספר לנו?  נו....באמת שאשמח לשמוע.

      ''בבקשה...?

        15/2/12 19:34:

      צטט: דוקטורלאה 2012-02-14 06:53:48

      איזה חומד של פוסט. בהסטוריה הפרטית שלי, גרנו על גג גדול מאד ועליו צריף קטן. אנחנו בצריף והחיות על הגג בדרכים שונות לפי סוג החייה באותה העת. אמא כנראה אהבה מאד חיות ואבא - הסתגל...

      --

      יא, איזה מעניין זה. מה זאת אומרת לגור על גג גדול מאד ועליו צריף? איפה יש אפשרות כזו? אשמח לשמוע יותר, אם תחליטי כאן כתגובה, או אלי בפרטי, העיקר לשמוע. זה נשמע מקום מעניין ושונה לגור עליו.

      ואמא שלך הייתה אחלה ! אכבר גבר ! 

       

      ''

       

       

        15/2/12 19:31:

      צטט: טונקס 2012-02-14 00:28:03

      אנשים לא צריכים להסתמך רק על הניסיון האישי שלהם, יש היום שפע מחקרים שמוכיחים שציפורים הן אינטליגנטיות מאוד, ותוכים הפגינו עם מוח בגודל אגוז אינטליגנציה של שימפנזים. ידעו ביותר התוכי אלכס שלמד לענות על שאלות כמו מה ההבדל בין חפצים מסוימים במושגים - כלומר ידע להגיד (באנגלית) שההבדל הוא בצבע, או בצורה. מחקרים ביונים גילו שהן הבינו שהן צריכות לנקר על צורה אחת משותפת למאות תמונות, שבהן המון פריטים. יש ציפור באפריקה שנוהגת לבקש מקופים ובני אדם לבוא אתה ומובילה אותם לכוורות בר, כדי שיפתחו בשבילה, יש מחקרים דומים על עורבים. כבר לפני יותר מעשר שנים גילו שלתרנגולות יש שתי אונות במוח - כשעד אז ייחסו את זה רק ליונקים. בקיצור, לפני שאנשים קובעים דעה כדאי שילמדו את הנושא. המחקרים האלה כבר משנות השמונים

      --

      בהחלט, אכן כך. אלא שתייאוריה לחוד ומציאות לחוד, וכשבמציאות שלך היומית, אתה במו עצמך, במו עיניך נתקל ורואה מקרה שכך וכך,,,,,זה כבר אחרת לגמרי.

      האמת, גם אני קצת חשבתי כך....עד שהגיעה אלינו התרנגולת.

      האמת, זה שינה לי בהשקפה הרבה יותר מאשר לגבי תרנגולת או בעל חיים סתם, ברחב, בכללי הרבה יותר.

      '' 

        15/2/12 15:43:

      תרנגול הודו?...  הצחקת אותי!...אני גן חיות שלם!...

      עבור הבוס "חמור גרם"...עבור שטייניץ "פרה חולבת"...

      עבור חמתי...שפן בן שפן...עבור החרדים "חזיר מסריח"

      עבור המוסלמים "גרוע מקוף"...וכך אפשר להמשיך...

        15/2/12 13:02:
      כתבה מעולה , מחנכת
        15/2/12 11:27:

      משל ההינדיק (תרנגול הודו), הוא אחד המשלים הקצרים של ר' נחמן מברסלב. לדעתי זהו הטיפול ההתנהגותי הראשון המתועד באופן מלא ומציג אולי את האדם הראשון שהתנהג כמו תרנגול הודו.

       

      פעם אחת בן מלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול - הודו, וצריך ליישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

      והפשיט גם כן את עצמו ערום. וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן- המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו מה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.

      אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם –ההינדיק לבן – המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותנת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף- כל – פי – כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכותנת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.

      ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? ואכלו.

      ואחר- כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דוקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

        15/2/12 11:16:
      מדהים ומעורר מחשבות ...
        15/2/12 10:06:
      http://zebranorio.com.br/
        15/2/12 10:03:
      gadol
        15/2/12 01:02:

      סיפור מקסים!
      אכן אנו למדים הרבה מחיות המחמד שלנו, ולפעמים אפילו מאמצים כמה מהתכונות שלהם...
      נזכרתי בספר הנפלא "תמרה הולכת על המים" של שפרה הורן. שם מסופר על שני תרנגולים שהיו חיית המחמד של הגיבורה. היו חבריה הטובים ביותר. אהבה רבה שרתה ביניהם, נאמנות מוחלטת ואפילו קשר רגשי.

      והיא אף מפרטת את האופי השונה בין שניהם, למרות ששניהם "רק", תרנגולים.

      אהבתי מאוד את הפוסט הזה כולל סיפורו של יונתן בירן אותו קראתי כבר בספרו.

        14/2/12 20:43:
      יש משהו מאוד מעניין במה שאת אומרת לגבי סטיגמות חברתיות. למעשה אני מסכים איתך בנושא הזה. פשוט נראה לי שקשה מאוד לשנות הרגלים חברתיים. באשר לחיות אגב, קשה לי לי לראות בימנו אנשים מכניסים לביתם חמור כחיית מחמד. האם מלבד לסטיגמות, ניתן לומר למשל באמת ובתמים כי תרנגולת יכולה להוות חלופה מתאימה למשל לכלבלב / חתול או חיות מחמד אחרות ? קשה לי להאמין :)
        14/2/12 20:00:

      צ'מעו,

      יונתן שלח לי בהתכתבות בינינו, תגובה מלבבת לפוסט האחרון "חיי כתרנגול הודו" - סיפור מפרי עטו שכלול בספרו "פעם ביום שני" ואמר שהוא סומך עלי לעשות בו "מטעמים" כרצוני.

       

      אמרתי לו שתודה לאמון, אבל זו לא חוכמה לומר זאת דווקא לי, מפני שאני בודאי לא אעשה "מטעמים" מיצור חי אחר.....

       

      הוא לא פרסם אותו כאן בקפה, ומשום מה מסרב בעקשנות לפרסמו כאן או לשתול אותו בעצמו, אז אני מוסיפה את הסיפור, ברשותו, כתגובה, אך בהחלט לא רק, כסיפור בפני עצמו, אך ראו זה הפלא ופלא וצירוף מקרים שניהם על תרנגול כחיית מחמד.

       

      נו, לא תביאו גם אתם סיפורים משלכם? לא היה לכם ניסיון עם אימוץ או גידול בעל חיים שונה מיוחד כחיית מחמד?

      האמת, שאינני מתלהבת מהביטוי "חיית מחמד", ואני מתייחסת אליהם שונה - רואה אותם, כל אחד, כיצורים תבוניים, בעלי חישה, שקיימים בזכות ולשם עצמם, ולא כ"מחמד" לאף אחד.

      ובכל זאת ובודאי בסיפורו של יונתן, עדיין, חיית מחמד עדיפה תמיד על המשחטה והצלחת.

      מקווה שתיהנו.

       

      תודה יונתן

       

      יונתן בירן (yonbir)

      http://cafe.themarker.com/user/397727/

       

      יקירתי!

      זהו אחד הסיפורים מתוך הספר פעם ביום שני שהוצאתי לאור בהוצאת גוונים. לא פרסמתי אותו באתר ולכן גם אין אליו קישור, אבל את רשאית לעשות בו כבחפצך.

       

       

       

      ''
       

       

      חיית המחמד הראשונה שלי  

       

      המזון ניתן אז בצימצום, ורק בשבתות וחגים זכינו בארוחה שכללה בשר עוף. גיורא שוורצמן היה אולי הילד היחיד מהכיתה שאכל ארוחה בשרית כמעט בכול יום. ההורים שלו היו מיליונרים והיה לו כלב פודל גזעי. בבית שלהם היה פריג'ידר חשמלי והם יכלו למכור קרח לשכנים.

       

      בבקרים של ימי שישי, אמא שמה לי ביד מטבע של עשרה גרוש, נתנה לי סל רשת מניילון ירוק ושלחה אותי לקנות שליש בלוק קרח. בכול יום קנינו 'רבע', אבל לקראת שבת קנינו שליש שלם בשני הקצוות של בלוק הקרח היו חללים בצורת קונוס ששימשו לאחיזת הבלוק ולשינועו מפסי הייצור לעגלות הקרח, והקונוסים האלה היו למורת רוחה של אמא. "זה שליש זה ?" פתחה זוג עיניים כועסות כשחזרתי עם גוש קרח מקונס. כשאיתרע מזלי, וחזרתי הביתה עם השליש האמצעי, אמא חייכה חיוך רחב ואמרה שאני קונה יותר טוב מאבא.

       

      אחרי שהכניסה את הקרח לתוך תא הקירור, נטלה את התרנגולת שאבא קנה בשוק של יום חמישי ויצאה  מהבית לכיוון בור המים שבשכונה הגדולה. אני ירדתי בעקבותיה ותפסתי עמדת תצפית מאחורי קיר המגן של משפחת עלפי.

       

      כמו בכול יום שישי הוא הגיע, רכוב על אופניו. אמא ועוד כמה נשים כבר חיכו לו עם התרנגולות בסליהן, ואני עמדתי כמהופנט וצפיתי במחזה מרחוק. הוא עצר ליד הבור והשעין את אופניו על עץ התות הזקן. הוריד את שק היוטה שהיה קשור לסבל האופניים, והוציא מתוכו בקבוק מים, קופסת פח ריקה ורצועת עור כהה. מילא את הקופסא במים והניח אותה על מכסה הבור. את רצועת העור קשר לוו ברזל שסיבי חבל ישן עוד היו כרוכים סביבו, הוציא נרתיק עור מכיס מכנסיו ושלף מתוכו סכין חדה וקצרה.

      אמא וכול הנשים ניגשו אליו ונקבצו סביבו.

      הוא העביר את הסכין בתנועות חדות ומהירות על פני רצועת העור, בחן אותה מקרוב והחליק את קָצֵהָ החד על ציפורן הבוהן השמאלית שלו. הושיט את הבוהן אל מול עיניה של אחת הנשים ושפתיו התעוותו למין חיוך מוזר. היא הציצה לרגע בבוהן, השפילה את מבטה והושיטה לו את העוף.

      אחז בסכין בין שיניו, נטל את העוף מידה, הכניס את אצבעות ידו בין רגליו וכנפיו והנהן בראשו קיפל את כנפיו, אחז בזרת ידו באחת מרגליו וקיפל את גחונו בין שלושת אצבעותיו. בידו השנייה מרט את נוצות הצוואר, נטל את הסכין מבין שיניו וטבל אותה בָּמים.

      "ברוך אתה יה' אלוהנו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו והתיר לנו לשחוט עוף טהור"

      העביר את הסכין הלוך ושוב על פני צוואר העוף והשליך אותו לקרקע. האישה הושיטה לו שתי מטבעות והתבוננה מקרוב בעוף שהתפלש בעפר והכתים בדמו את האדמה. יתר התרנגולות פתחו בצריחות רמות, הניעו את ראשיהן מצד לצד, בטשו ברגליהן והצליפו בכנפיהן. כמה מהנשים הכניסו את ידיהן לתוך הסל והחזיקו בחוזקה ברגליהן.

      הוא שילשל את המטבעות לאחד מכיסיו, ומיד החזיק בתרנגולת נוספת שהגישו לו.

       

      כך התנהלו הדברים מדי שבוע, עד לאותו יום שישי.

      חמש תרנגולות כבר התבוססו בדמן, כשאמא הושיטה לו את התרנגולת שלנו.

      הוא הכניס את אצבעותיו תחת כנפיה, מישש את שוקיה ופתאום הניע את ראשו מצד לצד.

      "טריפה", אמר, "אסורה לשחיטה ואסורה לאכילה".

      אמא נעצה לרגע את מבטה בקרקע, "אולי תנוח... תאכל... תתחזק... תתרפא".

      "טריפה! אמרתי טריפה," הושיט את התרנגולת לאמא ונטל את הבאה בתור.

       אמא החזירה אותה לתוך הסל ובצעדים מהוססים התרחקה מהמקום. מפעם לפעם סובבה את ראשה, ומבטה נדד בין העופות הכשרים שגוועו על רצפת העפר לבין העוף בסלה שלה, שלא חדל לצרוח ולחבוט בכנפיו.

      בת צחוק עלתה לפתע על פניה והיא הכניסה את ידה לתוך הסל וליטפה את כנפיה של הטריפה, עד ששקטה.

       

      בשר באותה שבת לא אכלנו, אבל אני זכיתי בחיית המחמד הראשונה שלי.

      • '' תודה רבה יונתן
        14/2/12 19:57:
      מקסים... התגעגעתי!
        14/2/12 19:55:
      תודה ששיתפת בכתיבה נפלאה אהבתי וכיכבתי צחיתוש
        14/2/12 19:31:

      מצטרף למוקסמים.

        14/2/12 15:12:

      בקיצור בונבוניטה הבנתי שאת אישה ירוקה לחי והסביבה
      מצחיק בלי פסיק היה לי לקרוא ולחשוב שיום אחד אנסה
      לחיות כתרנגול הודי או סתם אפילו תרנגול אשכנזי
      הרי אני שם את חיי על קצה המזלג הסיכוי שאחווה את הלילה
      קטן מאוד בני א'דם אוהבים
      אותי בצורה זו על צלחתם..
      מאשר אקרקר בהנאה לידם
      ראיתי את הסרטונים מעניין מאוד מעניין ומאתגר
      כעת אחשוב שאני חי כאריה ולחג האהבה לא
      אבקש לביבה חמה במקום לביאה חכמה
      שיודעת מה להאריך (גם ב-ע) ולהשיג מאריה רעב

      אהבתי את הפוסט להבנתי בונבנתי
      את
      שוברת שתיקה בהרבה נושאים שאנשים מכסים
      לשמיעה הקלדה על הכיתוב הכחול


      ''

       

        14/2/12 13:47:

      מסכימה איתך, (כרגיל) בונבונייטה.

      כשילדיי היו קטנטנים, גידלנו בבית,

      2 ברווזים:))))) רק כשהסירחון והרעש

      הפכו לבלתי נסבלים,

      החזרנו אותם למשק:)))))

        14/2/12 13:36:

      נהניתי עד מאד!
      תודה יקירה!

      אכן גידלתי במשך חיי הארוכים בעלי חיים מכל מיני מינים והם כל כך מחכימים את האדם שנוגע בחייהם!

      עכשיו את מבינה מדוע לא רציתי שתקחי סיכוניםקריצהאין כמוך!חיוך

        14/2/12 13:32:
      נפלא... תודה!
        14/2/12 12:56:
      יפה כתבת ועיטרת
      מקסים. אגב הבן שלי היה קורא לתרנגול תנרגול (מן שילוב של תן ותרנגול)
        14/2/12 12:29:

      "חיי כתרנגול הודו" הוא סרט נהדר. ראינו אותו פעמיים כשהוקרן בערוץ הטלויזיה הציבורית כאן בנובמבר אשתקד לקראת חג ההודיה (חג בו שוחטים מיליוני תרגנגולי הודו). גם שלחתי קישור לפרופ' לאנתרופולגיה, כי למעשה ג'ו בסרט הכיר תרבות אחרת, למד שפה אחרת, שהוא ניגש אליה בהמון רכות, כבוד, פתיחות וסקרנות. כיום הוא חי עם קבוצת mule deer (סוג של איילה) במדינה אחרת. מדהים. עבודתו מזכירה את עבודתה של ג'יין גודאל, שחיה שנים בין שימפנזים:

      http://www.ted.com/talks/jane_goodall_at_tedglobal_07.html

       

      לגבי החלק השני של הפוסט, על מפגש עם שבט המסאי, ממליצה בחום לצפות בהרצאתו של באנקר רויי בטד.קום אם טרם ראיתם - אוניברסיטת יחפנים. בהחלט יש לנו ממי ללמוד כיצד להיות בני אדם. 

      http://www.ted.com/talks/bunker_roy.html

      מרבית האנשים שפוגעים בזולת הם משכילים.

       

      אישית יצא לי לפגוש תרגנולות נבונות (זכרים ונקבות) - בוקר אחד כששכחתי להאכיל אותן בדרכי להאכיל את הסוסים, ציפתה לי משלחת תרנגולות באמצע השביל, לרגלי המדרגות לבית, במקום שאף פעם לא נהגו להגיע אליו. כשיש רצון לתקשר, כבר מוצאים דרך. 

       

      גם גידלתי עכברים וחולדות, בנוסף לבעלי חיים השגרתיים. הצלתי חולדת מעבדה אחת, שהיוותה סמל ותזכורת למשאלת לב שיהיה סוף לסבל הנוראי שאנחנו גורמים למיליוני יצורים רגישים. 

       

      צטט: טונקס 2012-02-14 00:28:03

      אנשים לא צריכים להסתמך רק על הניסיון האישי שלהם, יש היום שפע מחקרים שמוכיחים שציפורים הן אינטליגנטיות מאוד, ותוכים הפגינו עם מוח בגודל אגוז אינטליגנציה של שימפנזים. ידעו ביותר התוכי אלכס שלמד לענות על שאלות כמו מה ההבדל בין חפצים מסוימים במושגים - כלומר ידע להגיד (באנגלית) שההבדל הוא בצבע, או בצורה. מחקרים ביונים גילו שהן הבינו שהן צריכות לנקר על צורה אחת משותפת למאות תמונות, שבהן המון פריטים. יש ציפור באפריקה שנוהגת לבקש מקופים ובני אדם לבוא אתה ומובילה אותם לכוורות בר, כדי שיפתחו בשבילה, יש מחקרים דומים על עורבים. כבר לפני יותר מעשר שנים גילו שלתרנגולות יש שתי אונות במוח - כשעד אז ייחסו את זה רק ליונקים. בקיצור, לפני שאנשים קובעים דעה כדאי שילמדו את הנושא. המחקרים האלה כבר משנות השמונים

       

      הנה איינשטיין, תוכי אפריקני אפור. אגב כבר ראיתי זוג תוכים אפריקנים אפורים בשמי הארץ שהתעופפו להם. http://www.ted.com/talks/einstein_the_parrot_talks_and_squawks.html

       

      יש פילים מציירים ואריות שהתחברו עם בני אדם...

       

      צטט: ד ר ו ר 2012-02-14 08:27:50

      עד היום אני לא מבין איך אני לא צמחוני.

       

      למה לא, בעצם? אני צמחונית מגיל 11... רק בריאות ושלוות נפש יש לי מזה. הנה ג'צומה טנזין פלמו: "אני לא אוכלת את החברים שלי" http://www.youtube.com/watch?v=yW_lIQSpVAY

       

      בונבונייטה, יש גם אנשים שאוהבים בע''ח ושונאים בני אדם. כדי להיות מאושרים באמת, אנחנו צריכים לפתוח את הלב שלנו ולפתח אמפתיה לכולם. 

       

      בברכה לאושר ולשלוות נפש אמיתיים למען כולם

        14/2/12 11:30:
      www.youtube.com/watch?v=KF8oA0LWzlY הנה לינק לסרטון מיוחד על פרה מיוחדת בשם מקסין, שנסה על חייה משחיטה, וגרמה לכמה אנשים להרהר... תודה יקירה על עוד פוסט יפה!
        14/2/12 08:34:

      בונבוניטה,

      חושבת, שדעותינו על בעלי-חיים מתגבשות

      בעקבות סיפורים ומשלי שאנו שומעים משחר ילדותנו,

      המשלים נהדרים אך למרבה הצער העניקו לחיות תכונות ,

      שאולי מתאימות לנמשל,

      רק מי שעוקב אחר התנהגות בעלי חיים יודע כמה הם נפלאים,

      תודה על התנגולי ההודו.


        14/2/12 08:33:
      שחיטה עצמונית לקראת כיפור ? מה זה ?
        14/2/12 08:27:
      עד היום אני לא מבין איך אני לא צמחוני.
        14/2/12 08:22:
      מעניין ומושקע תודה
        14/2/12 08:20:
      יצירתי!
        14/2/12 07:59:
      מענין
        14/2/12 07:46:
      אחלה :)
        14/2/12 07:44:
      אני מאמינה שכל חיה היא נפלאה, מיוחדת ומשמחת בדרכה, הן לא צריכות להפגין הישגים מוחיים בשביל זה. (גם אצל אנשים אני לא יותר מדי מחזיקה מאינטליגנציה ותעודות- והאכזריות של המדע כלפי חיות היא דוגמא לכך שלא מחקר הוא מה שחשוב כדי להיות אדם). אגב, לר' נחמן מברסלב יש סיפור על אדם שחשב והתנהג כתרנגול הודו. מעניין...
        14/2/12 07:28:
      פוסט מקסים (כרגיל). כאחת שיחופשות ילדותה עברו בכפר בחו"ל עם חיות שונות, גדלתי לאהוב את כולם והחשוב מכל להעריך אותם. תודה לך. חג אהבה שמח, ושנמשיך לאהוב את החיות למיניהן.
        14/2/12 06:53:
      איזה חומד של פוסט. בהסטוריה הפרטית שלי, גרנו על גג גדול מאד ועליו צריף קטן. אנחנו בצריף והחיות על הגג בדרכים שונות לפי סוג החייה באותה העת. אמא כנראה אהבה מאד חיות ואבא - הסתגל...
        14/2/12 06:46:
      אכן אכן
        14/2/12 00:28:
      אנשים לא צריכים להסתמך רק על הניסיון האישי שלהם, יש היום שפע מחקרים שמוכיחים שציפורים הן אינטליגנטיות מאוד, ותוכים הפגינו עם מוח בגודל אגוז אינטליגנציה של שימפנזים. ידעו ביותר התוכי אלכס שלמד לענות על שאלות כמו מה ההבדל בין חפצים מסוימים במושגים - כלומר ידע להגיד (באנגלית) שההבדל הוא בצבע, או בצורה. מחקרים ביונים גילו שהן הבינו שהן צריכות לנקר על צורה אחת משותפת למאות תמונות, שבהן המון פריטים. יש ציפור באפריקה שנוהגת לבקש מקופים ובני אדם לבוא אתה ומובילה אותם לכוורות בר, כדי שיפתחו בשבילה, יש מחקרים דומים על עורבים. כבר לפני יותר מעשר שנים גילו שלתרנגולות יש שתי אונות במוח - כשעד אז ייחסו את זה רק ליונקים. בקיצור, לפני שאנשים קובעים דעה כדאי שילמדו את הנושא. המחקרים האלה כבר משנות השמונים
        13/2/12 22:02:
      חיית המחמד הראשונה שלי היתה... תרנגולת. כתבתי על כך סיפור ואני שולח לך אותו בפרטי.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין