בשלוש השנים האחרונות, חלמתי את חלומותיי על מזרן חביב שישב לו בערגה על בסיס עץ, שגובהו כ-6 סנטימטרים. כל לילה היה מבחינתי מקורקע ועטור תנומה. לאחר לבטים והתבוננות פנימית אל תוך חיי המזרון שלי, החלטתי שהגיעה העת להיפרד ממנו ומבסיס העץ הקרוב כ"כ לאדמת הקודש הרמת-גנית עליה אני מתגוררת, והחלטתי שאני קונה מיטה חדשה. המיטה עליה פינטזתי תמיד, הייתה מיטה בעלת מזרן יוקרתי ואטרקטיבי, אשר אחלום בה חלומות מענגים יותר, נוחים יותר, מיטה בה עכוזי וגבי יחושו נוחות שמעולם לא חשו בעת עצימת עיניים ויצירת פנטזיות דמיוניות, והחשוב מכל היה שהמזרן יהיה במידת ביג-סייז כיאה לבחורה ביג-סייזית ואיכותית כמוני. אז אתמול הזמנתי, לאחר סקר שוק קצר, מזרן עמינח, חייתי, בהמתי, 2 מטר אורכו, בו אוכל להתגלגל לי בהנאה, בלילות החורף הקרירים. בצהרי היום הגיע המוביל ובאמתחתו הבסיס והמזרן. הוא הניח אותם על רצפת חדר השינה שנשטפה בקפידה ריחנית, והנה, עיניי רואות, גופי חש וליבי המום מגובהה הבלתי ניתן למדידה של המיטה החדשה. שלוש שנים התרגלתי לקפץ במהרה למיטתי, כאילו אני מדלגת אל תוככי בריכת שחייה, וכעת- ראיתי ברוחי סולם קטנטן שהתחלף לרגע במדרגה יוקרתית שרק בעזרתם אוכל לעלות אל חלומותיי ואל מנוחת הלילות הבאים. המיטה החייתית שהזמנתי, אכן התגלתה ככזאת. ענקית, גבוהה, ארוכה, רחבה, עבה, מטריפת חושים. כולי תקווה, שלא אמצא את עצמי באמצע הלילה על רצפת חדר השינה. לאדם רוחני שכמוני, הקרקוע הוא בעייתי. מעניין איך הולכים להיות הלילות החורפיים הבאים שלי.
גוד נייט מיי פרנדז... אני בדרך למעלה.
|