החוק למניעת הטרדה מינית מאוד ברור כשמדובר בהצעות מיניות וסירוב מצד העובדת. רוב המקרים לא כאלו פשוטים, נמצאים לכאורה בשטח האפור של החוק, כאשר העובדת הסכימה לקשר המיני, אפילו יותר מפעם אחת, ואז בייעוץ המשפטי מתגלה שההסכמה לא היתה שלמה וחופשית, אלא כי האיש הוא בוס, ממונה עליה, העבודה יקרה לה, הפרנסה בבית עליה.

כאשר אני כותבת מכתב לממונה או מגישה תביעה על הטרדה מינית, בטענה לניצול יחסי מרות, טענת ההגנה הנפוצה ביותר במקרים כאלו, כמעט האוטומטית, היא "העובדת יזמה". אני? אומר הממונה, אני הייתי בכלל קורבן שלה. היא התחילה איתי, יזמה את הקשר, התעניינה בי, ולי לא נותר אלא להיענות לה. זו הטרדה מינית?

בית הדין הארצי לעבודה שם לטענה הזאת סוף (זה לא אומר שלא ממשיכים לטעון אותה). גם אם העובדת יזמה, האחריות היא של הממונה.

בנסיבות מסוימות, קבע בית הדין, גם היענות של ממונה ליוזמתה של מי שכפופה לו לפיתוח קשר כלשהו עמו, יכול להיחשב ניצול יחסי מרות. בית הדין ביקש להנחיל נורמות התנהגות רצויות במקום עבודה, נקיות מניצול מרות, ולכן הוא קובע: ישקול הממונה את צעדיו, וככל שזיהה יוזמה או פיתוי מצידה של עובדת, אשר קשורות קשר ישיר להיותו בעל היכולת לשמר או להיטיב את מעמדה של אותה עובדת – הרי שהאחריות להימנע ממגע מיני עמה מוטלת עליו. שכן, הבחירה להיענות לאותו פיתוי, היא היא ניצול יחסי המרות שיש לו כלפיה.

אני מזמינה אתכם לקרוא מידע נוסף בנושא הטרדה מינית בעבודה, באתר שלי: עובדות - זכויות נשים בעבודה