חגורה הצלצול מצלצל מהכיסא הם קופצים אל שער בית ספר, להורים הם רצים החצר התרוקנה, המורים כבר עזבו וכשסיים השרת, האורות גם נכבו הוא נשאר לבדו מסתתר בפינה ליד עץ ענקי, במרכז הגינה הוא קיווה שאביו יבוא מאוחר ולפעמים גם חלם שלא יגיע בכלל חגורה בשבילו לא סימלה שום אופנה ודמות נערצת הייתה השכנה את שרוולי חולצתו לעולם לא הפשיל את השריטות על גופו הוא סירב להסביר הוא אהב לחייך ולנסות לתאר איך זה לגדול עם אבא אחר אחד כזה שמשרה בטחון אחד שתומך ונותן פתרון הוא קינא בילדים, קטנים כגדולים וכשהזכירו מכות, נעלמו המילים הוא רצה רק חלום אחד להגשים להתעורר שוב בבוקר ללא כאבים חגורה בשבילו לא סימלה שום אופנה ודמות נערצת הייתה השכנה הוא רצה רק לצעוק ולספר לעולם אך הבושה העצמית גברה על כולם |