חום גופו של יקי עלה... הוא שכב מחובר למכשירים רפואיים, שבוי בבית כלא איראני ותחילת העינוי והטפטוף האיטי של המים הקפואים על קרחתו, הוא רק עניין של זמן...
אחרי ניתוח הוצאת השקדים שהסתבך ונמשך שעות ארוכות, הוא התעורר והרגיש כמו תרנגולת שחוטה, שהוציאו לה את הגרוגרת. כל גופו זעק למנוחה ולשקט.
לרוע מזלו, לשותפו לחדר היה טקט של תולעת, הוא היה צועק בנייד, יוצא וחוזר מהחדר כמו רוח, כשהרדיו "לא היה על התחנה" אלא ליד...
תנמיך את הרדיו ותפסיק לצעוק, אני אחרי ניתוח" ביקש יקי מהשותף לחדר במחלקת א.א.ג בביה"ח שיבא. 

 הוא התחנן לעזרה בשמירת השקט מהאחות, אך היא נעצה בו מבט עקום, לא מעלה בדעתה להתערב ולהכניס ראש בריא למיטה חולה...
**

מחלקה נעימה א.א.ג . החדרים מרווחים וניכר כי יד מקצועית ועדינה, השולטת ברזי הפנג-שווי  ליוותה את בניית האגף החדש.   

 חבל שאמ'שלו לא הקפידה על הנדסת אנושיותו, חשב יקי על שותפו לחדר. כשהוא מנסה להרדם.
 שנתו ארכה 7 דקות. "המרעיש" נכנס לחדר, צועק בנייד ומעיר אותו בקול רועם.
- "אילנה, מלמל זקי,"עדיף לו שאת תטפלי בו...
הוא פקח את עיניו, לא מבין להיכן נעלמה אשתו כשהוא כה זקוק לה...
"תפסיק להרעיש, אני סובל", צעק יקי.
אך "המרעיש" המשיך להתעלם מקיומו.
יקי גייס את מעט כוחותיו. והתקדם באיטיות למיטתו של "המרעיש".
הוא הסיט את הוילון וראה גברתן שוכב במיטה עם גבס שפיצי וענק על אפו, מדבר באייפון בקולי קולות, כשלצידו הרדיו המרעיש.
יקי לקח מהחולה הנדהם את האייפון, טבל אותו עמוק לתוך צנצנת הפרחים שהיתה סמוכה למיטה ואמר לו באוזן:
"אני אגיד לך את זה פעם אחת ולאט. אם תרעיש, אשבור לך את הגבס השפיצי והיפה שלך על האף..."
**
מבעד לוילונות הצבעוניים שהשוו לחדר אווירה נעימה ותחושה מטעה של אנטימיות, שמע זקי את "המרעיש" מספר בשקט לחברתו על הברנש המסוכן שליד החלון...
"אל תתעסק איתו", אמרה "הוא נשמע מסוכן", אבל יש לו לב, הוא היה יכול להטביע לך את האייפון בלי לעטוף אותו קודם בנילון..."
איפה אילנה... פעם, פעמיים בחיים עושים לי ניתוח והיא נעלמת ? - חשב ונרדם.
**
בחדר ההמתנה, מחוץ לחדר הנתוח, עמל הצוות הרפואי להרגיע ולהסביר לאילנה, אשתו של יקי, כיצד ניתוח של חצי שעה נמתח 5 שעות. 
אילנה ראתה כ-"נס רפואי" את שליטתה העצמית. היא לא הבינה כיצד מתחה את שרירי סבלנותה ולא התפרצה לחדר הניתוח, לראות מה קורה עם בעלה..
פתאום יצאה אליה , אחות מאירת פנים מזמינה אותה להתלוות למיטת בעלה, כולה חיוכים והתנצלויות...
הצבע חזר אט אט לפניה של אילנה.
כשחצו את הבניין ועברו במסדרונות, שמהם עלה ריח חריף של חומר מרדים, הציפה אותה תחושה לא נוחה.
"הכל פה כל כך הזוי, כ-ו-ל-ה, ניתוח שקדים... לאיפה לקחו אותו... ולמה המסדרונות לא נגמרים...", חשבה.
האחות נעצרה לפני דלת אפורה. לקחה נשימה עמוקה, נכנסה ואמרה:
"שלום יקי, הנה הבאתי לך את אשתך". ומיהרה לצאת מהחדר.
"זה לא בעלי..."
"איך קוראים לבעלך", שאלה האחות.
"יקי כהן".
"זה כן בעלך", קבעה. "את רואה כתוב..." היא הצביעה על גיליון החולה.
"גברתי, את עושה צחוק, זה לא בעלי..."
"גב' כהן, אל תתווכחי איתי, פה כתוב השם שלו... הוא לא עונה לנו כי הוא אחרי ניתוח"
שתיהן לא ידעו כי האיש ששכב שם הציץ והתפלל ליושב במרומים, שהאחות תצליח לשכנע את הבחורה היפה, שהוא בעלה... ותגאל אותו מ-30 שנות נשואים שלא קורה בהם כלום...