| רבותי הסרפרים, גבירותי הסרפריות (במלרע בבקשה). עברו שבועיים תמימים מאז פתחתי את "סתמבלוג" ופצחתי בכתיבה עילגת והריני חש מחוייב לסיכום ביניים ולתובנות ביניימיות ועוד כל מיני הגיגים בייניימיים שעלו בעקבות הארוע הסתמי והלא חשוב בהיסטורית האינטרנט העברית המתחדשת לאחר אלפיים שנות.מאמרי בנושא האמנות קצר הצלחה מרובה והגיע עד לרגע זה ל99 צפיות שאם מנכים מהן מע"מ ריבית והצמדה, כניסות לצרכי תיקונים, וגם סתם נקניקים שנכנסו אבל לא טרחו לקרא, הרי שלפחות חמישים איש ואשה השחיתו חמש דקות מזמנם היקר ע"מ לקרא מאמר שספק רב אם יוביל אותם לעסקים, אהבה, סקס, אושר, עושר, תובנות חשובות, או לאיזה משהו שיקדם אותם או יועל להם באיזו שהיא צורה. היה או היתה גם גולש/ת שהגדיל/ה לעשות וכיכב/ה את המאמר בכוכב ירוק בודד ובוהק כנגה בשמי ערב צלולים שמי ערב כחולים. תודה לכם אנשים טובים, המשיכו בדרככם הנדיבה, מגולש לגולש שאני מקושש חלומי מתממש והנה, אני שוב מקשקש. לאחר שעסקתי בנושא האמנות, אעסוק הפעם בנושא נוסף שמטריד אותי מאז הייתי נער עול ימים בלינה המשותפת בבית הילדים בקיבוץ, נושא הטכנולוגיה.
לילה אחד, לאחר ההשכבה, הסתלקו ההורים ונסתלקה לה גם שומרת הלילה, רכנו ילדי הקבוצה סביב רדיו ה"אמרון" ירוק העין והאזנו ל"פול טמפל". הצעירים שבנינו לא זוכרים אבל זו היתה התסכית הפופולרית של אותם ימים רחוקים והרייטינג שלה עלה בעשרות אחוזים על כל "ארץ נהדרת" או "הדוגמניות" או כל תכנית טלוויזיה ברת השוואה מימינו אלה. עמק החולה היה עמק קטן ומבודד, הקליטה היתה קשה והיה צריך לשמור את היד על כפתור התחנות ולדלות את הדראמה עם כל ה"סטיב" (זוגת והעזר שכנגד של פול טמפל) וה"פול" מבין התחנות הערביות ולנקות את הצרצורים והצפצופים ושאר מרעין בישין שאיימו להשאיר אותנו לא מעודכנים. מדי פעם היה ה"אמרון" מחרחר ומשתעל ואז היתי אני נכנס לפעולה ושם על גב העץ של המקלט לאטמה מדוייקת ומחזיר את הסורר לפעולה. כחשמלאי וטכנאי מוסמך שגם היום אין לו שמץ של מושג איך פועלים כל המכשירים שנמצאים סביבו, סיגלתי לעצמי יכולת לבעוט ולהכות מכשירים ולהחזירם לפעולה. עשיתי את זה ל מכשירי ג'י אר סי בצבא, לטלוויזית סרבניות, ומדי פעם גם המפלצת שמתחת לשולחן חוטפת בומבה כשהמסך מכחיל. באותו לילה, לאחר שסיימנו לדון ב"פול", סיפר אחד הילדים שהוא קרא בעיתון שביפן המציאו רדיו עשוי מאבן שמחירו יעלה לא יותר מחמישה עשר גרוש (גרוש ילדים זו אגורה). לאחר שהבחור המסכן אכל את כל החרפות והקללות על טיפשותו ובורותו, הוא גם חטף קצת מכות כי בחדר של בנים בקיבוץ וויכוחים כאלה תמיד נגמרים גם בקצת מכות, מה לעשות. לא עברו שנתיים ובשורת הרדיו-טרנזיסטור הגיעה ארצה אבל זה היה מאוחר מדי ואת הקללות והלאטמות כבר אי אפשר היה לקחת בחזרה. בינתיים עברו המון שנים ואנחנו מוקפים במכשירים וגאדג'טים מכל עבר ומי יכול היה לשער אז שכל פישר יסתובב עם סלולרי שמטלפן, מצלם, גולש באינטרנט, מציג סרטים ועושה קפה. ורק לחשוב שכל זה התחיל באיזה קוף קטן שלקח נבוט והכניס אותו בראש של איזה גורילה! כן, כן! כל הטכנולוגיה התחילה בקוף קטן שרצה להאריך ולחזק את טווח הפגיעה שלו. מאז התקדמנו, טסנו לירח, בנינו גשרים ענקיים, אנחנו מגיעים לאמריקה בעשר שעות, מדברים עם כל העולם, נשינו התגברו אפילו על כח המשיכה והן מציגות לנו ציצים סולדים בגיל שישים, זקנים בני שבעים מזיינים כמו בני שמונה עשרה וחוץ מחיי נצח, סרטן והתקרחות כמעט כל הבעיות נפתרו. העניין הוא שבעוד אני מספר לכם מתחיל לגרד לי בגב ואני כבר לא מספיק צעיר ולא מספיק גמיש ע"מ להגיע למקום הגרוד. אבל, כאן נכנסת ההברקה הטכנולוגית של כל הזמנים, הברקה שלשמה התכנסנו בערב זה, מגרדת הגב. אותו יורש של הנבוט מאריך היד שממנו התחיל הכל, מקל שקצהו מעוקל ככף יד, פאר כושר ההמצאה האנושי. |