זכות התשוקה לדעת

את עצמה עד הסוף הלא ידוע.

מכאן ומכאן.

מוטת כנף להנה ופונה אנה, אינה יודעת.

שיכורה,

מפוייחת.

נמסרת

ניתנת רעננה!

מבעבעת, צלולה,

כמהה, מבעירה.

נלקחת מכוחה

ובאה אל כוחה!

היא תישרף בלאט,

בחשכת הליל ובבת אחת!

והדמעות קרדום לחפור בה

גם לא יוכלו לה.

מגונבת בחטא קדמון לאור יום.

מופתעת בכל פעם מחדש מרצינותה.

אפילו תהיה גאה,

אפילו שפלה,

ערירית,

סמויה

בהמית.

יפיפיה,

כנועה,

מתמסרת,

עדינה ולא ברורה,

בלתי מפורשת.

שברירית,

עוצמתית.

תמיד. תהא זו זכות התשוקה לנשום את עצמה לדעת.

לבטל עצמה.

למות עצמה.

לדאות ולרום

עד אנה שהיא מגעת

ולא העת סופר קורבנותיה

ולא האת חופר את עונשה

ולא העט מחבר לה כלימה.

וגם לא יכון שופט אנוש!

ואף תזרח כחמה באין צוהר במחבוש.

וכלבנה במילואה תספסר נפשה כזאבה.

ואישה מקוננת מקינאה

וגבר יהבו גואה, יוהר, חוצב ושוחט.

גבורתו מדממת

ונשיותה הפכה אילמת, חירשת, בלתי נראית.

כמו ביקום אין שולט? בה, בריח גופה,

בלאדי טהור

זיעה בעור.

ריח יום עבודה.

קרקפת הפכה משומנה.

אמיגדלה וזמירים, נוירוטרנסמיטורים מחול שדים.

או הו..! למדען הרבה הסברים!

וגם זאת ועוד...

גבוהים מכל אלה, נפלאים בחוכמתם ממנה?

כמי נהר זורמים אל הים .. לא יוכלו לה.

כי הים הזה הוא שלה.

ובים הזה אין מציל וודאי לא בצילה.

הלא היא, המומה ונבערת מטבעה. מעצמה.

ובכל זאת,

תשאלו אדם את פתח גן העדן:

שים משאלת לב אחת, אבל אחת! הרמה במעלה ותקבלה

והוא היה עונה:

להיות נחשק