מישהו קרא את מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות? בעוד אנחנו פה מתעסקים בשטויות

 במקום שכוח אל, מתחת לאפינו נעשים פשעי אנושות כלפי בע"ח.

עוד למראה התמונה בשער כוחי לא עמד לי... התלבטתי ביני לבין עצמי אם לפתוח

את העיתון, להתיישב, לקרוא ולהביט בתמונות המזעזעות.

למה את עושה את זה לעצמך? הרי לא תאכלי בגלל זה ארוחת ערב, הרי זה ידיר

שינה מעינייך, התמונות לא יעזבו אותך שבועות. למה?

הרי כלום לא ישתנה, בכל העולם ימשיכו להתעלל, לבצע ניסויים ולהמית בע"ח בייסורים.

אל תתעמקי במשהו שאין לך שליטה עליו ואין בכוחך לשנות.

אבל האם לסגור את העיניים ולא לראות זה הפיתרון?

אז פתחתי את העיתון, לקחתי נשימה והתיישבתי לקרוא את התחקיר.

רוב משך הקריאה לא יכולתי לראות כ"כ את הכתוב,הדמעות לא הפסיקו לזלוג

וקול בכי חרישי בקע מגרוני ללא שליטה.

פניהם של הקופים ניבטו אליי מדפי העיתון, מפוחדים, חסרי אונים, מבוהלים,

סובלים ושרויים במצוקה גדולה.

איך יכול להתקיים עדיין דבר כזה בעולמנו? ניסויים הם דבר פסול שמרתיח לי את הדם

בכל פעם מחדש, אין להם שום הצדקה. לא בשביל להציל חיי אדם ובטח לא בשביל

לרקוח מוצר קוסמטי זה או אחר.

אין שום סיבה שמישהו אחר יסבול בשביל להציל חיי אנשים. ובטח לא ככה.

מי שם אותנו לגזור גזר דין של חיי סבל וייסורים של החלשים מאיתנו?

מי אנחנו בכלל? החזק שורד? לא מעניין אותי כהוא זה...

להם אין פה שיוכלו להגיד שכואב להם, שרע להם, שהם סובלים.

אין להם יכולת להבין למה עושים להם את זה.

נבצר מבינתי איך מדינת ישראל מאשרת שייעשו כאלה עוולות בבעלי חיים, איך אין

ביקורת קפדנית על כל אותם מקומות שמבצעים ניסויים אלה ואשר עוברים על  חוק צער

בעלי חיים בצורה הבוטה ביותר, בצורה ובדרך שהם מנהלים ניסויים אלה.

פרופ' עמירם גרינולד ממכון וייצמן  שמבצע את הניסויים האלה, מבצע אותם בצורה החמורה ביותר שישנה.

באדישות מוחלטת למצוקתם וסבלם של הקופים, מתייחסים אליהם ככלי מחקר ותו לא.

אין שום ניסיון לנסות ולהקל על הקופים את הסיוט שהם חווים יום יום, להרגיע וללטף. 

5 ימים בשבוע הם עוברים גיהנום שלא יתואר.ובסופשבוע עדיין סגורים בכלובים, מבודדים האחד מהשני בלי שום יכולת למגע כלשהו בינם. ומן הסתם חיה חברתית 

ובעלת תבונה זו חייבת יצירת קשר ולו הקטן ביותר עם קופים אחרים. 

הרי בחלק גדול מהניסויים שנעשים בארץ ובעולם ישנה אפשרות לבצע אותם בבני אדם

בשיטות לא פולשניות ולהגיע לאותן תוצאות בדיוק.

במקום זה לוקחים יצור חסר ישע שלא יכול להתנגד, לא מבין מה עושים לו,

שסובל בדיוק כמונו אם לא יותר ועושים בו שפטים, עושים בו כרצונם בצורה האכזרית ביותר שישנה. 

אבל לא עשו ולעולם גם לא יעשו ניסויים כלשהם בבני אדם וחבל שכך...!!!!!!!

הייתי שמחה ויתר משמחה לשים על הכיסא את פרופ' גרינולד ושכמותו ועוד הרבה

אחרים שתומכים, נותנים ידם ומאשרים שדברים כאלה יתקיימו בעולמנו.

לשים אותם על הכיסא ולהעביר אותם את מה שהחיות האלה עוברות יום יום.

לקדוח בראשם חורים, לכפות אותם לכיסא לשעות, להצמיא ולהרעיב אותם.

בלי אילחוש, בלי חומר הרדמה. ככה, בדיוק כמו שהם עושים.

ליום, לשעה, לרגע והעולם כולו יזדעק ויגיד שאני ושכמותי ברברים, רוצחים...

ועכשיו בטח חלקכם יטען שאם זה היה עבור תרופה שתציל מישהו שיקר לליבי

אז זה היה למטרה טובה ונעלה ואז זה צריך להיות מותר ומוסרי בהחלט.

אז אני עדיין אומרת לא, אין שום סיכוי בעולם שהייתי מעבירה מישהו אחר סבל

כזה עצום למען הצלתו של אחר. גם אם זה עבור אמא שלי.

אם כבר אז צריך לדלל את כמות האנשים מהסוג הזה מהעולם ולא אף חיה

באשר תהיה. לא עכבר, לא אוגר ולא שפן....

יש הרבה אנשים בכלא שאשמח שיעשו עליהם ניסויים מהסוג הזה.

אנסים, רוצחים ומה לא. ניצול מצוין לכסף שלנו שמממן את שהייתם בכלא ושיקומם. 

תנו לחיות לחיות לעזאזל.... למה הפכנו להיות?

אוקיי, זה ברור שאני פנאטית. אני חולה על היצורים האלה, על כולם ובלי יוצא מהכלל.

אני רגישה בכל הנוגע אליהם ברמות קשות, כל דבר מהסוג הזה, כל ידיעה בעיתון

על ילדים שחפרו בור לגור כלבים קטן וקברו אותו חי משפיעה עליי וגורמת לי לבכות

וליילל כילדה קטנה. כל חוסר צדק שנעשה כלפי בע"ח מקפיץ אותי לתיקרה

ומרתיח לי את הדם. עד כדי כך שאם היו נקרים בדרכי אותם אנשים,

 טוב לא היה יוצא מזה! וחבל שהם לא נקרים בדרכי (למרות גודלי המינימלסטי).

איך אפשר לחיות בעולם שמתייחס ככה לחלשים וחסרי ישע?

מי אנחנו לעומתם בכלל??? האם לנו מותר לעשות הכל?

טוב, אני יכולה להמשיך ככה לנצח מהסיבה הפשוטה שאני אישית לא מסוגלת

להישאר אדישה. ואצטרף בכיף ליו"ר תנו לחיות לחיות שהודיע שישבות ברעב

אם צריך. אבל הוא לא ינוח וישקוט עד שהניסויים האלה בשמונת הקופים במכון וייצמן ייפסקו.אלה האנשים שעושים עבודת קודש ומשמשים כפה לחיות המסכנות האלה.

אני מחזקת את ידיו במלחמתו הכ"כ צודקת והכ"כ אכפתית באנשים כמו אותו פרופסור

שכבוד הוא לא מנת חלקם. מאחלת לו ולשכמותו חיי ייסורים וגיהנום עלי אדמות.

ובאשר לנו, בעוד אנו פה שותים קפה, מבלים ונהנים הקופים ושאר בע"ח בעולם סובלים.

חומר למחשבה אנשים. תשתדלו לעשות משהו קטן עבורם, לזעוק את זעקתם

 ולבוא לעזרת המתוקים האלה, ברחוב ובכל מקום בו אתם נתקלים

במעשים שפלים נגדם.

מיותר לציין שארוחת ערב לא אכלתי היום ולישון? לא נראה לי בזמן הקרוב.

תגובות אני בספק שיהיו, כולנו מעדיפים לעצום עיניים וחלקנו גם נשאר אדיש בכל הנוגע לבע"ח.  למרות שלל הצרות שקיימות במדינתנו,זה מעסיק אותי יותר מהכל.

לבני אדם תמיד יהיה מי שידאג לחיות הרבה פחות. בצער רב...