"במו ידה"

הבהרה:נכתב בגוף ראשון ואינו משקף את מצבי האישי

על כוס קפה ישבנו,

משם התחלנו, השיחה קלחה ונפתחנו.

אהבה פרחה והתמזגנו,

מצאנו עצמנו מתחת לסדינים,משם התגלגלו העניינים...

עברו שנים...אנו כבר מסודרים.

את עולמי פרסתי בפניך,לרצותך בקשתי.

ביום בהיר וקודר- גמלה החלטה,

רוצה את אחרת! בקשת דברים ערטילאיים...

אך המציאות מדברת.

"בטנך שבעה ועיניך רעבות".

משיחה לויכוח, מכעסים לשתיקה,

עשית סערה בכוס מים.

מחפש אני מוצא בעין הסערה.

יחסינו תלויים על חוט השערה.

סדקים נבקעים, מיתרים נפרמים ועמם הקשרים.

הושטתי ידי לעברך והראית לי עורפך.

השבת פני ריקם, אני כבר לא קיים !

שבר כלי זכוכית בכף ידך,

נשען על צלילי מיתר צורמים.

מסמרים נעוצים ועמם זיכרונות חצויים.

בקשתי את מגע ידיך.

חשקתי לראות את זיו פניך.

להריח שנית את עלומיך.

לחפון בידיי ניחוח תשוקותייך.

להחזיר עטרה ליושנה, אך לשווא...

בדד מבכה, איכה אהיה?

געגועי נשחקו בשגרת היום. 

חלפו השנים...ושופצו הסדקים,

הגלגל הסתובב ואני המסובב.

עמדה על מפתן דלתי,שבורה וחסרת אונים .

דמעות זולגות מעיניה,מבקשת תחנונים לחזרה לימים עברו...

על כוס קפה ישבנו,

"דוסטויבסקי" על השולחן בינינו.

ליבון עניינים וסגירת מעגלים,את כבר אינך בעננים!

המציאות טפחה על הפנים.

טעמו של הקפה, מר מהקודם.

דממה שררה,מאומה לא קרה.

אני... בהכרה!

את "דוסטויבסקי" את תקראי... 

דודי רצם.

מצורף איור :" במו ידה".