ואלך בשערי העיר,למצוא פת לחם ומי באר להרוות יומי מנדוד מדבר,רגליי מחטטות בנבכי השווקים,בין קולות בלואים לקולות עשנים,ונשמתי ספוגה בריחות שיכר,מלאימים דעתי תשוקה לחיים. והנה,אראה התקהלות ואשמע הטפה ,ואלך לי חרש לפשר ההטפה. קומו אחים,וראו את טומאת הקודש,בואו אל ליבכם,ואל אבותיכם,למען תשמרו את חוקי האל,האל שמבטיח ומקיים,בטחו בו,וראו משכנותיכם בית פתוח לאלוהים. וליבי,שומע,נותן בי את הלמותיו,כמשפט צדק לימים רבים. ואגש אל האיש,לבוש סחבות ופניו בוהק השלג משרים שלווה ונעימים. ואומר :אבטח באלוהיי,כי הוא מגני וישועתי,ומילותייך הן כצרור חיים המבhאני אל משפט אלוהיי לבל אחטא בקדושתו הרבה.. ויבט בי בעיניים כלות,מאושרות,וישיבני "אלוהיי בא בחלומי ויאמר,לך אל עמי ישראל והשב אותו אל חיקי,כי ראיתיו בהתבללותו,בסור דרכו אל אלילים אחרים,וליבי נחמץ. ואבואה אל עמי,להשיבו אל אלוהיו" ואביטה,ואראה כי נמוגו הלכי העם ,ורק קומץ קטן מתבולל בין ההמון לבקש תשובה ואשאר לבדי עם מטיף הקדושה. ועיניו,עיני האלוהים מביטות בי ברחמים,עוטפות פניי בהילת קודש,ונשמתי נאלמה ,שטה בנבכי הדרכים,שרויה בשלווה,לחפש את מנוחת אבותיי,ששם אבואה בקץ חיי. ואדע,כי יד אלוהים בי נגעה,ואלך לכתת רגליי להביא מזור לעמי למען אשיבה נשמתי לבוראי בערבות ימיי בנפש מטוהרת מכל רבב. אסורה אל נאות מדבר,בואכה הר סיני,לעטוף נפשי גלימת הזדככות קודש,לטהר חיי במי מעיין עולים מתוך סלע התמיד,שורפים הנשמה ביסורי כשול לנפיחת חטאי העבר. עצמותיי בוערות באש,רגליי מלככות עפרי גהנום לקבל על עצמי את עבודת הקודש,להמירני יסורים באהבת האל. ואעצום עיניי,לתת לנפשי מנוחה,להתקרבות לאלוהיה עד יתום מסעי ברחבי הזמן. |