המלחמה החשאית

המוטיבציה באיראן לפיגועי נקם בשיאה, גם הכוננות הישראלית

המלחמה החשאית חוצת היבשות בין מדינת ישראל לאיראן ולחיזבאללה, עלתה השבוע שלב נוסף. במערכת הביטחון בארץ משוכנעים, כי מתקפת הטרור השבוע היא רק ההתחלה. ממש עכשיו מסתובבים בעוד מקומות בעולם סוכנים איראנים (עם דרכונים איראנים) ומחכים לשעת הכושר, כדי לבצע את הפיגוע הבא סמוך ליעד ישראלי.

המלחמה הזו מזכירה את מה שהיה בעבר ב־92, כאשר כוחות הביטחון חיסלו את מזכ״ל החיזבאללה דאז, עבאס מוסאווי. החיסול עורר אז ויכוח במדינת ישראל, כיון שהתבררו שני דברים. יורשו של מוסאוי - חסאן נסראללה, התגלה כהרבה יותר ארסי (הרסני) ומסוכן. כמו כן גל הפיגועים בעקבות אותו חיסול היה רב היקף.

החיזבאללה בשליחות איראן פוצצו את שגרירות ישראל בבואנוס איירס בירת ארגנטינה, גרמו להרס רב וקבעו את המשוואה: פגיעה במנהיגי החיזבאללה תגרור מיידית גל פיגועים ביעדים יהודים בעולם.

המשוואה הזו החזיקה מעמד זמן רב, וראשי מערכת הביטחון בארץ, נמנעו מלתקוף את מנהיגי החיזבאללה בלבנון מחשש לפעולות נקם בחו״ל. אולם לאחר מלחמת לבנון השנייה, הפך נסראללה ליעד חיסול, וזו הסיבה שהוא מתחבא בבונקר. נסראללה יודע היטב שמחפשים את ראשו ומתנהג בהתאם.

כמו כן חוסל בלב דמשק - רמטכ״ל החיזבאללה עימאד מורנייה, המחבל מספר אחת של הארגון. הגם שבמדינת ישראל לא לקחו אחריות למעשה, הרי שהחיזבאללה וכן בכל העולם משוכנעים שהמוסד הוא שביצע את פעולת החיסול המתוחכמת. קשה היה לפגוע במורנייה - האיש שנקט בכל אמצעי הזהירות האפשריים. לבסוף הותז ראשו כתוצאה ממטען חבלה, שהוצמד למשענת הראש בכיסא הנהג.

החיסול של מורנייה היה למעשה מעגל שנסגר, כיון שהוא זה ששיגר את אנשיו לבצע את הפיגועים בארגנטינה. בחיזבאללה הבטיחו לנקום את חיסולו של מורנייה, גם אם יעברו שנים ארוכות. השבוע - יממה לאחר שצוין יום השנה לחיסול מורנייה. ארעו ניסיונות הפיגועים בניו דלהי ובטיבליסי, ולמחרת בבנגקוק.

לכל זה נכנסה גם איראן, לה אינטרס מיוחד לבצע פיגועים נגד יעדים ישראלים ויהודים בעולם. זאת לאחר חיסול מדעני הגרעין בלב טהראן. האיראנים לא יכולים לשאת את הבושה הזו, ומכאן הרצון שלהם לנקום.

הרצון הוא להראות שגם הם יודעים לבצע פעולות במדינות אחרות, ולפגוע ביעדים ספציפיים, ולא בפעולות גדולות כמו שמבצע ארגון אל קעידא. זו הסיבה שהאיראנים מנסים לשחזר במדויק את שיטת הפעולה בה חוסלו המדענים, באמצעות אופנוע המצמיד מטען חבלה לרכב המיועד, ואז מפעיל את המטען באמצעות שלט רחוק, כפי שככל הנראה היה בניו דלהי.

האמריקאים שהכחישו כל קשר למעשה, ביקשו בכך להגן על התושבים שלהם בחו״ל מפני מעשי נקם איראניים. אולם כאן בארץ היו ״חכמים״ שונים שהתפארו בחיסולים, אם באמצעות קריצות, רמיזות, או אמירות שונות ומשונות: ״לא מצטערים על מות המדענים״, ״כל חיסול כזה הוא לטובה״ וכדו׳.

האמירות הללו רק הגבירו ומגבירות את המוטיבציה האיראנית לבצע עוד פעולות דומות. גל הטרור אינו אמור לחלוף מאליו, ומכאן הכוננות שהגיעה השבוע לשיאה בכל נציגויות מדינת ישראל בעולם.

על הכוונת

מאז ומתמיד היוו השגרירויות בחו"ל - יעד לפיגועים ולטרור

טעות לחשוב שרק השבוע החל גל הטרור נגד שגרירויות ישראל בעולם. המאמצים של איראן והחיזבאללה לפגוע ביעדים ישראלים, נמשכים זה ארבע שנים מאז חיסולו של עימאד מורנייה.

מורנייה מהווה תירוץ בלבד במקרה הזה. אם לא הוא, כבר היו מוצאים משהו אחר. אולם הרצון לבצע פעולת נקם גדולה, שכולם ידברו עליה, מניע יותר מכל את איראן והחיזבאללה.

ארגוני הטרור בונים על ירידה טבעית בעירנות הנציגים הישראלים בחו״ל, וממתינים לשעת הכושר לתפוס אותם רדומים. למעשה מאז ומתמיד היוו עובדי השגרירויות של מדינת ישראל בעולם - יעד לפיגועים. במשרד החוץ אף קיים קיר מיוחד, ובו אנדרטה של כל שמות הנספים מקרב הדיפלומטים הישראלים, שנהרגו בעת שירותם המדיני.

הפיגועים השבוע הזכירו שוב לדיפלומטים עד כמה הם חשופים לכאורה במדינות השונות בעולם. שירותי הביטחון המקומיים עושים מאמצים כנים לסכל פיגועים, אבל לא מסוגלים לעצור את השטף המתקרב.

גורמי המודיעין בארץ מצידם משתפים פעולה עם כוחות הביטחון המקומיים בחו״ל ומעבירים להם מידע שוטף כדי למנוע פיגועים. לפי הדיווחים, העבירה מדינת ישראל להודו כבר בחודש שעבר רשימה של 50 חשודים איראנים, שיש לעקוב אחריהם.

בד בבד דווח על הגעתם של אנשי מוסד להודו, מיד לאחר הפיגוע, כדי לסייע בחקירה. לפי דיווחים בהודו, הגיעו אנשי המוסד לשגרירות הישראלית בניו דלהי והאיזור כולו הפך למאובטח, עד שאי אפשר היה לעבור ליד בניין השגרירות.

עוד דווח, כי הוראות הבטיחות של משרד החוץ, אסרו על הדיפלומטים להשתמש בכלי הרכב של השגרירות. כל הרכבים עם לוחיות רישוי שמתחילות CD הן כעת מחוץ לתחום. תחת זאת עברו הדיפלומטים ומשפחותיהם לנסוע במוניות ״עד להוראה אחרת״.

כלוב זהב

שבירת שיגרה: כך נראים כעת חיי השגרירים הישראלים בחו"ל

בעוד בהודו ובגאורגיה חוקרים את הארועים אצלם -הפיגוע בניו דלהי ברכב אשת הדיפלומט הישראלי, וניסיון הפיגוע ברכב השגרירות בטיביליסי - התרחש ניסיון פיגוע נוסף והפעם בבנגקוק. העקבות הובילו לאותו מקום - איראן. המטרה של האיראנים היתה ועדיין, לפגוע בדיפלומטים ישראלים בתאילנד ובראשם בשגריר הישראלי. כך עלה מחקירת החוליה האיראנית שנתפסה על ידי כוחות הביטחון בבנגקוק. במשטרת תאילנד ציינו כי החוליה לא התכוונה לבצע פיגוע ענק נוסח אל קעידא, אלא לפגוע באנשים בודדים, בדיוק כפי שנפגעו מדעני הגרעין בטהראן. שגריר ישראל בתאילנד, יצחק שוהם, לא התרגש מהממצאים. ״מהניסיון שלנו, אנחנו יכולים לשער, שאנחנו היינו המטרה״, אמר. עוד ציין כי מעצרם של שני האזרחים האיראנים בבנגקוק, לא משאיר מקום לספק באשר למי שעומד מאחורי המתקפות.

״הסיפור לא נגמר, העצבים של כולנו מתוחים״ מודים שגרירים ישראלים מכל רחבי העולם. לא כולם זוכים לאבטחה מליאה, בגלל שהמאבטחים עסוקים בעיקר בשמירה על השגרירויות ולא על האנשים. לפיכך השגריר חייב לדאוג לעצמו, להסתובב עם נשק אישי בהיכון, לסגל אורח חיים ערני ומוקפד, לשנות כל העת נתיבי נסיעה, כאשר האיומים גוברים - לקחת את הילדים לבית הספר בניידת משטרה, ולהסביר להם מדוע השוטרים צריכים לקחת אותם ממקום למקום.

״מבחוץ, כאשר מביטים על החיים של הדיפלומטים בעולם, הכל נראה זוהר״, אומרים השגרירים, ״אבל אלו לא חיים בכלוב של זהב, אלא יותר כלוב מאשר זהב. הבית שלנו חשוף בכל רגע נתון אפשר להיות על הכוונת של צלף. הרכב בסכנת מילכוד, צריך כל הזמן לשנות את השיגרה. אלו חיים שאינם פשוטים״.

הצורך המרכזי של השגריר הוא ״לבלבל את האויב״. מכאן ההנחיות לשבירת שיגרה, במיוחד בזמן חירום. ״אסור להגיע למקום, בו אורב לך האויב. אתה צריך להפתיע אותו כל הזמן״, אומרים שגרירים לשעבר המכירים את החיים הללו מקרוב. ״המטרה היא לחיות חיים נורמליים ככל האפשר, בסביבה לא נורמלית״.

איש שב״כ לשעבר נמרוד פירסטנברג, ששירת שבע שנים ביחידה לאבטחת אישים והיה חלק מכוח הביטחון של מספר שגרירויות בעולם, סיפר השבוע כי הפעילות בימים אלו אינה מתבטאת בשינוי מהותי באבטחה, אלא בשני מישורים עיקריים. 1. תגבור ערנות ביום ובלילה, כולל שינה עם אקדח מתחת לכרית ופנס. 2. שינוי שיגרה. הדגש בדבריו הוא על שינוי השגרה. ״יש לשנות את דרכי הפעולה. לשנות כלי רכב, לנסוע במוניות, ללכת ברגל. לשנות את שעות היציאה לעבודה ומהעבודה.

להסתכל דרך החלון החוצה, לבדוק אם יש מישהו ברחוב, אם חונה רכב זר״.

ולמרות כל הכוונות והעירנות, ברור לכל שלעיתים נרשם אך כפסע בין פיגוע ״מוצלח״ מבחינת מבצעיו, לסיכולו. רק תפילות וסיעתא דשמיא ימנעו את הפיגועים הבאים.

טרור עולמי

מאמצים חוזרים ונשנים בארבע השנים האחרונות לבצע פיגועים

ארבע השנים האחרונות מאז חיסול עימאד מורנייה, היו ארבע שנות רצף של ניסיונות לפיגועי נקם. רק בחסדי שמיים לא הסתיימו הניסיונות הללו באסונות כבדים. יד ההשגחה ניבטה בכל ארוע וארוע.

הערכה במערכת הביטחון היא, שעצם זה שמורנייה עצמו לא יכול להשתתף בפיגועי הנקם (על חיסולו שלו..), מפחיתה את הסיכויים לבצע פיגוע ״בשלמות״. מורנייה היה מומחה לטרור ותחת פיקודו בוצעו כאמור הפיגועים הקשים בבואנוס איירס לאחר חיסול עבאס מוסאווי לפני עשרים שנה ובעוד מקומות שונים בעולם.

מאז חיסול מורנייה נעשו ניסיונות הפיגועים הבאים: במאי 2008, נעצרו אזרחים לבנונים באזרביגאן, לאחר שהתכוונו לפוצץ את בניין השגרירות הישראלית בבאקו. באותה שנה, כמה חודשים לאחר מכן, סוכל ניסיון של החיזבאללה לבצע פיגוע על אדמת מצרים נגד יעד ישראלי. מובארק רתח על החיזבאללה, ואיים לעצור את כל אנשי הארגון שהיו באותה עת במצרים. לקח זמן רב ליישר את ההדורים בין החיזבאללה לנשיא המצרי לשעבר, עקב הפגיעה בריבונות המצרית - כפי שראה אותה מובארק.

שנה לאחר מכן באפריל 2009, חשף המודיעין המצרי רשת של החיזבאללה בסיני. רשת זו התכוונה לבצע פיגועים בתיירים ישראלים שפוקדים את חצי האי. מובארק כבר לא יכול לסבול את הדיווחים, והורה על מלחמת חורמה בחיזבאללה, שהורס למצרים את התיירות בסיני.

כמה חודשים לאחר מכן, ב־2009, סוכל עוד ניסיון פיגוע והפעם בטורקיה. זאת לאחר שהתגלה כי המפגעים ביקשו לבצע פיגוע נגד בית כנסת בטורקיה. שנתיים לאחר מכן, בתחילת 2012 הצליחה מערכת הביטחון בתאילנד, לסכל מזימה לפגוע בשגרירות ישראל בבנגקוק, בדיוק כפי שקרה השבוע.

בחודש שעבר הצליחה מערכת הביטחון לסכל פיגוע נוסף, ושוב באזרביג׳אן. היה זה לאחר שנעצרו שלושה חשודים חמושים באמצעי לחימה. השלושה שפעלו בשליחות איראן, ניסו לפגוע באנשי חינוך יהודים בבאקו ובאישים מתוך השגרירות הישראלית.

כל הניסיונות הללו סוכלו בס״ד. השבוע שוב סוכלו הפיגועים בחסדי שמיים, ויש להתפלל שכך יקרה הלאה, כיון שארגוני הטרור נמצאים בתוך המעגל שקשה להם לצאת ממנו, והם גם לא רוצים לצאת משם. מעגל הטרור הזה לא עומד איפוא להיפסק והניסיונות ימשכו גם בתקופה הקרובה.

"המוסד" האיראני

כח קודס - מי עומד מאחורי גל הפיגועים האחרון ומה תוכניותיו?

השם שהוזכר השבוע יותר מכל, בקרב קהילת המודיעין בעולם, הוא שמו של קאסם סולימני, ראש כח ״קודס״ (ירושלים) של משמרות המהפכה האיראניים. מדובר ביחידה שנועדה לחקות בדפוס פעולתה את המוסד הישראלי. ״כח קודס״ הוא אחד מתוך חמשת הכוחות הפועלים תחת משמרות המהפכה באיראן. הכח הזה הוא היוקרתי והנחשב, כיון שמדובר ביחידת עילית המונה כשלושת אלפים לוחמים. אנשיה פועלים בחשאיות מרובה, אבל בסביבתם הקרובה יודעים היכן הם משרתים, ומכאן הכבוד לו הם זוכים באיראן.

תפקידו העיקרי של כח קודס, הוא לבצע פעילות טרור מחוץ לגבולות איראן כדי לקדם את המטרות של המשטר, ועידוד ארגוני טרור (בראשם חיזבאללה), הפעלת רשתות ריגול, איסוף מודיעין, סיכול פעילותה של האופוזיציה האיראנית וחתירה תחת המשטרים האיסלאמיים האחרים באזור. במישור הפלשתיני מסייע הכוח למפקדות ארגוני הטרור הנמצאות בדמשק, באמצעים כספיים, אימונים והדרכת חמושים.

הכח הזה מעורב גם בנעשה כאן, ממש מתחת לאף. הסיסמא ״איראן זה כאן״ נכונה ומדויקת, כיון שמאז עליית ממשלת החמאס, הגבירה איראן את הסיוע והתמיכה שלה בארגון. לאור כל זאת ברור שמי שעומדים מאחורי הפיגועים השבוע, הם אנשי הזרוע החשאית האיראנית.

כח קודס, נחשב כאמור לאיכותי ביותר שיש לאיראן. הוא הוקם בשנות ה־90 ומפקדו הראשון היה אחמד וחידי, המשמש כיום כשר ההגנה של איראן. תחת פיקודו בוצע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ב־94 שם נהרגו 85 בני אדם. הפיגוע יצא לפועל כאמור בשיתוף מנגנון הפיגועים בחו״ל של חיזבאללה, בראשו עמד עימאד מורנייה.

מאז 98 עומד בראש הכח קאסם סולימני, הנחשב למקורב למנהיג איראן, עלי חמינאי - שעל פיו יוצאים הפיגועים לפועל. בעניין זה ראוי לציין, כי הנשיא מחמוד אחמדינג׳אד פועל בעיקר בתחומי פנים, ואינו מופקד על כוח קודס.

הפעילות של סולימני חוצה גבולות. לאחרונה דווח כי הוא עצמו מכוון ומנהל את פעולות הדיכוי בסוריה, והגיע בעצמו לדמשק לסייע לנשיא בשאר אסאד. שמו עלה גם בהקשר של טרור באמריקה, כאשר לפני כמה חודשים, האשימה ארה״ב את איראן בניסיון להתנקש בשגריר סעודיה בוושינגטון.

האיראנים שעושים הכל לחקות את דפוס הפעולה של המוסד הישראלי, למדו היטב כיצד בוצעו חיסולי מדעני הגרעין בלב טהראן, אותם הם מיחסים למדינת ישראל, ומנסים לפעול באופן דומה בשיטה של ״העתק הדבק״. הלחץ בו הם מצויים להצליח בפיגועים, גורם להם לעשות שגיאות ולהותיר טביעות אצבעות בשטח. לא נותר אלא להתפלל שכך יהיה גם הלאה.

נוכחות שקטה

מי יהיו הראשונים לגלות תקיפה באיראן או שיגור טילים למערב?

בתחילת השבוע, עוד טרם החל גל הפיגועים נגד שגרירויות ויעדים ישראלים ויהודים בחו״ל, דיווח ה״טיימס״ הלונדוני, על ״הבסיס הקדמי של המוסד״ הנמצא באזרביג׳אן - מרחק שעות נסיעה בודדות בלבד מאיראן.

כתב ה״טיימס״ שוחח עם ״שמעון״ שהציג עצמו כסוכן של המוסד באזרבייג׳אן. ״שמעון״ הוצג בעיתון כאחד מתריסר סוכני המוסד, שמוצבים דרך קבע באזרבייג׳אן. הפגישה עימו נערכה בבית קפה בבאקו, ליד בניין שגרירות ישראל. מדובר בשגרירות שהיתה כבר יעד לפיגועים.

״הנוכחות שלנו כאן שקטה, אבל משמעותית״, סיפר ״שמעון״. ״הגדלנו את הנוכחות בשנה האחרונה, וזה מקרב אותנו לאיראן. אזרבייג׳אן היא מדינה נהדרת להסתנן דרכה״. בהמשך סיפר על האינפורמציה המגיעה מאנשים שעוברים את הגבול מאיראן לאזרביג׳אן.

ואכן מיקומה הגיאוגרפי של אזרביג׳אן - בין רוסיה לאיראן, הפך אותה לבסיס האזנה ומודיעיני חשוב במלחמה החשאית שמנהל העולם נגד איראן. כמה שעות נסיעה בלבד מבאקו הבירה, שוכן לו הגבול האיראני.

ב״טיימס״ נכתב על אתר ביטחוני סודי בצפון אזרביג׳אן, סמוך לגבול עם רוסיה, שהפך לבסיס כל רשתות הריגול. ארה״ב ואירופה התקינו בו אמצעי מעקב מתקדמים, והכל מופעל לעברה של איראן. גם מדינת ישראל נכנסה למרחב המודיעיני הזה, באמצעות קשרים עסקיים וצבאיים עם אזרביג׳אן.

הדבר מתבטא ברכישה ישראלית של 30% מהנפט מאזרביג׳אן וכן מחוזה יוקרתי לקידוח גז מול חופי מדינת ישראל, שהוענק לחברה אזרביג׳אנית. בנוסף הוקם מפעל סמוך לבאקו, שם מיוצרים חלקי חילוף למל״טים ישראלים, הנמכרים גם לאזרביג׳אן.

בכתבה בטיימס מצוטט, בכיר לשעבר בשירות הביטחון האזורי, שמספר כי באקו הפכה להיות נורבגיה של מלחמת העולם הראשונה, או קזבלנקה של מלחמת העולם השנייה. ״היא נמצאת במרכז עולם המודיעין״, הסביר.

לא רק שירותי המודיעין של המערב נמצאים בבאקו. גם אנשי משמרות המהפכה האיראנים מגלים שם נוכחות. הבכיר האזרביג׳אני מחלק להם ציונים. לדבריו, מספר סוכני המוסד בבאקו קטן יותר מהסוכנים האיראנים, אבל הישראלים פועלים לדבריו, באופן יעיל יותר. ״האיראנים רוצים שכולם יידעו שהם כאן. הישראלים יותר מעודנים, כמו האמריקאים. אבל בסופו של דבר כולם יודעים שגם הם כאן״.

הפעילות כולה מכוונת ליום בו תחל המתקפה האווירית נגד איראן, או במידה והאיראנים ישגרו מתחומם טילים. באם כך יקרה, הרי שהבסיס הסודי, דרומית לבאקו, יהיה הראשון לגלות זאת. משם יועברו הנתונים לכל העולם.

״כל מה שנעשה כאן הוא סוד גלוי״, אומרים גורמים בבאקו. ״כולם יודעים שהמרגלים כאן. הסוד היחיד שנשאר חשאי, הוא בכמה כסף הם משחדים את הרשויות באזרבייג׳אן״...

כך או אחרת, ברחוב האזרביג׳אני חלוקות הדעות. יש המצדדים בקשר עם מדינת ישראל והמערב, ויש הטוענים כי צריך לשמור על קשר פתוח גם עם איראן. זאת מחשש שהאיראנים יתנקמו בהם בעתיד, אם הקשר עם מדינת ישראל יתהדק עוד יותר.

מדשדשים לאחור

המצב בקדימה: דיכטר מתמודד, שטרית פורש, לחיאני שוקל

זה היה צפוי וזה קורה. מפלגת קדימה - הצועדת לפרימריז הפנימיים שלה מייצרת כותרות יותר מכל מפלגה אחרת. השאלה היא האם הכותרות הללו יסייעו לה להעיר את הפעילים, והאם היא תיחלץ מהמשבר הקשה אליו נקלעה, דבר המתבטא בסקרים.

תמונת המצב השבוע בקדימה: אבי דיכטר מצטרף למרוץ על ראשות המפלגה, מאיר שטרית הודיע כי הוא לא יתמודד, ויש עוד שם חדש שאמור לתת ביום ראשון הקרוב תשובה, האם הוא מתמודד. מדובר בראש עיריית בת ים שלמה לחיאני. כל אחד משלוש הדברים הללו הוא סיפור בפני עצמו. נתחיל מהאמצע.

מאיר שטרית שהתמודד בעבר בליכוד מול נתניהו ודוד לוי, וכן התמודד בקדימה, הבין סוף סוף, שעליו לשים קץ להתבזות הקבועה שלו, בה הוא מתמודד ומפסיד. שטרית כינס מסיבת עיתונאים השבוע, וסיפר כי מצא ש־15% יצביעו עבורו, וזה אינו מספיק להבחר לראשות המפלגה. ״אני מאוד מוטרד מהמצב״, אמר שטרית. ״ביכולתי לשנותו - אך לצערי הבוחרים לא חושבים כך״. הבעיה של שטרית שהוא אינו נתפס כמועמד לראשות הממשלה. הרקורד שלו חף מעשייה ביטחונית־מדינית. הוא היה שר אוצר ושר משפטים, וזהו. הנטייה שלו היא לתמוך במופז, וככל הנראה יודע על כך בקרוב.

מי שכאמור הודיע על התמודדותו, הוא אבי דיכטר -ראש השב״כ לשעבר. דיכטר הצהיר כי אם ינצח את לבני ומופז, יכנס למו״מ קואליציוני עם נתניהו על מנת להכניס את קדימה לממשלה. דעתו על לבני ברורה. היא לא ראויה להיות ראש ממשלה וגם לא ראש מפלגה. ההערכה היא שאם לבני תיבחר ליו״ר, דיכטר יעזוב את קדימה (ואת הפוליטיקה). עם זאת לאור דבריו החמים על נתניהו, יתכן מאד שהוא יחבור לליכוד ויתמודד מטעמה על מקום בכנסת הבאה. ״נתניהו ידיד אישי שלי״, מספר דיכטר. אפשרות נוספת: לקראת סוף המירוץ, יחבור דיכטר למופז.

שם נוסף שעלה השבוע, הוא שמו של ר״ע בת ים שלומי לחיאני, המתלבט האם להכנס להתמודדות על ראשות קדימה. בעבר הצטרף לעבודה וחבר לאהוד ברק, ולאחרונה הוזכר שמו כמי שעשוי לחבור למפלגת יאיר לפיד, בשל חברותם. אולם לחיאני מכוון גבוה יותר, ורואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה. ״אני אוביל להסכם שלום, גבולות קבע ולסדרי עדיפויות שיעזרו לפריפריה״, הוא מבטיח, ומוכיח שהוא אכן מועמד ראוי (בהבטחות) לראשות הממשלה.

לחיאני נפגש לאחרונה עם לבני, שאפשרה לו להתמודד למרות שאינו חבר במפלגה די זמן כדי להגיש את מועמדותו. לפני שנתיים נעצר בחשד להפרת אמונים מרמה וגניבה. טרם הוגש כתב אישום בפרשה, והוא עצמו עתר לבג״ץ בטענה כי נגרם לו עינוי דין.

בסביבתו הקרובה המליצו לו להמתין עד סיום ההליך המשפטי בעינינו, ולחיאני נוטה לקבל את העצה הזו. ״אתה בן 46, חכה לסיבוב הבא״, אומרים לו. ״ברור לי שאם אתמודד בסיבוב הבא של הבחירות כשאני נקי פלילית, אהיה המתמודד המוביל״, אמר לחיאני. ביום ראשון יודיע סופית על כוונתו.

חוזר קדימה

מיהו הח"כ הבטוח שיבחר לכנסת הבאה מטעם מפלגת קדימה?

מי שלא מתכוון להתמודד על ראשות קדימה בסיבוב הנוכחי, הוא ח״כ לשעבר צחי הנגבי. בהתמודדות הנוכחית הוא תומך ביו״ר המפלגה ציפי לבני.

בימים האחרונים פורסם קמפיין שקרא לו לרוץ לראשות המפלגה ואף הציג סטיקרים שונים התומכים במועמדותו. אולם הנגבי טוען כי מדובר בפרובוקציה שלא נעשתה על דעתו או בידיעתו. ״אני לא מתמודד, אני תומך בלבני ונמצא במטה שלה״, הסביר.

הנגבי נאלץ כזכור לפרוש מהכנסת הנוכחית בגלל סיבות משפטיות, לאחר שהוטל עליו קלון בשל הרשעתו במתן עדות שקר. זאת לאחר שלפני כעשר שנים חתם על תצהיר שהוגש ליו״ר ועדת הבחירות בליכוד, לפיו אינו אחראי למודעת פרסומת בעלון שהופץ לחברי מרכז הליכוד - זמן קצר לפני הבחירות הפנימיות במפלגה. במודעה נטען כי פעל למינוים של יותר משבעים חברי ליכוד לתפקידים שונים.

הנגבי הורשע בעניין זה בעדות שקר והוטל עליו קלון שאילץ אותו לעזוב את הכנסת. אולם ההרשעה הזו לא מונעת ממנו לחזור אליה בעתיד, ובימים אלו הוא שוקד על חזרתו.

מאחר שאינו משמש כיום חבר כנסת, הוא אינו מוגבל לתרומה של כ־11 אלף שקל בלבד לכל אדם, וכבר גייס בחודשים האחרונים 80 אלף שקל. כל התרומות שלו דווחו למבקר המדינה.

דיווח נוסף למבקר המדינה התקבל משאול מופז על תרומה של 44 אלף שקל שקיבל מאיש עסקים בשם חגי שלום, אותו הוא מכיר משירותם הצבאי. מדובר בסכום המקסימלי האפשרי לתורם בודד למי שמתמודד על ראשות המפלגה.

מי יבחר

מדוע נתניהו מתמודד על נשיאות הליכוד ומי המתמודדים מולו?

אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יתרחש בקרוב מאבק משונה על נשיאות הליכוד. המתמודדים: ראה״מ נתניהו, מיכאל איתן ודני דנון. המאבק הזה לא יהיה קל לנתניהו, משום שחברי הוועידה, צריכים להצביע נגד עצמם, באם הם יתמכו בו.

אין זה סוד שחברי מרכז הליכוד, רוצים זה זמן להחזיר לעצמם את הכח לבחור את הרשימה לכנסת, כפי שהיה בעבר.

הכוח הזה ניטל מהם ב־2006 כשהליכוד היה מרוסק לאחר הפילוג הכואב עם קדימה. הסקרים חזו לליכוד פחות מעשרה מנדטים, ויו״ר המפלגה נתניהו, אילץ את מרכז הליכוד לוותר על בחירת הרשימה לכנסת, ולהעביר את העניין לכלל בוחרי המפלגה. המהלך הזה החיה מעט את הליכוד, שסיים את הבחירות עם 12 מנדטים. מאז נתניהו לא מאפשר לחזור לאחור, אולם במרכז, מתרפקים בערגה ונזכרים בימים שבהם היו הם ממליכי הח״כים בליכוד.

והנה לאחרונה עולים ונשמעים קולות בליכוד, הדורשים להחזיר את הבחירה למרכז, דבר שיגרום למראות העבר לחזור, לרבות ״מרכז הנקניקיות״ וכל ההתבזות סביב הבחירות, המתנות, החקירות, שיחות הטלפון הליליות, והריצות לכל השמחות ברחבי הארץ של חברי המרכז, מחשש שאם מישהו יעז להיעדר, יבואו עימו חשבון בבחירות.

נתניהו מבקש למנוע את חזרת המראות הללו, ולכן הוא יתמודד על נשיאות הועידה, שאמורה להתכנס בקרוב. בדרך כלל ממונה לראשות הנשיאות, שר או ח״כ מנאמניו של ראש הממשלה. אולם כאן נתניהו אינו סומך על איש. אם הוא עצמו יהיה נשיא הועידה, יוכל לשלוט על ההצעות העולות בה, לנתב אותן כרצונו ולמנוע הצבעה על החזרת הבחירות למרכז.

כאן נכנסים לתמונה שני המתמודדים מולו. הראשון הוא מיכאל איתן, שמבקש לבטל את הפרימריז, ותחת זאת להקים גוף בוחר חדש של עשרת אלפים חברים, שיכללו את חברי המרכז וחברי הנהלות סניפי הליכוד. הגוף הזה יבחר את הרשימה לכנסת. בסביבת נתניהו אומרים שגוף כזה יהיה יותר עסקני, אפילו ממרכז הליכוד ויש לעצור מיד את היוזמה.

יש גם הטוענים כי איתן מבקש להתחנף לחברי המרכז בהצעה הזו, כיון שהוא יודע שבפרימריז, לא יוכל להבחר עקב עמדותיו הקרובות לשמאל. לפיכך הוא מנסה להתחבב עליהם באמצעות הצעתו זו. לדברי מתנגדיו, הגוף שהוא מציע יהיה מרכז ליכוד פלוס עסקני הסניפים, שהם חברים וקרובי משפחה של חברי המרכז, כך שמדובר בעצם בגוף עסקני גדול ומיותר.

המועמד הנוסף, דנון מתמודד במטרה לעצור את שריון אהוד ברק ברשימת הליכוד. דנון חושש שזו הכוונה של נתניהו, כאשר הוא רוצה למנות עצמו לנשיאות הועידה. החשש שלו גובר לאור הפרסומים הרבים, כי רגע לפני הבחירות, ישלוף נתניהו סקרים שיראו כי אם ישריין את ברק, תהיה לכך משמעות אלקטוראלית חיובית. אולם נתניהו מכחיש שוב ושוב כי בכוונתו לשריין את ברק או מישהו אחר ברשימה. נתניהו חוזר על הדברים הללו בכל הזדמנות פוליטית, כאשר העניין עולה על הפרק.

כך או אחרת, ראה״מ נקלע לקרב פנימי, ממנו לא ברור כיצד יצא. בקרוב הוא עוד עשוי להתגעגע לקרב הפנימי שהיה לו מול פייגלין.

מזדקנת בכבוד

מזל טוב לממשלת נתניהו: השבוע ציינה שלוש שנים מאז הבחירות

השבוע ציינה ממשלת נתניהו שלוש שנים מאז הבחירות האחרונות, ובמערכת הפוליטית מנסים לחזות, האם יוקדמו הבחירות, או שהממשלה תוכל להגיע עד מועד הבחירות הנקוב בחוק - סוף 2013, ולהיות הממשלה הראשונה ב־25 השנים האחרונות, שהשלימה את כל תקופת כהונתה.

מצד אחד עולים ובוקעים קולות וסימנים של בחירות. העבודה, הליכוד ומרצ כבר בחרו את יושבי הראש שלהן, וקדימה תעשה זאת בקרוב. גם מפלגת יאיר לפיד מתגבשת וכמוה מפלגתו של אריה דרעי. בד בבד יש כבר הבורחים החוצה - מתן וילנאי, שהולך להיות שגריר בסין, כיון שהוא מבין ככל הנראה, שאין תקומה פוליטית לסיעת העצמאות של ברק.

סימני הבחירות קיימים, אבל המציאות שונה. לשום מפלגה בקואליציה אין בשלב הזה שום אינטרס להקדימן. גם לא למפלגות האופוזיציה, שאינן מאורגנות ורוצות לשחוק את יאיר לפיד, המאיים עליהם אלקטוראלית. ובכל זאת הסימנים קיימים, ויש המפרשים זאת בתקדימי העבר. מאז 84 לא כיהנה במדינת ישראל אף ממשלה במשך שלוש שנים רצופות, מבלי שיוחלפו באמצע שותפים קואליציוניים, או שיוחלף ראש ממשלה. הנה ההיסטוריה: יצחק שמיר - היה ראש הממשלה שהקים ב־84 את ממשלת האחדות עם שמעון פרס ברוטציה. ב־88 הקים שמיר ממשלה בראשותו, אך ב־90 היא נפלה לאחר התרגיל הידוע, והוקמה מחדש עם קואליציה אחרת, ללא פרס. ב־92 הקים רבין את הממשלה (״אני אנווט״) עם ש״ס ומרצ. כעבור שנה פלוס, פרשה ממנה ש״ס, וממשלת רבין המשיכה כממשלת מיעוט. לאחר רצח רבין ב־95, החזיק פרס במושכות עד קיץ 96. נתניהו ניצח בבחירות והקים את ממשלתו הראשונה, שהחזיקה מעמד עד סוף 98, כאשר הכנסת הודיעה על הקדמת הבחירות. ברק נבחר תחת נתניהו ושבר שיא שלילי, כאשר כיהן שנה וחצי בלבד.

מיד לאחר מכן נבחרה ממשלת שרון הראשונה שכיהנה שנתיים - מ־2001 ועד 2003. במהלך אותה קדנציה פרשו ממנה נציגי הימין ליברמן והאיחוד הלאומי, ובמקומם נכנסה המפד״ל.

ממשלת שרון השנייה שתיזכר כ״ממשלת ההתנתקות״, עברה תהפוכות רבות. היא החלה עם שינוי ללא החרדים. בהמשך פרשו האיחוד הלאומי והמפד״ל, ותחתם נכנסה העבודה, עד שבסוף נפלה הממשלה ב־2005. ממשלת אולמרט שבאה לאחר מכן החזיקה מעמד שנתיים וחצי, עד פרשת טלנסקי. כאשר אולמרט אולץ להתפטר, השאיר את המושכות בידי לבני, שלא הצליחה להקים ממשלה בראשותה.

והנה ממשלת נתניהו שוברת שיאים ומכהנת זה שלוש שנים, ללא שינויים פנימיים, (מלבד פרישת העבודה - שאיש לא שם לב שבכלל היתה ופרשה) עם הפנים הלאה. אז מה בכל זאת צפוי? ומהו סוד כוחה של הממשלה ? בקטע הבא.

עיטוש טורדני

המכשולים שבפתח יביאו להפלת הממשלה ולבחירות מוקדמות?

נתניהו מחזיק חזק ברסן השלטון, בניגוד לכל התחזיות הראשונות, שצפו וחזו התפוררות מהירה של הקואליציה עקב הניגודים הפנימיים בתוכה.

ואכן בממשלה של נתניהו יש הרבה סתירות פנימיות מכל בחינה. בערוץ המדיני - ברק מושך שמאלה, וליברמן חזק ימינה. גם בסוגיות דת ומדינה, יש מצד אחר את המפלגות החרדיות, ומצד שני מנסה ״ישראל ביתנו״ להתחרות לא פעם עם השמאל.

נתניהו עצמו החל את הקדנציה שלו, כאשר מפלגת קדימה ולבני קיבלו מנדט אחד יותר ממנו. גם התקשורת לא אוהדת אותו, ובכל יום מנסה למצוא ולקשור נגדו פרשיות שונות, עד כה ללא הצלחה. אפילו הנשיא אובמה שסולד ממנו, לא מצליח לקלקל את הפופולריות והסקרים של הליכוד ושל נתניהו.

בשלוש השנים שחלפו, הצליח יו״ר הקואליציה זאב אלקין לסכל את כל ההצבעות של האופוזיציה נגד הממשלה. בניגוד לממשלת אולמרט, שפה ושם הפסידה במליאה, הרי שהממשלה הנוכחית לא הפסידה ולו פעם אחת.

נתניהו ממשיך לתמרן מדינית, לא נקט בשום ויתור, מלבד ההצהרה שלו על שתי מדינות לשני עמים, ומלבד ההקפאה לעשרה חודשים בלבד.

ובכל זאת יש מכשולים המתקרבים בצעדי ענק. מדובר בחוק המנסה לשנות את סדרי הלימוד ״תורתו אמנותו״ ולפגוע במעמד לומדי התורה. אם כך יהיה, הרי שהמפלגות החרדיות, לא יוכלו להיות יום אחד בקואליציה, ולנתניהו לא תהיה ברירה אלא ללכת לבחירות.

יש הטוענים כי נתניהו (כמו שרון בקדנציה השנייה), ישאיר את המפלגות החרדיות בחוץ, ויקח לקואליציה שלו את ישראל ביתנו, קדימה ולפיד, כדי להציב במרכז סדר היום את הנושאים האזרחיים, שיפגעו קשות בצביון היהודי של המדינה. נתניהו אמנם יותר הגון פוליטית משרון (הציני), אבל כאשר יושבים ליד הגה השלטון, משהו משתבש בדרך.

מכשול נוסף הוא תקציב 2013. אם הממשלה לא תצליח להעביר את התקציב הזה, היא תיפול ותלך לבחירות שייערכו באמצע 2013 - כחצי שנה לפני מועדן החוקי.

בינתים נתניהו מושך יפה את העגלה, אך יש הטוענים כי ככל שהממשלה מזדקנת, עלול כל עיטוש טורדני להפילה ולגרום לה לקריסת מערכות, שיביאו כאמור לבחירות מוקדמות.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

ביקורים פרטיים - במשרד החוץ הכריזו מלחמה בתופעה חדשה - ביקורי שרים בחו״ל, המתקיימים תוך דילוג על חטיבת התיאום במשרד החוץ. מתברר כי השרים פונים לנספחי הביטחון או הכלכלה בשגרירויות השונות בעולם, בבקשה לסייע להם בביקורים, בפגישות ובתיאומים. במשרד החוץ נעלבו וטענו, כי לא יתכן שלכל שר יהיה משרד חוץ משלו. בהנחיה ששוגרה לכל השגרירויות בעולם, נדרשים השגרירים להימנע מכל שיתוף פעולה עם השרים, שיגיעו לביקורים באותן ארצות ללא תיאום עם המשרד וללא אישור מפורש ממטה משרד החוץ. ״צריך להיות סדר בעניין הזה״ טוענים בחטיבת התיאום במשרד החוץ. צודקים.

צילום גבוה - המאבק על הנשיאות בצרפת, הגיע השבוע לבית ספר, הממוקם סמוך לטולוז, בדרום־מערב צרפת. היה זה כאשר הנשיא סרקוזי ביקר במקום, והתקבל על ידי עשרות תלמידים עם דגלים בידיהם, תוך שהם קוראים קריאות קצובות: ״יחי סרקוזי״. הורי חלק מהתלמידים מיהרו להתלונן, כי מטה סרקוזי עשה שימוש בילדיהם לצורך הבחירות של הנשיא הצרפתי. אחד ההורים היה מעט יותר עוקצני והוסיף, כי ״כמו שקורה לעתים קרובות, הנשיא לא יחמיץ ׳הזדמנויות צילום׳, שבהן הוא נראה גבוה יותר, כשחבורת ילדים קטנים מקיפה אותו״.

שמות המתמודדים - הולנד יתמודד על הנשיאות בצרפת, ורומני על נשיאות ארה״ב. בצרפת זה יקרה כאשר הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי, יתמודד מול מועמד המפלגה הסוציאליסטי, פרנסואה הולנד. ואילו בארה״ב יתמודד הנשיא ברק אובמה, (כפי המסתמן) מול מיט רומני - מועמד הרפובליקנים.