בנימין נתניהו, ראה"מ ויו"ר הליכוד, מפחד מן המפלגה שלו, למרות שרק לפני ימים אחדים נבחר בה פעם נוספת לתפקיד היו״ר והאיש הכל יכול, ברוב עצום של למעלה מ־75 אחוזים.

גם הסקרים המחמיאים המתפרסמים חדשות לבקרים, לפיהם אין איש מערער או אפילו מתקרב לעוצמתו הציבו־ רית ולפופולאריות שלו, ושאין מי אשר מסכן את בכירותו כאיש הפוליטי המוביל במדינת ישראל אשר ימשיך לכהן כראש ממשלה גם לאחר הבחירות הבאות, אינם מפיגים את חששותיו ממפלגתו שלו.

ביום הפריימריס בליכוד על ראשות המפלגה, בחרו מתפקדי הליכוד גם את מוסדות מפלגתם. קרי, חברי הוועידה ומועצות הסניפים. בחירות אלו עניינו והעסיקו את פעילי הליכוד הרבה הרבה יותר מאשר הקרב המגוחך והמיותר בין נתניהו לפייגלין. הפעילים דשו סביב הנושא שבועות ארוכים, רקחו דילים ומזימות, חיסלו קבוצות וחשבונות, השתלטו על סניפים, ועשו בדיוק מה שהליכו־ דניקים אוהבים לעשות כשנותנים להם.

בימים הקרובים יפתחו דיוני ועידת הליכוד, שלאחר מכן תהפוך למרכז המפלגה. דיוני הועידה חשובים ביותר, משום שאת ההחלטות המהותיות ביותר הקשורות הליכוד, ניתן ויש לקבל שם. לאחר נעילת דיוני הועידה זה כבר קשה הרבה יותר. על פי חוקת הליכוד, בועידה מספיק רוב רגיל כדי לקבל החלטות (במרכז כבר צריך רוב מיוחס) בדבר, למשל, שריון מקומות לאנשים מסוימים ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. או שינוי בחלוקת המקומות ברשימה בין הרשימה הארצית לרשימת הנבחרים מהמחוזות. תוספת או הקטנת השיריונים לנשים. איחודים עם מפלגות אחרות, וכן הלאה והלאה, נושאים קריטיים וחשובים ביותר מבחי־ נת המפלגה, עתידה ועתיד מנהיגיה, שריה וח״כיה.

לקראת דיוניה של הועידה הזו, מסעירים את אנשי הליכוד שני נושאים מרכזיים ועיקריים: האחד - חששם של חברי כנסת רבים, אולי אפילו כולם, מניסיון של נתניהו לשריין לשר הביטחון, אהוד ברק, לבד או בצירוף כמה מאנשיו, מקום ברשימת הליכוד לכנסת הבאה.

הנושא השני המעסיק מאד את הליכודניקים, הרבה יותר מאשר עניינו של ברק, הוא רצונם להחזיר את הכוח למרכז המפלגה. וכשמדברים על כוח הכוונה לזכות לבחור את חברי הכנסת. לחזור לימים היפים של פעם, מבחינתם, כאשר כל חבר מרכז היה מלך, כשמי שרצה להיות חבר כנסת, כרע, כרכר ורבץ לפניהם ובפניהם כעבד נרצע לפני רבו.

בדיוק כמו לכל חבר ליכוד, ובוודאי כחבר הליכוד מספר 1, כמובן שגם לנתניהו יש אינטרס מובהק וברור בדיוניה של הועידה הזו, וגם לו יש מה לומר בשני הנושאים המרכזיים והמעניינים הללו. נתניהו יודע שמה שיצליח להעביר כעת לשביעות רצונו בועידה, יהיה לו, ואילו לאחר מכן זה כבר ילך הרבה יותר קשה, אם בכלל. לפיכך, באופן חסר תקדים, החליט נתניהו, לא פחות ולא יותר, להעמיד את עצמו באופן אישי לבחירה לתפקיד יו״ר נשיאות הועידה. הוא החליט שלא לסמוך על אף אחד אחר, ומבקש לנהל בעצמו את הדיונים ולהיות אחראי עליהם, כדי לוודא שהתוצאה הסופית תהיה בדיוק כפי שהוא מבקש. בדיוק כפי שנוח לו ומשרת את צרכיו.

וכדי להגיע לתוצאה הרצויה, אין נתניהו סומך על איש מאנשיו, מקורביו, שר או ח״כ. כאן אין נאמנים ואין שליחים. נתניהו חושש ומפחד ממפלגתו שלו שבחרה בו ברוב של יותר מ־75 אחוז, שלא תיענה ולא תאשר את בקשותיו, והפתרון הבלעדי מבחינתו הוא להתייצב בראש ולקחת לידיו את השרביט. אחרת זה יכול להיגמר לא טוב מבחינת האינטרסים כפי שהוא רואה אותם.

בישיבת סיעת הליכוד השבוע, הודיע נתניהו באופן רשמי על כוונתו להתמודד על תפקיד יו״ר נשיאות הועידה. התגובות בסיעה היו מעורבות, גם משום שחבריה חצויים בתוכם ביחס לשני הנושאים המרכזיים שעל הפרק. מחד הם חדורי סיוטים מן האפשרות שזכות בחירת רשימת חברי הכנסת תחזור לחברי המרכז, במקום פריימריס בין כל מתפקדי המפלגה כפי שהמצב כיום, ולכן הם רוצים שראה״מ יתייצב בראש המתנגדים שימנעו מהלך זה.

אך מאידך, הם כמובן מתנגדים לכל שריון שהוא בר־ שימה לכנסת הבאה לאהוד ברק ואולי גם לאנשיו, שריון שיבוא על חשבונם, ונתניהו המוביל מהלך כזה בתפקיד יו״ר נשיאות הועידה, ממש אינו משרת את האינטרסים שלהם.

נתניהו נגד חברי המרכז

חברי מרכז הליכוד לא יוותרו בקלות על הרעיון להחזיר את הכוח למרכז. ממרומי הסקרים המחמיאים, חזר גם שכרון הכוח, חזרה הזחיחות והתחושה שהם בלתי מנוצחים, וחוזרת היוזמה אשר בעבר היתה מהגורמים לה־ תרסקות המפלגה. מרכז הליכוד, למי ששכח, נחשב בעבר לאחד הגופים המושחתים, הרקובים והשנואים במדינה. הוא היה סמל לריקבון פוליטי.

כיום יש מי במפלגה, הרבה שם, שרוצים להחזיר את הגלגל לאחור. הם רוצים לחזור לימים היפים שלהם מפעם. הם רוצים לשוב ולשלוט על חברי הכנסת והשרים. הם גם יודעים שהזדמנות פז שכזו כדי להשיג את מבוקשם, לא תשוב שנית בקרוב. לא בשנים הקרובות. לכן הקרב בועידה הולך להיות עקוב, קשה ומשמעותי.

בכירי הליכוד שומעים את העסקנים שבאים אליהם עם הדרישה להחזיר להם את הכוח, ומתחלחלים. כל שיחה כזו מקפיצה מיד לתודעה את הזיכרונות הרחוקים והלא עליזים מימי ביתן 28, את מראה הח״כים הנבוכים בחדרי חקירות ואת אובדן השליטה בגוף שקם על יוצרו ושלט ביד רמה בשרי המפלגה. אלה מראות שלא דהו גם בחלוף הזמן.

בדיוק כפי שזהו חלומו של כל חבר מרכז, כך זהו סיוטו ופסגת הפחד של כל שר, ח״כ, ואולי גם מי שרוצה להיות ח״כ. זה גם כמובן חלום הביעותים של נתניהו.

בישיבת הסיעה השבוע, שוחחו ביניהם שני שרים שישבו זה לצד זה, והעלו זיכרונות מרים ביותר על הימים בהם נאלצו לרוץ ולהתרוצץ מידי ערב כדי להפגין נוכחות בשמחות של חברי מרכז, לאכול בורקסים באירועים שלהם, ולהשיב בחיוב לכל גחמה או בקשה של חבר מרכז מסניף נידח.

אחד השרים גם הזכיר לחברו את ההשפלה שחש לפני שנים, כשנאלץ לעמוד שעות ארוכות, בקור מקפיא, בפתחו של אולם ההצבעה בגני התערוכה, רק כדי ללחוץ ידיים לחברי המרכז ברגע האחרון לפני כניסתם לקלפי להכריע את עתידו הפוליטי.

נתניהו הודיע חד משמעית שהוא לא יתן לימים העכורים הללו לחזור. רק המחשבה על זה מזעזעת אותו. שרים רבים התייצבו לצידו והציגו עמדה דומה. כך גדעון סער, משה כחלון, לימור לבנת ועוד. נתניהו חש סלידה מן העבר ההוא, שלדעתו היה אחד מן הגורמים שהביאו לריסוק הליכוד. כמי ששואף לקבל בבחירות הבאות מעל 30 מנדטים, נתניהו לא מוכן אפילו לחשוב על צעד בכיוון אליו שואפים חברי המרכז.

אלא שמול נתניהו, המבקש לחסום בגופו את היוזמה, יתייצבו לפחות שני אישים שיתמודדו מולו על נשיאות הועידה. האחד - מיכאל איתן, שינסה לרכוב על גל החזרת הכוח לפעילים, והשני - דני דנון, שינסה לזכות באהדת הקהל בזכות הנושא השני, התנגדותו לכל מתן שריון שהוא לאהוד ברק.

למיכאל איתן יש הצעה מעט שונה מהחזרת הכוח למרכז. הוא מבקש לצרף לחברי המרכז גם את כל חברי מועצות הסניפים שנבחרו, ולהעניק לכל הקבוצה הגדולה הזו המונה יחדיו כ־10,000 איש, את זכות בחירת חברי הכנסת. משהו כמו מרכז מורחב. נתניהו כמובן מתנגד גם לרעיון הזה, אך איתן לא מתכוון לוותר.

בסביבתו של נתניהו טוענים כי לאיתן אין סיכוי להיבחר פעם נוספת בפריימריס נרחבים, גם בשל עמדותיו השמאלניות יחסית לליכוד וגם בשל רצונם של החברים לרענן את השורות, והוא מנסה להבטיח את מקומו באמ־ צעות יצירת פופולאריות בקרב חברי המרכז ומציאת חן בעיניהם. האמת? מהלך חכם של איתן.

איתן מצידו סבור שאין מקום לבזבוז הכספים הגדול בפריימריס פתוחים, ובוודאי שראש ממשלה שצריך לנהל את ענייני המדינה, לא ראוי שיתמודד על נשיאות ועידת הליכוד.

דנון, כאמור, ינסה להיבחר על גל ההתנגדות הגורפת בליכוד לברק, וראש הממשלה, בבחירות חשאיות לתפ־ קיד, בהחלט עלול למצוא את עצמו במצב מביך. בפרט אם השניים יחליטו בסופו של דבר לשלב ידיים ולעשות יד אחת נגדו.

נתניהו, גם אם יבחר לנשיאות הליכוד, עלול להיות בבעיה. הוא אומנם ישלוט על סדר היום, אבל קשה יהיה לו לשלוט על הידיים של חברי המרכז. הם עלולים להצביע נגדו גם אם הוא היושב בראש ומנהל את הדיונים.

ואולם, כנשיא הועידה יהיה לו כוח לבלום דיונים שונים, לקבוע כללים, אפילו להשאיר את הועידה פתוחה למשך זמן רב, כולל עד לאחר הבחירות הבאות לכנסת, כדי שאם יפסיד בנושא מסוים, יוכל תמיד לשוב אליה ולקבל החלטה אחרת, מבטלת, ברוב רגיל.