בת אל, חיילת צעירה יצאה מהים  וניגשה לשבת  בכיסא נותנת לשמש ללטף את גופה   היא   חשה הרגשת כיף והתעלות,  מרוצה מעצמה ומהחיים.  אבל,  כשרק עצמה את עיניה, וכימעט נירדמה, חשבה כי אולי זה בכלל חלום.  אבל לא, ,,, לא רבותי, זה היה אמיתי לחלוטין. הרעש   הנימשך,   כך הבינה חיש קל,        הרעש    היה בכיה    של תינוקת   זעירה מתוקה, הבכי   שהיה  כל כך מוחשי וברור ,גרם לה ליפקוח את עיניה.  בת אל ראתה אותה, קצת מאחוריה,  את הצעירה  שלא ראתה אותה מעולם קודם לכן.  הבחורה חייכה  לעברה, ובת אל לא חשדה במאום.  זו ניגשה לבת אל, עם התינוקת שלה, ובין השתים התפתחה שיחה נינוחה כשהפעוטה  לוגמת ברעבתנות מהבקבוק,   .בת אל חייכה למראה המופלא הזה של פיעוטה מתוקה שכזו שלא אפשר היה להתעלם   מנוכחותה .היא שכבה בעריסה, ונודע   לה לבת אל, כי הקטנה בת שלושה שבועות בלבד, בת אל הסכימה לכך חיש קל, לבקשת האם,  לישמור על המתוקה הקטנה שעכשיו נירדמה בחיקה, כאילו היא רגילה בכך מימים ימימה. "רק לכמה דקות "אמרה האם, אני צריכה להיתפנות, וכבר אני חוזרת. אוי התמימות המופלאה ,  הרצון לעזור לאשה ,לאם המותשת מבכי  הקטנה, וחוסר ההבנה כי ניתן בכלל לעשות דבר שכזה, כי זה בכלל יתכן שיעשה, ובת אל שאהבה תינוקות  חיבקה את התינוקת   הזרה הזו, מודעת לגודל האחריות בתפקיד השמרטפית שהסכימה למלא לדקות מספר, אבל,,,  בת אל   שמה לב, כי הדקות חולפות והופכות יותר ויותר לחצי שעה, ומשהו כאן אינו כשורה. זה לא הגיוני, ולא יכול להיות שדבר שכזה יתרחש במציאות. אלא, שלעיתים המציאות עולה על כל דמיון. בהלה גוברת והולכת, אחזה בחיילת הצעירה שאיש לא הכין אותה   למצב כל כך הזוי     ,לשמור על תינוקת שאמה, לא חוזרת לבתה   כדי לשוב וליטול את תפקידה כאם. משהו נורא ודאי קרה לאם. הבינה בת אל. היא עשתה בהגיון רב, את הפעולה ההכי מתבקשת למקרה מטורף והזוי שכזה. היא התקשרה  ,חשה בלחץ עצום     בחזה  , תוך כדי השיחה,  עם  המישטרה.   אחזור רבותי עוד מעט   להמשך הסיפור