כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    השם שיגן עלי במלחמה הבאה

    38 תגובות   יום שישי , 17/2/12, 18:10

    אלאונורה, זה שמי.

     

    "השם שיגן עליה במלחמה הבאה", אמרה אמא שלי, כשקראה לי כך.

    מאז, מבפנים ומבחוץ הכל מאיימים עליי במלחמות, ראשי ממשלות, נשיאים, פוליטיקאים, גנרלים וסתם זבי חוטם ואזובי קיר.

     

    אבא שלי, שרצה לקרוא לי אסתר, על שם סבתי, כרגיל התקפל.

    התקפל, לא לגמרי.

     

    ''

     

    בבית (כמאמר "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך") קראו לי אסתרה, טושיה, טושנקה, אסתוניה ועוד כינויים. בחוץ הייתי, אלאונורה,  אם כי למדתי על כך רק כשרשמו אותי לבית הספר, לגן ילדים לא הלכתי, אלטע קופ (ראש זקן ביידיש), שכמותי.

     

    מאז ועד היום, שני השמות קבעו את אישיותי  ואת זהותי, או נכון יותר את  פצול זהויותי.

    קודם כל הייתי יהודיה, נושאת על הכתפיים הקטנות שלי את מה שנשאו אבותי, משא שנושאים ילדי, וישאו נכדי.

    אחר כך, הייתי אלאונורה, אשת עולם, בינלאומית,  מהאופרה, ובה בעת פרובינציאלית להכעיס.

     

    ''

     

    תגידו, אסתרה, אסתר, מלכה יהודיה -   יחוד, יחוס, עם עתיק, עם ספר, עם סגולה, בחירה, גאווה, אולי. אני חוויתי את העול, את המשבצת שמוקמתי לתוכה בעל כורחי, את אי היכולת לצאת , לחמוק מהגזירה, מקוּרי  הספורים שטוו סביבי, ספורים  על המלחמה שהיתה ועל זאת שתהיה, על מחנות רכוז,  רעב, סיביר, רכבות משא ומתות משונות.

     

    בהנהגת בן דודי, חיימק, שהיה גדול ממני בשנה, פיף-פאף, מידי יום, הוצאנו להורג את היטלר, פרטיזנים גבורים שכמותינו. הוא מת, התקוממנו בהתחלה.  אף פעם אי אפשר לדעת, היה חיימק משכנע אותנו מחדש עם כל יריה.

     

     ''

     

    לכאורה יכולתי  לאטום את אוזניי לרוחש סביבי, אבל לא יכולתי, אם הם יכלו לחיות את זה, אני יכולה לשמוע. גם כשהדברים לא כוונו אלי, כריתי אוזן, ספגתי עוד ועוד.

     

    ילדה עצובה.

     

    ''

     

    אבל הייתי גם אלאונורה, ההיא מהאופרה, מהעולם הגדול, זה שידע  מוזיקה ויופי ואהבה, עולם שמתגעגעים אליו, עולם בלי מלחמה.

     

    הייתי אלאונורה? באמת הייתי?

     

    כן, דברתי פולנית בלי לייהד, במבטא שעד היום מחמיאים לי עליו, פולנית פולנית, גבוהה, יפה, טוב מאד אחרי טוב מאד קבלתי, אי אפשר היה לדעת עליי, שאני יהודיה. (מכונמת) הייתי  בהירה, הייתי אלאונורה.

     

    נאא, לא הייתי אלאונורה. בבקרים, אבא שלי היה מניח תפילין, ביום כפור היה חומק מהעבודה, ממציא מחלות שלא היו לו, ובלבד לא לעבוד, בליל הסדר פחדתי מנקישתו של אליהו הנביא,  הייתי אסתר (במלעיל). ובחצר האחורית, אמרו לי פעם, שאני, ילדה בת חמש, אולי שש, צלבתי את ישו.

     

    עד עכשיו קצת על השֵם  שָם. אחר כך הגעתי לכאן,

     

    אסתר בבית,  אבל עם הרִשום לבית הספר שוב אלאונורה,  ובצבא, בשנות השישים והשבעים, ימי ההכחשה הגדולה, ימי המחיקה של כל מה שהיה, כל מה שלא הריח צברים, כל מה שלא נראה צברים, כל מה שלא חשב צברים ולא דבר צברית. אלאונורה בצבא. איזה מין שם זה, שאי  אפשר לקרוא אותו, שאי אפשר לבטא.

     

    ''

     

    עד כאן השם הפרטי שלי.

     

    כיוון שמאז שעמדתי על דעתי, השם הטריד אותי, פעם פחות ופעם יותר, לא אחת עסקתי בו, למשל, ב- "באבא יאגה", שפורסם בהוצאת הקבוץ המאוחד לפני כמה שנים, או ברשימות שכתבתי בעבר (הנה לינק לדוגמאhttp://cafe.themarker.com/post/1715641/  ) – לשוא, אני דשה עוד ועוד ולא די לי.

     

    אז מה זה שם, מה אומר לנו שמו של אדם, איך הוא משפיע על חייו, למה הוא ניתן,  מה משמעות מחיקתו. 

     "...ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד." בראשית, א' 4-5.

     

    ''

     

    תהליך הבריאה כפי שהוא מתואר בבראשית, הוא תהליך של הבדלה, של בריאת עולם באמצעות מתן שם לנברא. עד קריאת השם היה תוהו ווהו, לא היה עולם. מתן שם הוא הבריאה.  מרגע ההבדלה והקריאה בשם,  יש שמים ויש ארץ, יש ירח ויש כוכבים, יש עצים וצמחיה. יש אדם.

    לא זו בלבד שהנברא נברא, אלא מיד ישנו גם היחס הערכי של הבורא אל הנברא. "וירא אלהים כי טוב".

     

    שוב אני נזכרת, בפעם המי יודע כמה, במסה המכוננת של  ואצלאב האוול   "העולם נברא במאמר". 

     

    ''

     

    האלוהים ביהדות , זה שיצר את העולם על ידי מתן שמות, הוא נותן השמות בהא הידיעה, הוא "השם" וכשמו כן הוא. גם הוא נברא במאמר. במאמר האדם, באהבתו.

     

    בבראשית, פרק ב' , בספור הבריאה האלטרנטיבי, משנברא האדם בצלם אלוהים, הוא עצמו חוזר על תהליך הבריאה על ידי מתן שמות:  "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה..." (שם, פסוק  20). יכולתו של האדם ליצור, להבדיל, לתת שמות, לדבר, להשתמש בשפה ולברוא עולם היא ה"בצלם" שלו, היא היות האדם כאלוהים. זוהי היצירתיות במובנה  הרחב ביותר.

     

    ''

     

    מתן שם לאדם, לתינוק שזה עתה נולד, הוא  לידתו האמיתית. הלידה הראשונה היא  לידתו כדומה, כבן המין האנושי, שנולד ונגזר עליו למות. הקריאה בשם, היא לידתו כנבדל, כאחד, כאחר, כשונה וכמיוחד. והייתי מוסיפה, אף  כנצחי. כי השם נותר אחרי מותינו, לפחות בזכרון הקרובים לנו.

     

    אולי זו היצירתיות שנובעת מאהבה שעליה מדבר ויניקוט. יצירתיות  שמקורה באהבה, שצובעת את המציאות וגורמת לאדם להרגיש  שהחיים ראויים לחיותם. חיים שאינם יצירתיים מולידים תחושה, שהחיים לא ראויים לחיותם. החיים האמיתיים הם החיים של האדם עצמו, של האינדיבידואל הספציפי הזה, שמבטאים את נבדלותו, את שונותו, את יחודו, החיים שנושא שמו.

     

    ''

     

    אולי להיפך, ואולי בהשלמה, מתן שם לאדם הוא גם  הכנסתו  למסגרת המשפחתית, הלאומית, התרבותית, אמנם כאינדיבידואל, אבל כשייך למערכת של צווים וצפיות, שולחן ערוך של מה מותר ומה אסור.

     פיירה אולניה, פסיכואנליטיקנית צרפתיה, מרחיקה לכת ואומרת, שעצם מתן השם, הוא הרחקתו והפרדתו של התינוק הנולד מהאם. הרחקה זו היא  התנאי והראשית  להתפתחות האישיות החדשה אבל בו בזמן גם ראשיתה של האלימות האנושית, המתעוררת בגלל ההרחקה, שאלולא היא לא היו מתאפשרים חיי האדם כנבדל.

     

    ''

     

    ובמקביל, אי אפשר שלא לחזור לעבר הקרוב\ רחוק, למשטרים הטוטליטריים ולנאצים, שמחקו את  יחודו של  אדם ואת צלמו על ידי מחיקת שמו והפיכתו  למספר. אני עדיין זוכרת את הימים, שבהם עם כל אזכור של נאצי או צורר אחר, נהגנו להוסיף, יימח שמו. (היום זה לא פוליטיקלי קורקט). קללה רצינית ואמיתית, שבה בקשנו למחוק את שמו של מישהו, קרי, שלא יתקיים , שלא יחיה עוד, והיינו מוסיפים לקללה גם את הנצח. לנצח נצחים, אמן. 

     

    במסורת היהודית, השם  חשוב גם אחרי מות. זו מהותו של ה"יזכר" . (הייארצייט).

    יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול.

    בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ - בעולם שברא כרצונו

    שמו של האלוהים מתקדש בעולם שברא, באמצעות העולם שברא ועל ידי העולם שברא. (אגב, בלי שום קשר ואולי בכל זאת יש קשר, שמתי לב לראשונה, שהקדיש מסתיים בתפילה לשלום,"יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא - יהא שלום רב מן השמים". אם נשחק במלה שלום, אותן אותיות שמרכיבות את "שלום" הן גם אותיות "לשמו" , אז אולי, נאמר לקיצוניים בינינו,  "השלום לשמו", או במלים אחרות, השלום הוא קדוש שמו של האלוהים   עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.)

     

    ואצלאב האוול  , במסה "על כחם של חסרי הכח" מדבר על המשטרים הטוטליטריים, הכוחניים, המנסים ליצור עולם שבו האדם אינו חי את חייו .עליו להזדהות עם השלטון, עם המדינה, עם הרעיון או עם הדת. תביעה  כזו מנוגדת לטבעם של החיים עצמם. כי מה הם החיים, אם לא, תנועה מתמדת של יצירתיות, חדוש, גוון, אמנם של רבים, אבל בו בזמן מיוחדים, כל אחד נבדל, מיוחד ויחיד לעצמו, אינדיבידואל, בעל שם משלו. 

     

     

    ספר שמות נפתח ב-"ואלה שמות בני ישראל..."   רש"י שואל, למה אלהים מונה את שמות ישראל שוב,  אחרי שמנה אותם קודם לכן.  ורש"י עונה: "...אף על פי שמנאן בחייהן בשמותם חזר ומנאן במיתתן..." כפילות הזכרת שמות בני ישראל בחייהם ובמותם מדגישה לפי רש"י את אהבת האל . גם בהמשך,  האלוהים המייעד את משה לתפקידו הוא אל אוהב, ער לסבל העם במצרים, אל שמגדיר עצמו ביחסו לישראל.

     

    בפרק ב' כשמשה מתפתל , מביא תרוצים  ומנסה להתחמק מיעודו, הוא אומר: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר להם"

     

    תשובת אלוהים: "אהיה אשר אהיה"  פתוחה לכאורה, אבל מיד אחר כך, "... כה תאמר אל בני ישראל הי אלוהי אבתיכם אלוהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר..."  הגדרתו של אלוהים היא ביחסו אל האבות, ביחס אל כל אחד מהאבות. שמו נגזר ביחס לכל שם ושם.

     

    בספרו  "כוכב הגאולה" (עמ' 213) מצטט פראנץ רוזנצוויג את שמעון בר יוחאי:  " אתם עדי אני האל וכשאתם לא עדי אינני אל". לא זו בלבד שהאדם נברא על ידי האל, אלא  האל אינו יכול להתקיים ללא בריאתו המתמדת על ידי האדם. האלוהים נברא על ידי הנברא, והוא זקוק לו כדי להתקיים, הנברא צריך לקרוא בשם לבורא כדי שהבורא  יתקיים.

     

    בעולם האלילי האלים קיימים ללא תלות באדם. בעולם המונותאיסטי האלוהים נברא על ידי האדם על ידי תשוקת האדם, אהבתו, קריאתו, תפילתו ויכולתו לתפוס את אלוהים כהפשטה, או כשם.

     

    בספר דברים אנחנו מתוודעים  לדרגה הגבוהה של הגדרת אלוהים מפורשת כשם,  "והיה המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם" דברים יב , 11. (שימו לב לרצף, שמו, שם, שמה)

    מקום משכנו של אלוהים איננו מקום משכנו בפועל,  אלא המקום שבו ישכן אלוהים את שמו.  השם לבד (האידיאה, המושג) הוא שנמצא  במשכן .

     

    לא מפליא, איך התגלגלו מכאן התפיסות היהודיות במהלך ההסטוריה ואיך הפך השם למקום משכנה של הנשמה ולמה שמייצג את מהותו של האדם. אפילו במוצאנו, בני שם אנחנו.

     

     ''

     "...ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד."

     

    בכל התמונות שלמעלה, להוציא את האחרונה:  פעוט אחד, אינדיבידואל,  יחיד ומיוחד- ואיזה מגוון של תנועה ושל חיים. אתיופיה, 2009 . צלומים: באבא יאגה

     

    (C )כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/10/16 22:58:

      צטט: דוקטורלאה 2016-10-21 15:33:51

      לכך התכוונתי כאשר ערכתי את הבלוג בעניין השמות, אבל אם היית מוסיפה את כל מה שכתבת כאן, היו מעיפים את שתינו מבית הקפה. קראתי דבריך בשקיקה ממש, ונזכרתי כי בצבא הכרתי חיילת בשם "נורה", אולי זה הקיצור של אליאונורה? אף פעם לא התעניינתי. תודה שזימנת אותי לכאן לקרוא את דבריך.

      לאה, קודם כל תודה שקראת והתיחסת, אבל לא לגמרי הבנתי את דבריך, למה היו מעיפים אותנו, לא ברור לי.

       

        21/10/16 15:33:
      לכך התכוונתי כאשר ערכתי את הבלוג בעניין השמות, אבל אם היית מוסיפה את כל מה שכתבת כאן, היו מעיפים את שתינו מבית הקפה. קראתי דבריך בשקיקה ממש, ונזכרתי כי בצבא הכרתי חיילת בשם "נורה", אולי זה הקיצור של אליאונורה? אף פעם לא התעניינתי. תודה שזימנת אותי לכאן לקרוא את דבריך.
        23/2/12 22:40:

      צטט: anaatti 2012-02-23 12:47:57

      מרותקת ושקועה בסיפורך..

      בהחלט חושבת שכתיבתך שואבת לתוכה,

      והשילוב עם הצילומים מביא לחוויה עמוקה מיוחדת..
      תודה *

      תודה רבה, ענתי, נעמת לי מאד.

       

        23/2/12 22:39:

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-02-22 21:59:42

      פוסט מרתק המבקש תגובה מקיפה כמעט כאורכו של הפוסט. זה בלתי אפשרי.
      ולכן אפילו לא אגע בקצהו. 

      די לי בכך שלמדתי דבר מה על כותבתו, הממזגת - ולא נקרעת - בין עברה להווה שלה, בין יהדותה להומניות והקוסמופליטיות שלה, בין פולניות אירופאית לישראליות. ובעיקר - שיש בה חמלה באשר לגורלו של האחר.  

      ובאשר לשם שניתן לאדם, כוחו והשפעתו (ה"מוכחים") עלינו - אני החילוני-טוטאלי יכול להתחבר רק לחלק מההסברים והפרשנויות הראציונליים, הלא המיסטיים, או הפסיכואנליטיים. וחי בשלום עם שמי גם אם הוא לא מאוד מוצלח - אולי כי אני קרוי על שם סבי שנספה בשואה ודי בכך כדי לכבדו. 

      תודה רבה, שמעון, מה זאת אומרת ששמך לא מאד מוצלח. בעיני הוא מוצלח ואהוב, ראשית  כי הוא מקראי ונושא עליו טילי מסורות, אישים גדולים בהסטוריה היהודית נשאו אותו וחוץ מזה, זה שמו של אבי ז"ל ושם אחיני האהוב, יבד"ל

       

        23/2/12 12:47:

      מרותקת ושקועה בסיפורך..

      בהחלט חושבת שכתיבתך שואבת לתוכה,

      והשילוב עם הצילומים מביא לחוויה עמוקה מיוחדת..
      תודה *

        22/2/12 21:59:

      פוסט מרתק המבקש תגובה מקיפה כמעט כאורכו של הפוסט. זה בלתי אפשרי.
      ולכן אפילו לא אגע בקצהו. 

      די לי בכך שלמדתי דבר מה על כותבתו, הממזגת - ולא נקרעת - בין עברה להווה שלה, בין יהדותה להומניות והקוסמופליטיות שלה, בין פולניות אירופאית לישראליות. ובעיקר - שיש בה חמלה באשר לגורלו של האחר.  

      ובאשר לשם שניתן לאדם, כוחו והשפעתו (ה"מוכחים") עלינו - אני החילוני-טוטאלי יכול להתחבר רק לחלק מההסברים והפרשנויות הראציונליים, הלא המיסטיים, או הפסיכואנליטיים. וחי בשלום עם שמי גם אם הוא לא מאוד מוצלח - אולי כי אני קרוי על שם סבי שנספה בשואה ודי בכך כדי לכבדו. 

        19/2/12 20:21:

      צטט: דנה.גל 2012-02-19 16:13:02

      צטט: באבא יאגה 2012-02-18 17:01:52

      צטט: דנה.גל 2012-02-17 21:12:53

      מעניין מאוד ו...נעים להכיר לאונורה/ אסתר :))

      תודה רבה, דנה.

       אלאונורה, ידידתי, את רואה כמה מסובך!

       אופס... קבלי התנצלותי הכנה!

      העניין עם כינויים הוא, שהם... נדבקים. תמיד אחשוב עליך קודם כעל באבא יאגה...

      חוצמזה? את כותבת ומצלמת מעולה בכל שם, וזה מה שחשוב בפינה קטנה זו של הסייברספייס...

       

       תודה, דנה, צחקתי. באבא יאגה נפלא לי ותודה על המחמאה

        19/2/12 16:13:

      צטט: באבא יאגה 2012-02-18 17:01:52

      צטט: דנה.גל 2012-02-17 21:12:53

      מעניין מאוד ו...נעים להכיר לאונורה/ אסתר :))

      תודה רבה, דנה.

       אלאונורה, ידידתי, את רואה כמה מסובך!

       אופס... קבלי התנצלותי הכנה!

      העניין עם כינויים הוא, שהם... נדבקים. תמיד אחשוב עליך קודם כעל באבא יאגה...

      חוצמזה? את כותבת ומצלמת מעולה בכל שם, וזה מה שחשוב בפינה קטנה זו של הסייברספייס...

       

        19/2/12 14:30:

      צטט: אסתר רבקה 2012-02-19 04:03:35

      איזה עבודה יפה עשית.בתור אחת שקוראים לה אסתר,אסתי,אתי,אסתר רבקה,מבינה גם מבינה את גודל ה"אחריות"בנשיאת שם זה..מבחינת הסתר גם...שבוע קסום לך

      כן, ענין ההסתר חשוב גם לי. תודה רבה 

        19/2/12 13:46:

      צטט: פרודת רשתית 2012-02-18 23:44:24

      אני מברכת על שמי כל יום כי כששמעתי מה היו האלטרנטיבות נתקפתי פניקה....... לפעמים זה גם מצליח

      איזה כייף שהצליח לך 

        19/2/12 04:03:
      איזה עבודה יפה עשית.בתור אחת שקוראים לה אסתר,אסתי,אתי,אסתר רבקה,מבינה גם מבינה את גודל ה"אחריות"בנשיאת שם זה..מבחינת הסתר גם...שבוע קסום לך
        18/2/12 23:44:
      אני מברכת על שמי כל יום כי כששמעתי מה היו האלטרנטיבות נתקפתי פניקה....... לפעמים זה גם מצליח
        18/2/12 23:30:

      צטט: קביאר 2012-02-18 23:17:39

      מעשה הבריאה הוא לא רק מעשה של מתן שמות הוא קודם כל מעשה של יצירת סדר וקטגוריות: חלקן ברמה הפיזית ועוד יותר מכך ברמה הקוגניטיבית במתן שם יש אקט של אבחנה, של אינדיבידואיזציה של הרך הנולד. מתן השמות הייחדויים לכל ילד במשפחה הוא תופעה מודרנית יחסית שהחלה, אם אני זוכרת נכון, במאה ה-17. עד אז לא פעם נתנו לכל הילדים במשפחה את אותו שם. כמחציתם היו מתים בגיל מאד צעיר, הם הובאו לעולם ככוח עבודה והורים, מחשש להפרד מהם ומסיבות נוספות, לא רצו להתקשר לילד. ואגב, בדור שלנו, כולנו היינו ועודנו מספר רב של דמויות. יש לנו דמויות של בית ודמויות של חוץ ואנחנו לובשים ופשוטים דמויות בהתאם לאנשים עימם אנחנו נפגשים

      ברוכה הבאה. תודה על ההתיחסות. מתן שמות, קרי שמוש בשפה, הוא יצירת סדר וקטגוריות, יופי שהוספת את השאר.

       

        18/2/12 23:26:

      צטט: Gitele 2012-02-18 22:51:44

      צטט: באבא יאגה 2012-02-18 17:23:29

      צטט: באבא יאגה 2012-02-18 17:17:21

      צטט: Gitele 2012-02-18 13:56:15

       לאיזה שיר של זלדה כיוונת?

       

      'לכל איש יש שם'

       

      http://www.youtube.com/watch?v=0RQTgw63Ots&ob=av3e

       

      (: 

      נזכרתי דקה אחרי ששלחתי לך את השאלה. תודה רבה 

        18/2/12 23:17:
      מעשה הבריאה הוא לא רק מעשה של מתן שמות הוא קודם כל מעשה של יצירת סדר וקטגוריות: חלקן ברמה הפיזית ועוד יותר מכך ברמה הקוגניטיבית במתן שם יש אקט של אבחנה, של אינדיבידואיזציה של הרך הנולד. מתן השמות הייחדויים לכל ילד במשפחה הוא תופעה מודרנית יחסית שהחלה, אם אני זוכרת נכון, במאה ה-17. עד אז לא פעם נתנו לכל הילדים במשפחה את אותו שם. כמחציתם היו מתים בגיל מאד צעיר, הם הובאו לעולם ככוח עבודה והורים, מחשש להפרד מהם ומסיבות נוספות, לא רצו להתקשר לילד. ואגב, בדור שלנו, כולנו היינו ועודנו מספר רב של דמויות. יש לנו דמויות של בית ודמויות של חוץ ואנחנו לובשים ופשוטים דמויות בהתאם לאנשים עימם אנחנו נפגשים
        18/2/12 22:51:

      צטט: באבא יאגה 2012-02-18 17:23:29

      צטט: באבא יאגה 2012-02-18 17:17:21

      צטט: Gitele 2012-02-18 13:56:15

       לאיזה שיר של זלדה כיוונת?

       

      'לכל איש יש שם'

       

      http://www.youtube.com/watch?v=0RQTgw63Ots&ob=av3e

       

      (: 

        18/2/12 22:48:

      צטט: OritZehavi 2012-02-18 21:20:40

      ובכן, כבר דיברנו על כך.

       

         גם אני הגעתי לישראל בגיל 10, ושמי אולה(קיצור מאלכסנדרה,אבל אף אחד לא קרא לי כך אף פעם.)

       

               יומיים אח"כ נשלחתי לביה"ס, ונודע לי שעלי להחליף את שמי לאורה, ארנה, אורלי או אורית.

      מבוהלת, חסרת שפה, זרה, עמדתי מוקפת חבורה של ילדות שרצו את טובתי.

               בחרתי באורית, כי זה נשמע לי מוסיקלי, וכך נשאר.

      את אולה לא הישלתי מעצמי לגמרי, ועד עכשיו אני נקראת כך ע"י משפחתי וצאצאיה, ע"י חברי מה"שכונה" בגבעתיים וע"י החברים בפולין.

              יחד עם השם הישלתי גם את ילדותי הפולנית (המאושרת, יש לציין) ואת הקשרים ההדוקים לעבר השואתי של הורי(את השם אלכסנדר נשאו סבי מצד אבי ובן דודה הקטן של אמי- שניהם נרצחו בשואה)

         רק מאוחר יותר חזרתי לעסוק בזיכרון המשפחתי הזה.

        אבל חלק מזהותי נמחק סופית באותו מעמד בחצר בית הספר.

       

      לכן אני שמחה לראות , שבבית ספרי מתרוצצים להם ילדים עם שמות כמו שורה, סשה, צגנש, ויטוריו וכן, אלכסנדרה - ולאיש לא איכפת.

       

       תודה רבה אורית, שהוספת את חוויתך בענין השם. גם אני שמחה לדעת, שהיום פני הדברים השתנו לטובה

       


       

        18/2/12 21:20:

      ובכן, כבר דיברנו על כך.

       

         גם אני הגעתי לישראל בגיל 10, ושמי אולה(קיצור מאלכסנדרה,אבל אף אחד לא קרא לי כך אף פעם.)

       

               יומיים אח"כ נשלחתי לביה"ס, ונודע לי שעלי להחליף את שמי לאורה, ארנה, אורלי או אורית.

      מבוהלת, חסרת שפה, זרה, עמדתי מוקפת חבורה של ילדות שרצו את טובתי.

               בחרתי באורית, כי זה נשמע לי מוסיקלי, וכך נשאר.

      את אולה לא הישלתי מעצמי לגמרי, ועד עכשיו אני נקראת כך ע"י משפחתי וצאצאיה, ע"י חברי מה"שכונה" בגבעתיים וע"י החברים בפולין.

              יחד עם השם הישלתי גם את ילדותי הפולנית (המאושרת, יש לציין) ואת הקשרים ההדוקים לעבר השואתי של הורי(את השם אלכסנדר נשאו סבי מצד אבי ובן דודה הקטן של אמי- שניהם נרצחו בשואה)

         רק מאוחר יותר חזרתי לעסוק בזיכרון המשפחתי הזה.

        אבל חלק מזהותי נמחק סופית באותו מעמד בחצר בית הספר.

       

      לכן אני שמחה לראות , שבבית ספרי מתרוצצים להם ילדים עם שמות כמו שורה, סשה, צגנש, ויטוריו וכן, אלכסנדרה - ולאיש לא איכפת.

       

       

       


        18/2/12 17:28:

      צטט: Benj 2012-02-18 01:33:50

      קיומו של דבר תלוי בהיחסות של האחרים אליו.

      תודה רבה, מסכימה לגמרי

       

        18/2/12 17:25:

      צטט: אסצ'ילי 2012-02-18 14:28:13

      הבלוג שלך מומלץ אצלי. פוסט זה הוא לתפארת מדינה הקפה ובכלל. את נפלאה כתמיד.

      תודה רבה, אסצילי, (אחיות באחד השמות, לא?) טוב לדעת, שאני מפארת.

       

        18/2/12 17:23:

      צטט: באבא יאגה 2012-02-18 17:17:21

      צטט: Gitele 2012-02-18 13:56:15

       אם נשחק במלה שלום, אותן אותיות שמרכיבות את "שלום" הן גם אותיות "לשמו" , אז אולי, נאמר לקיצוניים בינינו,  "השלום לשמו", או במלים אחרות, השלום הוא קדוש שמו של האלוהים   עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.)

      כמה את צודקת. 'שלום' הוא אחד משמותיו הרבים של אלוהים. בברכה שאנו מברכים אדם אותו אנו פוגשים מובעת השאיפה שישכון אלוהים בינינו, או לפחות רוחו.

      ונזכרתי במדרש הזה: 

      אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם:

      אחד- מה שקוראים אביו ואמו

      אחד- מה שקוראים בני אדם,

      ואחד- מה שקונה הוא לעצמו.

      מדרש תנחומא, פרשת ויקהל.

       

      ושירה של זלדה, כמובן.

      פוסט נפלא. תודה!

      גיטעלע (שנתנה לי סבתי ז"ל).

       

      גיטעלע, איזה שם טוב, (טוב שם טוב משמן טוב) נתנה לך סבתך. ואיזו תוספת נפלאה הוספת לפוסט שלי. תודה רבה. לא הכרתי את המדרש. לאיזה שיר של זלדה כיוונת?

       

       מובעת השאיפה שישכון אלוהים בינינו, או לפחות רוחו -  על זה אומר, אמן

        18/2/12 17:17:

      צטט: Gitele 2012-02-18 13:56:15

       אם נשחק במלה שלום, אותן אותיות שמרכיבות את "שלום" הן גם אותיות "לשמו" , אז אולי, נאמר לקיצוניים בינינו,  "השלום לשמו", או במלים אחרות, השלום הוא קדוש שמו של האלוהים   עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.)

      כמה את צודקת. 'שלום' הוא אחד משמותיו הרבים של אלוהים. בברכה שאנו מברכים אדם אותו אנו פוגשים מובעת השאיפה שישכון אלוהים בינינו, או לפחות רוחו.

      ונזכרתי במדרש הזה: 

      אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם:

      אחד- מה שקוראים אביו ואמו

      אחד- מה שקוראים בני אדם,

      ואחד- מה שקונה הוא לעצמו.

      מדרש תנחומא, פרשת ויקהל.

       

      ושירה של זלדה, כמובן.

      פוסט נפלא. תודה!

      גיטעלע (שנתנה לי סבתי ז"ל).

       

        18/2/12 17:15:

      צטט: לחפשולאבד 2012-02-18 08:34:30

      ככה,כמו שכתבת,קצת בערמה חכמה ,כשדיברת על "שם" ולא על "השפה",והובלת אותנו לאט ובבטחה מביתך ושמך לרעיון האמונה והבריאה,הדברים נשמעים ברורים ונכונים ומעוררי כבוד ופליאה,כן ליכולות שלך וכן לרעיון ולהשתלשלותו.(אני מקווה שאת משמיעה את דבריך באיזו מסגרת לימודית,נראה לי שרבים היו נהנים מצורת ההגשה שלהם...לא שהקפה לא מהווה פלטפורמה טובה..אבל עם כל הכבוד,מספר הקוראים כאן יחסית קטן).

      תרומתי הצנועה לפוסט המרתק הזה :

       

      3.221 "לעצמים ניתן רק לתת שם.סימנים הם נציגיהם.אני יכול רק לדבר עליהם.אין אני יכול להביעם במילים.פסוקים יכולים רק לומר כיצד הם הדברים,לא מה הם".

       

      לודוויג ויטגנשטיין/טראקטאט לוגי-פילוסופי

       

      הצד השני של המטבע.

      הצד שלך,יצירתי יותר אבל האם הוא גם נכון?ואם נכון...איך נדע?

       

      *אין לך מושג כמה נהניתי מהקריאה ומהפעלת התאים האפורים שמעלים אבק בקופסא שבין אוזניי.חיוך

       

      נעמת והחמאת לי ועל כך תודה. אל תתני לתאים להעלות אבק! נערי אותם נעור היטב.

      שמחה על הציטטה שלך מויטגנשטיין. ולענין השמעת הדברים, אינני משמיעה, אני שקועה כל כולי בעבודה, ובשעות הפנויות, קצת לומדת, קצת קןראת, קצת כותבת ולא מצליחה להתמודד עם מר כרונוס.

        18/2/12 17:05:

      צטט: לחפשולאבד 2012-02-18 08:34:30

      ככה,כמו שכתבת,קצת בערמה חכמה ,כשדיברת על "שם" ולא על "השפה",והובלת אותנו לאט ובבטחה מביתך ושמך לרעיון האמונה והבריאה,הדברים נשמעים ברורים ונכונים ומעוררי כבוד ופליאה,כן ליכולות שלך וכן לרעיון ולהשתלשלותו.(אני מקווה שאת משמיעה את דבריך באיזו מסגרת לימודית,נראה לי שרבים היו נהנים מצורת ההגשה שלהם...לא שהקפה לא מהווה פלטפורמה טובה..אבל עם כל הכבוד,מספר הקוראים כאן יחסית קטן).

      תרומתי הצנועה לפוסט המרתק הזה :

       

      3.221 "לעצמים ניתן רק לתת שם.סימנים הם נציגיהם.אני יכול רק לדבר עליהם.אין אני יכול להביעם במילים.פסוקים יכולים רק לומר כיצד הם הדברים,לא מה הם".

       

      לודוויג ויטגנשטיין/טראקטאט לוגי-פילוסופי

       

      הצד השני של המטבע.

      הצד שלך,יצירתי יותר אבל האם הוא גם נכון?ואם נכון...איך נדע?

       

      *אין לך מושג כמה נהניתי מהקריאה ומהפעלת התאים האפורים שמעלים אבק בקופסא שבין אוזניי.חיוך

       

        18/2/12 17:04:

      צטט: face 2012-02-17 22:41:34

      קראתי. קראתי וחשבתי על הצד השני. של האמירה. "בעזרת השם"

      וכמה שמות. גם בעידן הזה הם לפעמים הרגע שבו נחרטת דעה. קדומה, גם לא ממש בהסכמה מלאה,


      כתבת נהדר.

      תודה ורבה.

       

      תודה רבה. נכון, בעזרת השם, נמצא כמובן כרובד קונוטטיבי  בכותרת הרשימה שלי

       

        18/2/12 17:01:

      צטט: דנה.גל 2012-02-17 21:12:53

      מעניין מאוד ו...נעים להכיר לאונורה/ אסתר :))

      תודה רבה, דנה.

       אלאונורה, ידידתי, את רואה כמה מסובך!

       

        18/2/12 17:00:

      צטט: שנינושקה 2012-02-17 18:50:21

      מאלף.
      אין לי מילים.
      ריתקת אותי למסך וזה לא פשוט בימים אלו....

      כתוב מקסים, מעורר חשיבה , ובעיקר

      גרם לי מאוד להזדהות עם רעיון היצירתיות והחיים...

      רצות עם זאבים זה סוג של תנ"ך בשבילי.

      החיבור שעשית עם המקרא, מאלף פשוט. מתת אל.

      תודה אלאונורה.

      יש לך שם מדהים וחזק!

      שבת שלום.

       

      תודה שני, חממת את לבי ביום הקר הזה.

        18/2/12 16:59:

      צטט: דרורהגרין 2012-02-17 18:48:29

      אלוהים אינו תלוי בנברא אבל המודעות לקיומו - כן. קריאה בשם נעשית לאחר הבריאה. הבדלה היא אכן גורם מרכזי בארגון העולם. כדי שישכון שלום בעולם יש לחפש מכנה משותף. איני רואה בקריאה בשם הרחקה .לשמות יש עצמה במשמעותם. "אהיה שלחני אליכם " מרמז על שם השם ונמנע מהדגשתו בטרם היו בני ישראל לעם.

       

      תודה דרורה, מקבלת את הרישא, אם כי, לדעתי, המודעות לקיום, היא הקיום. נכון המכנה המשותף הרחב ביותר הוא היותינו בני מוות והיותינו מודעים לכך. אם תרצי, אני ממליצה בחום על ספרו של אלבר כהן "הו, אחי בני התמותה" זהו המכנה המשותף הרחב ביותר שהוא מדבר עליו. זה לצערו, לצערי ולצערינו לא מביא לשלום.

      בקריאה בשם יש משום הרחקה מהסביוזה עם האם. כמובן, שאפשר לקבל או לא לקבל זאת.

        18/2/12 16:53:

      צטט: הלנה היפה 2012-02-17 18:47:43

      באבא יקרה, פוסט מרגש וחכם כל כך אך בעיקר נוגע כל כך קרוב למהות החיים שלי בעבר, (באותה עיר בה התגוררת גם את, ועוד לפני כן. השמות שניתנים לנו אכן מכוננים את החיים שלנו. אשתדל לעשות זאת בקיצור, כשנולדתי ברוסיה הורי הליטו לקרוא לי לאה על שם סבתי, מצד אמי שנפתרה בגיל צעיר אבל במרשם התושבים אמרו "או נאס נייט טקוי זוואט" כלומר, אצלנו אין שם כזה ורשמו בתעודת הלידה לנה. כאשר הגענו לפולין אמרו שוב במרשם התושבים שלנה זה שם נכרי ורשמו אותי בשם הלנה אך בבית כינו אותי עדיין מתוך הרגל לנה. כאשר עלינו ארצה אני הודעתי למנהל בית הספר ששמי לאה וכך כינו אותי. לא הייתי מוכנה שאפילו ידעו שקראו לי פעם הלנה. למרות שבתעודת הזהות היה כתוב הלנה עד שבגרתי, עברתתי את שם המשפחה אשיניתי ללאה. רואה? אנחנו שוב מצטלבות.
      הניתוח שלך לעניין השם חכם ומרגש.
      תודה גדולה באבא על הפוסט המרשים הזה.
      לאה

       

      לאה, תודה מקרב לב,מדהים.  תראי איך לגניצה מחברת בינונו, כבר יכולה להיות סמל להצטלבויות של דרכינו. שבת שלום. אגב, אני מבינה רוסית, כך שאם תכתבי בעתיד, איזה דבר ברוסית, אבין בלי תרגום. קלטתי את השפה ברחוב.

       

        18/2/12 14:28:
      הבלוג שלך מומלץ אצלי. פוסט זה הוא לתפארת מדינה הקפה ובכלל. את נפלאה כתמיד.
        18/2/12 13:56:

       אם נשחק במלה שלום, אותן אותיות שמרכיבות את "שלום" הן גם אותיות "לשמו" , אז אולי, נאמר לקיצוניים בינינו,  "השלום לשמו", או במלים אחרות, השלום הוא קדוש שמו של האלוהים   עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.)

      כמה את צודקת. 'שלום' הוא אחד משמותיו הרבים של אלוהים. בברכה שאנו מברכים אדם אותו אנו פוגשים מובעת השאיפה שישכון אלוהים בינינו, או לפחות רוחו.

      ונזכרתי במדרש הזה: 

      אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם:

      אחד- מה שקוראים אביו ואמו

      אחד- מה שקוראים בני אדם,

      ואחד- מה שקונה הוא לעצמו.

      מדרש תנחומא, פרשת ויקהל.

       

      ושירה של זלדה, כמובן.

      פוסט נפלא. תודה!

      גיטעלע (שנתנה לי סבתי ז"ל).

        18/2/12 08:34:

      ככה,כמו שכתבת,קצת בערמה חכמה ,כשדיברת על "שם" ולא על "השפה",והובלת אותנו לאט ובבטחה מביתך ושמך לרעיון האמונה והבריאה,הדברים נשמעים ברורים ונכונים ומעוררי כבוד ופליאה,כן ליכולות שלך וכן לרעיון ולהשתלשלותו.(אני מקווה שאת משמיעה את דבריך באיזו מסגרת לימודית,נראה לי שרבים היו נהנים מצורת ההגשה שלהם...לא שהקפה לא מהווה פלטפורמה טובה..אבל עם כל הכבוד,מספר הקוראים כאן יחסית קטן).

      תרומתי הצנועה לפוסט המרתק הזה :

       

      3.221 "לעצמים ניתן רק לתת שם.סימנים הם נציגיהם.אני יכול רק לדבר עליהם.אין אני יכול להביעם במילים.פסוקים יכולים רק לומר כיצד הם הדברים,לא מה הם".

       

      לודוויג ויטגנשטיין/טראקטאט לוגי-פילוסופי

       

      הצד השני של המטבע.

      הצד שלך,יצירתי יותר אבל האם הוא גם נכון?ואם נכון...איך נדע?

       

      *אין לך מושג כמה נהניתי מהקריאה ומהפעלת התאים האפורים שמעלים אבק בקופסא שבין אוזניי.חיוך

        18/2/12 01:33:
      קיומו של דבר תלוי בהיחסות של האחרים אליו.
        17/2/12 22:41:

      קראתי. קראתי וחשבתי על הצד השני. של האמירה. "בעזרת השם"

      וכמה שמות. גם בעידן הזה הם לפעמים הרגע שבו נחרטת דעה. קדומה, גם לא ממש בהסכמה מלאה,


      כתבת נהדר.

      תודה ורבה.

        17/2/12 21:12:
      מעניין מאוד ו...נעים להכיר לאונורה/ אסתר :))
        17/2/12 18:50:

      מאלף.
      אין לי מילים.
      ריתקת אותי למסך וזה לא פשוט בימים אלו....

      כתוב מקסים, מעורר חשיבה , ובעיקר

      גרם לי מאוד להזדהות עם רעיון היצירתיות והחיים...

      רצות עם זאבים זה סוג של תנ"ך בשבילי.

      החיבור שעשית עם המקרא, מאלף פשוט. מתת אל.

      תודה אלאונורה.

      יש לך שם מדהים וחזק!

      שבת שלום.

        17/2/12 18:48:

      אלוהים אינו תלוי בנברא אבל המודעות לקיומו - כן. קריאה בשם נעשית לאחר הבריאה. הבדלה היא אכן גורם מרכזי בארגון העולם. כדי שישכון שלום בעולם יש לחפש מכנה משותף. איני רואה בקריאה בשם הרחקה .לשמות יש עצמה במשמעותם. "אהיה שלחני אליכם " מרמז על שם השם ונמנע מהדגשתו בטרם היו בני ישראל לעם.

        17/2/12 18:47:

      באבא יקרה, פוסט מרגש וחכם כל כך אך בעיקר נוגע כל כך קרוב למהות החיים שלי בעבר, (באותה עיר בה התגוררת גם את, ועוד לפני כן. השמות שניתנים לנו אכן מכוננים את החיים שלנו. אשתדל לעשות זאת בקיצור, כשנולדתי ברוסיה הורי הליטו לקרוא לי לאה על שם סבתי, מצד אמי שנפתרה בגיל צעיר אבל במרשם התושבים אמרו "או נאס נייט טקוי זוואט" כלומר, אצלנו אין שם כזה ורשמו בתעודת הלידה לנה. כאשר הגענו לפולין אמרו שוב במרשם התושבים שלנה זה שם נכרי ורשמו אותי בשם הלנה אך בבית כינו אותי עדיין מתוך הרגל לנה. כאשר עלינו ארצה אני הודעתי למנהל בית הספר ששמי לאה וכך כינו אותי. לא הייתי מוכנה שאפילו ידעו שקראו לי פעם הלנה. למרות שבתעודת הזהות היה כתוב הלנה עד שבגרתי, עברתתי את שם המשפחה אשיניתי ללאה. רואה? אנחנו שוב מצטלבות.
      הניתוח שלך לעניין השם חכם ומרגש.
      תודה גדולה באבא על הפוסט המרשים הזה.
      לאה

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין