כותרות TheMarker >
    ';

    מיומנו של אמביוולנט

    רשימות, השקפות, חוויות מגוונות

    0

    יותר מספר מסע

    27 תגובות   יום שבת, 15/12/07, 13:00

    "הדמוקרטיה באמריקה", נכתב על ידי בן אצולה צרפתי, אלכסיס דה-טוקוויל.

    הספר הוא סיפור מסעו באמריקה ב1831. זו הייתה תקופה מיוחדת בארה"ב, שבה שלטה קואליציה רחבה של בעלי אינטרסים מנוגדים.  

    טוקויל הוא בראש ובראשונה בעל מבט דו-ערכי.  לכן ראוי לו מקום של  כבוד ביומנו של האמביוולנט. 

    רבות נכתב על חשיבות הגישה האמביוולנטית  לגיבוש מבט סוציולוגי, השוזר הבנה תוך ביקורתיות; הזדהות אמפאטית, יחד  עם מבט חיצוני מן הצד.   זוהי עמדה לא קלה, כי יש לה מחיר;  אפילו אישי ואפילו בהווי הקליקות האקדמיות.  

    טוקויל  אהד את הדמוקרטיה ההמונית ופחד ממנה בו -זמנית. כבן למשפחת אצולה, חווה בילדותו את הטרור היעקוביני: אביו ניצל ברגע האחרון מהגיליוטינה . טוקויל השתייך למשפחה מיוחסת, שהיתה מעורבת בפוליטיקה לפני המהפכה ואחריה.  בן דודו הוא שאטובריאן שנכדו כיהן כראש ממשלה (ושזכה  לכבוד הצרפתי הגבוה ביותר,  כשכינו אומצה על שמוצוחק).  טוקויל כיהן בערוב ימיו כשר החוץ הצרפתי.

      אנשים ממעמדו של טוקויל נהגו לערוך בבחרותם נסיעות לימודיות על מנת להשכיל.  טוקויל בחר לבקר באיטליה ובארה"ב.

    בני תקופתו, בעיקר האריסטוקרטים, האמינו ש"המידה הטובה" ("virtue"), מחייבת את האצילים הפטריוטים, הנושאים בעול ההנהגה ,לתרום למדינתם.  רעיון זה התגלגל לתיאוריה של "רפובליקניזם אזרחני", המזוהה עם מקיאוולי, מונטסקיה, דורקהיים, ותיאוריות הדמוקרטיה המודרנית, בעקר בארה"ב של היום.  להשקפתו של טוקויל, דמוקרטיה לא תתקיים ללא מבנה חברתי מתאים. המבנה המשפטי והפוליטי של הדמוקרטיה הוא תנאי הכרחי לקיומה, אך לא תנאי מספיק. 

    לטענתו, ללא השתתפות פעילה במעש הפוליטי, לא תיווצר חירות.  חירות לא מקבלים,  חירות לוקחים. לדעתו, חברה המונית, המבוססת על מצבור  של פרטים מבודדים, היא כר פורה לעלייתו של עריץ.   משטר זה הוא שלטון גחמני, בלתי ניתן לניבוי, ועל כן הוא השלטון הנורא מכל, בהשוואה למלוכה יציבה או לרפובליקה.

    רק בחברה שבה קיימות רשתות חברתיות המאפשרות שיתוף פעולה, יווצרו תנאים המקלים על המבע הפוליטי של האזרחים ועל השפעתם על הקהילה המקומית והלאומית.

     הספר כתוב כפרגמנטים, קטעים בדידים, לא מקושרים, ומהווים פיסות התרשמותיות של הארגון החברתי של אמריקה על פי משקפיו המוטים של התייר הצרפתי.  הספר נועד לקהל הצרפתי, כדי שילמד מהמקרה המיוחד של אמריקה, שהיא בעלת מבנה חברתי המבטיח את שימור הדמוקרטיה, מעבר לחוקה או הפרדת רשויות.

     טוקויל עמד על הסכנה, שלעמים הדמוקרטיים נטייה להעדיף את הנוחות על החירות.  כנגד זאת,  הוא הראה כיצד באמריקה הרגלי חיים, נורמות הנרכשות מגיל רך, יחד עם מבנה של חברות בקבוצות, מבטיח  שהיחיד יהיה פעיל בקבוצה מקומית.  ריבוי הקבוצות אינו מאפשר לאיש מהן להכריע את היריב.  עירנות חברתית וחבירות צולבות בין קבוצות מונעים את  עלייתו האפשרית של כוח שלטוני עריץ. 

    במדעי החברה ובקרב פעילים קהילתיים,  חלה עליה דרמטית בספרות על ההשלכות הפוליטיות של "הון חברתי":  אותן מערך קשרים בלתי פורמאליים וחברויות בארגונים וולונטריים, שבאמצעותו יחידים לומדים את "אומנות ההתאגדות".  הון חברתי מגביר את הסולידריות בין האזרחים. את מעורבותם והעצמתם האישית, מגדיל את תחושת הרווחה והביטחון של האזרח,  מקל על השקעות עסקיות, מוריד אי וודאות פוליטית או כלכלית, ואף מסייע ללחימה בפשע המאורגן (על כך בסקירת ספר המסע הבא).  בנוסף, מחקרים רבים מצאו, שללא התערבות מדינה מאסיבית, רמת ה"הון החברתי" במדינה קטן.  קיים קשר הדוק בין מדינה חזקה, חוסר שחיתות, והון חברתי. אלה הם מרכיבים של חוסן לאומי וכלכלי.

    הספר כתוב בסגנון מיוחד, נגיש, ושובה לב.  לטוקויל תובנות עמוקות רבות, אפילו מצחיקות, על ה"רוחניות" של האמריקאי, על הקשר בין דתיות עמוקה לבין רדיפת בצע, על ההבדל בין אגואיזם לבין אינדיבידואליזם, ועל כינון גשר בין האינטרס העצמי לבין טובת הקהילה.

    ספרו המאוחר, המשטר שהיה והמהפכה, הוא ספר מקורי ומבריק, המנתח את התמוטטות המשטר המלוכני בצרפת.  ספריו זכו לתירגום מופלא מאת מוסד ביאליק.

     כשהייתי צעיר ויפה, ספר זה שינה את השקפתי על מבנה קהילתי ופוליטי הן כסוציולוג והן כאזרח. מאוחר יותר, הוא סייע לי להבין רבדים סמויים מן העין בתרבות הזרה, כשהשתקעתי בה זמנית. הספר אקטואלי להבנת רבדים עמוקים  גם בחברה הישראלית.  אחרת הייתי מבזבז את זמנכם ?

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/11 10:13:
      אני חושב שבזמנו הוא לא היה מודע לכוח התקשורת, לא היה בכלל מושג כזה ההשפעה של התקשורת, עיתונות וכו.. היום בעידן האינטרנט יפלו הרבה ממשלות לא דמוקרטיות, לדעתי רוסיה הייתה הראשונה. דיכוי עם מתחיל בשליטה בנשים ובתיקשורת.
        25/10/10 20:30:
      תענוג אינטלקטואלי בקליפת אגוז. לספרי מסע וסרטי מסע קסם מיוחד
        3/3/08 15:02:

      פופר הוא אחד הגיבורים שלי, גם במדע.

      ואת אגסי הכרתי אישית דרך הלל קוק.

        3/3/08 13:39:

      טוב מכיר כמובן את הספר ויש לי הרבה מאוד מה לומר

      אבל לא יכול לתמצת בתגובה לפוסט

      והספר שעלי הכי השפיע ועיצב את מחשבתי?

      "החברה הפתוחה ואוייביה" של קרל פופר

      קראתי את זה כשהייתי בצבא בגיל 19 ועד היום יש לי את הספר עם כל ההערות שכתבתי

      ואחר כך גם למדתי לא מעט עם פרופ' אגסי שהיה תלמידו.

        16/12/07 22:48:

      תודה על פוסט מעשיר ומעניין.

      בהחלט לא בזבזת את זמני...קורץ

       

      הדברים שהצפת מעלים שאלות רבות לגבי החברה הישראלית ומעורבות הפרטים בה בעשיה האזרחית וכן לגבי השלטון והאינטרסים המעורבים בעשייה הפוליטית.

       

      מרתק ומשאיר בי טעם של עוד...

        16/12/07 09:54:

      תודה על הפוסט המעשיר. כיכבתי - כמה שזה שווה. אני מקווה לחזור לקרוא את התגובות, כי נראה לי שפתחת דיון מענייןץ שוב, תודה.

        16/12/07 00:14:

       

      צטט: ransom stark 2007-12-15 23:52:00

      אבי חושב וחי את חייו לפי האמרה: "החיים והמוות ביד הלשון". האם הוא מפחד לצייר?

      לא יודע. אבי היה צייר.

        15/12/07 23:52:
      אבי חושב וחי את חייו לפי האמרה: "החיים והמוות ביד הלשון". האם הוא מפחד לצייר?
        15/12/07 23:44:

       

      צטט: ransom stark 2007-12-15 23:27:26

      בעקבות אישורך...

       

       

      הפוסט שלהלן לא כתוב בצורה נוחה כמו הפוסט של מר רשתות והוא קשה לקריאה. מאידך, הוא יכול להשלים באופן יפה את התפיסה של דה-טוקוויל, את הסתירות והבעיות המבניות.

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=162515 

       

      אם יש דבר שהוא קונצנזוס בסוציולוגיה זה שההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה - זהו מיתוס. ניתן להגיד שההיסטורה בעלת אפקט של התווספות - מעין ספירלה. הפוסט הנ"ל מנסה לאמוד את ראיית העולם העכשווית של החברה והפרטים שמרכיבים אותה. 

      הערה נוספת - את הפוסט לא חייבים לקרוא באופן ליניארי. הפיסקה הראשונה היא אמנם נקודת הייחוס, אבל רק לשם קריאה מסוימת של הטקסט. זהו סגנון כתיבה שאינו שכיח כל-כך ולכן הטכניקה עצמה מהווה סוג של חידוש (מבחינתי).

      "הדיבור הוא ציור המחשבה" (לה רושפוקו)

        15/12/07 23:27:

      בעקבות אישורך...

       

       

      הפוסט שלהלן לא כתוב בצורה נוחה כמו הפוסט של מר רשתות והוא קשה לקריאה. מאידך, הוא יכול להשלים באופן יפה את התפיסה של דה-טוקוויל, את הסתירות והבעיות המבניות.

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=162515 

       

      אם יש דבר שהוא קונצנזוס בסוציולוגיה זה שההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה - זהו מיתוס. ניתן להגיד שההיסטורה בעלת אפקט של התווספות - מעין ספירלה. הפוסט הנ"ל מנסה לאמוד את ראיית העולם העכשווית של החברה והפרטים שמרכיבים אותה. 

      הערה נוספת - את הפוסט לא חייבים לקרוא באופן ליניארי. הפיסקה הראשונה היא אמנם נקודת הייחוס, אבל רק לשם קריאה מסוימת של הטקסט. זהו סגנון כתיבה שאינו שכיח כל-כך ולכן הטכניקה עצמה מהווה סוג של חידוש (מבחינתי).

        15/12/07 22:21:

       

      צטט: Yuval>> 2007-12-15 22:17:33

      You can find book here
      http://xroads.virginia.edu/~HYPER/DETOC/toc_indx.html 

      תודה.  לדוברי אנגלית בלבד.

      התרגום העברי נהדר. למשל:

      rightly understood self interest = האנטרס העצמי המובן כהלכה.

       

        15/12/07 22:17:
      You can find book here
      http://xroads.virginia.edu/~HYPER/DETOC/toc_indx.html 
        15/12/07 19:35:

      אילן, נראה שיש איזשהו קצר אז אני אנסה להיות יותר בהיר:

       

      הדמוקרטיה האמריקאית אכן פועלת תקופה ארוכה, ואכן יש בה אלמנטים שמאפשרים איזונים בין קבוצות לחץ שונות. כל זה שריר ונכון.

       

      כעת, הטענה שלי היא, שזו דמוקרטיה מסוימת שמאפשרת רק לקבוצות מסוימות ולאנשים מסוימים להשפיע. זו דמוקרטיה שהיא מוצר - הדרך היחידה שהאמריקאים מכירים. אצל האמריקאים דמוקרטיה הולכת בד בבד עם קפיטליזם כלכלי ואין האחד ללא השני. למה התפיסה הזו? כי רק ציבור מסוים השתתף בעיצוב שלה. אם המציאות האמריקאית לא מאפשרת בכלל מגרש משחקים שווה אפילו לא ברגע היסטורי אחד, אזי איך ניתן לטעון שכולם יכולים לשחק באותה הצורה?

       

      מישהו פעם אמר (שכחתי את שמו): "איפה שאין ערכים מחוקקים חוקים". הדמוקרטיה האמריקאית היא דמוקרטיה חוקתית אבל מבחינה ערכית מדובר בעוד חזון למועד.

       

      כתבת שדה-טוקוויל אמר שללא השתתפות פעילה במעש הפוליטי, לא תיווצר חירות.  חירות לא מקבלים,  חירות לוקחים.

       

      עולה השאלה - מה קורה אם אין לי אפילו את הכר ההתחלתי הזה? אם כל עיסוקי הוא הישרדות? כשאדם צריך לבחור בין פת הלחם והחירות הוא יבחר בפת הלחם.

       

      האם מדובר בחירות או בחירות מסויימת? 

        15/12/07 18:39:

      נהניתי לקרוא,

      בהשלכה על שביתת המורים :"ללא השתתפות פעילה במעש הפוליטי, לא תיווצר חירות.  חירות לא מקבלים,  חירות לוקחים."

      זו פעם ראשונה שמורי ארגון המורים העל יסודיים פתחו במחאה חברתית למנוע את הפיכתם ל"עבדים" על פי הרפורמה שוסרמן חתם עליה עם הממשלה.

        15/12/07 17:02:
      אתה הזמנת אותי, בן אדם.
        15/12/07 16:47:

       

      צטט: ransom stark 2007-12-15 16:26:11

      אבל זו בדיוק ההיסטוריה האמריקאית - היסטוריה של הסתרה וילדותיות.

       

      קח לדוגמא את ההיסטורין הווארד זין - עד שניסה לערוך מחקר היסטורי שונה, "היסטוריה עממית", לא היה ייצוג מתאים לכל אותן קבוצות חברתיות שהדמוקרטיה לכאורה אמורה להתחשב בהן. מה זה משנה אם יש לך תודעה חברתית אם החלק החברתי שלך מוסתר ומועלם. 

       

      יש מבנה דמוקרטי ויש תוכן דמוקרטי. בארה"ב המבנה אמנם דמוקרטי, אולם התוכן שונה לגמרי, ומדובר יותר בשדולוקרטיה או פלוטוקרטיה.

       

      בראה"ב קיימים שיעורי ההצבעה מהנמוכים ביותר במערב - האם זה אמדן חיובי של דמוקרטיה? 

      אמרתי למעלה שהדמוקרטיה האמריקאית איננה אהובתי.  מה לא הבנת ?

       שוב, טוקויל לא מסביר את שלל התופעות באמריקה דהיום, אלא רק מעניק מבט מאפשר להשתתפות דמוקרטית. 

      מעגל אי השוויו המודרני, למשל, מוסבר על ידי השיח הגרמני (הברמס ואופה). ,

      ההסטוריה החברתית בארה"ב (ובאירופה) קיימת מאז שנות הששים, הרבה לפני הווארד זין. התפיסה של אסכולת ה"אנאל" הצרפתי, יחד עם השפעות ניאו-מרקסיסטיות וניאו- וובריאניות היו דומיננטיות בהסטוריה ובסוציולוגיה, עד לאופנת מלמולי המנטרה הפוסט-מודרניים שהפכו הכל ל"שיח". 

      זה מה שרצית לשמוע ?

       

        15/12/07 16:42:

      יפה מאד!

       

      אהבתי את האקספוזיציה.

       

      הלוואי ואנשים באמת היו קוראים את הנדרש קריאה: במקום ללמד תלמידי תיכון מספרים מעובדים סיסמאות - להטמיע אל תוך שיעורי האזרחות את המסרים המורכבים של הוגים, שהם מאושיות הציוויליזציה הפוליטית של המערב החופשי.

       

      לצערי, תרבות הבחינות וההערכה, היא לכשעצמה מהווה קושי עמוק לסייע להיחשפות צעירים לתכנים החשובים הללו.

       

      עוד לא זכיתי לראות מערך שיעורים מקיף שמאפשר הטמעה איטית ויציבה של המהות שאותה טוקוויל חשף.

       

      עוד חזון למועד.

        15/12/07 16:26:

      אבל זו בדיוק ההיסטוריה האמריקאית - היסטוריה של הסתרה וילדותיות.

       

      קח לדוגמא את ההיסטורין הווארד זין - עד שניסה לערוך מחקר היסטורי שונה, "היסטוריה עממית", לא היה ייצוג מתאים לכל אותן קבוצות חברתיות שהדמוקרטיה לכאורה אמורה להתחשב בהן. מה זה משנה אם יש לך תודעה חברתית אם החלק החברתי שלך מוסתר ומועלם. 

       

      יש מבנה דמוקרטי ויש תוכן דמוקרטי. בארה"ב המבנה אמנם דמוקרטי, אולם התוכן שונה לגמרי, ומדובר יותר בשדולוקרטיה או פלוטוקרטיה.

       

      בראה"ב קיימים שיעורי ההצבעה מהנמוכים ביותר במערב - האם זה אמדן חיובי של דמוקרטיה? 

        15/12/07 16:07:

       

      צטט: ransom stark 2007-12-15 15:48:02

      אילן,

       

      נדמה לי שהניתוח של דה-טוקוויל הוא ניתוח סוציולוגי תמים ברובו - ולא ניתן להאשים אותו שכן התקופה היתה שונה. אני חושב שלאחר דורקהיים, מרכס וובר, לא ניתן מבחינה סוציולוגית להסתכל על הדמוקרטיה בעיניים כה תמימות. לעיתים קרובות הדמוקרטיה היא רק כלי לשיעתוק המבנה המעמדי, כלי אשר מתחפש למשהו נאור ומוצלח. אמנם בארה"ב יש שמירה על דמוקרטיה לאורך שנים רבות, אך יחד עם זאת יש גם שמירה על מבנה ריבודי ומעמדי ברור מאוד. מספיק שתסתכל באחוז השחורים הכלואים או מהמעמד הנמוך. נראה כי זו האשלייה הדמוקרטית ולא דמוקרטיה אמיתית. בארה"ב הדמוקרטיה היא מוצר צריכה - בדיוק כמו דיסנילנד (בודריאר).

       

      דרך אגב, שאטובריאן זה לא יין? 

      1. שאטובריאן זה סטיק,  אם יש יין, אשמח להכיר. 

      2. אני לא מת על הדמוקרטיה האמריקאית, אבל בודריארד מעולם לא הבין את אמריקה בספרו הנושא אותו שם.   אני עוד זוכר כיצד הוא צהל לאחר שלמעלה מ3000 איש חפים מפשע נרצחו  במגדלים.

      3. דורקהיים פיתח תפיסה של מוסר, המבוססת על טוקויל.

      4. אין תיאוריה המסבירה הכל (אלא אם היא דתית, אידיאולוגית, וכו).  התיאוריה של טוקויל היא צנועה, פשוטה, והכרחית לאזרחים שגדלו על מסורת של מגויסות או אדישות, ולא על חברה אזרחית

        15/12/07 15:48:

      אילן,

       

      נדמה לי שהניתוח של דה-טוקוויל הוא ניתוח סוציולוגי תמים ברובו - ולא ניתן להאשים אותו שכן התקופה היתה שונה. אני חושב שלאחר דורקהיים, מרכס וובר, לא ניתן מבחינה סוציולוגית להסתכל על הדמוקרטיה בעיניים כה תמימות. לעיתים קרובות הדמוקרטיה היא רק כלי לשיעתוק המבנה המעמדי, כלי אשר מתחפש למשהו נאור ומוצלח. אמנם בארה"ב יש שמירה על דמוקרטיה לאורך שנים רבות, אך יחד עם זאת יש גם שמירה על מבנה ריבודי ומעמדי ברור מאוד. מספיק שתסתכל באחוז השחורים הכלואים או מהמעמד הנמוך. נראה כי זו האשלייה הדמוקרטית ולא דמוקרטיה אמיתית. בארה"ב הדמוקרטיה היא מוצר צריכה - בדיוק כמו דיסנילנד (בודריאר).

       

      דרך אגב, שאטובריאן זה לא יין? 

        15/12/07 14:19:

      כתבת יפה מאוד חכם ומאלף...

       

      אני מתחבר מאוד ....לכך ש "חרות לא מקבלים חרות לוקחים"

      ושבמשטרים דמוקרטיים עם הזמן יש נטייה להעדיף את הנוחות על פני החרות....

       

      למרות שלא קראתי את הספר...ואותך קראתי כעת ....אני מדבר על כך בדרכיי מסעי...וזה כנראה נכון...גם בתהליך שאותו עוברת החברה שלנו ושבגללו יצאתי לדרכים

       

      תמשיך לכתוב....יפה מאוד!

      ניפגש בדרכים

      מגן דהרי-אופנוען בדרכים

        15/12/07 13:58:

      יפה,

      חבל שבישראל קבוצות חברתיות הן לא "חפות"

      מדת ועדתיות!

      לכן יעברו עוד 200 שנה עד

      שנגיע לשלב הזה באבולוציה הפוליטית שלטונית.

        15/12/07 13:57:

       

      צטט: איציק להב 2007-12-15 13:41:49

       

      יופי של כתבה

       

      אתה צריך לרוץ לכנסת

       

      אני יכול להריץ אותך מה אתה אומר

       

       

      איציק

      איציק, גם כישורי המכירה שלך לא יעזרו...

        15/12/07 13:55:

      דה טוקוויל - דמות בהחלט מרתקת. נראה שעמד על התמהיל המדוייק הזה שגורם לדמוקרטיה הגדולה בעולם להמשיך להתקיים בעוז. אותה אמביולנטיות שעליה הוא מדבר ומשתייך אליה היא גם כנראה הבסיס לסוד של התמהיל הזה. מדובר באומה שהצליחה גם לקעקע על דגלה את הפוריטניות ובמקביל לדבר על כסף, הישגים כלכליים ו"היבנות עצמית" - אותו self reliance שאמרסון כתב עליו לא מעט. כנראה שדרכה על המודל המצליח הזה היתה סלולה.

      תודה על פוסט מעניין.

        15/12/07 13:50:

      שלום מר רשתית

       מעניין

       שבת שלום

      שולמית

        15/12/07 13:41:

       

      יופי של כתבה

       

      אתה צריך לרוץ לכנסת

       

      אני יכול להריץ אותך מה אתה אומר

       

       

      איציק

        15/12/07 13:32:

      מאלף.

      רשמתי לפניי (אבל יצטרך להמתין בתור כי יש לפניו...)

      שב"ש

      אן

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      פרופ' רשתות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין