אקיטה מצד שמאל עם הרבה רגליים בלבן,

אלפאבמרכז התמונה למטה שוכבת למרגלות טליה,

חשיפה של שניה אחת,

איך הכרתי אתד'ר ילין? הסיפור מתחיל לני כ20 שנה בראשית שנות ה90,

למעשה בשנות ה90 , בא לעולם העתון המקומי קול הכפר,

חיפשו אז צלמים שיש להם נגיעה למעבדה שחור לבן, עם האפשרות לספק תמונות כעבור שעתיים מזמן הצילום,

מאחר והיתה לי מעבדה שחור לבן בביתי התקבלתי כפרי לנס  ועבדתי כשש שנים, אבל זה לא  נושא הסיפור,

באותם ימים של ראשית שנות ה90 עדיין היו מספר ניכר של וילות ברחוב ארלוזרוב שבו אני גר עד עצם היום הזה,

יום אחד ללא שום התראה, ואולי היתה רק שמועה קצת הזויה , נודע לי ש"נמר" מסתובב ברחובות הסמוכים למקום מגורי,

לא נמר של ניר אלא ממש נמר בשר ודם,אודה על האמת, זה נשמע לי כמו חזון אחרית הימים, "וגר זאב עם כבש"

החלטתי בכל זאת להתייחס ברצינות לשמועה , ונהגתי להסתובב מדי יום בסביבה הקרובה,

ואז באמצע של אחד מימים אלו נגלה לי בכל תפארתו, נמר אמיתי מסתובב ברחוב רוטשילד סמוך ליער אוסישקין,

כמובן הדבר הראשון שעשיתי  זה, לצלם מספר תמונות ,ולהיות מופתע שוב במעבדה כשהנמר הופיע בתמונה,

במערכת העיתון עשו תחקיר קצר  והתברר שבבית הפינתי ארלוזרוב פינת רוטשילד, איפה שגרה אלה זיסמן,

לימים עורכת דין זיסמן,שכר את המקום וטרינר צעיר עולה מארגנטינה ד'ר צבי ילין (גילו היה בסביבות 38 שנים)

ואת הנמר החזיק כחית מחמד, הנמר היה בן חצי שנה , וזה הגיל שבו חייבים למסור אותו לרשויות,

כי מגיל זה הוא נעשה מסוכן לסביבה,,

נדמה לי שכל זה היה בכתבה של קול הכפר, באותם ימים היה לנו כלב תערובת שנקרא פומפי,

קבלנו אותו מתנה מחבר,

 והוא היחידי ששרד בלידה,

וד'ר קלמפנר מהוד השרון היה אז הוטרינר שטיפל בו,

לאחר זמן מה העתיק ד'ר ילין את מרפאתו לרחוב ששת הימים,

פומפי נפטר בשיבה טובה ב1998(בן 15 שנה)

ואז היתה לנו את יולי כלבה שחורה אצילית במראה ,שקטה ונבונה, תערובת של כלב דני עם כלבת לברדור,

כשהיתה בת כמה חודשים והוצאתי אותה לחצר ,עבר ברחוב יוסף שמש(מנהל בי'ס אוסישקין) שטייל בשעת בוקר עם כלב הבוקסר שלו,  וכשאותו בוקסר קפץ מעל החומה שהפרידה בינו לבין יולי שהיתה אז קטנה, נחת בכל הכובד על ירכה,

עד שהעצם נשברה, היו יללותיה הולכות ומתחזקות, ,את האזנים קורעות ואת הלב ממיסות,

הדרך לילין היתה קצרה , וזה למעשה הוטרינר היחיד שהכרתי בסביבה,

הטיפול כלל הרגעה בזריקה  שני צילומי רנטגן , ניתוח וחיבור בין חלקי העצם הש בורה ע'י מסמר מתכת,

הניתוח היה כה מדויק אפילו יותר משהעלה בנפשו ד'ר ילין ,

כי לפי התחזית שלו הגוף היה צריך לדחות את המסמר לאחר כמה שבועות

ויולי המשיכה לחיות עם זה כתשע שנים עד שנפטרה ,והשתל לעולם לא נדחה,

אבל רציתי להוסיף מה שכל אחד שמכירו יודע זאת בבירור ,שקודם כל ד'ר ילין היה בן אדם,

ובנושא תשלומים תמיד היה מוכן לבוא לקראתך , ולא התחשבן אם זה שלושה תשלומים או ששה, או כמה שהעזת לבקש,

היו לו הרבה לקוחות מהסביבה הקרובה והרחוקה,

ואם החיות היו מדברות, הן בודאי היו מצטערות צער נורא,

יהי זכרך ברוך ד'ר צבי ילין

מצערת אותי העובדה שנודע לי רק שבועיים אחרי שנפטר,

וגם זה במקרה כשאוהד בננו קרא את הידיעה בעיתון ידיעות במאמר צנוע של נירה רוסו שד'ר ילין היה גם הוטרינר שלה,