כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
אפשר רק לרחם עליהם...
| ששי בערב... במקום לאכול ארוחת ערב עם המשפחה הם יוצאים בגשם הסוער לעבודה... עד שהם הורידו את התריסים והחלונות של חדר השינה בטח היה להם קר ורטוב. גם היה קשה לטפס מאחר ובחושך הם לא הבחינו בסולם שעומד קבוע ליד עץ הלימון... בנעלים מלאי בוץ הם טיפסו להכנס לחדר השינה והתחילו לחפש... הם חיפשו כסף - לא מצאו, חיפשו תכשיטים - לא מצאו (האמת מאד מעליב היה למצוא את כל התכשיטים שלי זרוקים על המיטה... חלק מהם אני אפילו אוהבת... מה רע בהם? גראס זה לא טוב? אפילו בשביל לתת לחברה?...) את המצלמה הם הוציאו מהארון אבל מאחר והיא לא דיגיטלית הם השאירו אותה... כלום לא היה מספיק יפה, חדש או אטרקטיבי מספיק בשביל לקחת... חוץ משתי גופיות טרמיות שהבן שלי קיבל מתנה ליום הולדתו שהיה יום קודם... אני יכולה להרגיש את התיסכול שלהם על כל ארון שפתחו.. על כל מגירה ששפכו... הם המשיכו וחיפשו מתוך מחשבה שזה לא יכול להיות שאין כלום לקחת... זה בטח מוחבא ממש טוב.... ואז הם מצאו את הארנק של החייל שלי... ופתחו ומצאו את כרטיס הויזה שלו... וכמה גדולה תהיה אכזבתם לגלות שהוא בדיוק לפני שבוע פג מתוקף... ופשוט החייל שלי חזר מאוחר מהצבא ולא הספיק לקחת את החדש בבנק... אפשר רק לרחם עליהם... כי החיים שלהם בזבל... שזאת העבודה שלהם... שתנאי העבודה שלהם כל כך גרועים... ועוד לקול נביחות הכלבה שלי שהרימה את השכונה רק שכולם היו בארוחות ערב של שבת עם המשפחות שלהם... ולא שמעו... ומה יש לי לאמר... איזה מזל שהגנבים שלי היו מסודרים, לא שברו כלום, החזירו את רוב הדברים למקום, רק השאירו את הדלתות פתוחות, מקצועניים, אפילו לא שברו את המנעול של התריסים, אפילו נקיים פרט לטביעות הרגליים עם הבוץ שהשאירו על המיטה ועל הריצפה... ממש לא רציני... שטפתי את הבית, החלפתי למצעים נקיים ומריחים טוב וסדר אני אעשה במשך השבוע... באמת הגיע הזמן לזרוק מלא שטויות... איזה מזל שזה לא היה בזמן השבעה... אם הייתי רואה את הבית במצב של אתמול אחרי שבוע של שבעה שלא הייתי פה - יש מצב שהייתי מתפרקת... גילה קסלר מאמנת לחיים עם משמעות |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה... כוכב זה מדליק...
אתה יודע איך זה... יום ככה ויום ככה היום ככה....
שבוע קסום גם לך....
גילה
שמחתי למצוא אותך שלמה בריאה ומחוייכת
אחרי הכל.
עבדת קשה כדי להגיע לשם.
קבלי כוכב ראשון ממני ושיהיה לך אחלה שבוע.
כל כך מוכר.... כל כך פתטי ועצוב...
אני מתחילה לחשוב שפריצה לבתים אחרי שבעה זה סוג של נורמה אצל אלה שבעבר קיבלו אצלי מנה של רחמים והיום בקושי טיפה של חמלה...
לטעמי, התסכול הגדול ביותר הוא דווקא ממערכת החוק ...
שם טמונה הבעיה, ושם גם הפתרון.
רק אושר
רחלי