ביננו, מי לא התבלבל מידי פעם במערכת יחסים? ואני לא מדברת על מערכת יחסים בעלי גוון מיני.
למשל, מי לא התבלבל פעם בין הילד שלו לבין חבר טוב? מי לא התבלבל פעם בין מישהו טיפולי לדמות הורית? מי לא התבלבל פעם בין עובדת לילד/בת/בן?
נתן אשל פישל בגדול. הוא לקח את הקשר עם ר' כמה צעדים רחוק מידי. הוא התבלבל. היא התבלבלה. השררה והכוח עלו לו לראש. המצוקה שלה והכאב גרמו לה לראות בו דמות אב. והוא לא.
חבל. אשל אדם דתי. וכשכזה הוא יכל להיצמד לדלת אמות של הלכה, ולהמנע מהפרשייה המביכה והקשה הוא ומשפחתו עוד ילקקו את הפצעים שנים ארוכות. קריירה ציבורית מפוארת ירדה לטמיון. מאיגרא רמה לבירה עמיקתא.
אבל, נראלי שככל שעולים בסולם הדרגות, ככל שמטפסים לראש הפירמידה הקודקודים כבר לא מחויבים בכללים שהם עצמם מחוקקים או שהם מורים לנתיניהם לנהוג על פיהם. ליושבים בקודקוד, יש חוקים אחרים, קודים אחרים של התנהגות ויצרם, כבודם וממונם - אלו המורים להם את דרכם.
אשל, התבלבלת. מי ביננו לא מתבלבל? רק שלנו, בניגוד אליך אין את שכרון הכוח והשררה. השילוב של כוח, שררה ובלבול הוא קטלני ואחריתו מי ישורנו.
אז איך לא נתבלבל? אני מאמינה שיש להקשיב בכל רגע נתון לשלוש קולות: 1. לקול הפנימי - לקול שמורה לנו את הדרך מבפנים, מתוך הנשמה 2. לקול החברתי - לנורמות, למוסכמות, למקובל בחברה "קול המון כקול שדי" 3. לקול התורני - לאותה מסורת עתיקת יומית שנשתמרה זה מאות בשנים.
או אז, כולי האי ואולי ננצל מהבלבול. ולא נראה צל הרים כהרים והרים כצל הרים.
אל תביאני לידי נסיון ולא לידי ביזיון
יעל אלון
|