כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    ציירתי עם הים ( הים צייר לי)

    57 תגובות   יום שני, 20/2/12, 02:27

    ציירתי עם הים ( הים צייר לי)

     

     

     

     

    מומלץ לצפות בסרטון לפני קריאת הרשימה

     

    ''

     

     

     

     

     

     

    בשנת 1995 פנה אלי מי שהיה מנהל מינהל תרבות במשרד החינוך, וביקש ממני להשתתף יחד עם צוות המרצים שלי, במכללת הגליל המערבי, בפרויקט שאותו מארגנת עיריית חיפה. "פרויקט ים" -  הוא אמר לי.


    באותה תקופה שימשתי בתפקיד 'ראש המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות' במכללת הגליל המערבי, ובין השאר קיימתי קשר הדוק עם מינהל תרבות במשרד החינוך, מאחר והסטודנטים היו במסלול של לימודים לתעודת הדרכה.


    "מה הפרויקט" ? שאלתי, מתוך עניין כמי שאנוסה לשתף פעולה. ומיד קיבלתי הסבר. "במהלך חודשי הקיץ עיריית חיפה רוצה לעשות פעילויות בחוף דדו. אנשים יבואו יהנו להם בחוף, ותוך כדי זה אמנים יציירו יצרו על החוף יצירות משלהם, נעשה גם סדנאות יצירה לילדים, מוסיקה ועוד ועוד".


    חשכו אזני וגם עיני. לא לנער הזה פיללתי. מה לנו ולפסטיבלים? מה לנו ולאירועי חוצות שמטרתם בידור לערבי הקיץ החמים והארוכים? מה לנו להיות לחם ושעשועים על הים לציבור המזדמן? אצלנו לומדים אמנות. איך אני מתחמקת? תהיתי לחשוב ביני לביני. אבל מיד הבנתי ששיקולי אמנות טהורים לחוד, ושיקולי יחסי צבור, ויחסי עבודה ובקיצור פוליטיקה סמויה גם הם לחוד.


    במבט אחד רב משמעי מהצד שעומד מולי, הבנתי שכדאי לי לשתף פעולה. הבנתי שאם אני רוצה שמינהל תרבות יתייחס באהדה למכללה, עלי לשתף פעולה. אם אני רוצה שבית הספר שעמדתי בראשו יהיה על המפה, עלי לעזור לאותו מנהל לקדם את מטרותיו שאמורות לקדם אותו. בורג, אני בורג קטן במערכת, הוא גם בורג קטן במערכת שלו, בורג יותר גדול קצת במערכת שלי, והים והשמים אמורים להיות עכשיו הגבול.


    אז מה ואיך עושים?


    מיד נרתמתי לפרויקט. ומרגע שנרתמתי אליו כבר מצאתי את כל ההצדקות והצידוקים למה כן, ואיך כן, ואיך לעשות את זה הכי נכון והכי טוב בעיני. ראשית, הצלחתי לגייס כמה מן המרצים שלי, שהם אמנים בפני עצמם, ולהלהיב אותם, ולשכנע אותם לקחת חלק בפרויקט כאמנים - והוא כבר היה מרוצה. שנית, מצאתי לעצמי דרך ונושא שאיתם אוכל לעבור את הפרויקט מבלי שארגיש, או שאחשוב שמכרתי את נשמתי לשטן הביורוקרטיה והפרוטקציה.


    פרויקט ים, אמרתי לעצמי. או קיי. הפעם זו לא תהיה אני שאבוא אל הים ואצייר את הים. כי מה לי ולצייר ים? פעם סיפרתי כאן על סוסים, וגם שם שאלתי מה לי ולסוסים? ים אני אוהבת בכל נימי נפשי וגופי, אבל לא בשביל לצייר, אלא בשביל לטבול ובעיקר בשביל השמש והחול. מה יש לצייר בים. שקיעות? לא אני. את זה שיציירו בתחנה המרכזית ויתלו ליד הציור של הילד הבוכה. אז לא, אני לא מציירת ים אף פעם לא עשיתי זאת, וגם במחיר של יחסי עבודה תקינים עם מינהל תרבות ונציגו המנהל ירום הודו – אני לא אצייר ים.


    אבל, אני בפרויקט. דוגמא אישית לצוות המרצים שלי אני צריכה לתת. לנשוא חן בעיני ירום הודו מינהל תרבות וחינוך, כן. אז אני אגיע לים, אבל הפעם יהיה זה הים שיצייר לי. כך החלטתי.

     

    באותו רגע, גם נתתי רעיון למארגני האירוע, אמרתי להם שהפעם הים הולך לצייר לי, והם טבעו זאת כמשפט המפתח - הסלוגן של האירוע כולו. וכך הם רשמו קבל אדם -ים - ועולם.

     

    ''


    הגעתי לחוף היפהפה שהיה די שקט ועדיין לא סאן אדם.


    פרשתי לאורך קו המים בד(ערבי) לבן ארוך. מהלתי צבע סופרקריל לבן בדבק פלסטי. ובמברשות עבות משחתי את הצבע הלבן המעורב בדבק על הבד. לאורך החוף, לאורך קו המים. כמה מטרים טובים. ילדים שעברו במקום תהו לדעת, מה אני עושה. אבל יותר ממה שהם תהו, הם ביקשו לעזור ולשתף פעולה – ואני שיתפתי אותם. פרויקט חוף? אירוע המוני לא? כולם אמורים ליהנות מהאירועים שחיפה העיר ופרנסיה מבקשים לספק לתושביה. אז ילדים עברו, נטלו מברשת ועזרו לי להכין את הבד.

     

    ''


    כן. הפעולה הזאת של פרישת הבד הלבן על החול החם והנקי וצביעתו ללבן היו מבחינתי כמו טקס מקודש שבו אני מביאה לפני המים את הבד כסוג של מנחה, כסוג של תפילה. הבד הלבן פרוש בשקט על קו המים, על החול, ורק רעש הגלים נשמע כמו מי שפורט על מיתרי נשמת הבד.

     

    ''

     

    לאחר, שסיימתי את שלב הצביעה ובעוד הצבע עדיין לח הכנתי לי אבקת צבע, שנקראת אוקסיד. בחרתי שני צבעים צבע החול (צהוב ) וצבע המים (כחול). את אבקות הצבע מעכתי, דחקתי, שפשפתי, הטמעתי, לתוך הבד. על קו הבד שנמצא בצד של הים הטבעתי אבקות צבע כחול. על קו הבד שנמצא בצד החול הטבעתי אבקות צבע בצבעי צהוב. כך לכל אורך הבד כשאני נעזרת במברשות, בכפות הידיים שלי ואף מרקדת על אבקות הצבע בכפות רגלי.

     

     

     

    ''
      

     

     

    ''



    גם כאן, עברו ילדים משתהים ונשארו לשהות ליד הבד ואף לעזור לי.


    עתה הבד הלבן, כבר לא היה לבן יותר. הוא וצבעי האוקסיד (צהוב, כחול) שהיו מעוכים עליו, הפכו להיות יריעה צבעונית כשצבעי האוקסיד מחכים לרגע שבו יוטבעו בתוך הבד שכבר מוכן לקלוט אותם, ולהפוך להיות ציור.


    אני את שלי עשיתי. הכנתי הכול. עכשיו תורו של הים. כבר הכנתי את המצע (הבד הלבן והג'סו), כבר הכנתי את אבקות הצבע, קבעתי את מקומן. עכשיו תורו של הים לצייר. הים הוא יהיה זה שיצייר לי.


    ישבתי על החוף, בהיתי בגלים, וחיכיתי לגאות. חיכיתי לגל הגדול שיעלה על הבד עם מי המלח שלו וכל שאר שללו ויעשה את העבודה. חיכיתי שהמים יערבבו את הצבעים ויטביעו אותם אל תוך הבד בדרכם המקרית. כן זה יהיה אקוורל.


    והגל המיוחל הגיע. הסתער על הבד ועל הצבעים ועשה בהם כבתוך שלו. הגיע עם הים גם שלל רב  של מלח וחול וקצת אצות וצדפים, ערבב הגל את הצבעים, השאיר עקבות של חול, אצות וצדפים, לקח עמו אל הים בחזרה חלק מהצבעים התגלגל משם כדרכו של גל והלך. נשאר הבד שהפך להיות באחת ציור.

     

     

     

    ''
     

     

     

    ''
       

     

     

    ''
      

     

     

    ''
      

     



    וכדי שלא תהיה שם שום חרטה, גייסתי שוב את ידידיי הקטנים שחיכו גם הם לראות איך הים מצייר ויחד משכנו את יריעת הבד הרחק מהמים. קיבלתי ציור. זה היה ציור שאני רק התחלתי, הכנתי לים סקיצה, והים, בין שרצה ובין שלא השתתף וצייר.


    והבד היה ארוך מאד וכבד. ספוג מים צבעים וחול.

     

    ''

     


    עכשיו מגיע לים תערוכה לא? כמו כל אמן מכובד, הגיעה שעתה של היצירה להיות מוצגת וחשופה לעיני הנופשים, לעיני הגלים ואולי גם לעיני הדגים. חלל התצוגה הראשון והזמני שאותו בחרתי היה באחת הסככות. חלקתי את הבד הארוך לששה חלקים שווים. כל חלק הפך והיה לציור אחד שעומד בפני עצמו. על העמודים שהיו בסככה מתחתי חבלים ועליהם תליתי את הציורים באמצעות אטבי כביסה. הייתה זו תערוכה לעין כל רואה לא פחות מאשר גם כביסה לייבוש, שהרי הציורים צריכים היו להתייבש.

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''
      

     

    ''

     

     

     


    ובינתיים הכנתי את התערוכה האמיתית, זו שתוצג בים, כשהוא השותף ישמש לה גם כקהל, וגם כמרחב תצוגה. הכנתי מסגרות עץ גדולות, עליהן פרשתי רשת דייגים, עליהם תליתי את הציורים והנחתי אותם בתוך המים לעת שקיעה.

     

     

    ''
      

     

     

    ''


    הים שהיה גם האמן, גם הקהל, גם חלל התצוגה הפך להיות חלק מהמיצב – שעכשיו נשאר רק בגדר תמונה אחת שסחבה אתה ואחריה כאן, אלף מילים.

     

    ובינתיים על החוף, הנחתי חמשה כדים שאותם צבעתי בכחול, מילאתי אותם בחול ולידם הנחתי חמישה אריחי קרמיקה כחולים שעליהם כתבתי בצבע לבן 'כחול אשר על שפת הים".

     

     

    ''
       

     

     

    ''
     

     

    ''
       

     

    ''
       

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/11/12 11:44:

      קראתי שוב, הפעם הכול. מקסים

      איזה כוח איזו אנרגיה יצירתית - את והים.

        29/11/12 11:33:

      צטט: זיוה גל 2012-11-28 21:58:38

      איזו הפתעה הוא מתכתב מאוד. בחלקו לא הכול.
      אני אוהבת מה שעשית כאן. במיוחד את ההתחלה שהזכירה לי תכריכים.
      ואת ההמשך את ההשתלבות עם הגל.
      תודה. עוד אחזור לכאן. להתבונן.

      תודה זיוה. אכן מתכתב. נדמה לי שככה בעצם הכרנו, דרך שיר אחד שלך וציור אחד שלי.

        28/11/12 21:58:

      איזו הפתעה הוא מתכתב מאוד. בחלקו לא הכול.
      אני אוהבת מה שעשית כאן. במיוחד את ההתחלה שהזכירה לי תכריכים.
      ואת ההמשך את ההשתלבות עם הגל.
      תודה. עוד אחזור לכאן. להתבונן.

        28/4/12 03:25:
      כל משך הצפייה בסרטון והקריאה חייכתי, גם עכשיו אני מחייכת, נרגשת מול היצירתיות הנפלאה שלך. מאוד אוהבת את ההתמסרות לים, לתהליך. את אמנית מרתקת נורית.
        26/2/12 13:05:

      צטט: שולה63 2012-02-24 12:39:17

      שפע של רעיונות יצירתיים. נפלא

      תודה שולה יקרה.

        26/2/12 13:04:

      צטט: סטודיו אמן 2012-02-23 19:29:25

      יופי של פרויקט...

      תודה לך אנטון

       

        24/2/12 12:39:
      שפע של רעיונות יצירתיים. נפלא
        23/2/12 19:29:
      יופי של פרויקט...
        22/2/12 23:00:

      צטט: פוצקלה 2012-02-22 20:46:30

      מדהים!!!

      תודה.

        22/2/12 20:46:
      מדהים!!!
        22/2/12 17:09:

      צטט: a#mili 2012-02-21 23:50:06

      נפלא, את כל הזמן מפליאה אותי .

      הי אמילי, ותודה.

      זה לא מובן מאליו לשמוע מאמנים ( קולגות) פירגונים כאלה. אז שוב תודה. ואני מבטיחה להמשיך להפליא אותך.

        22/2/12 17:08:

      צטט: milina 2012-02-21 21:16:52

      יצירה מופלאה ,רעיון ושיתוף פעולה מדהימים ,תודה לך

      תודה, מילינה יקרה.

      אהבתי שקראת לזה שיתוף פעולה. בדברייך אלה הפכת את הים מסביל לפעיל אמיתי.

        22/2/12 17:06:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-02-21 19:24:58

      נורית יקרה, אני לא הייתי נבהלת מהפרוייקט, ממש מתאים לי מאוד. אהבתי את הציור על הים ואת המתנה שקיבלת מהים. יופי של פוסט.

      תודה לך יהודית יקרה.

      אני מבינה מה את אומרת, ראיתי את הספר שלך עם צילומי הים. יש לך אכן דיבור עם הים.

        22/2/12 17:06:

      צטט: leagat - lily 2012-02-21 18:43:15

      לא קל, "חלוציות" השמש הקופחת והחול יבש/רטוב שותפים ליצירה.

      נכון, צודקת. כל אלה יחד היו החומרים הפונטציאליים של המציאות, ואלה הם חומרי היצירה שלי.

      תודה לך לאה.

        22/2/12 17:04:

      צטט: פילוסופיה 2012-02-21 14:29:48

      הרמוניה

      תודה לך פילוסופיה. מילה אחת והמון משמעות.

        22/2/12 17:02:

      צטט: ג.ע. 2 2012-02-21 17:29:17

      לנורית, כמה דברים ששכחתי לציין: אני רוצה לציין את הרעיון של עירוב הסביבה (הנופשים בים) ובעיקר של עירוב הטבע (הים) בציור. זה רעיון מעניין, יפה ומיוחד מאוד. גם העובדה שבחרת לתלות את המיצג על רשתות הדייגים, מראה שחשבת על כל הדבר באופן מאוד עמוק - שלהכל יהיה קשר ישיר למקום בו נעשית התערוכה, וכך גם תערוכת הכדים והקרמיקות. כל כך הרבה מחשבה תחילה בהתארגנות לקראת התערוכה, שבאמת מראה שלמרות שלא ממש רצית להשתתף ב"פסטיבל הזה" בסופו של דבר נתת לו את כל הכבוד הראוי מבחינתך. כאמור, המיצג עצמו - שעומד ניצב מול הים השטוח - נותן הרבה כבוד. לגבי הציורים עצמם, כמו שכתבתי קודם, הם כאמור איבדו בעיניי את הטאצ' שלהם.

      גימל יקירתי,

      אני חייבת לחזור ולומר לך דבר שכבר אמרתי לך לא פעם בדרך זו או אחרת.

      אחד הדברים שאני הכי אוהבת בתגובות שאני מקבלת על רשומה זו או אחרת, אלה הן תגובות שמגיבות לרוח הדברים ,לתוכן , ומפתחות את זה לדיון. מעבר לעובדה שתמיד טוב, ונכון ונעים לשמוע שיש מי שאהב את העבודה, ויש מי ששיבח אותה והתלהב (גם זה חשוב - צריך להודות), הדיון בגופו של עניין, הוא זה שבעיקר מצדיק את הפרסום ואת הפומביות. לדעת שיש מישהו שקרא וחשב על הדברים, שמישהו הפך והפך בהם, שמישהו רוצה לרדת לעומקם ועוד להוסיף עליהם. אז כל הסיפור באמת היה שווה.

      וכל ההקדמה הזאת למה? כי את עושה את זה. ואותי זה משמח, ומוכיח לי שהיצירה ממשיכה לעבוד. ובהתחשב בעובדה שהעבודה נעשתה לפני למעלה מעשור, אז בוודאי שזה נותן חיים חדשים ואפילו מבט חדש.

      ועכשיו לגופם של דברייך.

      מצאתי בדברייך גם הבנה וראיתי איך זרמת עם המקומות והדברים שלי כמו שגם היו שם מקומות שבהם יש לך דעה משלך ואולי אפילו הסתייגות קטנה (וטוב שכך). אכן, הכניעה בסוף הצדיקה את עצמה, מה גם שלא ממש נכנעתי אלא עשיתי מה שנכון לי (כמו עם אלכסנדר זייד), ובסופו של דבר זה אף נתן רעיון לאחרים. שמתי לב לכל הנקודות שאהבת, אם זה שיתוף הסביבה ( שהרי ז פרוייקט שבו האמנים תרמו את "גופם" להנאות הצבור ....). אהבתי מאד שקלטת את הרעיון של רשת הדייגים, ואת הדו משמעות של "כחול על שפת הים". בקיצור קלטתי את הדברים שאהבת.

      וכמובן שאהבתי שאהבת.

      העלית שם נקודה מאד מעניינת, שאני מודה שבאופן זה לא חשבתי עליה. גרמת לי להסתכל שוב על הציור השלם והמלא ובו תנועת הים, ואני מבינה בהחלט למה את מתכוונת. את צודקת, אם הייתי רוצה לשמור את תנועת הים, היה עלי להשאיר את הבד, כך , ארוך ושלם. וזו באמת אופציה אחת, ויש לה הצדקה משלה. ומי שמחפש את הסוג הזה של המבע, בוודאי יחשוב כמוך.

      מצד שני, ( שהרי תמיד יש צדדים שניים), אותי עניין , כמו תמיד, התהליך (כפי שאת כבר מכירה אותי). התוצר מבחינתי הוא פועל יוצא של תהליך. אני מתמסרת כולי לתהליך ומבחינתי התהליך הוא זה שקובע. הפרוייקט הזה נמשך ארבעה שבועות, ובכל שבוע התקדמתי עוד שלב. כאן אני מתארת את זה היחידה אחת. אבל הוא נמשך מספר שבועות ( פעם בשבוע בימי שלישי אחה"צ - ארבעה פעמים). ובכל פעם עשיתי פעולות אחרות על החוף. כך נולד עניין החיתוך, התערוכה בסככה, הייובש, ורק בשלב השלישי התערוכה על הים, לעת ערב, בשקיעה, שהקולות נדמו והרעש שכך. סוף פרוייקט. והתערוכה שעלתה על רשת, הוגשה כמו מנחה לים, כתודה על שיתוף הפעולה.

      מה שאני רוצה לומר, שהתהליך הוליד את השינויים, ולכן מה שהיה במפגש הראשון , כלומר הבד הארוך לאורך החוף, הוא סוף הפרוייקט של אותו יום. שבוע אחרי זה, קרו דברים חדשים ועלו תוצרים חדשים. כמו שאמרתי תהליך.

      זה כמו שתבואי לתערוכה שכבר תלוייה חודש ימים בגלריה, אבל בניגוד לגלריה ששם הכל סטטי, זאת תערוכה שנוצרת בזמן אמת, ומשתנה לאורך זמן התצוגה שלה ( שבמקרה זה, זה היה חודש ימים פעם בשבוע). זה ההסבר למה.

      ושוב תודה לך על הדבקות, ועל הרצינות.

       

        21/2/12 23:50:
      נפלא, את כל הזמן מפליאה אותי .
        21/2/12 21:16:
      יצירה מופלאה ,רעיון ושיתוף פעולה מדהימים ,תודה לך
      נורית יקרה, אני לא הייתי נבהלת מהפרוייקט, ממש מתאים לי מאוד. אהבתי את הציור על הים ואת המתנה שקיבלת מהים. יופי של פוסט.
        21/2/12 18:43:
      לא קל, "חלוציות" השמש הקופחת והחול יבש/רטוב שותפים ליצירה.
        21/2/12 17:29:
      לנורית, כמה דברים ששכחתי לציין: אני רוצה לציין את הרעיון של עירוב הסביבה (הנופשים בים) ובעיקר של עירוב הטבע (הים) בציור. זה רעיון מעניין, יפה ומיוחד מאוד. גם העובדה שבחרת לתלות את המיצג על רשתות הדייגים, מראה שחשבת על כל הדבר באופן מאוד עמוק - שלהכל יהיה קשר ישיר למקום בו נעשית התערוכה, וכך גם תערוכת הכדים והקרמיקות. כל כך הרבה מחשבה תחילה בהתארגנות לקראת התערוכה, שבאמת מראה שלמרות שלא ממש רצית להשתתף ב"פסטיבל הזה" בסופו של דבר נתת לו את כל הכבוד הראוי מבחינתך. כאמור, המיצג עצמו - שעומד ניצב מול הים השטוח - נותן הרבה כבוד. לגבי הציורים עצמם, כמו שכתבתי קודם, הם כאמור איבדו בעיניי את הטאצ' שלהם.
        21/2/12 14:29:
      הרמוניה
        21/2/12 13:06:
      היי נורית, כמו תמיד אני אוהבת להבין את הרעיונות מאחורי האמנות, ומה התכוון המשורר להגיד. הבנתי היטב את ההתלבטויות שלך וגם את ה"כניעה" ללכת עם הפרויקט. כפי שאני מבינה מהרבה בלוגים שלך, את אוהבת מאוד עבודה בשטח, אוהבת לעשות מייצגים, ולכן אולי על החלק הזה זה ענה לך. כל החלק הראשון של העבודה - פתיחת הבד הארוך על החול, הצביעה וכו' - והציור עצמו לפני ואחרי שהמיים ציירו - אהבתי - כשלם. לדעתי, החיתוך לחלקים כפי שמוצגים כאן בתמונות, הוציא את המקטע המצויר מהשלם שלו, ושלא כמו במקרים אחרים שראיתי חלקים חלקים ולכל אחד היה בעיניי קיום בפני עצמו, כאן בעיניי הם איבדו מהיופי וממה שנוצר בחלק השלם. המיצב המוצב בים נראה בצורתו הכללית נחמד - אבל אנחנו לא באמת יכולים על פי התמונה המוצגת כאן לראות את הציורים המקטועים עצמם, ואולי לכן הוא יפה בעיניי. חבל בעיניי שלא נמצאה דרך להתגבר על הבעיה הטכנית ולהשאיר את הציור הזה פרוש לאורכו - כמו הים והחוף - על הציור השלם שנוצר, שבהחלט רואים בו את תנועת המים, ובצבע הכחול זה ממש נראה ציור של ים סוער לכל דבר (מסתבר שהים יודע לצייר ים, רק מישהו צריך להראות לו את הפוטנציאל...) לעומת זאת את העבודה עם הכדים ואריחי הקרמיקה, מאוד אהבתי היא מאוד יפה. וכמובן ש"כחול על שפת הים" הוא דו משמעי = כ-חול על שפת הים.
        21/2/12 09:53:

      צטט: Avivit Agam 2012-02-21 08:32:04

      נהדר

      תודה אביבית.

        21/2/12 09:52:

      צטט: אריהיגודה 2012-02-21 06:26:15

      חבלז ואיך אני כל השנים האלה לא ידעתי על זה מה קורה פה משאירים לי רק את הזכות להעביר כרטיס מגנטי

      הי אריה,

      איך אמרו חכמים " הנקודה הכי חשוכה היא מתחת לפנס"......קריצה

        21/2/12 09:51:

      צטט: ~בועז22~ 2012-02-21 06:25:21

      איזה פרויקט נפלא! שאפו ענק!!!

      תודה בועז גם על ההתפעלות וגם על השאפו!

        21/2/12 09:51:

      צטט: חיים יפים 2012-02-21 02:40:07

      10

      תודה

      10X10

        21/2/12 09:50:

      צטט: רפי פרץ 2012-02-21 02:51:31

      רעיון מקסים .....
      את רוקמת מחדש את העבר  כאילו זה קרה עכשיו וזה כל כך יפה

      תודה רפי,

      נכון. צריך לדעת (ואתה הרי יודע זאת) שזה כוחו של האינטרנט מעל ומעבר כל גלריה ואולי מוזיאון. המרחב הוירטואלי מאפשר להחיות עבודות מחדש ולתת להם חיי נצח. שמחה שחשת ואף ציינת זאת.

        21/2/12 08:32:
      נהדר
        21/2/12 06:26:
      חבלז ואיך אני כל השנים האלה לא ידעתי על זה מה קורה פה משאירים לי רק את הזכות להעביר כרטיס מגנטי
        21/2/12 06:25:
      איזה פרויקט נפלא! שאפו ענק!!!
        21/2/12 02:51:

      רעיון מקסים .....
      את רוקמת מחדש את העבר  כאילו זה קרה עכשיו וזה כל כך יפה

        21/2/12 02:40:
      10
        21/2/12 00:45:

      צטט: IlanaHaley 2012-02-21 00:29:41

      מה אגיד ומה אומר, נפשי נשרפה בלהבה. זה כל כך יפה שאין לי מילים. את גדולה נוריתי יקרה שלי,

      אילנה אהובתי,

      אינני דואגת על כך שנפשך נשרפה בלהבה, שהרי עוף החול את. תודה לך על דברייך מרוממי הנפש.

        21/2/12 00:44:

      צטט: נעמה ארז 2012-02-21 00:07:42

      אין עלייך, עם הרעיונות שלך, המקוריים כל כך, והחריצות שלך בביצוע, והאנרגיות שנוזלות מכל שורה, צילום וסרטון בפוסט הזה. אני אוהבת לקרא את הפוסטים שלך, כי דרכם אני לומדת את דרכי היצירה והאומנות. והפעם מין סוג של מיצב על חוף הים, לא? כשהגל ממלא את חלקו, ויחד עם זאת מפתיע מאד.

      נעמה יקרה,

      איזה כיף לקרוא את דברייך. תגובות מהסוג שלך (ויש עוד כמה שאומרים לי דברים ברוח זו), שבהם אנשים מדווחים על האופן שבו הם לומדים על דרכי יצירה ואמנות, הם מסוג התגובות המשמחות ביותר. שהרי כוחה האמיתי של היצירה וגדולתה הם בזה שהם יוצאים מגבולות האגו והצורך של האמן לפרסם, והולכים למרחבים נוספים. אם עבודותיי והדרך שאני מתעדת ומדווחת עליהם ( גם באיחור של עשור) מוצאים דרך אל ליבם ושכלם של האחרים - הרי שזכיתי לעשות עוד הרבה יותר מסתם רק לפרסמם ברשות הרבים.

      על כן, שמחה אני על דברייך.

      אכן זה מיצב על החוף. שמחה שאהבת ותודה על דברייך.

        21/2/12 00:40:

      צטט: avimedia 2012-02-20 23:29:05

      יופי של פרויקט ותיעוד!

      תודה אבי!!!!!!

      ואכן, בימינו אנחנו יודעים שהתיעוד כבר כמעט חשוב כמו הפרוייקט עצמו. או במילים אחרות הפרוייקט הוא התיעוד. במילים אחרות מילא הים ( ראה וינוס) מהו לעומת האינטרנט......................?קריצה

        21/2/12 00:38:

      צטט: sari di 2012-02-20 23:17:00

      נראה כמו חוויה מרתקת. אתם הים והאמנות.

      צודקת שרי, אכן. תודה.

        21/2/12 00:37:

      צטט: יהל-שחר 2012-02-20 23:01:33

      מרשים איזה מיצג מדהים

      תודה יהל שבאת, ותודה על דבריך. חיוך

        21/2/12 00:29:
      מה אגיד ומה אומר, נפשי נשרפה בלהבה. זה כל כך יפה שאין לי מילים. את גדולה נוריתי יקרה שלי,
        21/2/12 00:07:
      אין עלייך, עם הרעיונות שלך, המקוריים כל כך, והחריצות שלך בביצוע, והאנרגיות שנוזלות מכל שורה, צילום וסרטון בפוסט הזה. אני אוהבת לקרא את הפוסטים שלך, כי דרכם אני לומדת את דרכי היצירה והאומנות. והפעם מין סוג של מיצב על חוף הים, לא? כשהגל ממלא את חלקו, ויחד עם זאת מפתיע מאד.
        20/2/12 23:29:
      יופי של פרויקט ותיעוד!
        20/2/12 23:17:
      נראה כמו חוויה מרתקת. אתם הים והאמנות.
        20/2/12 23:01:
      מרשים איזה מיצג מדהים
        20/2/12 22:53:

      צטט: perach1 2012-02-20 22:09:52

      יופי של סיפור .. ובהחלט חוויה מרתקת לראות את הים מצייר ... (: תודה על השיתוף בתהליך .. חתיכת השקעה מבורכת !

      תודה לך פרח.

        20/2/12 22:52:

      צטט: גביבא 2012-02-20 19:18:48

      יפה ומיוחד מאד. אהבתי את הקטע בו שכנעת עצמך לעשות את הפרויקט על אף התנגדותך הראשונית לו. בסוף מצאת את הדרך לבטא את עצמך, עם כל הכבוד לים.

      הי גבי, תפסת את אחת הפואנטות הכי חשובות בסיפור הזה. צודקת (וגם אהבתי) עם כל הכבוד לים, חיפשתי ומצאתי דרך להיות שם ולהיות באמת. תודה על שהצבעת על נקודה זו.

        20/2/12 22:51:

      צטט: שולה ניסים 2012-02-20 12:27:41

      מקסים - מקסים - מקסים! ואת חושבת שאפשר לצפות בפוסט הזה בלי להיזכר בנופים העטופים של כריסטו??? איך שראיתי את התמונה עם יריעת הבד הגדולה זה ישר זרק אותי לשם.

      שולה יקרה.

      תודה. שמחה שכל כך אהבת. וואללה, כריסטו. האמת. הלוואי עלי לעטוף את כל מה שכריסטו עטף. אבל, צודקת זה עושה אסוסיאציה. ושוב תודה לך.

        20/2/12 22:09:
      יופי של סיפור .. ובהחלט חוויה מרתקת לראות את הים מצייר ... (: תודה על השיתוף בתהליך .. חתיכת השקעה מבורכת !
        20/2/12 19:18:
      יפה ומיוחד מאד. אהבתי את הקטע בו שכנעת עצמך לעשות את הפרויקט על אף התנגדותך הראשונית לו. בסוף מצאת את הדרך לבטא את עצמך, עם כל הכבוד לים.
        20/2/12 12:27:
      מקסים - מקסים - מקסים! ואת חושבת שאפשר לצפות בפוסט הזה בלי להיזכר בנופים העטופים של כריסטו??? איך שראיתי את התמונה עם יריעת הבד הגדולה זה ישר זרק אותי לשם.
        20/2/12 11:19:

      צטט: לידר68 2012-02-20 11:00:15

      את פשוט מפתיעה אותי כל פעם מחדש!!! הרעיון, הישום, שימת הלב לפרטים הקטנים, הזרימה לאפשר לדברים ולטבע לקרות. הריקוד הזה שאת רוקדת עם האמנות ועם הטבע.. ואיך שאת כותבת, איך שאת נוגעת בדברים שאת כותבת.. נורית, נפעמתי לקרא בשקיקה וכולי מחוייכת כל הזמן תוך כדי.. וואוו. איזה יופי!

      לידר היקרה,

      החיוך שצוייר על פנייך עבר אלי כמובן כשקראתי את תגובתך הנפלאה הזאת. באמת תודה. שמחתי לקרוא ולדעת שמה שנוגע בי נוגע גם באחרים. הרבה תודה.

        20/2/12 11:00:
      את פשוט מפתיעה אותי כל פעם מחדש!!! הרעיון, הישום, שימת הלב לפרטים הקטנים, הזרימה לאפשר לדברים ולטבע לקרות. הריקוד הזה שאת רוקדת עם האמנות ועם הטבע.. ואיך שאת כותבת, איך שאת נוגעת בדברים שאת כותבת.. נורית, נפעמתי לקרא בשקיקה וכולי מחוייכת כל הזמן תוך כדי.. וואוו. איזה יופי!
        20/2/12 09:57:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-02-20 03:42:46

      פשוט נפלא !

      אין, אין עלייך!!!!! הכי טבעית בעולם. תודה וחיבוק ענק.

        20/2/12 09:56:

      צטט: גליתוש. 2012-02-20 02:44:13

      ה-wow שיצא מפי כעת פיצפון - ואין בו כדי להסביר את התלהבותי, התפעמותי, התרשמותי (וכל יתר הסופרלטיבים) מהפרוייקט הזה שלך.

      הי גלית. איזה כיף לקבל תגובה כזאת. פשוט כיף. מה אמן צריך יותר?

        20/2/12 03:42:
      פשוט נפלא !
        20/2/12 03:40:
      אני בשלב הוידיאו ובא לי לומר לך שאני חולה עלייך. (:
        20/2/12 02:44:
      ה-wow שיצא מפי כעת פיצפון - ואין בו כדי להסביר את התלהבותי, התפעמותי, התרשמותי (וכל יתר הסופרלטיבים) מהפרוייקט הזה שלך.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין