0
| מכל הבגידות, המסופרות על ידי בני אדם, אינני מקבל ולו אחת. לו הן, היו רק הן, הייתי עיקש בדעתי שאין בגידה בעולם, כל כולן הובאו רק עבור איומים והבטחות - שווא, צרות - עין והטפה ריקה, שטוב למות עבור סמל, או טוב המוות מאימת הבדידות. אך יש בגידה אחת, שמסווים אותה ללא הרף, והיא מוכחשת ללא הרף, היא מחוללת ללא רחם, גם עבור אלה שממשיכים לחרף אותה עד כדי שלא ניתן לומר את המילה אהבה מבלי להעלות ניחוח של מרירות, אם רק היו מעט כנים לרגע. וגם שהם, "כל כולם באהבה", מתענגים על שירי געגועים רק בחלוף זמן לאחר שבגדו בה בצורה כה מוצלחת, מרשים לעצמם לנגב דמעת תנין ולהיאנח, הרי שבנקודת האל-חזור לא היססו לרגע לנעוץ בה פגיון בגב, להעדיף מותרות ונוחות מלאכותית, חיי חברה וקהילה מפנקים ועוטפים. שהרי הבגידה היא רק אחת. באותו מפגש חד-פעמי, רגעי וחולף בו נגמלת ההחלטה בידינו לוותר על האחר, על הזרות המאיימת, על הלהט העשוי לגמול אותנו מההרגל המאוס שאנו מתעקשים לכנות אותו "אני", אנו נבחר תמיד משהו - לא באמת אחר, "הגיוני" יותר, "כדאי" יותר, "משתלם" יותר. |